ידיעון 2653 פר' ויגש

 

בס"ד ח' בטבת תש"ע
 
פרשת ויגש
 
16.21
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.30
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב                            
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.00 – 21.00
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
 
 
16.00
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
16.00
מ נ ח ה
 
 
17.23
ערבית, הבדלה, הדלקת נר זיכרון,    
               לימוד משניות, קידוש לבנה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
   שחרית   ג' ד' ו'               06.00
   שחרית א' ב' ה'                05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
   מנחה בבית הכנסת            16.30    
   רבע לערבית                    19.45
   ערבית                           20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
 כיתות א'-ג' -   עזי אלטשולר
 
 כיתות ד'-ו' -   אלישבע בן-דוד
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
17.30
חוג מחשבים מתחילים
כיתת אולפן
16.45
צ'י קונג לבגירים
חדר האוכל
19.00
שעור באגדות חז"ל
חדר עיון
21.15
שיעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור עם הרב וולף
בית י' שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
 
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
הזמן רץ...
בליל רביעי השבוע, באסיפת החברים, הזמנתי את החברים לשתות אתי כוסית "לחיים" במלאת 10 שנים לנישואיי לשמואל שיחיה לאי"ט.
רבים הגיבו בזו הלשון (בערך): מה? כבר? זה נדמה כאילו לא מזמן נישאתם...
אני מודה שגם אני לא לגמרי מאמינה שכבר חלפו להן 10 שנים – אבל הלוח לא משקר והשעון ממשיך לתקתק.
לא אכחד מכם, היו וישנם עדיין גם קשיים בדרך, אבל נדמה לי שזו מנת חלקם של זוגות רבים ואף אחד לא מלקק רק דבש מהיום הראשון. ככל שחולף הזמן זה רק משתפר ואני שבה ומודה בכל יום לקב"ה שזימן לי את שמואל ומשפחתו – בנות ובנים, חתנים וכלה, נכדים ונכדות כ"י.
ולמי שעוד לא מצא את זיווגו נדמה לי שאני רשאית לומר שאסור להתייאש ויש להתפלל ולעשות השתדלות בלתי פוסקת. שנזכה כולנו לשמחות במהרה בימינו.
עדנה שורץ-לובושיץ
 
 
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         משלחן המזכירה – ורד סוקו
·         באסיפת החברים – רשמה דינה
·         היינו שם – לקראת עשירי בטבת
         עירית הלוי עם תלמידי י"ב
·         סיכום מסכמת – אבנר סוקו
·         סיום תפקיד – עירית הלוי
·         מענף המזון - שולי גל
·         הורים גאים – משפחת אלידע
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·         נפתלי אילה שלוחה – קותי ריניץ
·         שיר ותרום – רחל פלינט/זהבה שניאור
 
 
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
     נר זיכרון !
     חיים ליבוביץ ז"ל – ט"ו בטבת תשנ"ב
 
 
שבעים פנים לתורה
 
הרב אשר וייס שליט"א
הרב אשר זליג וייס מכהן כרבה של הקהילה החסידית טשכנוב בשכונת רמות בירושלים. ואולם, למרות היותו משתייך לזרם החסידי הוא מעביר באופן קבוע שיעורים במגוון רחב של ישיבות - חסידיות, ליטאיות וציוניות. למרות חוסר פרסומו בתקשורת הכללית (ואולי דוקא בגלל זה...) הוא נחשב לאחד מגדולי הפוסקים של הדור. לאחרונה הוא הקים ישיבה ביחד עם ראש ישיבת פוניבז' הליטאית, אשר משלבת חסידים וליטאים, מתוך אמונה כי המחלוקת בין החסידים והליטאים אינה קיימת עוד. לטענתם, טעם לימוד התורה הנמצא אצל הליטאים יפעפע גם לחסידים, והשמחה והאוירה החסידית תפעפע גם לליטאים...
מדי שבוע ביום חמישי מעביר הרב וייס שיעור (שגם אני זכיתי להשתתף בו כמה פעמים) ובו הוא מנתח סוגיה הלכתית העולה מתוך פרשת השבוע. שיעוריו קולחים וברורים למרות עמקותם הרבה, ואנשים רבים - גם כאלו שאינם מצויים בעולם התורה - נוהרים מכל הסביבה לשיעורים אלו.
הרב וייס הוציא מספר ספרים, אשר נקראים 'מנחת אשר' - ובסדרה זו יצאו בינתיים כרכים על חלק ממסכתות הש"ס, על התורה, על ההגדה של פסח, ועוד.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
חלקו הראשון של הספר 'מנחת אשר' מנתח סוגיות הלכתיות העולות מתוך הפרשה. על הפסוק "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹקֵי אָבִיו יִצְחָק" אומר רש"י: חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקינו (=סבא שלו), לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם. מכאן יוצא הרב וייס לדון בשאלה מהו מקור החיוב של אדם לכבד את סבא שלו. יש שכתבו שהמקור לכך הוא דברי חז"ל ש"בני בנים הרי הם כבנים", וראיה לכך שהקב"ה אמר ליעקב בחלומו: "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹקֵי יִצְחָק" ומכיון שהנכדים נחשבים כבניו של הסבא, הרי שהם חייבים בכבודו בדיוק כמו בניו. אך יש שכתבו שמקור החובה לכבד את הסב אינו חובה עצמאית, אלא נובע מתוך החובה לכבד את ההורים: מכיון שזהו כבוד לאב שבנו מכבד את אביו, הנכד חייב לכבד את הסבא. כלומר שכבוד הסב הוא חלק ממצוות כיבוד אב.
כותב הרב וייס שיש השלכה הלכתית לכל אחד מההסברים: לפי ההסבר שחובת כבוד הסב נובעת מכבוד האב, הרי שאם האב נפטר שוב אין חובה לנכד לכבד את סבו. ולפי ההסבר שחובת כבוד הסב נובעת מהכלל ש"בני בנים הרי הם כבנים", הרי שהמשפט הזה אמור רק לגבי אבי אביו, אבל לא לגבי אבי אמו. ומכאן, כותב הרב וייס שאם מדובר באבי אמו, ואמו עצמה כבר אינה בין החיים, נראה שלשתי השיטות הנכד לא יהיה חייב בכבודו!
ואולם, בסוף דבריו מביא הרב וייס דעה שהמשפט "בני בנים הרי הם כבנים" מתייחס גם לבני בנות, וממילא בכל מקרה הנכד יהיה חייב בכבוד סבו.
 
