ידיעון 2678 כי תבוא

בס"ד ט"ו באלול תשס"ט
 
 
פרשת "כי-תבוא"
 
 
18.39
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
18.50
מנחה, קבלת שבת, ערבית
        
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
 
 
17.15
שעור בדף יומי
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 20.45 – 22.45
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית לאה פ'
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.37
ערבית, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
  שחרית  א', ג', ד, ו'          06.00   
   שחרית ב' ה'                   05.50
   מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            18.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
   כיתות א-ג' – לימור נתנזון
 
 
 
           
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
 
השיעור בנ"ך יתחדש בע"ה אחרי החגים
 
21.00
שעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.15
ישיבת מועצה
חדר עיון
יום שלישי
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.00
שעור עם הרב שמואל וולף
בית י' שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
21.00
שעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
06.30
שעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
  
עוברים שלב
כשהתחלנו לחשוב על עלייה לא תיארנו לעצמנו לאן נגיע. ידענו שרצוננו בקיבוץ דתי ונעזרנו באנשי הסוכנות היהודית כדי לחפש את המקום המתאים.  אחרי טיסה ארוכה ומעייפת עם שלושת ילדינו הגענו למקום מקסים שמיד הרגשנו בו בבית. חיכתה לנו דירה חמה ונחמדה שלא חסר בה כלום, מריהוט וציוד ועד מזון לשבועות הראשונים.
עכשיו, כשאנחנו נכנסים לתהליך קליטה בקיבוץ – אחרי שנה וחצי במעמד של עולים חדשים במסגרת "בית ראשון במולדת" – אנחנו רוצים לומר תודה מכל הלב על המצווה הגדולה שעשיתם אתנו, על האירוח החם ע"י כ ו ל ם !
מקווים שבעז"ה השנתיים הבאות בתהליך הקליטה שלנו תהיינה טובות כמו עד עתה. חשוב לנו לציין לטובה ולתודה מספר אנשים שהיו אתנו בקשר ממש מההתחלה עוד בחו"ל: אהרן גל, אסתר פורשר, לני בן-שמול, ונוסיף עליהם את הרב והרבנית בן-דוד, משפחת וידרמן, משפחת פורת, משפחת סלומון ועוד רבים.
תודה מכל הלב, אוהבים אתכם מאוד.
רבקה, אבי, אלכס, אריאל, אמה ובנימין אינלר
 
מה בגיליון?
 
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         שיר שבת – יהונתן שרמן
·         אינטרנט, גוגל – זהבה שניאור
·         לסיום תפקידי – אלי ברמן
·         להיות הורים בקיבוץ – ורד ויוסקי
·         סיור שורשים בגרמניה – יששכר ואלי ברמן
·         שירות לאומי כערך יסוד – פרד אדן, לני בן-שמול
·         על הפגנות השבת ועוד – נחום ברוכי
·         המזכירות החדשה יוצאת לדרך
  • הותיקים והחדשים – דינה אמיר
  • תודה – רוני (צונץ) שלו
  • הגוי והמזוזה – מנחם שניאור
  • מגן מילואים 2009 – דבורה ריניץ
  • איכות הסביבה – צוות הנוי
  • יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
  • לקראת מועצה – אמיתי יעקבס
  • תרומת דם – המרפאה
  • פינת ההלכה – הרב ירון
 
 
כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                       קראו בנעימות !
המערכת
 
שבעים פנים לתורה
 
ר' יוסף חיים מבגדד (ה'בן איש חי')
ר' יוסף חיים נולד בבגדד בשנת תקצ"ד (1834) ונפטר השבוע לפני מאה שנה, בי"ג באלול תרס"ט. הוא היה מגדולי הפוסקים של הדורות האחרונים, ופסיקתו משלבת את הפסיקה הספרדית המסורתית עם השפעה גדולה מהקבלה ומהחסידות האשכנזית. אביו, הרב אליהו, היה רבה הראשי של בגדד. מסופר כי כשהיה ר' יוסף חיים בן 14, שלח ר' חיים פלאג'י, שהיה רבה הראשי של תורכיה, שאלה לאביו. הנער הצעיר התיישב לכתוב תשובה מפורטת ושלח אותה בעצמו לרב פלאג'י. מאוחר יותר השיב גם אביו על המכתב, והרב פלאג'י ענה לו שכבר הקדימו בנו, וכי הוא בטוח שבנו עתיד להיות ענק בתורה.
את דרשתו הראשונה נשא בתום ימי השבעה של אביו, בי"ג באלול תרי"ט (1859), והוא הנהיג את קהילת בגדד בדיוק חמישים שנה, עד יום מותו.
דרשתו השבועית הייתה מורכבת משני חלקים: אגדות הקשורות לפרשת השבוע, וענייני הלכה, כאשר בכל שבוע הוא התייחס לתחום שונה של הלכות. בתוך שנתיים הוא הקיף את כל ההלכות, והללו הודפסו בספרו המפורסם ביותר 'בן איש חי - הלכות'.
כשעלה ר' יוסף חיים לקברי צדיקים בגליל, והיה על קברו של בניהו בן יהוידע, שר צבאו של דוד, נגלו אליו סודות גדולים, ונאמר לו שנשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע. בעקבות כך הוא קרא לרבים מספריו בכינוייו השונים של בן יהוידע: "בניהו" (על הזוהר), "בן יהוידע" (על אגדות הש"ס), "בן איש חי" (הלכות ואגדות), "רב פעלים" (שו"ת על כל חלקי השולחן ערוך), "מקבצאל" (שו"ת נוסף), "בן איש חיל" (דרשות). בנוסף כתב הרב עוד כשמונים ספרים, וכן כתב גם פיוטים שונים, וביניהם הפיוט 'ואמרתם כה לחי' לכבוד ר' שמעון בר יוחאי.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
על הפסוק "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב" מובא בספר 'בן איש חי - הלכות' (שנה ראשונה) כך:
יובן על דרך המדרש (דברים רבה א, י) 'ואשימם בראשיכם', למה הדבר דומה? לנחש שאמרהזנב לראש עד מתי אתה מהלך תחלה? אני אלך תחלה! אמר לו: לך! והלך ומצא גומא של מים והשליכולתוכו, מצא אש והשליכו לתוכו, מצא קוצים והשליכו לתוכן. מי גרם לו? על שהלך הראש אחרהזנב. כך כשהקטנים נשמעין לגדולים הם גוזרים לפני המקום והוא עושה ובשעה שהם הולכיםאחר הקטנים נופלים על פניהם. והכונה אם ישראל עושים רצונו של מקום - מעמיד להם מנהיג טוב שהואראש כלומר יש לו עיניים לראות כי החכם עיניו בראשו, ולזה אמר "ונתנך ה' לראש ולא לזנב"שלא יהיה פתי שאין לו עינים לראות שאז הוא כמו הזנב שאין בו עינים לראות אלא יהיהראש שיש בו עינים לראות, וכמו שאמרו בגמרא  (ב"ק נב, א) כד רגיז רעיא על ענא משוי להו נגידא סמייא (=כשמתרגז הרועה על הצאן, הופך את המשכוכית לעיוורת),ומאחר ד"נתנך לראש" לכך "והיית רק למעלה" ולא תפול למטה, ותזכה לכל זה ע"י שתשמע אלמצות ה' א-לוקיך.
 
 
הרב ירון
 
 
שיר-שבת
 
"וידבר משה והכהנים הלויים אל כל ישראל לאמר
הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' א-לוקיך"
 
טרום טיפוס לראשי ההרים,
קללת העיבל, ברכת הגריזים,
קריאה מן התווך לזה ולזה,
הסכת ושמע ישראל:
היום הזה.
 
