ידיעון 2628 פר' חוקת

 
בשער ידיעון זה מופיע ציורו של חיים זיידרמן הי"ד שנפל בקרב בח' בתמוז תש"ח.
חיים היה אחד מקבוצת ניצולי שואה שהגיעו לקבוצת בארות-יצחק בנגב במסגרת "עליית הנוער" לקראת חגי תשרי בשנת תש"ז (1946)
וכך מספרת עליו סילביה מנס, אז אחת מאותה קבוצה וכיום חברת קיבוץ עין-הנצי"ב:
"למעשה היה חיים צייר/אמן בנפשו. על כל פיסת נייר צייר דיוקנאות, כל המחברות היו עטורות באיוריו היפהפיים. הוא צייר והנציח אירועים רבים מחיי היומיום. עדר כבשים עם רועה, נוף הנגב, חיילים, המגדל, מן הנעשה על ה"מונטאר", ועוד.
...לילה אחד, כשהייתי במקלט הש"ר (השירות הרפואי) הופיע אצלי חיים עם ציוריו ומחברותיו המעוטרות, ביקש ממני לשמור עליהם...
למחרת, ח' בתמוז, באו גלים גלים של מטוסים ואחריהם חיילים מצריים רבים והרסו מה שעוד נותר מן היישוב עד אז".
יפת שדיאל
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         נר זכרון – ח' בתמוז
·         עוטה חג ואימה – אלי ברמן
·         שיר שבת – יהונתן שרמן
·         מסע לפולין, בין החיים והמתים – איקה ודקלה שניאור
·         רשמי המסע לפולין –עדה ודוד צונץ
·        תגובות – המערכת
    • בעקבות ההצבעה – לאה ברמן
    • כשוך הסערה – יפת שדיאל
    • מכתב הבהרה – הצעירים
    • דעות –אורה אהרון, אורית גרבוז, שולי גל
    • ביום המחרת – מיכל וידרמן
·         יום עיון לוועדות צעירים של הקיבוץ הדתי – שולי גל, ועדת צעירים
·         דיווח מאסיפת החברים
·         מהאגף החברתי
·        יחדיו ב ו' – סיכום שבועי
·         "תעסוקטיף" – הרב ירון
 
 
                                                 וכלבו דף.          
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת


שבעים פנים לתורה
 
שמואל דוד לוצטאו (שד"ל)
שמואל דוד לוצאטו (1800-1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. הוא היה ראש בית המדרש לרבנים בפאדובה שבאיטליה, והיה מראשי תנועת ההשכלה, אם כי הוא עצמו קיים אורח חיים דתי. הוא היה איש אשכולות, והיה בקיא בכל תחומי התורה - במקרא, טעמי המקרא, במדרשים, בזוהר, ובפרשנים הרבים לאורך הדורות. עשרות ספרים נכתבו על ידו, והוא אף תרגם את הסידור והתנ"ך לאיטלקית.
למרות שהיה מחלוצי תנועת ההשכלה, הוא התנגד מאוד לחלק מהרפורמות שניסו להנהיג ידידיו. בסופו של דבר לא הרבה הלכו בדרכו, כי בעיני המשכילים הוא היה שמרן מדי, ובעיני האורתודוקסים הוא היה חדשן מדי.
פירושו למקרא ייחודי בשילוב של המחקר, ההשוואה לשפות אחרות, והמקוריות, ביחד עם נאמנות לשלמות המקרא. הוא טוען כי התורה היא מוסרית ולא חכמתית, ולכן פעמים רבות אין הוא מקבל את הטעמים הרציונליסטיים של הרמב"ם למצוות, אלא מעדיף הסברים המדריכים את האדם להישיר את מידותיו.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
על חטאו של משה רבנו במי מריבה רבו הפירושים. כתב על כך שד"ל בדרך הלצה:
משה רבנו חָטָא חֵטְא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש... אשר על כן, כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר זה, מיראה שמא מתוך חקירותיי יֵצֵא לי פירוש חדש ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו...
רש"י טוען שהחטא היה שהם היו צריכים לדבר אל הסלע, ולא להכותו, אך הרמב"ן אומר שהם לא חטאו בכך, שהרי הם נצטוו במפורש לקחת את המטה, ומסתבר שזה נועד להכות בסלע, וכמו כן אין הנס גדול יותר כשמדברים אל הסלע מאשר כשמכים בו. הרמב"ם פירש שהחטא שלהם היה שהם כעסו, אך התורה אומרת שהחטא היה בכך שהם לא הקדישו את שמו. לכן, למרות הסתייגותו של שד"ל שהבאנו, לאחר שהוא סוקר פירושים שונים לחטאו של משה, הוא משלב את פירושי רש"י והרמב"ם:
והנני רואה עתה כי משמעות הכתובים אינו אלא כפירוש רש"י וכל הקדמונים, שהיה ציווי ה' ית' שידברו אל הסלע ממש... הן אמת כי (כדברי הרמב"ן) אין הנס גדול בדיבור מבהכאה, כי הכול שווה אצל הסלע, אבל מכל מקום לעיני ההמון הדיבור אל הסלע היה מתמיה יותר, והיה שם שמים מתקדש יותר... שבשעת הדיבור היה להם לנטות ידם במטה על הסלע, בריחוק מקום ובלי לנגוע בו... אבל איך היה ומהיכן נמשך הדבר הגדול והנורא הזה שקדושי ישראל משה ואהרן חטאו ומרו את פי ה'? נראין הדברים שהכעס הוא שגרם להם... אך לא על הכעס נענש (כדעת הרמב"ם), אלא על שלא דיבר אל הסלע.
 
הרב ירון


 
חללי הקבוצה שנפלו במערכה בבארות-יצחק בנגב
 
עקיבא אנגלנדר
יצחק גרופה
דוד פישר
דוד בורנשטיין
שמואל דסקל
מנחם פרידר
אברהם ביקהרד
אברהם הרטשטיין
ישראל פרייברג
משה גרינברגר
מלכה ויינברגר
מנחם פרייזלר
מנחם-דוד שורץ
חיים זיידרמן
מאיר פרקש
חנה אופנברג
שמעון זעירא
שאול תירס
 
אהרן כהן
 
 
 
הנופלים במערכות ישראל
פנחס קופליק      יואב ויטריאול
מנחם דגני
יעקב סמט          יוסף אילני
מאיר שנור
נתנאל (תני) אהרן         יוסף צבי(בונדי) יעקבס
שרגא כץ
 
 
הנפטרים בקבוצה
דבורה וולקובסקי
יהודה אהרן
נפתלי רייניץ
שמעון סלומון
טובה בורנשטיין
בתיה (בתי) סלומון
חדוה רייניץ
פנחס (פיל) לרמן
אהובה קורן
אהרן הלוי
יפה דגני
יוסף פורת
אריה (אריה'ס) סלומון
יהודית לנדסברג
אברהם (בילט) הלר
יצחק(איציק) קייזלר
מרדכי ברמן
דבורה אנגלנדר
יצחק בידר
רחל בלנקנשטיין
מיכאל גליקסמן
ישראל קוטב
יצחק בלנקנשטיין
משה פלדהיים
מרים (שורץ) פורת
חדוה קוטב
יהודית גרוס
אברהם (אברמ'ל) גרוס
יוסף (יוס'ק) וינד
חיים ליבוביץ
מנחם ערמון
יעקב (רוברט) כרמי
יצחק זכאי
מלכה (מלי) ערמון
אסתר פלדהיים
שלמה לוי
משה פרידמן
לאה קורן
שמעון פורשר
יוסף כץ
עדוא זכאי
חנה פורשר
אלעזר (לזר) לוי
הניה לוי
ברוך ברמן
אלחנן יעקבס
יעקב (ינקו) שטרסבורגר
זלמה וינד
       
 
"עוטה חג ואימה"
דברים שכתב אלי ברמן בעקבות טכס ח' בתמוז תשס"ח:
 
תמו אירועי ח' בתמוז תשס"ח. 60 שנה לקרב בבארות – יצחק בנגב.
אם להידרש ל"מגש הכסף" של נתן אלתרמן, בו הוא מתאר את התחושה המעורבת המלווה אותנו מאז מלחמת השחרור – זו של חג מצד אחד ואימה מאידך – אני חש בכל ח' בתמוז תחושה זו.
החג הדהד בקול גדול וברור, שלמרות השכול, ההרס והאובדן האישי המשפחתי והקיבוצי נוצר פה משהו חי, חזק ורב – דורי.
 