הרב ירון
 
 
משלחן המזכירה
באגף החברתי
1.       נפגשנו עם לני בן-שמול - רכזת שירות לאומי בבארות יצחק, ועם פנינה אפלבאום – חברת קיבוץ עלומים ורכזת שירות-לאומי ב"בת עמי". קיימנו דיון בנושא שירות לאומי בקיבוץ – האם זה שירות לאומי? מה תרומתנו לבנות, מה תרומת הבנות לקיבוץ, ועוד.
2.       לקראת שבת "שירה" קבלנו בקשה מדוד פורת בשם מקהלת הגברים לקיים השנה מקהלת גברים בתפילה. דוד הציג את העלות הכספית של השבת (כ-12,000 ₪) שתכוסה בהשתתפות של המועצה הדתית האזורית ושלנו. הבקשה אושרה.
3.       בעצ"מים (בעלי צרכים מיוחדים): קיימנו דיון על השלמת הצוות לטיפול בבעצ"מים ובזכויותיהם.
האם בעצ"מ זכאי לתקציב וותק, נקודות חו"ל ועוד זכויות שניתנות רק לחבר קיבוץ ולא למי שאינו במעמד חבר. לא התקבלו החלטות בנושא.
 
בשבוע שעבר קבלנו כולנו מכתב משולמית ואופיר גריידי על נזק למכוניות שחנו ליד ביתם.
האגף החברתי מגנה התנהגויות מסוג זה. אני מאמינה שאם נדבר אחד עם השני ולא נשתמש בכח, נצליח לחיות יחד בשלום.   בתוקף תפקידי פניתי לחבר שכתב על חלונות הרכב וגיניתי את המעשה.
 
מדי 3 שבועות מתקיים כנס מזכירים של הקיבוץ הדתי בליווי פסיכולוגית.
השבוע ארחנו את המפגש כאן בבארות יצחק וחלק גדול ממנו היה מוקדש להכנות לקראת מועצת התנועה שתתקיים בעוד כחודשיים בשדה-אליהו.
נושא המועצה: מעגלים מתרחבים לתנועה רחבה, כשהשאלה שעומדת בפנינו היא האם לפתוח את שערי הקיבוץ הדתי, עם השינויים שחלים בקיבוצים, לתושבים ולמושבים שמתאימים לזהות שלנו.
 
כלבים, כלבים, כלבים
תלונות רבות מגיעות אל שולחני על כלבים משוטטים.   בקשה לבעלי הכלבים: שימרו על כלבכם בבית !
 
באסיפת החברים בחרנו ועדות והשלמנו אחרות וקיימנו דיון על מסגרות התקציב לשנת 2010.
יישר כח לחברים שהצטרפו לועדות השונות. כיום 43% מהחברים מכהנים בוועדות.
מעורבות של חברים בפעילויות השונות חשובה !!!
 
מסגרות 2010: הצגנו את המסגרות ונשלחנו להביא לאסיפה תכנית מלאה של תקציבי הקיום, השקעות, הכנסות הענפים והכנסות משק שונות ל-2010.
בעוד כשבועיים נביא את ההצעה לאישור האסיפה.
                                                                                                שבת שלום,
ורד
 
 
 
עשרה בטבת - עם שלושה שחזרו מהמסע לפולין
לקראת י' בטבת נפגשתי עם ילדינו שנסעו השנה למסע בפולין: אהרן סעדון, מיכל פורשר ושיר אמיר (רעות משה לא הצליחה להגיע). למרות שכבר עבר זמן מאז חזרו מהמסע, תוך רגע קצר נכנסו לעניין ודיברו בשטף ובבהירות על החוויות שלהם משם ועל הצידה לדרך שקיבלו מהמסע.
 