כחכוח בגרון, כמיהה להחיש,
משמיע הכרוז סדרת ברוך האיש.
כהד עולה מגיא עניית קול רם,
השמע למקשיבים:
נהיית לעם.
 
אימת הטייה של אוזן לקללות,
נשיאת תפילה - מניעתם מלקרות,
קול פנימי נוקש על דלת ליבך,
סגולה ובחירה:
לה' א-לוקיך.
יהונתן שרמן
 
 
 
 
אינטרנט, GOOGLE
מלים אלה לא אמרו לי מאום עד לפני כשלושה חודשים. אחרי שיצחק (איקה) בני שאל בטלפון מה שם סבתי ואני לא ידעתי לומר מה שמה כי לא שמעתי אותו ולא ידעתי שום פרטים עליה או על סבא שלי. כמדומני שאמרתי לו שלאחותי יש שני שמות.
מכאן התגלגל הכל. גלש לו יצחק בני באינטרנט ונקרתה לפניו תמונה של מצבה ועליה שם משפחת אמי לפני נישואיה, שמות בעלה וסבא שהם תואמים את שמות אחיי ז"ל.
עם גילוי זה יצאו יצחק ודקלה למסע שורשים בפולין, מצאו את המצבה הנ"ל בבית הקברות בוורשה ושם הדליקו נר נשמה בשמי ובשם משפחתי. את ה"קדיש" ותפילת "אל מלא רחמים" השמיעו לי דרך הטלפון כשעמדו בטרבלינקה ליד האבן של העיר שדלץ שבה נולדתי.
קטונתי מלתאר את ההתרגשות שאחזה בי וביעקב בשומענו את ה"קדיש" המיוחד הזה ממרחקים: ורשה-ישראל-בארות יצחק. רעדתי מהתרגשות והודיתי לקדוש-ברוך-הוא
ולבני השליח שלו על שזיכני.
עדיין מתרגשת,
זהבה שניאור

 
סיור שורשים בגרמניה
לפני שבועיים יצאנו – משלחת של בני-דודים ומקורבים להם מישראל, מארה"ב ומאנגליה –
לכפר אלינגן שבבוואריה, גרמניה, לתור אחרי שורשי משפחתנו, משפחת ברמן שהתגוררה במקום במשך דורות רבים.   מה הביא אותנו לצאת למסע הזה?
לפני כעשר שנים הגיע הרב גור ברמן, בנם של בת-צי ובילי ברמן, לביקור באלינגן ושם נוצר קשר עם גרמני, וטרינר, שחקר ודרש ומצא פרטים רבים וחשובים בקשר ליהודי הכפר. אותו אדם, ברונו בופ שמו, שמר על קשר עם בת-צי ובילי במשך עשור שנים ולאחרונה שלח להם ספר בגרמנית ששמו: יהודי אלינגן משנת 1540 עד 1938. בת-צי ובילי קראו, התרשמו וארגנו את הביקור מאלף ועד ת'.
הספר נכתב ע"י שלושה אנשים. הכותב הראשי הוא עו"ד גרמני לא יהודי בשם הרמן סייס, שכלל אינו גר בכפר זה אלא בעיירה וייסנבורג הסמוכה, עיירה שכבר 500 שנה לא גר בה יהודי.
האזור כולו נקרא פרנקוניה והוא חלק מבוואריה שהייתה ערש האנטישמיות הנאצית. בין השאר ראוי לציין כי יוליוס שטרייכר, עורכו של העיתון הנאצי הנודע לשימצה "דער שטירמר" חי בוייסנבורג.
שותפים לספר היו עוד שני גרמנים: סימון אוט – דוקטורית צעירה שכתבה דוקטורט על השפעת אפריקה על צרפת, ואוולין פליגל – הארכיונאית של אלינגן.
מה גרם לו, לסייס הנ"ל, לכתוב ספר גדול, תוצאת מחקר של שנים, על יהודי הכפר אלינגן?
מה הביא את סימון אוט לחבור אליו ולכתוב את הספר? שאלות אלה העסיקו אותנו במשך כל המסע.
צעירה נוספת שהתלוותה אלינו במשך כל הביקור שארך ארבעה ימים אינטנסיביים, הייתה סטפאני פישר, צעירה שכותבת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור בנושא: יהודים סוחרי בקר בבוואריה.
משפחת ברמן עסקה במסחר בבקר במשך דורות והייתה מוכרת היטב בקרב 150 סוחרי הבקר היהודים של בוואריה. מסורת זו של עיסוק בבקר ובפרות נשמרה, כידוע, ע"י אבינו ז"ל מרדכי וע"י אחיו תיאודור ברמן, שכאשר הגיע כפליט לפלורידה פתח שם חוות-בקר גדולה הקיימת עד היום בניהולו של בילי ברמן.
בביקורנו באלינגן ובאזור סיירנו במספר רפתות ושמענו מהדור הצעיר על כך שהוריהם היו קשורים למשפחת ברמן. אפילו המנהג של תקיעת כף והברכה "מזל וברכה" שהייתה שגורה בפי היהודים נשארה אצלם עד היום.
שמענו על ההיסטוריה של יהודי אלינגן מאז ימי הביניים והתרשמנו מעומק הקשרים הכלכליים שלהם עם הגויים באזור. ראש עיריית מרקט-בורסלהיים לשעבר, הסמוכה לאלינגן, שם החל בעצם שבט הברמנים את ההיסטוריה המתועדת שלו באזור, סיפר לנו על הברמנים. השפעתם הייתה כה גדולה שהייתה אימרה ש"כאשר אתה פורם חוט בבגדו של ברמן כל העמק נופל".
אותו אדם, באואר שמו, ידע לספר על אביו שהיה נאצי פעיל. התרשמנו מכך שלא הסתיר זאת מאתנו.
בהיותו ראש העיר הקים אנדרטה מרשימה, אם כי צנועה, ליהודי העיירה, במקום בו עמד בית-הכנסת שחרב בליל הבדולח.
בסיור ברחובות אלינגן ראינו בתים רבים שבהם ניתן היה לזהות את המזוזה שאיננה והתרשמנו מגודלם של הבתים. ביקרנו גם בבית-הכנסת שחולל בליל הבדולח – כיום אין כל סימן יהודי בבנין זה שהוקם לפני כ-230 שנה. ביקור זה כאב במיוחד. הוא הציף שוב את הניגונים והזמירות אותם שמענו מאבינו ז"ל – סביר להניח שאת מרביתם הוא ספג בבית-כנסת זה.
ביקרנו כמובן גם בבית משפחת ברמן. מתחת לגגו כתוב DB 1901. הבית הוקם ב-1901 ע"י דוד ברמן, הסבא של אבינו מרדכי ז"ל.
גם בביתו של סגן ראש הכפר הגדול ראינו סורג חלון שנלקח מבית ברמן ועליו האותיות B.B. – ברנרד ברמן, הרב סבא שלנו שלא זכינו להכירו, על שמו קרוי בילי-ברנרד ברמן. בגיליון ה"שטירמר" מ-1938 ראינו את תצלומיו של הסבא מלפנים, מימין ומשמאל – כמו של עבריין – מרוחים על הגיליון. מתברר כי הנאצים האשימו אותו באשמת-שווא כאילו שילם 10,000 מארק לאיכר בווארי כדי לרצוח פקיד נאצי. מתחת כתוב: האם פרצוף כזה נראה לכם כאיכר בווארי?
הגענו לביקור זה ברגשות מאוד מעורבים של סקרנות רבה להתחקות אחר שורשי משפחתנו לצד הכעס והרגשות השליליים כלפי הגרמנים שחוללו את השואה. באנו ללמוד אך לא לסלוח. רגשות אלה ליוו אותנו כל הזמן. בו-זמנית התרשמנו חיובית מאנשי הדור הצעיר שפגשנו, שהוזכרו לעיל, שעושים כל מאמץ לכבד את העבר היהודי ולתעדו.
סטפאני פישר שהוזכרה כבר כיהנה בתפקיד חשוב במוזיאון השואה בברלין וגם הייתה תקופת זמן בישראל והיא דוברת מעט עברית.
תחושה קשה הייתה זו לבקר במחוזות בהם חיו יהודים מאות שנים בלי שנותר מהם כמעט זכר.
באלינגן עצמה אין בית קברות יהודי. בני משפחתנו ויהודי האזור קבורים בטרויכטלינגן הסמוכה, שם היינו וערכנו להם אזכרה.
במסגרת המסע ביקרנו גם במרכז התיעוד של המפלגה הנאצית בנירנברג, בנין עצום וקולוסאלי שבתוכו ביקש הצורר לכנס עשרות אלפי גרמנים. מבוקשו לא עלה בידו כי הוא לא סיים את בניית המבנה, אך כל האזור עצמו הוקדש למטרות התעמולה הנאצית ולמצעד מאות האלפים שכבשו את נירנברג.
הביקור ממחיש את האמצעים שבהם בחר הצורר כדי לשטוף את מוחותיהם של הגרמנים, ובכך הוא הצליח, לצערנו. מרכז תיעוד זה הרשים אותנו מאוד, אם כי אצל כולנו עלתה השאלה: מדוע לא מראים בו בצורה מודגשת יותר את ה"פתרון הסופי", את מחנות ההשמדה והריכוז? עלול להיות מצב שאינו דמיוני שבמקום להרתיע את הצופים בתמונות ובסרטים הוא עלול לעורר געגועים להיטלר ימ"ש ושאר חבר מרעיו. זאת הסכנה שראינו במרכז זה, ואכן ממש ביציאה ממנו צופים בסרט בשתי קשישות גרמניות שמתרפקות על התקופה בה היו נערות ומספרות אלו מאמצים עשו כדי לראות את הצורר על מרפסת המרכז לתיעוד של היום.
אחת ממטרות המסע הייתה גם לנהל דיאלוג עם בני הדור השני והשלישי של גרמניה. בערב האחרון התכנסנו לדיאלוג כזה שעיקרו היה ניסיון שלנו להציג את נקודת המבט הישראלית בקונפליקט עם הפלשתינאים. זה לא היה פשוט. גם אדם שאוהד את העניין היהודי כמו עו"ד סייס מתקשה לקבל את עמדת ישראל. הוא שב ושאל מדוע ישראל מענה אסירים פלשתינאים. ניסיונותינו להסביר את הבג"צ שאוסר זאת לא התקבלו.
הדיאלוג היה עם "קהל שבוי" לטובתנו ועדיין נושא ההסברה קשה. בציבורים אחרים ההסברה קשה עוד יותר.
 