 
 
 
 
שיר-שבת
 
"וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים...; ויאמר ה' אל משה ואל אהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"
 
לעוצמתה של טרגדיית משה ואהרון,
שבשגגה דיברו אל הסלע הלא נכון
ובתמימות של פזיזות, נוכח עם המריבה;
הכה מנהיג ושנה, אך שינה מן המצווה.
 
עודם עומדים אחוזי הלם, בפה פעור-נבוך,
איך עוונם - עוון האלם, לשמם נגזר לכרוך
ולדורות אך יישאר - בעבור השנים,
לקרוא צמד של פסוקים - ריקים, קשים, סתומים.
 
איך הרועה, כבד הפה, לא הספיק אז לגמגם,
את מילות הקסם להגות - אלי הסלע הדומם
וכניחום רק לעיניו - נותר מראש ההר לראות;
את הארץ הטובה מטושטשת מדמעות...
יהונתן שרמן
 


 
מסע לפולין – בין החיים והמתים
 
מִזה זמן אני מתעסק עם מיצוי זכויות לניצולי שואה ונחשפתי להמון סיפורים מרגשים של הניצולים. לפני כחצי שנה גמלה בליבי ההחלטה לצאת למסע לפולין, ופתאום הגיעה ההצעה משדה אליהו ומיד החלטנו שאנו יוצאים. זה לא פשוט לעזוב בית, ילדים ועבודה, אבל בזכות המשפחה והחברים יצאנו בלב שקט, מבחינה זו לפחות. בהזדמנות זו שוב תודה.
המסע שלנו נע בין גאוּת תקופת החסידות מהמאה ה-16 עד לתהומות השוֹאה, מהישיבות המפוארות ועד לחורבן המוחלט של הקהילות, מהערים השוקקות חיים יהודיים ועד לתאי הגזים. הפסוק מפרשת השבוע (קורח) שבו כתוב: "ויעמוד בין החיים ובין המתים" הִתאים מאד להרגשתי במסע הזה.
פולין – וראיתם את הארץ מה היא... הטובה היא אם רעה?
יצאנו מהארץ הצהובה של תחילת הקיץ "והימים ימי ביכורי ענבים..." ונחתנו לארץ ירוקה שהגשם יורד בה תדירות, בסוף אפילו חווינו מנה של ברד.
"היש בה עץ, אם אין?" - הארץ שופעת מים וירוקת-עד, אין צורך לשתול מדשאות, הכל צומח לבד, צריך רק לכסח כל הזמן. אבל, למרות כל הירוק, הארץ נראית אפורה, מטחב או זיהום, הבתים כמעט שחורים, גזעי העצים בצבע שחור, מדכא. השמיים מעוננים רוב הזמן.
"ומה הערים אשר הוא יושב בָּהֵנה" – הערים הן מערביות ומתקדמות לכל דבר. חלק גדול מהזמן בילינו בנסיעות ונדמה היה שכל כביש שעברנו בו היה בשיפוצים, כל התשתיות משתדרגות, כבישים, מדרכות, ביוב וכו'. בכפרים אפשר עדיין לראות צריפים, סוס עם עגלת עץ, מחרשה ידנית וכו', כמו לפני 100 שנה.
"ואת העם היושב עליה" – האנשים שפגשנו היו אדיבים ומסבירי פנים. רוב האוכלוסייה אינה דוברת אנגלית, כך שהתקשורת הייתה קשה. השפה הפולנית קשה עוד יותר, נדמה שיש להם אין סוף עיצורים בטווח בין ג' ז' ש ס צ וצרופים שלהם, ממש שבירת שיניים.
"הבמחנים אם במבצרים" – לא אפרט פה את רשימת המקומות שהיינו בהם, ישיבות, מחנות, בתי קברות ואפילו מבצר וארמון. בכל מקום שהיינו לא יכולנו להימלט מהמחשבה שיכולנו גם אנו להיות שם ואיך היינו אנחנו מתנהגים. מחשבה זו גורמת להערכה מחודשת לניצולים ששרדו את התופת הזו.
שורשים
צרפנו למסע את מירה ומאיר, הוריה של דקלה וערכנו ביקור פרטי בבנדין, עיר הולדתו של מאיר. עשינו סיבוב באתרי העיר והרחוב בו גרה המשפחה. בבית הקברות הסמוך מצאנו את קברות הסבא והסבתא של מאיר, בהתרגשות רבה אמרנו שם אזכרה וקדיש.
בלודז' – ראש הועד היהודי מצא לנו בספר עתיק בכתב יד של חברא-קדישא את מקום הקבר של סָבָּהּ של מירהותאריך פטירתו. זה די מפתיע שבתקופת הגטו נקברו המתים בקבר אישי ולא בקברי אחים, בשונה ממקומות אחרים. הלכנו לבית הקברות ואכן מצאנו את המקום המשוער, אלא שאין שם שום מצבה, אבן או איזה סימן. פרויקט הצבא "עדים במדים" מטפל בסימון הקברים העלומים הללו. הייתה זו מתנה מרגשת למירה בדיוק ביום הולדתה.
בוָרשה – מצאתי את הקבר של סָבָתָה של אימי. לקחתי משם אבן קטנה ואותה אניח בע"ה על הקבר של בִתָה בחיפה. אפשר לראות בָּזה מעֵין העלאת הנשמה לארץ. בטרבלינקה, ליד האבן המציינת את העיר שדליץ, עיר הולדתה של אימי, אמרנו אזכרה וקדיש בשידור חי לארץ. את ההתרגשות של אמא לא יכולתי לראות, אבל יכולתי לשמוע...
בפגישת הסיכום, לפני החזרה לארץ, אמרתי שמבחינתי המסע לא הסתיים. יש לנו הרבה עבודה לחפש ולחקור על תולדות המשפחה ואני בטוח שאני אגיע שוב לפולין, אולי עם אחד מילדי ואימי.
                                                                        איקה ודקלה שניאור