התחלנו בחדשות: לפני שלושה ימים גנבו בפולין את השלט: " Arbeit macht frei "
שיר:   כשפתחתי את העיתון מיד קפצתי ואמרתי לאבא שלי: אתה לא מאמין מה קראתי !
השלט הזה הוא השקר בהתגלמותו. חזרתי לחוויות המסע ועלה בי כעס גדול. לי ברור שזה מעשה אנטישמי.
אהרן:   הידיעה החזירה אותי למסע, היינו שם. עכשיו אני יודע על מה מדברים. גניבת השלט זה מעשה ציני לגמרי.
מיכל:   לראות את השלט היה מזעזע. הגניבה מאוד עצבנה אותי, אני לא מבינה איך נתנו לזה לקרות. גם היום הביטחון שיש שם זו הצגה?
 
עשרה בטבת, איזה יום זיכרון יהיה לכם השנה?
אהרן:   בזכות המסע אני מרגיש בשליחות. יש לי את האחריות להעביר הלאה את הסיפור, את השואה. כי קיים הפחד שהמעשה חו"ח יחזור שוב.
מיכל:   לי יהיה יותר קשה מאשר בכל שנה, אחרי המסע אני יודעת מה קרה שם. אני יודעת על מה אני בוכה.
 
למה חשוב הזיכרון?
שיר:  המסע לפולין חיבר אותי עמוק יותר לזהות היהודית. למדתי להעריך את חיי, את משפחתי, את הכוחות הקיימים בעם ישראל.
אהרן:  הבנתי שבני אדם עשו את השואה, אנשים משכילים, תרבותיים, שהקשיבו למוזיקה וראו הצגות. הזיכרון והמשך הסיפור ישמרו עלינו שלא תהיה הפעם הבאה ל"ע. הזיכרון הוא אמצעי הזהירות שלא יקרה שוב. עכשיו אני יותר שורשי, עברתי היכרות עם הבסיס של עם ישראל. זיכרון השואה כמו הכרזת העצמאות הם הבסיס החזק למדינתנו.
מיכל:   אני פוחדת שבעוד 150 שנה יסתכלו על השואה בלי רגש. כבר עכשיו, בעוד המבוגרים שעברו את הטרגדיה עדיין חיים, יש מכחישי שואה. אנחנו חייבים למנוע מכל העולם את הכחשת השואה. לראות את המחנות והגטאות לשמוע ממקור ראשון מה היה שם, הזיכרון הרגשי הוא שנשאר ואותו אפשר להעביר לדורות הבאים. המדריכה שלנו שמחה מרקוביץ בחוכמה רבה חיברה את הפרטים ההיסטוריים לרגש כי החיבור לרגש נחרט עמוק יותר.
שרה טסלר, אשת העדות שלנו היא הדוגמא שלי. ראיתי את האמונה שלה בקב"ה וראיתי איך האמונה הזו החזיקה אותה. אני לומדת ולוקחת ממנה הרבה כוח.
אהרן:   אצלנו הרב שי פירון כיוון לצד הרגש והמדריך 'שרק' היסטוריה.
שיר:   קיבלתי שם פרופורציות לחיים. היום, אחרי שראיתי ולמדתי, אני תופס את עצמי במצב שלא נעים לי להתעסק עם הבעיות היום-יומיות הפשוטות שלי. יש לי פלאשבקים מהמסע ואני מבין שאין לי על מה להתלונן.
 