כשחזרנו לבתינו שאלו אותנו איך היה. אי אפשר להגיד שנהנינו, אבל התרשמנו מאוד.
על ממינגן, עיר הולדת אמנו, שמענו די הרבה ובעיקר מדודתנו אלישבע, אך על אלינגן לא שמענו כמעט כלום מאבינו ז"ל. היינו צעירים מכדי לשאול והוא נפטר בגיל צעיר, לצערנו. לכן היה חשוב לסגור מעגל ולהתוודע לעיירת הולדתו ולנופי ילדותו.
במשך כל הביקור היינו נרגשים ואחוזי תזזית כמעט להספיק ולתעד הכל – בכתב, בצילום ובעיקר בלב.
 יששכר ואלי ברמן
  
 
תודה לכם אנשים טובים
 
הראשון בספטמבר הגיע – זהו היום שבו מתחלפים בעלי התפקידים ובהם גם רכז משאבי אנוש.
זו תחושה טובה שהבן שלך מחליף אותך בתפקידך ויש בזה הרגשה של המשכיות ורצף.
במקורותינו כתוב: "בכל אדם מתקנא חוץ מאשר בבנו או בתלמידו" ואני מאחל לבנג'ו שייכנס ברגל טובה ובראש טוב לתפקיד רכז משאבי האנוש.
עוד לא כתבתי את הסיכום המפורט והמסודר ובכל זאת אני מרגיש צורך לכתוב משהו לחברי קיבוץ בארות-יצחק.
רבות נכתב ונאמר בעל-פה על שאלות מורכבות של המוטיבציה בעבודה. במאמר קצר זה אני מבקש להודות לכל החברות והחברים אשר עושים מלאכתם נאמנה במשך עשרות בשנים ולא תמיד אנו זוכרים להעלות את פועלם על נס, בכל התחומים והשטחים: בענף המזון, בחינוך ובגיל הרך, בענף הבגד, בענפי השירות לסוגיהם – עובדי החשמליה, האינסטלציה, גן הנוי, המוסך, המסגריה – במשרדים, במרפאות, במפעלים ובענפי הייצור: בגד"ש, בלול ובהודים, ברפת, עובדי החוץ בכל אשר יהיו, חברינו הוותיקים בבית באר וציבור נותני השרות לכל הציבור מטף ועד זקן והעוסקים בצרכיו. הרשימה ארוכה מאוד ואיני יכול לפרטה. ראו תודה זו כאישית.
תודה מיוחדת לחבריי בצוות מש"א: אהרן, שלמה ודקלה; לסוזי רכזת רישום העבודה ולשורי המזכירה.
תודה גדולה לשולמית רעייתי שסבלה בשקט שלוש שנים קשות – מנשים באוהל תבורך!
שתהיה לכולנו שנה טובה ופורייה.
אלי ברמן, רכז מש"א היוצא.
 
 
 
להיות הורים בקיבוץ... תענוג.
 
קצת לפני היציאה לחופשה הגדולה הרהרנו בבית: מעניין מה יהיה...
החופשה מבית הספר ארוכה, הימים ארוכים וחמים, והילדים – לא תמיד עסוקים.
השבוע שלחנו את שלוש בנותינו לבית הספר ואת אסף הקטן לגן חרוב.
כל כך כייף התחלות חדשות,עם כל החששות והפחדים. אבל הפעם קשה הפרידה מהחופש.
קיץ תשס"ט יהיה זכור לכל בני ביתנו כקיץ חוויתי במיוחד.
כהורים לילדים שהשתתפו במהלך הקיץ בכל פעילויות החטיבה, הפעילול והגיל הרך רצינו להודות לעוסקים במלאכת הקודש:
לצוות המדריכים, למטפלות, לגננות, לקומונרית ולמדריכים הצעירים,
לעומדים בראש הפירמידה – אסתר בחינוך ודקלה בגיל הרך.
יישר כח גדול וניפגש בע"ה בחופשות של חגי תשרי...
ורד ויוסקי.
 