 
רשמי   המסע לפולין    
 
שנים רבות התעניינתי בנסיעה לפולין. אני שומעת סיפורים מהשואה ובמיוחד מעדויות של אנשים שהיו שם. איך? למה? מדוע זה קרה? לכן לא פלא שהחלטתי מיד כאשר ברכה גיסתי משדה אליהו סיפרה על מסע מסוג זה. היה ברור לי שאני יוצאת. מה שלא היה ברור הוא שדוד, אחיו ואימו יצטרפו למסע . עד שנסגרה ההרשמה בשדה אליהו החליטו גם שאר בני המשפחה, בעידודה של תחיה תמרי, להצטרף למסע .
יצאנו ביום שלישי בלילה. (ערב קודם עוד הצלחתי לשבור יד ..)
היוצאים למסע היו החל מגיל 21 עד 4 חודשים לפני גיל90. ס"ה היינו 25 אנשים. הציוד הנלווה למסע כלל: 2 כסאות גלגלים, 2 הליכונים, 2 מקלות הליכה,  ויד אחת שבורה. אך הייתה לנו לאורך כל המסע עזרה מלאה, תומכת ומעודדת מכל היוצאים למסע, למרות פער הגילים ולמרות הגשם שירד במשך 4 ימים ללא הפסקה.
בסיומו של יום שמש אחד בלבד קדרו לפתע השמיים ומטר של  ברד בגודל אבני חצץ ירד עלינו וזה כאשר מד המעלות הראה על 25 מעלות. כמובן שהטמפרטורה צנחה אח"כ ל-15 מעלות, ולמרות הכל לא פסחנו על אף אתר שהיה בתוכנית .
תחיה, בידע האין סופי שלה בתחומי החסידות והקהילות המפוארות שלפני המלחמה המחישה לנו את גודל הפאר והעוצמה של הקהילות היהודיות באירופה וכיצד הפכו מחזקים ומובילים בדורם לאומללים עד הסוף המר.
פגשנו חלק מגדולי המשוררים היהודים בפולין ותחיה המחישה לנו בשירה ובסיפורי משוררים את המיוחדות שבהם.
תחיה הובילה אותנו בין המחנות הידועים לשמצה. אין מילים לתאר את גודל האסון. איך העולם שתק!?
היא ידעה לספר בכל מחנה את אופייני לו בהתאם למחוזות באירופה שמשם הגיעו ואת אופני ההשמדה השונים. בתוך כל הכאב והאין מילים של הצורר חשנו התרוממות רבה כאשר דיקלה ואיקה זכו לתגליות על משפחותיהם שלוש פעמים בשלשה מקומות שונים.
 
היינו גם בביתה של אדית, אימא של דוד. היה מרגש לראות אותה סוגרת מעגל עם מדינת פולין שבעברה הייתה גרמניה, שלזיה עילית. ניסינו להגיע לבית הקברות של המקום, אך ביום ראשון הכל סגור. הגברת עם המפתח מסרה שתגיע רק עוד 20 דקות, אך לא יכולנו להמתין ובעצה אחת עם אדית הוחלט לא להמתין לה .
עדיין התמונה אינה שלמה. עדיין אינני יודעת את מקום הירצחם של הורי אימי הי"ד ואת מקום הירצחם של אימא ואח של אבי ז"ל. החכמתי מעט, ונותרה עדיין עבודת חיפוש להשלמת הפאזל. והאם נדע אי פעם היכן ולאן הובלו ?
היה מרגש לפגוש קצינים במדים שהתגוררו איתנו בבית המלון בוארשה. יותר מכל פגשנו את הזרים לצד האנדרטאות בצורת דגל ישראל .
                                                                            עדה ודוד
 
 
  
 
 
                דוקטור לקיבוץ הדתי
 
                   לכבוד ד"ר נחום ברוכי וכל המשפחה המורחבת          
אנחנו גאים בך על שחיזקת את נוכחותנו בהיסטוריה
והשכלת לחבר את העתיד לעבר.
 
 
 
 
 
 
תגובת מערכת הידיעון
הכתבות שנכתבו בשם הדור הצעיר שאיתנו ושהופיעו בידיעון מס' 2627 פ' קרח גרמו לתחושת אי נוחות רבה לציבור גדול מחברי בארות יצחק, ללא כל קשר לדעותיהם באשר לתוצאות ההצבעה. אנו חברי מערכת הידיעון מכבדים את כל מי שרוצה להתבטא מעל דפי הידיעון, מעודדים זאת ומשתדלים ככל האפשר לתת במה חופשית כדי שהכותבים יוכלו להתבטא בחופשיות ולכתוב את אשר על ליבם. אנו גם מודעים לאחריותינו הציבורית לגבי המתפרסם. נלמד ונפיק לקחים מהתוצאות העכשויות מתוך כוונה לקבוע אמות מידה להתבטאות ראויה בעתיד ולהעזר להבא אף בגורמים שמחוץ למערכת גם אם זה יצריך דחיית פרסום כתבה בשבוע.
                                                בברכה: מערכת הידיעון    
 
בעקבות ההצבעה
 
לצערנו נכשלנו בהצבעה בקבלת חברים בני משק. אנחנו בגיל 22 חיינו בקיבוץ, נשואים ועובדים. לצערנו הרב לא יכולנו ללמוד עדיין בגיל זה בגלל קשיי פרנסה מחוץ לקיבוץ. שלא יבינו אותי לא נכון, הצבעתי כמובן בעד! ואולי צריך לפתוח דיון מחודש האם בני משק שבוחרים חיים בקיבוץ יעמדו בכלל להצבעה. כי הסיכון הוא תמיד חצי- חצי. משפחה שמצטרפת מבחוץ אלינו מצטרפת בעיניים פקוחות ואחרי התנסות ואולי לפעמים גם כאן הם מחליטים כעבור זמן: "טעינו, נבחר בכל זאת דרך אחרת". בן קיבוץ שנולד בקיבוץ בכלל אינו חושב ואינו מכיר צורת חיים. אחרת ע"כ מאד לא מוצדק להצביע בעד או נגד. דת, התנהגות, וכו' כמובן יש להם משמעות לחוד.
נקוה שבהצבעה החדשה נצליח לקבל את המשפחה בידיים פתוחות לתוכנו. בהצלחה!
לאה ברמן


 
מכתב הבהרה (נשלח לחברים בתיבות הדואר)
בעקבות פרסום המכתב שלנו בידיעון האחרון, ברצוננו להבהיר מספר דברים:
 
א) המכתב שכתבנו (ידיעון 2627, עש"ק פר' קרח תשס"ט) נכתב מדם ליבנו, מתוך כאב והזדהות. פגעו בחברים שלנו, ובכולנו- בכל הצעירים. אולי זו טבעה של הנפש הצעירה... לכתוב בצורה רגשית ואולי אף אימפולסיבית. אבל חשוב לנו יותר שתתייחסו לתוכן הדברים שנאמרו מאשר לסגנון. וכבר אמרו חכמינו: "אין שופטים אדם בשעת צערו"...
 
ב) האזכור של ח' בתמוז: "חברה שחיה את ח' בתמוז כאילו היה אתמול, אבל טומנת את ראשה בחול בכל הנוגע לעתיד" (מתוך המכתב).
משפט זה לא נועד חו"ח לפגוע או לבזות את מורשת הקיבוץ. אנחנו גאים בכך שהקיבוץ זוכר את ח' בתמוז כאילו היה אתמול! כולנו יודעים ומבינים שח' בתמוז הוא אירוע מכונן בתולדות הקיבוץ. כולנו גם לקחנו חלק באירוע שהופק בשנה שעברה ותרמנו את חלקנו- אם בהקמת ובארגון האירוע ואם בתחקירים השונים.
כוונתנו הייתה ועודנה- לעורר. להפנות את תשומת הלב לכך שהראיה של בארות יצחק צריכה להיות- קדימה. גם יום העצמאות נסמך ליום הזיכרון, לא מתוך זלזול בנופלים חלילה, אלא מתוך הקשר ההדוק שבין ההיסטוריה שלנו להמשך דרכנו וצמיחתנו. בקשתנו היא כי באותה הרצינות והכבוד בו כולנו מסתכלים על העבר, עלינו לבחון את העתיד ולבדוק מהם היעדים, השאיפות והרצונות שלנו-שלכם.
 