מיכל:   בסיומם של הימים במסע ארוחת הערב לא הייתה טעימה, הסתכלתי על שרה ואמרתי לעצמי 'גם זה לא היה לה'. המחשבות אותן חשבתי במסע חוזרות אלי לחיי היום-יום שלי.
אהרן:   מאז המסע כשהאוכל לא לטעמי אני אומר לעצמי: 'תאכל ותשתוק'.
במסע חווינו צחוק ובכי יחדיו. זה נשמע מוזר אבל היינו חייבים את ערבוב הרגשות כדי שנוכל להכיל את מה שראינו.
שיר:   בקבר של רבי אלימלך מליז'נסק פרקנו לחצים. רקדנו במעגל כל תלמידי המחזור, שתינו וכל אחד ברך את שאר משתתפי המסע, את עם ישראל ואת עצמנו.
מיכל:   הרגע הכי שמח היה כשיצאנו מבירקנאו. שרה טסלר חילקה שוקולד, כל אחד בתורו אמר את מי הוא רוצה לפגוש ואז אכל. זוהי הנקמה שלה בנאצים, המתוק בתוך המקום המר.
אני רציתי לפגוש את הקב"ה ולשאול אותו: איך? למה?
מאוד התרגשתי כשיצאנו מאושוויץ בגוש אחד, כל משתתפי המסע ביחד ושרנו. רגע נוסף, לראות בטיסה חזרה את האורות של תל-אביב, פתאום היו לי דפיקות לב מטורפות ודמעות בעיניים.
שיר:   אצלי זלגו הדמעות במיידנק. כשהכניסו אותנו למקלחות פרצו הדמעות ולא יכולתי לקום, בעזרת החיבוקים של המדריכים והחברים קמנו, התחלנו לרקוד ולשיר בזמן הבכי.
מאוד התרגשתי בנחיתה, לראות את הארץ שלנו. אני ממש התכופפתי ונישקתי את האדמה כשירדנו מהמטוס.
אהרן:   במיידנאק נשארו המבנים המקוריים, זה ממש מוחשי. הר האפר של היהודים מצמרר ומסביר מה היה. במסע השואה מקבלת צבע, לא רק שחור ולבן. מזעזעת הפסטורליות ליד מיידנאק, רואים כמה קרובה העיר, רואים אנשים וילדים מנהלים אורח חיים נורמאלי. מצמרר לראות את הירוק שליד המחנות והגטאות. אם בפולין לא הייתה השואה זה היה מקום תיירותי.
קטע חזק היה בבירקנאו כשנפגשנו עם משלחת של צה"ל ועשינו טקס משותף שבסופו שרנו בקול גדול: "יעשה שלום"
מיכל:   אני בכיתי כל המסע. במיוחד במיידנאק, שם גיליתי כמה דמעות יש לו לאדם. מול הר האפר שרנו "שתישאר צעיר לנצח". היה לי קשה כשראיתי זקנים בעיר מיידנאק והבנתי שהם כולם ידעו מה מתרחש קרוב כל-כך לביתם. כל מבוגר שראיתי השאיר אצלי שאלה: איפה היית? ומה עשית בשואה?
 באוטובוס נרגענו מהעומס הרגשי, היתה אווירה משחררת של צחוק. לפני שהגענו ליעד הבא המדריכה התחילה בהכנה ונכנסנו לאווירה.
שיר:   אחרי המסע השואה פחות נתפסת אצלי.
אהרן: אחרי שהיינו במקומות רבים כל-כך אי אפשר להבין כיצד זה קרה. למדתי לחשוב על כל אחד בנפרד, לא בכלליות על שישה מליון כי זה בלתי אפשרי. לחשוב על הילד שראה את הוריו נרצחים, לחשוב על האיש שמת מרעב או ממחלה, לחשוב על הורה חסר אונים מול התעללות והרג של ילדו, לחשוב על משפחה שלמה שאבדה כולה לעם ישראל.
כולם כאחד: בטקס הזיכרון במוצ"ש ננסה להעביר את החוויות שעברנו כי זאת ההתחייבות שלנו– להמשיך את שרשרת הזיכרון. שידעו כולם תמיד שהייתה שואה.
וחשוב לנו לומר תודה רבה לקיבוץ אשר איפשר לנו לחוות את המסע לפולין.
אנו רוצים לאחל לעם שלנו, עם ישראל, שנלמד מהכוח העצום שהיה לניצולים, לקום אחרי השואה ולהמשיך.
תודה לכם אהרן, שיר ומיכל על שפתחתם בפני את ליבכם ועל ששיתפתם אותי.
עירית הלוי
 
 
סיכום מסכמת
שעת לילה מאוחרת. באורווה כולם ישנים. קצת שקט (איזה כיף). הגיע זמן הסיכומים.
את האמת? אני לא יודע איפה להתחיל, אז כמו במרוץ נתחיל בנקודת הזינוק.
המרוץ של 36 ק"מ נקרא "מרוץ מסכמת" (מרוץ הכנה למרתון טבריה שיתקיים ב-7 בינואר).