  
שירות לאומי כערך יסוד
לפני קצת יותר מחודש ערכנו מסיבה לקראת גיוסו של שחר לצה"ל כדי לציין את האירוע החשוב הזה. הגיעו לא מעט צעירים, חלקם לפני הגיוס וחלקם שכבר משרתים בצה"ל או בשירות לאומי. הם דברו על כך שכמה בנות פנו לועדת צעירים בבקשה להשתחרר מהחובה לעשות שנתיים של שירות לאומי. קצת הופתעתי לשמוע את דבריהם ופניתי לרכזת ועדת צעירים כדי לאמת את הדברים ולברר מה ועדת צעירים עושה בנדון. 
לאחר כשבוע קיבלתי תשובה מרכזת הועדה שהמזכירות דנה בנושא וקיבלה החלטה שתפורסם בידיעון של שבת פר' ראה. השבת הגיעה ויחד איתה הידיעון אך לא היה שום פרסום על החלטת המזכירות בנושא. הפרסום הופיע רק שבוע לאחר מכן. אינני יודע למה פרסום ההחלטה נדחה, אך טוב שכך. 
בידיעון של שבת פר' ראה הופיעו שני מכתבים לגבי התייחסותו של קבוץ הדתי לשרות בצה"ל/שירות לאומי. שני המכתבים נכנסו לידיעון על פי בקשת הקבוץ הדתי ואני רוצה רק להזכיר שני ציטוטים מאותם מכתבים:
           "מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, אמר שנתוני הגיוס הגבוהים הם אות כבוד לחברי התנועה, שעבורם המוכנות לשירות המדינה הינה אחד מערכי היסוד. מדובר בשילוב של החינוך והדוגמה האישית שהצעירים מקבלים בבתיהם ובמערכת החינוך האיכותית שמתרכזת בהקניית ערכי אהבת המולדת ותרומה למדינה, לצד הלימוד התורני ובגיבוי של הקיבוצים והתנועה."
           "עוד מגלים הנתונים שכל בנות הקיבוץ הדתי משרתות במשך שנתיים למען המדינה, חלקן הגדול בצה"ל ואחרות בשרות לאומי מלא, ללא קיצור זמן."
לו החלטת המזכירות על שירות לאומי בבארות יצחק הייתה מופיעה לצדם של שני המכתבים הנ"ל, הדבר היה גורם ללא מעט אי נחת ומבוכה. האמת היא שלמרות שהחלטת המזכירות שמאפשרת לבת נשואה לקצר את שירותה בשירות לאומי לא הייתה לטעמי, כמו החלטות אחרות, ולא הסכמתי לה אך היא נראית לי סבירה.  
לאחר ששוחחתי עם מספר צעירים שנמצאים בשירות או סיימו את השירות לאחרונה ושמעתי את התנגדותם להחלטה, הבנתי כמה בעייתית ההחלטה הזאת. 
ראשית, בתוך ההחלטה כתוב:
 "ההחלטה אינה משנה את הנוהג הקיים אצלנו, כי אם באה לחזק את הקיים בהחלטה פורמאלית".
אינני מודע בשנים האחרונות לנוהג כזה שקיים אצלנו אלא להיפך. השנה בת משק נשואה סיימה שנתיים שירות לאומי למרות שאני בטוח שהיה לה יותר קל להשתחרר מהחובה הזאת ולעשות לביתה, אך היא בחרה אחרת. במסגרת הכללית של שירות לאומי יש בנות המתחתנות ומשתחררות מהשירות אך יש גם כאלו שממשיכות לשרת לאחר חתונתן ומסיימות שנתיים מלאות.   לאור ההחלטה הזאת נראה שדווקא הבת שמחליטה להמשיך ולתרום למדינה היא החריגה והנורמה היא להשתחרר בהזדמנות הראשונה.
אהרון הצהיר בידיעון שלמרות ההחלטה הזאת:
"אני רואה בשירות בצבא הסדיר וגם בשירות במילואים ערך לאומי, ומבחינתי - כמעט ערך דתי. אני מצפה מכל בנינו ובנותינו לתרום את המקסימום ומתפלל שיחזרו הביתה בשלום."
ההצהרה הזאת היא חזקה וחשובה, אך האמירה של החלטת המזכירות היא לא פחות חזקה. היא אומרת לצעירים שאפשר לוותר על החובה (וגם הזכות) לשרת ולתרום למדינה ובמקום זה לעשות לביתם. נוצר מצב שאפשר לעבור משירות לאומי לתושבות, כאשר ההבדל היחיד הוא שבמקום לתרום למדינה, לעם ולקהילה, פועלים לטובת הכיס האישי. האם אנחנו באמת מוכנים לוותר על ערך שכמעט כולנו מסכימים ומצהירים שהוא ערך חשוב ביותר, בצורה כל כך גורפת?? לא רחוק היום שגם בנות לא נשואות יבקשו להשתחרר או שאלו שהשתחררו לפני תום השירות ידרשו תנאים זהים לאלו ששרתו שירות מלא.  
חלק מהצעירים פנו לא מזמן בבקשה להנמיך את גובה התשלומים שהם נדרשים לשלם במסגרת הסדר בנים. בחלק מתגובות החברים לפנייתם נשאל למה הצעירים מתמקדים בהנאתם האישית?? איפה הערכיות והאידיאולוגיה שלהם??   כנראה שהגיע תורם לשאול אותנו......
 
לאחרונה בחרנו מזכירות חדשה ואני מציע שהיא תבחן שוב את ההחלטה הזאת (להערכתי היה צריך להיות דיון ציבורי קודם ההחלטה, או לכל הפחות לערב את הצעירים שהחלטה נוגעת להם) ולבדוק שוב איך ניתן לייצר מצב שבו המבקש להשתחרר מחובתו יהיה החריג ולא ההיפך.
פרד אדן
 
 
מענין לענין באותו ענין
אני כותבת בעקבות דיווח מישיבת המזכירות בה התקבלו החלטות בנושא בנות נשואות ושירות לאומי שנה שנייה. הדיון התמקד בנושא בנות המתחתנות לפני או תוך כדי השירות, כשהשאלה שעלתה לדיון היא מהו מעמדה של בת קיבוץ שהפסיקה את השירות הלאומי עקב נישואין.
מהחלטת המזכירות עולה כי (להלן ציטוט הדברים מהידיעון הקודם):
·        בת קיבוץ נשואה שסיימה את השירות הלאומי לפני תום שנתיים רשאית לגור בקיבוץ בתנאי תושב.
·        בתום שנתיים מתחילת השירות הלאומי/הצבאי תוכל לבקש להתקבל למסלול בנים (א' או ב').
 
ההחלטה אינה משנה את הנוהג הקיים אצלנו, כי אם באה לחזק את הקיים בהחלטה פורמאלית.
אנו ממשיכים לדרוש ולצפות מבנינו ובנותינו לשרת בצה"ל או בשירות לאומי שירות מלא (3 שנים לבנים, שנתיים לבנות – נכון להיום) כמו שנהגנו עד עתה.
המשמעות המעשית של החלטה זאת היא שמי שלא שירתה את מלוא תקופת השירות תיכנס לאחד ההסדרים לאחר סיום שנתיים מתחילת השירות, ללא שלושה חודשי "הסתגלות" שבהם חייל משוחרר או בוגרת שירות הוא/היא תושב/ת שאינו/ה משלם/ת הוצאות מגורים וקיום.
את מענק הלימודים תקבל כמו בנות גילה לאחר סיום שנתיים מתחילת השירות." (סוף ציטוט)
 
לאור זאת ברצוני לשאול מה ההבדל בין בת נשואה שעושה שירות לאומי שנה שנייה לבין בת נשואה שאחרי שנת שירות אחת עובדת כשכירה? לדעתי כל ההבדל הוא רק כספי.
תרומה למדינה היא ערך עליון בחברה הדתית-לאומית. הקיבוצים הדתיים דוגלים בערך זה ועל פיו מחנכים את ילדיהם. לא לשווא בשנות היובל פצחו ילדינו במילות השיר "התחנכנו להיות ראש גדול בצבא...".
החלטת המזכירות נראית כמתן לגיטימציה לבנות שלא לשרת שירות מלא, וכי גם שירות חלקי מתקבל על הדעת.
החלטה כזו צריכה להתקבל בפורום האסיפה ולא בפורום המצומצם של המזכירות. מה גם שהיא משנה את תקנון הבנים, שאף הוא צריך להגיע לדיון באסיפה אם רוצים לשנותו.
לני בן-שמול
 