ג) נוכחנו לדעת, שרק בזכות אזכור ח' בתמוז קיבלנו תגובות רבות. זכינו להתייחסות ולהתעוררות הציבור, מה שלא בטוח שהיה קורה לולא אזכור זה. חשוב לנו שתדעו שאנו שמחים עם כל תגובה ומודים עליה, גם אם היא קשה ולא לרוחנו. אנו מעדיפים שתדברו איתנו ותגידו לנו פנים אל פנים את שעל ליבכם, מאשר לא לקבל תגובות כלל או לשמוע עליהן מכלי שלישי...
 
ד) קל להתעסק בניסוחים, במילים שנבחרו או בדוגמאות שהובאו. אנחנו מבקשים ומצפים שתתייחסו למהות ולמסר שאנו מנסים להעביר:
אנחנו רוצים לחיות בקיבוץ ובו בעת לטפח בו קהילה צעירה משגשגת ! אנחנו נשאר פה אם החברים שלנו יהיו פה, אם חבר'ה צעירים בגילנו ,יקלטו פה ובכמויות.
אנחנו אוהבים את הקיבוץ מאד, ורוצים לחיות כאן. אם זה לא היה כך, לא היינו מגיבים בזעקה גדולה שכזו.
 
ה) במקום המשך ההתכתבויות, אנחנו מזמינים את כל הציבור לבוא ולדבר איתנו. מי שאכפת לו ומעניין אותו לשמוע אותנו ולהשמיע, מוזמן להיפגש איתנו ביום ראשון הקרוב, בשעה 21:15 בשיעור הצעירים, שיתקיים בבית הרב ירון ואלישבע.
 
 
                                                                בברכה,
                                                                     הצעירים.
כשוך הסערה
שלום לך בן המשק ה"יודע הכל".
רצית לדעת היכן הייתי בגיל 22? ובכן, הייתי שנה אחרי שחרור, אחד מקבוצה של חברי גרעין "נטעים דרום" ומתלבט. היינו אמורים להחליט; להגיש את שמנו להצבעה לקבלה לחברות ולהשאר בקיבוץ או למצוא את עתידנו מחוצה לו. לא היו לנו כל האופציות של קליטה שקיימות היום. נכון, אז היה המצב שונה. היו גרעיני השלמה (אתה יודע מה זה)? שבהתקבלם לחברות היו מתווספים לאוכלוסיה הקיימת ומהווים את הדור הצעיר שמשלים אוכלוסיה רב דורית.
אני הייתי מאד ספקן לגבי המשך דרכי בקיבוץ ודחיתי את מועד הגשת שמי להצבעה למשך שנה נוספת. והנה באותו זמן התברר לי שאגודת הספורט "אליצור" מקימה נבחרת של שחקני כדורעף מהשחקנים הפעילים בקבוצות אליצור שהיו ראויים לכך. נבחרת זאת אמורה הייתה לצאת למסע משחקים קוסם בחו"ל. הייתי אז שחקן הרכב קבוע בקבוצת אליצור בארות יצחק. לא כל כך האמנתי שאזכה להכלל בין אלו המייצגים את הקבוצה המקומית שכן מעמדי בקיבוץ לא היה יציב. מאוד הופתעתי שהמוסדות דאז החליטו שגם אני בפנים. האם היתה כאן גם ראיה לטווח ארוך? אין לי תשובה חד משמעית אבל ייתכן. שיקול כזה, לעניות דעתי, מלווה את כל חברי בארות יצחק מאז וגם היום ובפרט בהצבעה על קבלת חברים ומועמדים. הראייה, באותה הצבעה אחרונה שעוררה סערה ועל חלק מתוצאותיה יצא קצפכם, גם נתקבלו שלושה זוגות לחברות ועוד זוג כמועמדים.
חוששני שלא כל החתומים בתחתית הכתבה שהופיעה תחת הכותרת "בן משק" אכן קראו את הכתוב בה עד תום לפני פרסומה והיו מיודעים לנאמר בו טרם שנדפס. מאד קשה לי עם ההכללה כי חלק מאיתנו שאליו מופנה המסר אינו עומד ב"חובת העבודה וההתפרנסות" (ההגדרה שלכם). על איזה מידע מאומת אתם מסתמכים בקביעה זו? נכון שמזה זמן אמירה דומה מופרחת לאויר ברחוב הקיבוצי שלנו. אך בכדי לכתוב זאת שחור על גבי לבן צריך נתונים פרטניים לגבי כל אחד ואחד, שאם לא כן, זו אמירה כוללנית ועלולה להכשיל בנקיטת לשון הרע. חוששני שאין בידי יוזמי הכתבה וכותביה מידע מסוג זה.
ציינתם שכל חברה מתבגרת, שחפצה להוסיף ולהתקיים זקוקה לדור ממשיכים צעיר שיעניק לה תנופה ויזרים דם צעיר לעורקיה. הכל נכון. אך החברה - קרי - אנחנו, זקוקים להם בשלים, היודעים גם פרק בהתבססות ועצמאות כלכלית ואף חוו זאת על בשרם. הוכיחו לעצמם ולנו כי עמדו בקשיים ולא נרתעו מהם. כל מה שאנו עושים, בא מאהבה. כהורים אוהבים ודואגים היודעים מנסיונם למה זקוקים ילדיהם כדי שיצליחו בעתיד. והרי גם במשפחות הטובות ביותר, ילדים לא תמיד נוטים לקבל את כל מה שההורים מסבירים להם. ואילו ההורים לא תמיד מסוגלים לעמוד בכל דרישות ילדיהם ולהעניק להם את כל חפצם. במקרה שלנו יש כאן הרבה הורים להרבה ילדים. ישבנו, חשבנו, דיברנו והחלטנו ובשקיפות מליאה מולכם הצעירים כשביקשתם את המסלולים האלו. כל הנוהלים והמסלולים השונים שחלים על המבקשים להמשיך איתנו כאן ידועים לכל המעוניין. אתם טוענים שהם אינם ראויים וקשים מדי, אני לא בטוח שבמחוזות אחרים הייתם מוצאים תנאים משופרים יותר ובפרט במצב כלכלי קשה כשל היום. תאמינו או לא, אתם חיים בגן עדן. הרי בכל תקנון ונוהל של מסגרת חברתית יש נתונים שאינם לרוח כולם. הבה נראה את אלה מכם שנזכה ויחליטו באמת ובתמים להמשיך ולחיות איתנו כדור ממשיכים ויעמדו בעוד כמה שנים כבעלי תפקידים מול הדור הבא שלהם ויאלצו לקבוע להם סטנדרטים להמשך דרכם בקבוצה. תתפלאו: אבל 'סדנא דארעא חד הוא'.
ולבסוף, דור העתיד האהוב שלנו, לא טוב לבעוט בזכרונות ובהיסטוריה. גם עם ישראל לא היה יכול לשרוד את כל תלאות ההיסטוריה אם לא היה נסמך גם על עברו. תדעו לכם שהגעתם עד הלום והייתם למה שאתם היום - ואפילו כועסים ובועטים - בזכות אלו שלחמו מלחמה נואשת בהגנה על הבית בנגב בח' בתמוז. הנותרים לא נואשו גם לאחר מכן והקימו את הבית הנוכחי לדורותיו. וכן עליכם להוקיר תודה לכל אלו שלקחו את המושכות בהמשך ודאגו לשמר את הקיים ואף להגדיל ולפתח אותו למה שהוא היום. כולנו שואפים לעתיד טוב יותר אך עושים זאת במגבלות שהכלכלה, החברה והסביבה מאפשרים. בכל מקרה טוב שהנושא עלה על סדר היום. גם אם הטונים צורמים במקצת. כנראה שכך זה מקובל בכל המשפחות הטובות.
שלכם מכל הלב יפת