מרוץ זה נערך כבר 6 שנים בקיבוץ גן-שמואל. השנה הבחור שהיה מארגן שם את המרוץ קצת התעייף וגם נולד לו בן והוא החליט לנוח השנה ולבטל את המרוץ.
אריאל הלר שמע על הביטול, התאכזב והחליט להרים את הגרב (סליחה, את הכפפה...) ולנסות להעביר את המרוץ לבארות, ומכאן החל הכל להתגלגל.
אומרים ש"אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה". אז מיד יצרנו קשר עם סמנכ"ל "נייקי" בישראל – יריב הלר.
כמה טלפונים, מיילים ואס-אמ-אסים וקבלנו תרומה של 900 בקבוקי מי-עדן + חולצות נייקי לכל המשתתפים, סימוני מרחקים לאורך כל הדרך (שלטים שמראים לרצים כמה הם עברו וכמה עוד נשאר להם לרוץ) ואפילו משקה מיוחד שנקרא איזוטון והוא מחזק את כח הרצון.
יצרנו קשר גם עם עובדת בכירה במד"א – יפעת גלזמן – והם תרמו כובעי צמר ומחממי אוזניים לכל הרצים.
יצרנו אפילו קשר עם האחראי על המחסן הכללי – סוקו – והוא הסכים לתת לנו את המפתח למחסן כדי לאפסן בו את הציוד (לא כל אחד רשאי לקבל את המפתח...).
זהו, יום המרוץ הגיע. נפגשנו ב-5.00 בבוקר במחסן הכללי – אריאל, גדעון שטרן ואנכי, העמסנו את הציוד על היונדאי של המסגריה ויצאנו למקם עמדות מים וסימוני מרחקים.
ירד כזה גשם והכל בוץ ופשוט פחדנו שאפילו לזימון לא יהיו לנו מספיק אנשים (לזימון דרושים 3 גברים).
אחרי שסיימנו חזרנו לכיתת האולפן (שם היה הכינוס) ולשמחתנו ראינו שהחנייה מלאה במכוניות והבנתי ש"יש חשמל באוויר כשאת רצה אתי".
במרוץ השתתפו 87 רצים. המשטרה טוענת שהיו 87,000 ולא נריב אתם על פסיק ושלושה אפסים...
מתוך כל המשתתפים 8 היו מהקיבוץ, 5 בני משק שעזבו וכל השאר אורחים מבחוץ.
כל אחד מהרצים רץ כפי יכולתו – מי 12, מי 24 ומי 36 ק"מ.
את האמת ועם יד על הלב – אני רצתי את ה-24 ק"מ. פשוט בקילומטר ה-24 התחילה לכאוב לי הציפורן בזרת של יד ימין (תרוץ מוכר של כאלה שאין להם כח וחשק לרוץ את כל המרחק) ופשוט פחדתי שהכאב יגבר...
במרוץ השתתף אפילו בחור בן קרוב ל-70 מקיבוץ עינת שעשה את כל המסלול בהליכה מהירה (כנראה יש לו ציפורניים חזקות).
זהו זה, בסביבות 10.30 הגיעו אחרוני הרצים שזכו למעדני מולר ואקספרסו של הקיבוץ ומקלחת חמה באולם הספורט (אומרים שירד גשם בזמן המרוץ – תאמינו לי, לא שמנו לב)
לצערנו הרב נשיא WAFA מר ברי צקלה לא הגיע לטכס הסיום. אומרים שהוא נתקע בפקקים שיצר המרוץ.
מה אני אגיד לכם? היו שני משפטים ששמעתי ואמרתי לעצמי: היה שווה את המאמץ.
בחור אחד מת"א אמר לי שהוא השתתף כבר בעשרות מרוצים ובחיים הוא לא נהנה ככה. "הרגשתי שאני רץ באירופה – לולים, שדות, פרדסים, מטעים, וילות (של ההרחבה בבני-עטרות), גשם, בוץ וארגון סבבה". הוא פשוט ביקש שנהפוך את זה למסורת.
 והייתה בחורה מפתח-תקווה שבאה לרוץ 12 קילומטר ואחרי הסיבוב הראשון היא טילפנה לבעלה שהיא החליטה לעשות 36 ק"מ ושיבוא לאסוף אותה יותר מאוחר (כנראה שגם לה יש ציפורניים בריאות).
אגב, בעלה היה מתנדב בבארות-יצחק לפני 30 שנה.
לסיכום: שאלו פעם את אלוף העולם בריצה (אתיופי אחד): תגיד, מה סוד ההצלחה שלך במרתונים? לא קשה לך עם כל המרוצים האלה?
את סוד ההצלחה הוא לא הסכים לגלות (ידע זה כח ומהירות). הוא רק סיפר למראיין שהוא זה שגנב את מעיל העור של אלוף העולם בקראטה לפני חודש בפאב.
לגבי הקושי במרוצים הוא סיפר שהקטע שהכי שובר אותו בתחרויות הוא קשירת הנעליים לפני המרוץ – את הריצה הוא לא מרגיש.
אז שבת שלום וים תודות לכל מי ששם יד בהכנות, בארגון, בפירוק, בצילומים ובעידוד. See U next year .
 