 

יוצאים לדרך

חברים יקרים,
בשעה טובה הסתיימה מלאכת הרכבת המזכירות.
בחודשיים האחרונים היינו עסוקים בחפיפה עם אהרן ושלמה, וסביר להניח שנמשיך להיעזר
בידע ובניסיון שצברו במהלך השנים.
בתקופה הקרובה נקיים יום היערכות למזכירות כולה ומס' ישיבות למידה לכל אחד מהאגפים.
אנו מאמינים שבשבועות הקרובים נצליח להיכנס לשגרת עבודה, ניהול ישיבות, שיתוף פעולה עם בעלי תפקידים ועם החברים, מינוי ועדות חדשות בעזרת צוות מינויים ועוד..
אנו מקווים שלחברים יהיו סבלנות ואורך רוח בתקופת ההתארגנות.
אנו מודים לחברינו על האמון והתמיכה.
בברכת חברים לתורה ועבודה,
                                                     שמוליק ברוכי – מרכז משק.
ורד סוקולובסקי – מזכירת פנים.
 
הוותיקים והחדשים
התלמידים התחילו השבוע תקופה חדשה; עלו כיתה ופגשו מורים אחרים.
במידה מסויימת גם אנחנו: מזכירות חדשה נכנסה לתפקידה. חבריה מוכרים לנו וכבר אמרנו בקלפי שאנחנו סומכים עליהם ועל קודמיהם המנוסים שילוו אותם בצעדיהם הראשונים.
אני נזהרת במילים ולא כותבת "מנהיגים", וחלילה לא מנהלים, כי אנחנו קיבוץ שיתופי ושויוני, אין מעמדות ואין תפקידים "דיפרנציאליים". כל אחד אמור לתת לפי כוחו ולפי יכולתו. ובכל זאת חבר מזכירות, ועל אחת כמה וכמה בעלי התפקידים המרכזיים בה, עושים יותר ונושאים באחריות כבדה יותר.
חילופי המזכירות הם ההזדמנות להודות למסיימים, לאהרן, לשלמה, לאלי, ללאה – שהתמידו בתפקיד שתיים, שלוש ואפילו יותר קדנציות, ולכל האחרים שעשו כמיטב יכולתם ודאגו לקידום הקיבוץ ולרווחתו ולרווחת כל אחד מאתנו. תודה רבה!
ברכות הצלחה למזכירות הנכנסת, ובראשם לשמוליק ולוורד שלא נרתעו מלהכניס את ראשם לעול הכבד והמכובד הזה. יישר כוחכם!
"וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם ... וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם." השכר שאנחנו יכולים לשלם הוא תודתנו והערכתנו למעשיכם.
דינה אמיר
 
 
במוזיאון המגדל
גם השבת תהיה פתוחה תערוכת ציוריה של חנה ברוכי – בשעות 12.30 – 14.30. בואו ותיהנו !
 

 

ת ו ד ה

זה קורה תמיד בסוף הקיץ. שבילי הקיבוץ מתמלאים ילדים זרים-מוכרים, מלווים לרוב בסבא ובסבתא, דודים או הורים. אני והבנות שלי קוראות לזה "קייטנת הקיבוץ".
כשלקראת החופש הגדול ילדי הגן של גיל (בתי הבכורה) מספרים מה התוכניות שלהם לחופש הגדול (גרמניה, טורקיה הולנד ואילת), גיל מותחת חזה בגאווה ואומרת שהיא נוסעת ל"קיבוץ".
השבוע הזה מחזיר אותי 15 שנה (לפחות) אחורה, לקצב החיים, לשלווה של הקיבוץ, ומפגיש אותי עם השינויים שחלו בשנים האחרונות. הבנות שלי לומדות להכיר צורת חיים אחרת מזו שהן מורגלות בה.
אז רציתי להגיד תודה (ויש לי תחושה שאני מדברת בשמם של עוד כמה בני משק) על קבלת הפנים החמה, על ההתעניינות, הסבלנות, החיוך והעזרה, ומעל הכול על תחושת הבית.
תודה מכל הלב,
רוני (צונץ), גיל וזהר שלו.
 
 
מדוע לא נותנים לגוי לשים את המזוזות בבית?
לפני שבוע במועדון בשיעור פרשת השבוע כי תצא שמענו על מצוות מעקה וגם על מזוזה, בחו"ל עד שלושים יום מותר לישון בחדר בלי מזוזה, אך בארץ, אפילו לילה אחת אי-אפשר לישון בלי מזוזה.
נִזכרתי מקרה שקרה:
איש יהודי עשיר מאוד בנה בית גדול וקנה 150 מזוזות מהודרות כדי לשים בחדרים.   מאחר ולא רצה שמישהו זר יקלקל אל המשקופים, העסיק בצד המהנדס גוי של הבית, כדי לשים את המזוזות על המשקופים ואמר לו לא לשים במשקופים של השירותים.
המהנדס הגוי אמר: אין בעיה, אשים בזהירות כמו שאתה רוצה.
אחרי שלושה ימים המהנדס מצלצל לבעל הבית ואומר לו:
שמתי כל המזוזות כמו שאמרת לי, רק את תעודות המשלוח שהיו בפנים הוצאתי ושמתי אותן על השולחן בסלון!    את המשך הסיפור אתם יכולים לשער...
בעל הבית התרגז מאוד והתעלף. אז הבין שאין לתת לגוי לשים מזוזות.                                                                                                                  
מנחם שניאור
 
 
לסבתא וסבא רות ויהודה פלדמן
ולכל המשפחה
שפע ברכות לנישואי הנכדה
מלכה-לאה עב"ג לוי יצחק קרלבך
בת שרה ושמואל פלדמן
שיהא זה בנין עדי עד
 
 
 יחדיו ב-ו'
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בפרשת בן סורר ומורה.ראינו כי
הגמרא אמרה שאחד התנאים לקיים דין בן סורר ומורה הוא שיאכל תרטימר
בשר וישתה חצי לוג יין. נשמע כאילו מדובר בכמויות גדולות מאוד, אבל בעצם מדובר ב 212 גרם בשר,
ו 150-300 מ"ל יין... אלא שבן סורר ומורה אוכל את הדברים בבת אחת, ובכך מתבטאת גרגרנותו.
אח"כ דננו בשאלה מדוע מענישים את הבן על עבירה שטרם נעשתה, ומדוע עונשו - שמנומק בכך שהוא עתיד ללסטם את הבריות - חמור יותר מאשר אילו היה רוצח, שהרי הרוצח דינו מוות בסייף, ואילו בן סורר ומורה דינו בסקילה.
ראינו כי ישנן דעות בקרב חז"ל שבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולא נכתב אלא כדי שנדרוש בפרשה ונקבל על כך שכר. אך לשם מה לדרוש משהו שלעולם לא יהיה?
רבינו בחיי כותב שזה בא ללמדנו עד לאן אהבת ה' צריכה להגיע, שהרי בנוהג העולם אין אהבה גדולה יותר מאהבת הורים לבניהם, ואילו כאן הם מוכנים למסור את נפש בניהם בגלל שאינו הולך בדרך התורה.
הרש"ר הירש כותב שלמרות שבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, הרי יש הרבה אמיתות חינוכיות שאפשר ללמוד מפרשה זו, כגון השפעת הזוגיות של ההורים על חינוך הילדים, והאופן שבו יש להנחיל ערכים לילדים.
 