                                                                       
תגובה
נדהמתי מקריאת המאמרים של צעירינו בידיעון פרשת קרח, והנה הערותיי:
1.       כתבתם "אנחנו הילדים שלכם" – משתמע מכך שאנו ההורים שלכם. כתוב ב"איזשהו מקום" על כיבוד הורים, נדמה לי, ובמאמרכם אין זכר לכבוד הזה – עצוב מאד!!
2.       זכותנו היסודית לדון בשותפים חדשים לקהילה.
3.       במשך 20 שנות ילדות ונעורים חייתם כאן בטוב, וכל בקשותיכם התמלאו – אם ע"י המערכת ואם ע"י ההורים, וללא הכנה (??) הועמדתם פתאום על הרגליים! אינני בקיאה כלל בהסדר בנים א' או ב', גם לא השתתפתי בדיונים – אבל לא שמעתי שהכריחו את מישהו להיכנס להסדר זה או אחר... לכולנו נאמרת התשובה (אם בכלל) שהמצב הכלכלי לא מאפשר למלא את בקשותינו (המאד מוצדקות)!
4.       כתבתם: בן משק הוא "פירמה" – יש בזה אמת. אבל זה נובע מן המערכת הקיבוצית (וגם יש גנטיקה).
5.       ציינתם את ח' בתמוז המחזיר את הקהילה לתוך העבר הרחוק. ברצוני להזכירכם את מאמרו של נפוליון (יודעים מי זה?) שאמר שלאומה הקשורה לעברה יש עתיד גדול!
6.       כתבתם על אי עבודה במקומנו. מי נתן לכם את הזכות לאמר זאת? האם ידוע לכם במי ובמה מדובר?? וממה התפרנסו חברי בארות יצחק כמה עשרות שנים?
7.       היכן היינו בגיל 22? שלא תדעו מהזמנים ההם, בהם לא היה זכר לכל המותרות בהם אתם משופעים!!
8.       והערותיי החשובות בסוף: אתם מדברים על ערכים כגון שמירת מצוות ודת. שמעתם אודות החשיבות שיש למצוות בין אדם לחברו, "ואהבת לרעך כמוך"? לא נראים סימנים לכך במאמר . ועוד: יש אילו ביניכם שבשבילי המחנה "דוחפים" אותנו הצדה מתוך הכרת עדיפותכם. מן השבילים ניתן להסיט אותנו, אבל לא מדרך מורשתנו. 
שבת שלום!

אורה אהרון

 

לכלל חברי הקיבוץ וצעיריה,
היום אני בוחרת לכתוב לכם תחת הכובע של חברת קיבוץ ולא של בת משק.
לפני שלוש שנים התקבלתי כחברה בקיבוץ בארות יצחק, מאחורי היו ארבע שנים – שנתיים כתושבת, שנתיים במסלול קליטה. בחרתי לחיות בקיבוץ בידיעה שלא הכל ורוד, ובגלל שנולדתי כאן ידועות לי מגרעות ויתרונות בקיבוץ. מאוד לא נעים לי לשמוע טענות שחברי בארות יצחק אינם רוצים חברה' צעירים. אני, להזכירכם, התקבלתי בגיל 24 לחברות. אני רוצה לציין שעם המעבר ל"תואר" חברת קיבוץ משהו השתנה במקצת בהשקפת עולמי כלפי הקיבוץ ועלי לומר כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כחברה אני מרגישה יותר שותפה להתנהלות החיים בקיבוץ היות ויש בידי את האפשרות לשנות ולהשפיע ולהיות שותפה בהחלטות משמעותיות. כמו כן חשוב לי להביא פרנסה מכובדת במקצוע אותו למדתי ואני שמחה לתת שרות זה לחברי הקיבוץ שהשקיעו בי ונתנו לי את מירב המשאבים להצליח ולסיים את לימודיי בהצלחה.
 
לעצם הדיון על בחירה והצבעה על בני קיבוץ. אם נוותר על הדיון - אולי נקבל את כולם לקיבוץ, מה זה משנה? דתי לא דתי, עשה שרות לא עשה שרות, עובד לא עובד... ובכלל למה ללכת להצביע?!
אורית גרבוז


תגובה לצעירים
ביום שאחרי ההצבעה הייתי ממש מפורקת והתקשיתי לתפקד. כאבתי את כאב המשפחה והמעגל המשפחתי-החברתי שסביבם, כאב של החברים שלי, אנשים יקרים שחשובים לי. רציתי לברוח מהאוירה הכבדה והקשה שהיתה ועדיין קיימת בקיבוץ.                      רציתי להגיב ולהתייחס אבל לא הייתי מסוגלת.
טוב שהגבתם. לא היינו צריכים הוכחות לכך שאתם מרגישים חלק מהמקום הזה והאנשים שכאן באמת חשובים לכם, אבל עצם העובדה שהגבתם וכן עוצמת הרגשות שהובעה בדבריכם אכן מוכיחים זאת. לא עם כל מה שכתבתם הסכמתי ויש לנו על מה לדבר, אבל טוב שהגבתם וטוב שהשלמתם עם ההבהרה אחר כך.
אני לא יודעת למה אנחנו מתקשים לגרום לכם את התחושה שאתם רצויים ולהעניק לכם חיבוק של בית אוהב (או אולי אתם מתקשים לראות את זה?). פעמים רבות שאלתי את עצמי וגם שוחחתי על כך עם חברים נוספים. יש מי שטוען שמכל הבחינות - אנחנו נותנים מעל ומעבר ויש מי שטוען שהצד החומרי לא מספק ודי חונק, ולצידו חסרה התחושה הנעימה שאדם אמור לחוש בביתו שלו. אני לא רוצה להיות במקום של השופט שמכריע מי צודק, אני מחפשת שתהיה הדדיות והסתכלות חיובית ולא ביקורתית של כולנו אחד על השני.
אני חייבת לומר שכל משפט שכתבתם בסגנון של "אנחנו אוהבים את הקיבוץ מאד ורוצים לחיות כאן" - חימם לי מאד את הלב!! גם אני, למרות שכבר אמרתי זאת פעמים רבות, אגיד את זה שוב ושוב ולא לבד: תמיד תהיו הילדים שלנו ואנחנו מאד גאים בכם ואוהבים אתכם!!! ההתאמה או אי ההתאמה של כל אחד ואחת מכם לקיבוץ ולאורח חיינו איננה קובעת את מערכת היחסים בינינו, איננה מורידה כהוא זה מאהבתנו ומהאכפתיות שלנו אליכם ולעולם לא תפסיקו להיות הילדים שלנו. תפקידנו כהורים להיות כאן בשבילכם כי אתם הילדים שלנו ולא מתוקף המטרה לקלוט אתכם פה (וראו עוד על כך במאמר נוסף בידיעון – בדברי עמיקם אסם בסיכום יום עיון של ועדות צעירים).
שאלות רבות נשארו תלויות באויר. חיפשתי מה ניתן לעשות, איך לאסוף את השברים ולשמור ולחזק את החוסן החברתי שלנו, כיצד ניתן לנצל את הכלים החברתיים שבידינו על מנת להתחזק ולהרגיש יותר טוב אחד עם השני.
לפני מספר שבועות התחלתי לתכנן מפגשים של צעירים. אני שמחה שעודדתם אותי לפעול ביתר מרץ לקיים את המפגשים האלה ולא רק בין צעירים. בעזרת ה' בקרוב יחלו מפגשים בהשתתפות צעירים וחברים באחד הבתים (מי מתנדב לארח?), בהם נקיים מעין פעילות קלילה להכרות בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין רעיונות ועניינים העומדים על סדר היום הקיבוצי. אני מודעת לטרחה ולתחושת הכבדות שנלווית למפגשים מסוג זה אבל נדמה לי שיש הסכמה שצריך לקיים אותם! וכמו שאמרו חז"ל– מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת = אם נטרח לטפח את הלכידות החברתית, נהנה ממנה.
אוהבת