נ.ב.
חברת נייקי הסכימה להשאיר לנו את סימוני המרחקים שהיו תלויים בצידי הדרכים. בעזרת השם בקרוב נשלט את העוקף של הקיבוץ כך שלהולכי רגל יהיה ידע כמה הם עברו וכמה עוד נשאר להם.
אבנר סוקו
 
 
 
לחברינו היקרים
לאה פרידמן                   יגאל אנגלנדר
בהגיעך לגיל הזקנה           בהגיעך לגיל השיבה
שאו ברכה חמה
לשנים ארוכות בבריאות ובשמחה
יחד עם כל המשפחה
 
 
 
לסבתא רבתה וסבא רבה זהבה ויעקב שניאור
לסבתא וסבא הדס וגבי נאור
שפע ברכות
בהולדת הנינה-הנכדה
בת לשני וכפיר נגר בירושלים
טוב ינחיל בני-בנים
 
 
לסיכום תקופה
השבוע נבחרה ועדת קליטה חדשה. אני מאחלת להם ולנו הצלחה רבה.
אנסה לסכם את פעילותה של הוועדה היוצאת.
נבחרנו לפני חמש שנים. בתקופה זו התחילו את חיי הקליטה בקיבוץ 13 משפחות וארבע בחורות. לא עם כולם צלח המהלך ולכן נפרדנו מחלקם. לשמחתנו התקבלו לחברות בקיבוץ ארבע הנשים ו- 6 משפחות, ובנוסף שתי משפחות הנמצאות בשלב מועמדות ושתי משפחות בקליטה.
המרכיב העיקרי בעבודת הוועדה היה ההבנה כי קיבוץ בארות יצחק אינו רק מקום מגורים אלא בעיקר אורח חיים ייחודי וכי אנו מחפשים שותפים נוספים לאורח החיים הקיבוצי השיתופי שלנו.
דגש מיוחד שמנו על הרצון לקלוט בני משק ולשמחתי אנו רואים הצלחה בכך.
קבענו את:
נתוני הסף לנקלטים: דתיים-לאומיים. בוגרי צבא או ש"ל. נשואים. אחרי לימודים. בגיל 40 - 25. ועד 4 ילדים.
המדדים החשובים לאפיון נקלט: יכולת מוכחת להתפרנסות. יושר ואמינות. אחריות. רצון לתרומה לקהילה. אפשרות ליכולת ניהול והנהגה.
שלבי הטרום-קליטה: פגישות עם חברי הוועדה ועם חברי קיבוץ נוספים. אבחון גרפולוגי. אירוח שבת בקיבוץ. ביקור בבית המועמדים לקליטה. פגישות עם בעלי תפקידים: מרכז משק, מזכירת פנים, תמחירנית, רכז מש"א, רכזת הגיל הרך, רכזת חינוך, אחראית מרפאה, הרב ואשתו.
ליווינו את הנקלטים, גם בעזרת המשפחות המלוות, במהמורות דרכי הקיבוץ עד להצבעות בקלפי, תוך ידיעה שהקליטה היא של כל החברים והם הקובעים את סופו של תהליך.
אני רוצה להדגיש כי בישיבות באו לידי ביטוי דעות שונות, אופן חשיבה קיבוצי שונה וזווית הסתכלות ייחודית של כל אחד מחברי הוועדה. לאורך כל הדרך הקשבנו אחד לשני לפני שקיבלנו את ההחלטות ברוב קולות.
זה הזמן להודות לכל חברי הוועדה שפעלו. כל אחד לפי דרכו ובהתאם לדעותיו ניסה לעשות את הטוב ביותר, מתוך ראייה לטווח ארוך ודגש על תועלת הקיבוץ לשנים הבאות. 
תודה לכם חבריי. ליוסי ואהרן שסחבו איתי את כל החמש שנים, לשורי, לדינה, לאורי, ולנעמי. וכמובן גם לציפי ושמוליק שפרשו במשך הזמן.
בהסתכלות אחורה ומבדיקה אישית, לצערי עשיתי גם טעויות בתפקידי כרכזת הוועדה ועל כך אני מבקשת סליחה. בעיקר, אני מאוד מעריכה את אותם האנשים שפנו אלי בביקורת. הם העירו את עיניי ובזכותם למדתי.
מההפטרה של שבת זו אני רוצה לאחל לוועדה החדשה, שיצליחו בעבודתם לעשות כדברי יחזקאל הנביא: "וקרב אותם אחד אל-אחד לך לעץ אחד." שיצליחו לקרב את הנקלטים המתאימים לנו ונחיה אחד לצד השני ביחד - כעץ אחד.
עירית הלוי
 
 
   
 
מענף המזון - בקשות, תזכורות ושאר ירקות
שיתוף הפעולה בין ענף המזון לציבור הסועדים חיוני ביותר ומאפשר את התפקוד של הענף. אנחנו משתדלים לספק את צורכי הציבור קודם כל כסועדים וכמובן כחברים ששותפים לקביעת המסגרת התקציבית שלנו. להלן מספר הערות, בקשות ותזכורות על מנת שנוכל לשמור על שיתוף הפעולה ההדדי:
בקשות
·        לחם וחלות: הלחם הקל שמוגש בארוחת הבוקר מיועד לארוחת הבוקר בחדר האוכל בלבד. מי שצריך לחם קל לבית – נא לקחת מהכלבי (ללא חיוב). אם לוקחים מחד"א לא נשאר למי שבאמת זקוק לו בארוחה.
·        חלות שלמות (ורק שלמות) בבקשה להחזיר עד יום ראשון ב 10:00 בבוקר לארון הלחם במדף התחתון. יש עליהן החזר כספי. בכל מקרה לא לזרוק לחם או חלה שלמים! ועדיף מראש, אם אפשר, לדייק יותר בכמות. כשתורני עריכה באים לערוך לסעודת שבת לא תמיד יש מספיק כלים נקיים לעריכה אבל יש כלים שהגיעו אחרי שהמכונה סיימה את עבודתה (והם מלוכלכים). במוצאי שבת, כשעובדת חד"א באה לסדר, לפעמים היא מוצאת שאריות פיצוחים על הרצפה, קוביות של ילדים שנשארו על הכסא, מגבות נייר זרוקות – ההרגשה מאד לא נעימה. ברור שרובינו אכן מקפידים לא להשאיר אחרינו בלגן ולכלוך, ואם כן – אז בטח שלא בכוונה. בכל זאת אני פונה לכולם - להגביר את ההתחשבות ולהשתדל להיות יותר אכפתיים.
·        כלים וציוד: נשארנו עם כמות קטנה ביותר, בעיקר בחלבי. לא מספיק בשביל כל מי שמעוניין לשתות קפה בבוקר. ביקרתי השבוע בכמה ענפים ומצאתי הרבה כלים של חדר האוכל. אני מבקשת לא לקחת את הכלים של חדר האוכל. מי שצריך כלי לענף שלו, שיקנה לענף מה שהוא צריך. אתה ממהר ורוצה לצאת עם כוס קפה ביד – אפשר לבקש מעובדת הענף כוס חד פעמית. כנ"ל לגבי כל ציוד אחר של ענף המזון  (קוביות, כסאות לילדים, סלסילות וכו') מי שזקוק יכול לבקש. אם אפשר – ניתן בשמחה.
כנ"ל לגבי אירועים, מפגשים, תערוכות – יש לתאם איתי שימוש בחדר האוכל לכל מטרה שהיא.
הודעות והערות שונות
·        לרחל רוזנבלט - ברוכה המצטרפת למנהלת ענף המזון!
·        ארוחות לעובדי חוץ: הכנת הארוחות לעובדי חוץ מתפקדת לרווחת הנוגעים בדבר. מי שמעוניין להצטרף מוזמן. (אצל רחל שפירא יש עוד כלים למיקרוגל – 2 ₪ ליחידה).
·        ספירת מלאי בע"ה בשבוע הקרוב. הרישום לסעודות שבת יוקדם ליום רביעי.
·        שיפוץ: בעוד שבוע יתקנו בתקרת המטבח כמה "קילופים" רציניים - עבודה שתארך כשבוע.
           הארוחות בימי השיפוץ תהיינה במתכונת שונה. אתכם הסליחה.
·        חמין: פעמים רבות חברים מבקשים להוציא חמין מהסיר ביום שישי. איננו יכולים לאפשר הוצאה עצמאית מהסיר אבל מי שמעוניין לקחת חמין ביום שישי בזמן החלוקה יכול להביא ביום חמישי בבוקר סיר מסומן בשם + ציון כמות הסועדים ואנחנו נוכל להכין לו.
·        פניות הציבור: מאד חשוב לפנות אלי כשמשהו משתבש, לא תמיד אוכל לפתור את הבעיה מיד או בכלל, אבל חשוב שאדע כדי שאטפל במידת האפשר. 
ביום ראשון – צום עשרה בטבת – אין ארוחת בוקר בחדר האוכל.
שולי – ענף המזון
 