דינה אמיר לימדה אותנו על מורתה נחמה ליבוביץ ז"ל. על מפעלה "גליונות לעיון בפרשת השבוע" שהתחיל בשנת 1941 עם 12 בנות מהקיבוץ הדתי שביקשו ללמוד. הגיליון השבועי כלל פסוקים מפרשת השבוע והפניות לדברי פרשנים המובאים ב"מקראות גדולות". דברי מקורות אחרים שנדרשו ללימוד הובאו כלשונם בגוף דף הסטנסיל. הפצת הגליונות נמשכה עד 1971. מהם התפתחו עלוני ההדרכה למורים ולמדריכים, "עיונים בפרשת השבוע לגולה", ותולדתם – חמישה ספרי "עיונים בפרשת השבוע" המצויים היום בבתים רבים. באף גלגול מאלה לא חסרות השאלות לעיון. כמורה ידעה שהלימוד יעיל רק כאשר טורחים עליו ולכן תמיד הוסיפה שאלות לעיון ולמחשבה של הלומד. המעוניינים שלחו לה את תשובותיהם והיא ענתה להם, תמיד בעט אדום, בתנאי שצרפו מעטפה מבוילת או רק בול אותו הדביקה על המעטפה המשומשת.
אחת משיטות הלימוד היתה חיפוש 'המילה המנחה' - מילה שחוזרת כמה פעמים או מילה נדירה או מבנה תחבירי שונה הקיימים ביחידת הטקסט הנלמד.
יסוד נוסף בלימוד הוא שאלת המפתח: "מה קשה לרש"י?" מתוך הנחה שאם נדע למה ראה לנכון רש"י לפרש אז נבין את התשובה. 
כמורה ומחנכת הקפידה נחמה ליבוביץ גם על מוסר-השכל אקטואלי בלימוד.
 
 
שישי הבא, השיעורים האחרונים של יחדיו ב-ו' לשנת תשס"ט:
הרב אמיר משיח ד"ר לפילוסופיה ורב ביכ"נ בשכונת כפר-גנים, בנושא: התשובה האידיאלית
אבי צוויג בנושא: יהודים ויהדות בשלהי ימי הבית השני
 
 
 
מגן המילואים 2009
 
ב-24.5.09התקיים זו השנה השלישית טקס הענקת "מגן המילואים-אות שר הביטחון למעסיקים המצטייניםביחסם כלפי עובדיהם המשרתים במילואים". הטקס התקיים באתר ההנצחה של חיל המודיעיןבגלילות, במעמד שר הביטחון מר אהוד ברק, נשיא התאחדות התעשיינים ויושב ראש לשכתהתיאום של הארגונים הכלכליים, ראש המטה הכללירב-אלוף גבי אשכנזי, וקצין המילואים הראשי תת-אלוף שוקי בן ענת.
האות נועד לציין תאגידים/מעסיקים עצמאים/מעסיקים בכלל שבפעילותם כלפי עובדיהם המשרתים במילואים הם מעבירים את המסר בדבר החשיבות הערכית שהם רואים בשירות המילואים כנורמה חברתית כללית וארגונית, מכבדים את מחויבותו של העובד ותרומתו לביטחון המדינה באמצעות שירות המילואים, מבטיחים את זכויותיו ככלל עובדי החברה ואף מביעים הערכה והוקרה כלפיו על רקע היותו איש מילואים. זאת בעצם תחרות בין המעסיקים לקבלת האות.
במשך כל השנים בארות יצחק בכלל וענף גידולי-שדה בפרט תמכו בחיילי המילואים מקרב העובדים בענף. לציון תמיכה זו קיבל ענף הגד"ש מגן הוקרה מטעם קצין המילואים הראשי וזאת בעקבות המלצה של המילואימניק הגאה יוסי שניאור. את המגן קיבלנו השבוע מידי קצינת צה"ל בטכס צנוע בסככת גד"ש בנוכחות מילואימניקים מהעבר ומההווה.
כל חייל מילואים יכול להמליץ על מעסיקו לקבלת המגן, אז קדימה.....!
רשמה דבורה רייניץ בשם העורף
 
איכות הסביבה
צוות הנוי פונה בכל לשון של בקשה לציבור החברים, לאורחיהם ולכל מי שמסתובב עם כלי תחבורה ברחבי המשק:      אנא מכם, על תעלו עם כלי הרכב על הדשאים.
השבוע עלה רכב על אחד הדשאים יום לאחר ההשקיה.
כל דשא, ובפרט דשא לאחר השקיה, נפגע מכך שעולה עליו כלי תחבורה מכל סוג שהוא.
הדשא אינו יכול להתאושש ולשקם את עצמו ובמקרים מסוימים הרכב גורם לעקירת הדשא ממקומו ומכער את השטח בצורה קשה.
חשיבות העניין היא בנפשנו מכיוון שלא רק שיש בזבוז של מים על השקיית הדשא (לאחר מכן הוא נראה מכוער וחבל!!!), אלא גם צוות הנוי שמשקה ומטפח את הדשאים נפגע, ותחושתו היא שמזלזלים והורסים את העבודה ארוכת הטווח שהוא משקיע.
אם בכל זאת אדם צריך לעלות על הדשא עם כלי רכב כל שהוא (בפרט רכב כבד למינהו) , אנא ליידע את צוות הנוי על מנת שנוכל לתאם את זמן ההשקיה.
בתודה על שיתוף הפעולה,
                                                           צוות הנוי
 
 
 
על הפגנות השבת ועוד.
הפגנות השבת המתרחשות בירושלים זה כמה שבועות מעצבנות ומרגיזות את כולם. אולי זה לא מפתיע, אבל להפגנות אלו יש מחזוריות די קבועה והן פורצות כל כמה שנים ומתנהלות באותן שיטות, אלא שהעילה מזדמנת מפעם לפעם מחדש. רשימה זו מזכירה נשכחות שלא כל כך נעים להיזכר בהן.
אחת החוויות הזכורות לי מימי ילדותי היא הפגנת שבת, אליה נקלעתי בשנת תש"י. הייתה זו השבת הראשונה לבואנו לירושלים, לאחר עזיבת משפחתנו את טירת צבי. אחר הצהרים הלכנו, בנות ובנים חברי שבט מעפילים מסניף בני עקיבא בירושלים, עם המדריך יוסקה באגד בראש, לחגיגת בר מצווה של אחד מחברי השבט שגר בשכונת בית ישראל, הסמוכה למאה שערים. כנהוג באותם ימים, צעדנו בשלשות ושרנו 'ישמחו במלכותך שומרי שבת'. דרכנו עברה ב'כיכר השבת', בה התרחשה באותה עת הפגנה, מי יודע נגד מה. אני, כילד התמים מהקיבוץ הנידח, נדהמתי מהתופעה המוזרה. אולם הייתה זו רק הפעם הראשונה.
הרשימה הבאה היא פרק מתוך הספר על הקיבוץ הדתי שעל כתיבתו אני שוקד כעת.
 