שולי

 

ביום המחרת...
לחברי בארות יצחק,
לא פשוט לנחות ולהירגע אחרי שבוע מרגש שחווינו מהשתתפות בשמחת נישואי ילדינו, גד ואריאלה. בשבת נפלאה של רוממות רוח הרגשנו איך כל המשק שמח בשמחתנו בעשייה ובפרגון, בשמחה אמיתית שבאה מהלב. ובשבוע זה נפל דבר בחיי הקהילה שלנו. חיינו בבארות יצחק שזורים בחוויות ובאירועים, בחלקם לא תמיד שמחים ותמיד הרגשנו גב איתן ותומך באוזן קשבת ובהטיית כתף. הלוואי ונזכה כולנו תמיד באהבת אחים.
גם ילדינו שכבר לא חיים כאן ציינו שזכו למנה גדושה של התענינות ואהבה, גאים בהיותם "בני משק".
"הגומל בחסדיו כל טוב"
תודה רבה
מיכל ויוסיקה וכל שבט וידרמן
 
הקיבוץ הדתי                                               
יום עיון לוועדות צעירים – סיוון תשס"ט -
                              לאן אלך? אנה אפנה?? – מה תפקידה של ועדת צעירים בימינו?
מתוך הסיכום של יום העיון מאת רזי ועדי:
לכנס שהתקיים בבארות יצחק הגיעו כ- 40 נציגי ועדות צעירים, בנים, קשר, השתלמויות.
פתח את היום נחמיה עם סדרת שאלות ששואלים צעירים לאורך כל הדורות, כשאת התשובות הוא הטיל על המשתתפים למצוא.
עמיקם אסם, פעיל ותיק בתחום הצעירים והצמיחה הדמוגרפית בתק"צ וחבר קיבוץ אפיקים, הציע כיווני חשיבה חדשים לגבי היחסים בין חברי הקיבוצים לבניהם המתבגרים. בשיחתו שתובלה בהומור בריא הדגיש עמיקם שמוקד הרעיון השיתופי הוא ה"שש-בש" = "שיתוף, שוויון בין שונים", כשהדגש הוא על המילה האחרונה. עמיקם טוען שיש לראות את רעיון השיתוף (כל שיתוף בין בני אדם) כשיא התפתחותו החברתית של האדם. ומכך נגזר שיש הכרח לאדם לתרגל ולשמר כל העת את היכולת לייצר שותפות עם אחרים. עמיקם הציע רעיון שמהותו הפוכה מהמחשבה בה אנו מורגלים לגבי בני הקיבוצים: הרעיון ממומש בקיבוץ נען ועיקרו הוא שהצעיר צריך להודיע על החלטתו לעזוב את הקיבוץ, וכל עוד לא הודיע על כך הרי שהוא בפנים – כמובן ע"פ כללי המקום. בתחום השיח עם הצעירים קובע עמיקם שכשמדברים על קיבוץ, יש לדבר עם הצעירים עלינו ולא עליהם. אנו צריכים להציע להם את מה שאנו מאמינים בו ולא "כי זה שווה להם". הוא סיים במשפט: "צורך תובע סיפוק. ערך תובע מחיר".
עינת נעמן-שפיגלר, מחלקת צעירים בתק"צ לשעבר, הנחתה סדנה ובה בחנו יחדיו מהם תפקידיה של ועדת צעירים בימינו. הדעות היו מגוונות, אך בהחלט נשמעה יותר הגישה שעל הוועדה לעסוק הרבה יותר בקשר, בהכוונה, בליווי, בחיזוק ההזדהות וברתימה למעורבות.
עדי שגיא העביר שיחה על משמעותה של שנת הי"ג כמעצבת דרך לחיים. בשיחה הוצגו מסלולי הי"ג האפשריים על יתרונותיהם וחסרונותיהם. הובהרו חידושה ויתרונה של שנת יג"ל (י"ג משימתי) לציבור רחב מאוד של צעירים. עדי הדגיש שלגרעיני יג"ל צריכים להגיע החבר'ה ה'חזקים' ביותר. אלו שבשמינית עדיין מתלבטים על אורח חייהם – מוטב שילכו לקבל הכרעות במכינה זו או אחרת. אך אלו שכבר הכריעו בסוגיה, אלו שברור להם מיהם ומהם, אלו שכבר יודעים ללמוד דף גמרא, הם אלו שצריכים להוביל את גרעיני יג"ל, ולהיות נושאי דרכה של התנועה במשימות הרבות הקיימות כיום.
ביום העיון הוצגו כמה "סיפורי הצלחה" עם צעירים בקיבוצים שונים:
בעין השופט - במפעלים שלהם מכהנים בתפקידי מפתח וניהול רבים מהצעירים.
במשמר העמק - הציגו פעילות תרבותית-חינוכית-חברתית מעניינת המתקיימת בקיבוצם: לאחר סמינר קיבוץ בן יומיים שכלל, חוץ מכיף וחוויות, גם מעט עיסוק בשאלות זהות ודרך, הוקם "הפרלמנט". מדובר באסיפה/שיחת קיבוץ של הצעירים, במקביל לזו של המבוגרים. בפורום זה דנים הצעירים בסוגיות שונות הנוגעות להם ולקיבוץ בכלל. לא פעם המבוגרים התחשבו בהכרעות שהתקבלו ב"פרלמנט הצעירים". עצם קיומו מביא את הצעירים לשיח רעיוני וערכי שכולנו מייחלים לו.
אורי אופיר, רכז צעירים במטה השיתופי הדגיש גם הוא את ההכרח להביא את הצעירים לשיח ערכי. הוא סיפר על פעילויות של המטה השיתופי שעיקרן ליצור שיח כזה בין הצעירים.
כל קיבוץ קיבל דיסק עם השוואת מסלולי צעירים בין הקיבוצים, תקנונים ונהלים מקיבוצים שונים. חומר ללמידה.
היום נחתם במשוב חיובי מצד מרבית המשתתפים. משוב אחד ראוי לציון מפורט, בחינת "יגעת ומצאת – תאמין!". שלמה אניקסטר, מרכז ועדת צעירים מקבוצת יבנה כתב במשוב בערך כך: "יצאתי מספר מוות להשתתף ביום העיון. הגעתי אך לא ציפיתי לכלום. חשבתי שזה יהיה עוד יום עיון אבל קיבלתי הרבה חומר למחשבה, הרבה רעיונות חדשים. היה חשוב שבאתי". לאחר יגיעה ומציאה, אין לך אמונה גדולה מזו.
המזכירות: דובנוב 7 תל אביב ת.ד. 40015 מיקוד 64732  פקס: 03-6957039
נוער, דור צעיר וקליטה
רזי בן יעקב 03-6072732, 050-9935244   dor-tzair@kdati.org.il