 
 
בשעה טובה
 
אנו גאים לצרף רשימה זו לידיעון בידיעה שלחינוך הקיבוצי יש חלק לא מבוטל בהישגים של אלה אלידע לאורך כל השנים כבת קיבוץ בארות יצחק וכבתנו הפרטית.    
 
"... גילויו של CKIa   כחלבון בעל כושר דיכוי של רקמות ממאירות, באמצעות שפעול חלבון השעתוק P35 שנוכחותו מונעת חלוקה בלתי מבוקרת בתאי ה-Villi, המהווים את הדופן הפנימית של המעי..."   
במילים אלה הציגה אלה אלידע – בתנו - ביום רביעי השבוע את נושא המחקר שלה בהרצאתה המסכמת לקראת סיום הדוקטורט שלה.
אכן מילים יפות. הבעיה הייתה שפרט לשנינו, הוריה המוזמנים, כל השאר (סטודנטים לתואר שני, תלמידי מחקר של המחלקה, פרופסורים שהיו שופטי העבודות ושאר מתעניינים), שמלאו את אולם ההרצאות, באמת הבינו על מה מדובר. אבל גם אנחנו, בהדרגה, כשיצאנו מההלם הראשוני, התחלנו להבין שהילדה הזאת כנראה יודעת על מה היא מדברת. שטף הדיבור, השליטה בחומר שנאמר בעל פה במשך יותר מ-40 דקות, הירידה לפרטים תוך שימוש מתואם במצגת שליוותה את המלל לאורך כל ההרצאה, ולסיום – פרק הזמן הארוך, שהוקדש לשאלות, שנענו אחת אחת, הוכיח לנו שיש במה להתגאות.
כשישבנו על כוס קפה כדי להירגע קבלנו הסבר בשפה פשוטה, ואותו אנו מביאים כאן:
תאי הגוף האנושי מפסיקים להתחלק בשלב מסוים בחיינו. יש כמה יוצאים מן הכלל: ביניהם תאי העור והתאים המצפים את דופן המעיים. ברקמות אלה חלה שחיקה מתמדת ותאים חדשים נוצרים כדי למלא את מקום אלה שנשחקו. עם זאת, חייבים להבין, שחלוקה של תאים היא תהליך ביוכימי מבוקר ע"י הגוף. ברגע שתהליך זה יוצא מכלל שליטה ובקרה, עלול להיווצר גידול ממאיר. סרטן המעי הגס הוא דוגמה מצויינת להתחלקות תאים פרועה, ובלתי נשלטת.
גוף האדם מצוייד במערכת חיסונית השומרת עלינו ממחלות, ואכן רוב הזמן אנו בריאים. החלבון הידוע בכינויו המקצועי P35 הוא דוגמה לתפקוד המערכת החיסונית שלנו. חומר זה אחראי על מניעת התחלקות פרועה של תאים פגומים ע"י המתתם. המחקר של אלה ב-7 השנים האחרונות גילה שחלבון אחר, הידוע גם כן בכינויו המקצועי CKIa ושיש לו תפקידים רבים אחרים, יש לו חלק חשוב ביותר שלא היה ידוע קודם. הוא אחראי על יצור ה- P35.
שלב הניסויים הראשון כלל בדיקות במבחנה של תאי בע"ח ותאים של בני אדם. בשלב השני, המתקדם, גויסו עכברי מעבדה להתמודד עם סרטן המעי. נקבעו שתי קבוצות עכברים: אחת שעברה הנדסה גנטית להסרת הגן CKIa, והשנייה – שלא נעשה בה שינוי. הניסויים הוכיחו שבעכברים נטולי הגן שיוצר את CKIa, נוצרת רמה גבוהה של החלבון P35, המונע ביעילות את הופעת סרטן המעי. עכברים אלה התמודדו יפה עם המחלה, בעוד שקבוצת הביקורת שלא עברה את השינוי הגנטי לא שרדה.
המשך המחקר עשוי להביא לפיתוח של תרופות חדשות ויעילות יותר לסרטן המעי בבני אדם, מחלה הנחשבת כיום לאחד מגורמי הסיכון המובילים בעולם המערבי.
 