הקבוץ הדתי – גשר צר מאוד
אחרי הקמת המדינה החליט הקה"ד להתמקד בייעודו הדתי ולהטביע את חותמו על דמות הציבור המתהווה במדינה, ולכן נענה לפניית התנועה הקיבוצית להצטרף להקמת 'ברית התנועה הקיבוצית' (1963). אך בטרם הצטרפותו למסגרת החדשה, מצא הקה"ד לנכון להבהיר את ייחודו לנוכח האיחוד המטשטש. במסמך שהוגש לשותפים החדשים הדגישו נציגי הקה"ד שהם רואים את דת ישראל ומצוותיה כדרך ציבורית במדינה, ומכאן שהיעוד החלוצי דתי של הקה"ד הוא לעשות את כל הניתן לעיצוב דמותה ברוחו.בהתאם לכך, הקה"ד התנה את הצטרפותו לברית בהימנעותה מעריכת פעולות בשבתות ובשמירת השבת וכשרות המטבחים במוסדות המשותפים.
בעוד התנועות דנות בדרכים להתקרב לאיחוד, התחממו היחסים בין דתיים וחילוניים בארץ. הפגנות השבת של נטורי קרתא גררו את המשטרה לעימותים אלימים. הליגה למניעת כפיה דתית קראה לאסיפת מחאה בכיכר מנורה (רחוב בצלאל) בירושלים ורבים נענו ובאו. בין הבאים היו כאלף חברי קיבוצי השומר הצעיר, כך לפי עיתון 'הארץ'[1], שבאו במשאיות כשהם מזוינים באלות, על מנת ללמד את 'הדוסים' לקח. לאחר הנאומים יצאו הקיבוצניקים 'לראות את השטח מקרוב', תוך עקיפת מחסומי המשטרה שנערכה לקראת בואם.
המחנות נערכו זה מול זה בכניסה לרחוב מאה שערים, כשכוחות משטרה מוגברים חוצצים בין הנצים. עיתון הארץ הכתיר את הידיעה בכותרת 'נמנעו תגרות דמים בירושלים'. ואמנם ההתנגשות הפיסית נמנעה, אבל המתיחות בין המחנות הגיעה לשיא, כאשר חברי הקיבוצים היו אחראים להסלמה. 
הקה"ד נקלע למצוקה קשה; מצד אחד היה מעוניין בהצלחת ההידברות והאיחוד, אך מצד שני לא היה יכול להושיט יד אל מי שניפץ את הערכים אותם ביקש לקדש. לכן יצא במחאה חריפה נגד הבריונות: 
"לשוא נתור אחרי מניעים שיש בהם כדי להקל על חומרת מעשה זה, לשוא נחפש באותם בריונים,
 אבירי מסע הצלב כנגד קיום השבת, את שותפינו בתנועה הקיבוצית. עתה נערכים שני הקצוות למלחמה, הקיצוניים מזה והקנאים מזה [...] הקה"ד הוא אולי המחנה המגובש היחיד בתוך הציבור הדתי בארץ אשר הרים את קולו שוב ושוב נגד התגברות הסכנה [...] הקה"ד ניסה להוכיח מראשית דרכו כי
 
קיימת אפשרות של הגשמה דתית אישית וציבורית תוך השתלבות בחברה הכוללת [...] ייחודו של הקה"ד הוא בדרכו. בימים אלו זהו ייחוד קדוש." [2]
 
אירועים אלו העיבו על הקשרים בין התנועות הקיבוציות אך לא מנעו את ההתקרבות ביניהן ואכן, התנועות חתמו על הסיכומים והקה"ד היה לחלק מ'ברית התנועה הקיבוצית'.
בקיץ 1986 סערה המדינה שוב סביב סוגיה 'דתית', כאשר חרדים העלו באש תחנות אוטובוס שקושטו ב'צילומי תועבה' (פרסום בגדי ים לנשים) וחילוניים הגיבו בשרפת בית כנסת. המתח בין הציבור הדתי והחילוני עלה לשיא, שהוציא את חברי הקה"ד מאדישותם והביא אותם להפגנה בירושלים. כעשרת אלפים איש נענו לקריאתם 'יחדיו נצעד' והתכנסו מול הכנסת. יזמת הגישור צברה תנופה ובחורף הבא (1987) התכנסה בסעד מועצת הקה"ד העשרים לדיון בסוגיית מקומנו בחברה הישראלית. הכול הסכימו שהסטאטוס קוו, שנקבע בראשית ימי המדינה והיווה בסיס למגננה הדתית על הסדרי העבר, מוצה עד תום ויש למצוא לו תחליף ההולם את המציאות שהתפתחה מאז. צוות מיוחד שהוקם על ידי הקה"ד ניסח 'אמנה לאומית להסדרת היחסים בין הדתיים והחילוניים', על בסיס של הבנות, הסכמות וויתורים הדדיים. סעיפי האמנה הציעו פתרונות לסוגיות השבת ברשות הרבים, חוקי האישות וכיוצא באלה. בבסיס האמנה נקבע שהיא חייבת להיות מוסכמת ומקובלת על מרבית הציבור בישראל. הצוות פעל במשך שנתיים, אולם למרבה האכזבה לא נענה בצורה שאיפשרה לצאת עם זה לציבור הרחב. ולכן רעיון האמנה נגנז, אולם קם לתחייה בשלהי שנות התשעים, בהצעות לאמנות שפורסמו מטעם גופי גישור שונים. (אמנת גביזון – מדן, הצעות חקיקה של אורלב ופורז, הצעות לנגנטל ועוד).
ואז הוחלט לפתוח את חניון ספרא...
על אלה אמר החכם מכל האדם:
"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין חדש תחת השמש" (קהלת א' ט')
                                          נחום
 
 
מזל טוב
לילדי כיתה א' החמודים:
ינון אלטשולר, נח ברוכי, אייל ברמן,
שלוה גל, הודי-ה שמחה גרבוז, עמית ישראלי
יעל-אסתר מיור, שחר מכלוף, שי סוקולובסקי,
שגב צוייג, עטרת שניאור
מאחלים לכם הרבה הנאה ולימוד פורה בבית-הספר
ולילדי כיתה ו' שעלו לחטיבת הביניים – הרבה הצלחה בהמשך הדרך.
ועדת חינוך
 
השעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר
אחות תורנית: עדה צונץ - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בשעה טובה
משפחת רבקה ואבי אינלר עלו ארצה בדצמבר 2007 ובאו לקיבוץ במסגרת "בית ראשון במולדת".
לאחר היכרות הדדית חיובית, בשעטו"מ החל מתחילת החודש הם במעמד נקלטים.
אנו מאחלים למשפחה ולקיבוץ הצלחה בדרך המשותפת.
ועדת קליטה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
כל ההתחלות
שנים עברו, וילדי כבר אינם חובשים את ספסלי בית הספר. וכבכל שנה, מועד תחילת שנת לימודים חדשה מרגש אותי בכל פעם מחדש. כמו שאומר הנביא בסוף הפטרת פרשת השבוע פרשת "כי תבוא": "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ד' בעתה אחישנה".
י פ ת
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
נהגים – שימו לב!
כל הנהגים ברכבי הדיזל (סקודה, טויוטה היאס, קומבי, מאזדה) מתבקשים
לתדלק בתחנה המקומית (ליד השער) עד להודעה חדשה.   תודה ונסיעה טובה.
מרכז המשק
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אמנות זעירה
כדאי לפקוח עיניים וליהנות מדמויות זעירות עשויות ברזל שהוצמדו למתקני חניית האופניים ליד חדר האוכל.
זוהי עבודתו האמנותית של אבנר סוקולובסקי ועל כך מגיע לו יישר כח.  נשמח לראות עבודות נוספות בהמשך.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
השבת אבידה
בארון הספרים בעזרת הנשים התחתונה חסרים 2 כרכי תלמוד:
א.      כרך ו' בסדרת הגמרא "וילנא"
ב.      כרך ג' של מסכת שבת בהוצאת שוטנשטיין.
בבקשה להחזיר את הגמרות בהקדם.
יחיאל פארן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בצרכי ציבור באמונה
מי שיש לו תפילין מיותרים עבור הכלל מתבקש למסור ליעקב או למנחם שניאור. בתודה מראש !
 