 
באספה (ב' בתמוז תשס"ט 24.6.2009)
שני סעיפים רבי עניין עמדו על סדר היום:
1. אישור המשך תוכניות הבנייה - הרחבת דירות סביון.
2. הצעת ועדת מינויים לבחירת ועדות: איכות הסביבה, ועדת ביטחון, נציגינו למזמו"ר.
  1. ביצוע תוכנית הבנייה שלב ': הרחבת 10 דירות מ – 70 מ"ר ל – 120 מ"ר
שלמה פורשר הציג את המלצת המזכירות להמשיך בשלב ב' של תוכנית הבנייה (הרחבת 10 דירות.). שלמה סקר בראשי פרקים את הסיכום הכלכלי של 2008 והרבעון הראשון של 2009, שהצביעו על ירידה בהכנסותינו. יעדנו בזמנו כסף לבנייה. לפי תחזיות יש ביכולתנו הכלכלית והפיננסית לבצע השנה את שלב ב'. על ההמשך נדון בעתיד, בהתאם להחלטות קודמות להגדיל את דירות המשפחות ל-120 (140) מ"ר בהתאם למצבנו הכלכלי.
בדיון הועלו טיעונים בעד המשך ביצוע התוכנית: אם לא נתחיל לא נתקדם. ניתן לעצור אחרי כל שלב. המועמדים להרחבת הדירות בשלב הנדון הם בני 70+. אם לא נתקדם בתוכנית יגברו לחצים מצד חברים להרשות בנייה במימון פרטי (= הפרטת דירות), ויש בזה נזק חברתי גדול. אם לא יהיה פתרון כולל ניאלץ להמשיך לפתור בעיות דיור נקודתיות ע"י אלתורים ובניות טרומיות.
נגד המשך ביצוע התוכנית נטען כי אי יציבות כלכלת מסכנת את ביצוע ההשקעה וכי משבר כלכלי בעקבות השקעה זאת יגרור התמרמרות ונזק ואף משבר חברתי.
בהצבעה הוחלט ברוב גדול לקבל את הצעת המזכירות.
  1. בחירת ועדות: איכות הסביבה, ועדת ביטחון, נציגינו למזמו"ר.
נבחרה ועדת ביטחון בהרכב בנג'ו ברמן (מרכז), איסר ספיר, דבורה רייניץ, גבי נאור. בנג'ו פירט את תחומי הפעילות של הוועדה: ביטחון שוטף, היערכות לשעת חירום, הקמת צוות חירום יישובי.
נבחרה ועדת איכות הסביבה בהרכב יוסי שניאור (מרכז), יוסי וידרמן, אסא ברוכי, דבורה רייניץ. יוסי שניאור הציג את תחומי הפעולה - איסוף חומרים למיחזור והכנת מקום לחומרים שייאספו, שיתוף פעולה עם מרכזי ענפים ופעילויות, צמצום השימוש בחומרים הפוגעים באיכות הסביבה, לימוד ובדיקה של תחומי פעולה נוספים. לא תוכנן תקציב לפעילות הוועדה. הוועדה תגבש תוכנית ותגיש את הטעון אישור תקציבי לתוכנית המשק 2010. מצפים לעזרה מהמועצה האזורית.
כנציגינו למזמו"ר נבחרו: נחום ברוכי ומילכה מיור. ממלא מקום במקרה שאחד הנציגים לא יוכל להמשיך בתפקידו: יחיאל פארן.
נשיאות האסיפה
 
שינויים בשימוש בקידומת 4 (זיכוי שיחות טלפון משקיות)
כפי שפורסם, העברנו את שרות הטלפון שלנו מחברת בזק לחברת סמייל (012). הסיבה העיקרית למעבר היתה דיוק ואמינות בחשבונות הטלפון שלנו.
בחברת בזק לא יכולנו לקבל דו"ח שיחות לפי שלוחה. ונאלצנו לייקר את כל השיחות ב 5% ע"מ לגשר על הפער.
מעכשיו יקבל כל מנוי דף עם פרוט שיחותיו בארץ ולחו"ל ויחויב במחיר המדויק.
מערכת זו אינה מאפשרת להבחין בין שיחות פרטיות לשיחות משקיות.
חברים שעבודתם מחייבת שיחות משקיות רבות יוכלו להמשיך להשתמש בקידומת 4 ואנחנו נדפיס (מהמערכת הישנה) את פרוט שיחות קידומת 4 לכל מי שחוייב בסכום גבוה מעשרה ₪ לחודש על שיחות אלו.
כדי לקבל זיכוי על השיחות יצטרך החבר להעביר את הדף לאישור האחראי על הפעילות (כנהוג לגבי חיובי רכב).
במקביל יבוטל החיוב של 5%.
                                                      האגף החברתי


 


בשישי האחרון הבימה ניתנה למשפחת בן-דוד.
האם היה קשר בין השיעורים?
האם שיעור אחד תרם לשני?
 
בשיעורו של הרב ירון עסקנו במחלוקת קרח ועדתו.
ראשית, דננו בשאלה מדוע התעוררה המחלוקת דווקא בנקודת הזמן הזו. עדת קרח הורכבה משלוש קבוצות בעלות אינטרסים שונים:
1. קרח, שהיה מבני לוי והתרעם על כל התפקידים שהגיעו לבני לוי האחרים, בעוד שעליו 'דילגו'.
2. דתן ואבירם, בני ראובן, אשר התרעמו על כך שהבכורה ניטלה משבט ראובן ועברה ליוסף.
3. 250 הבכורות שרצו לעבוד במשכן כפי שתוכנן מראש, והתרעמו על כך ששבט לוי החליף אותם.
שלושת המניעים להתרעמות התרחשו זמן רב לפני פרשת קרח, ובכל זאת לא שמענו על עדת קרח בזמן אמת. הראב"ע אכן טוען שפרשת קרח נכתבה שלא במקומה, וכי ההתקוממות הזו התרחשה עוד לפני שנסעו מהר סיני.
אך הרמב"ן טוען שלמרות שהמניעים למרד החלו לפני זמן רב, הרי שכל עוד מצב הרוח בעם היה מרומם אי אפשר היה להנהיג מרד, ומרד חייב להתבסס על תחושת חוסר שביעות רצון בעם - וזו באה רק בעקבות חטא המרגלים. גם מטענות דתן ואבירם ניתן ללמוד שהאירוע הזה התרחש אחרי חטא המרגלים.
בשלב שני שאלנו האם ניתן היה לפתור את בעיית קרח ועדתו בעזרת תקשורת טובה יותר ביניהם לבין משה. לכאורה, היה זה דו-שיח של חרשים: טענתם היתה טענה אידיאולוגית "כל העדה כולם קדושים", אך משה פירש זאת כטענה אינטרסנטית "וביקשתם גם כהונה". ואולם, ראינו כי משה העמיק להבין מה הם רצו ולא מה הם אמרו.
ראינו כי הטקטיקה של משה היתה לנסות להפריד בין הקבוצות השונות כדי להימנע ממבחן המחתות, אך בגלל דתן ואבירם הטקטיקה הזו נכשלה, ולכן מבחינה היסטורית האירוע ייזכר בתנ"ך כאירוע של דתן ואבירם ולא האירוע של קרח.
 