בכלבי - לקראת החג
בערב שבת פר' ניצבים-וילך, כ"ב אלול, 11/9, תתקיים תערוכה למכירת כיפות סרוגות עבודת יד, במגוון גדלים ודוגמאות. התערוכה תתקיים בכניסה לכלבי בין השעות  07:00 עד 13:30 רצוף!!
שימו לב!  התערוכה תימשך גם בשעות שהכלבי סגור.
צוות הכלבי
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מידע צעיר
כמו הילדים ששבים לבית הספר ב-1 בספטמבר כך גם הבוגרים יוצאים לדרך חדשה.
עידו פלדמן, בן רזניק וגדעון שטרן יצאו למכינות קדם צבאיות
נעמה גל ויובל ריידר יצאו לשירות לאומי
טל פורשר יצא לגרעין יג"ל בשדרות
לכולם אנו מאחלים הרבה הצלחה, שנה מעשירה, תורמת ומתרימה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שרותי מחשב
לחברים שלום!
בימים אלו אני באמצע החלפת תפקידים ונכנס בתור אחראי על מערכת המחשוב של בארות יצחק.
בתוקף תפקידי אני אמור לתת מענה לכל המשתמשים במערכת המחשוב . אנחנו נמשיך לעבוד עם ערדום ונזמין אותן במידת הצורך.
בכל מקרה ערדום הוא זה שנותן את הגיבוי המקצועי העיקרי בשרתים.
אפשר לקשור קשר איתי במידת הצורך דרך המייל, פלאפון או SMS. וכמובן יש עדיין ה HELPDESK של ערדום (08-6355755 ) שיכול לפתור לא מעט תקלות.
אחרי מספר שנים שאני לא עוסק במחשבים יש פער בידע שלי שאני חייב לסגור.
לסיכום אני לשרותכם ובעזרת כולנו נמצא סביבת מחשבים שתענה על צרכינו.
בברכה,
אהרון גל
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שלום כיתה א'
כבר חצי שנה שאני מנסה לעכל שהבת הגדולה שלי עולה לכיתה א', ועדיין לא ממש ירד האסימון.
כך מצאתי את עצמי כאמא היחידה בשנתון שמלווה את בתה הבכורה לכיתה א'.
עמוסה בעצות טובות מהורים מנוסים ממני במעמד זה ובהתרגשות שלחתי את הודי-ה לבית-הספר.
בהצלחה לכולם ובע"ה שתהיה זו שנת לימודים מוצלחת ופוריה.
אורית גרבוז
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גאוות יחידה
ברכות לסבתא לאה לוי עם הענקת דרגת סא"ל לנכד אופיר לוי, בן נעמי ואיתן – הרבה הצלחה בתפקיד החדש!
 
ישיבת מועצה
תתקיים אי"ה ביום שני הקרוב, אור לי"ט באלול 7.9.09
בשעה 21.15 בחדר עיון
על סדר היום: ערעורים על החלטת המזכירות מיום 11.8.09
                                                         באשר לבנות קיבוץ שלא השלימו שנתיים של שירות.
א.      ערעור אתי ומוישי גרינברגר
ב.      ערעור לני בן-שמול
 
תזכורת: דיוני המועצה פתוחים לציבור.
אמיתי יעקבס, יו"ר המועצה
 
 
לרחל הלר, לטובי, ליואב, למלכה
ולבני משפחותיהם
לדב סומפולינסקי, למרי, רותם, צור ובת-חן
לנכדים ולכל בני המשפחה
השתתפותנו העמוקה ביגונכם הכבד
בהילקח מכם הבת, האחות, הרעיה, האמא והסבתא
אביבה נעמי סומפולינסקי ז"ל
בנחמת ציון וירושלים תנוחמו
 
 
תרמת דם – הצלת חיים
ביום ראשון הקרוב י"ז באלול 6.9.09 תתקיים כאן התרמת דם
בשעות 17.30 – 20.30 במועדון לחבר.   הרשמה על לוח המודעות.
לפני ההתרמה יתקיים תשאול ויש למלא טופס – נוהל שאורך מעט זמן.
כיבוד קל מובטח.
כדאי להירשם כדי למנוע "פקקים".
המרפאה

 

פינת ההלכה

טיפול רפואי דחוף בשבת
 
שאלה: כיצד יש לנהוג במקרה שילד נחתך בשבת וזקוק לתפרים?
 
תשובה: אמרו חז"ל (יומא פה, ב) 'וחי בהם' - ולא שימות בהם, ומכאן שפיקוח נפש דוחה שבת. ולא פיקוח נפש בלבד, אלא אפילו ספק פיקוח נפש דוחה שבת.
כתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ב הלכה ג): "כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גויים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה". לכן, בכל מצב שיש חשש של סכנת חיים אין להתמהמה ויש לנסוע באופן מיידי לבית החולים.
ואולם, דברים אלו אמורים רק במקום שמדובר בספק של פיקוח נפש. אם מדובר בפגם אסתטי (גם אם זהו פגם לצמיתות) או אפילו תפקודי שאין בו סיכון חיים, אין לחלל שבת באיסורי תורה, אך ישנם מקרים שבהם מותר לחלל שבת באמירה לנכרי. לכן מותר להתקשר ולהזמין מונית, אם יודעים שנהג המונית אינו יהודי, אך אין לנסוע בשבת לבית החולים ע"י יהודי כשלא נשקפת סכנת חיים.
בימים הקרובים ייעשה בעז"ה קשר עם תחנת מוניות 'המקדים' ויובטח הסדר שיבטיח נהג גוי שיגיע לקיבוץ בכל מקרה שלא נזדקק לו ח"ו, והתשלום ייגבה לאחר השבת. יש לנצל אפשרות זו בכל מצב שבו אין סכנת חיים, אך יש סכנה תפקודית או אי נוחות רבה וכדומה, מכיוון שבאופן זה לא מחללים שבת באיסורי תורה.
חשוב להדגיש כי במקרה של חתך עמוק לפעמים יכולות להיות לכך השלכות נוספות שיכולות להביא למצב של פיקוח נפש, כגון איבוד דם רב, או אם ישנו חשש לגוף זר שעדיין נמצא בתוך הגוף ויכול לגרום לחתך בכלי דם ראשיים, ולכן במקרים כאלו יש להגיע בהקדם לבית חולים ומותר לחלל שבת לצורך כך.  כמובן שיש הבדל בשאלה איזה איבר נחתך, מהו עומק החתך, כמה זמן עבר בין החתך לטיפול, מצבו הנפשי של הנפגע וכו'.
כשמגיעים לבית החולים יש לשאול את הצוות הרפואי האם יש צורך דחוף בתפרים, ומה יהיה הנזק אם יחכו תחת השגחה עד מוצאי שבת. אם אין מדובר בסכנה אין לעשות את התפרים ע"י רופא יהודי בשבת, אלא יש להמתין בבית החולים עד מוצאי שבת, מכיוון שהתפירה כוללת גם מלאכות האסורות בשבת מן התורה.
 
הערה: דף זה נכתב בהתייעצות עם ד"ר ליאורה. על כל שאלה בעניין ניתן לפנות אליי או לד"ר ליאורה. מי שיש לו שאלות לגבי מה שאירע במשפחתנו בשבת האחרונה מוזמן לבוא אליי ולשוחח עמי על כך...
 
הרב ירון
 
 
 
 
 
AtarimTR