השיעור השני לא הוגדר כשיעור ולמדנו בו על עצמנו בהנחייתה של אלישבע. בדקנו מעשית עד כמה אפשר לבצע מטלה זוגית ללא מילים. המשימה היתה שכל זוג יצייר ציור בקו מתמשך בכפוף להוראה מתי מתחלפים. בסיכום התרגיל כל זוג הציג את יצירתו המשותפת ועלו השאלות: איך מתקשרים ללא מילים? מה עושים אם לא הובנתי? האם אני מבין את כוונתו של השותף שלי?
גילינו שלא פשוט להבין את כוונות השני, להמשיך את הקו של בן הזוג, בחננו האם בכלל איכפת שלי מה השני רוצה או שאני מעדיף לדבוק ברעיון שלי. המחשבות שעלו: "לא הבנתי למה הוא לא מתחבר אלי, הבנתי מה אני עושה ורציתי שהוא יתחבר אלי, אני הלכתי אחריו, הוא התחיל ואני המשכתי, אני ניסיתי להיצמד להוראות ולשנות את הציור שלו, לא הרגשתי שיתוף פעולה בינינו, בחנתי מה הוא עשה אבל לא הבנתי אז המשכתי בשלי, הוא עבר על ההוראות לא ידעתי מה לעשות עם זה".
הסיכום - קשה לוותר על המילים. אם לא מבינים צריך לשאול. כדאי לזכור כי הפרשנות שלי היא רק פרשנות שלי וכמובן לא מחייבת ולא בהכרח מקובלת על השני.
 
בשבוע הבא נלמד עם עקיבא פוזן מורה ומחנך בחטה"ב בקבוצת יבנה
הנושא יפורסם בהמשך


 
 
התרמה טלפונית לארגון 'תעסוקטיף'
 
השבוע פנו אליי מארגון 'תעסוקטיף' שאת פועלו אני מכיר זמן רב, וביקשו שאמליץ עליו לתושבי הקיבוץ, לקראת מגבית שהם רוצים לערוך.
ארגון 'תעסוקטיף' הוא ארגון שהוקם על ידי הרב יוסף צבי רימון מאלון שבות לאחר ההתנתקות, ומטרתו לסייע למגורשים למצוא תעסוקה ולהשיבם למעגל העבודה. עד כה הצליח הארגון למצוא תעסוקה ליותר מ- 1,000 איש. נפתחו 140 עסקים של אנשי גוש קטיף, ומאתיים מתושבי הגוש נשלחו להכשרה מקצועית בסיוע הארגון. בשנת תשס"ח קיבל הרב רימון את "אות הנשיא למתנדב" על הקמת הארגון.
ואולם, ישנם עוד 600 תושבי גוש קטיף לשעבר אשר גם היום - אחרי כמעט ארבע שנים - עדיין לא שבו למעגל העבודה!
עקב התדלדלות מקורות המימון של הארגון יוצא הארגון במסע התרמה ביישובים רבים בארץ, וביניהם גם אצלנו. ההתרמה תתבצע טלפונית במהלך השבוע הקרוב.
כך כותב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז):
שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שֶׁמָּך [=שמתקשה בפרנסתו] ונותן לו מתנה, או הלוואה, או עושה עמו שותפות,  או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול. ועל זה נאמר: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך", כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
ומי יתן וארגון זה יהפוך במהרה להיות ארגון מיותר...
הרב ירון
 

אנשים ונשים
אשר אכפת להם
מהנושא הזה בפרט ומהאידיאולוגיה של הקבה"ד בכלל
מוזמנים
ל יום עיון ודיון
                 שיתקיים בע"ה ביום ראשון, כ"ז בתמוז, 19.7, 9:00-16:00, בקבוצת יבנה
 
 
במהלך היום נדון בנושא ונגבש מטרות ורעיונות שיהוו בסיס וגיבוי
לפעילות "אשה בתנועה" ("מחלקת הנשים" של הקבה"ד)
לפרטים נוספים, רעיונות והרשמה –
הילה אונא
 0545640989 mila@sde.org.il
 

השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר
אחות תורנית: ברוריה לנדה – פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
יגדל לתורה
בשבת הבאה פרשת "בלק" נחוג את שמחת בר-המצווה ליניב-רחמים מכלוף. שיהיה במזל-טוב!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעה מהכלבי
לרגל ספירת מלאי ביום ג' 30/6/09 ח' בתמוז-  הכלבי יפתח בשעות הערב בלבד – 17:00 – 19:00
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לידיעת הנהגים/ות
הגיעו לידינו ההנחיות הבאות מאגף התנועה לשוטרים. שימו לב!
·        במקרים בהם הנהג טוען שהרישיונות תקפים ואינם ברשותו, השוטר יאמת את דברי הנהג עפ"י בדיקה במסוף. אם אכן הרישיונות תקפים, אין לרשום לנהג דוח.
·        ביחידות פניות נהגים ובמש"ל, נהג שנרשם לו דוח (בטעות) ויגיש בקשה תוך צירוף רישיון נהיגה בתוקף. על היחידה להעביר לתובע מוסמך לביטול הדוח.
(נמסר ע"י סדרנית הרכב)
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מסע לפולין
עדה ודוד צונץ ודקלה ואיקה שניאור עם בני משפחותיהם חזרו ממסע מרגש בגולת פולין- רשמים בעלון זה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
פנייה לציבור
הועדה החדשה לאיכות הסביבה מבקשת ממי שיש לו רעיון לנושאים לטיפול , שיעלה אותם על הכתב וישים בתא דואר של יוסי שניאור.                                                                                               תודה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אנחנו בסרטים – שוב..
והפעם ליום אחד בלבד. כפי שדווח, יגיע צוות צילום ביום א' הקרוב לשם הסרטת תכנית טלוויזיה.
הצילומים יתבצעו בשבילי הקיבוץ, ברפת, חד"א, ובמועדון לחבר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שירת הלויים
נהיננו ממופע מדהים, רב משתתפים מקומיים ורבים אחרים שהגישו לנו משפחת ליטקה.
אם כך ישירו הלויים בבית המקדש יש סיבה נוספת להתפלל לבניית המקדש במהרה בימינו
בס"ד ד' בתמוז תשס"ט
פרשת "חקת"
 
19.29
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
19.40
מנחה, קבלת שבת, ערבית
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.45
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
 
17.15
שעור בדף יומי
 
 
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
20.34
ערבית, הבדלה
 
הרב ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית א', ג', ד, ו'            06.00   
   שחרית ב' ה'                   05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            18.30    
   רבע לערבית                    20.00
   ערבית                           20.15 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11:00
 
 
כיתות א' – ג' בועז פלדמן
כיתות ד' – ו' מילכה מיור
           
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
18.45
בארות יצחק הולכת רחוק
אולם ספורט
19.00
שיעור בנ"ך
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
20.30
אזכרה שנתית לחברינו
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
17.00
יציאה לבית העלמין בהר-הרצל
 
 
 
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
שטיבל
יום חמישי
18.45
בארות יצחק הולכת רחוק
אולם ספורט
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
AtarimTR