המנחה של אלה בעבודתה הוא פרופ' ינון בן-נריה, מומחה בעל שם עולמי בתחום האימונולוגיה, המתמחה בפעילותם של מנגנונים ביוכימיים בתא החי.
רותי ואלידע
 
יחדיו ב-ו'
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה האם הדלקת נר חנוכה או אמירת הלל בחנוכה הן חלק מתרי"ג המצוות.
אנחנו רגילים למניין המצוות של הרמב"ם, אשר מונה בתרי"ג המצוות רק את אלה שהן מן התורה. אך קדמו לרמב"ם פוסקים רבים - ובראשם בעל הספר 'הלכות גדולות' - אשר מנו גם מצוות מדרבנן (כהדלקת נר חנוכה, אמירת הלל בחנוכה וכו') כחלק מתרי"ג המצוות. השאלה שהרמב"ם שואל היא כיצד ניתן לומר שהדלקת נר חנוכה היא אחת מתרי"ג המצוות, והרי חז"ל אומרים שתרי"ג המצוות נאמרו למשה בסיני, וכמובן שלא נאמר למשה בסיני להדליק נרות אחרי שהיוונים יפסידו במערכה מול בני חשמונאי!? שאלה נוספת ששאל הרמב"ם היא: אם כבר מונים בתרי"ג המצוות גם מצוות מדרבנן, מדוע לא מונים את כל המצוות מדרבנן?
הרמב"ן מיישב את שיטתו של בעל 'הלכות גדולות' ומסביר שיש הבדל בין מצוות שניתנו כגדר וסייג למצוות מן התורה, שהן אכן לא נספרות כחלק מתרי"ג המצוות, לבין מצוות שחז"ל חידשו ללא שום מקור בתורה - שהן חלק מתרי"ג המצוות. ובאשר לעובדה שפרטי המצוות הללו לא ניתנו בסיני אומר הרמב"ן שבסיני ניתן העיקרון להודות לה' על הנסים שיתרחשו וחז"ל הם שקבעו את האופן שבו זה ייעשה.
לפי זה גם אמירת הלל ביום העצמאות יכולה להיחשב מצווה מן התורה!
ואולם, בסופו של דבר, למרות שהרמב"ן מיישב את כל הקושיות של הרמב"ם, הוא כותב שהוא עושה זאת רק כדי שלא יטעו לחשוב שבעל 'הלכות גדולות' לא יכול היה לענות על השאלות הללו, אבל במסקנתו גם הרמב"ן מסכים עם קביעתו של הרמב"ם שאין למנות בתרי"ג המצוות כי אם מצוות שהן מן התורה.
 
רענן פארן דן בשיעורו על יחסם של חז"ל לתרבות יוון – דחייה או קבלה?
נאמר בבראשית: "יפת אלוקים ליפת, וישכון באהלי שם" יוון הוא מצאצאי יפת ובמסכת מגילה "א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא ... יפיפותו של יפת יהא באוהלי שם". תרבות יוון בנויה על שני דברים: מצד אחד פילוסופיה ומצד שני הגוף והחומר. לפני הופעת הפילוסופיה הייתה הנבואה שהיא היהדות – הרוחניות, ומנגד עבודה זרה. הפילוסופיה עקרה גם את הנבואה וגם את העבודה הזרה. אם נקביל זאת לתהליך התפתחותו השכלית של האדם, באותה תקופה הסתיים עידן הילדות - התום - והחלה תקופת הבגרות: השכלתנות והמחקר. המתייוונים עזבו את בסיס קיומנו היהודי, את האמונה, ונשארו רק עם השכל והגוף. חז"ל ערים לכך שיש גם דברים חיוביים בתרבות יוון שאפשר לקבלם, אבל רק בתנאי שהמסר המרכזי לא סותר את המהות ובסיס האמונה בקב"ה.
הראי"ה קוק מסביר כי "רוח ישראל צריך שיהיה איתן וקבוע בלב... התורה והמצוות וכל המידות הקדושות צריכות שיהיו חוסנם ומעוזם של ישראל". ממלחמת החשמונאים "למדנו שמכיוון שרק נכנסו יוונים להיכל, מכיוון שרוח הזר חדר עד לפנים, עד לחיי התורה והקדושה לפגוע בהם, לשנותם כמעט עפ"י צביונם הם, כבר טמאו כל השמנים שבהיכל."
נכון להיום אנו רואים גישות שונות גם בתוך הזרם של הציונות הדתית אשר שואלות את השאלה המרכזית: עד להיכן נכון לאפשר לתרבות יוון לחדור? עד כמה לאפשר לימודי חול? עד כמה לקבל את מוסדות המדינה? עד כמה לשלב בין העולמות?
 
בשישי הבא  שלומית פלינטמורה לגמרא והלכה במדרשת 'באר' בירוחם
בנושא:     ביאורי באר ובור – מסורת וחדשנות בבית המדרש
 
 
"נפתלי איילה שלוחה"   
ביום שלישי השבוע נערך טקס ברית המילה של נכדי הבכור נפתלי.
בתי וחתני הפתיעו אותי כאשר ביקשו ממני להיות הסנדק של בנם הבכור. לא תיארתי לעצמי שהשם שהם יבחרו יהיה השם של אבא ז"ל. עצם קריאת השם מאוד ריגשה אותי ואת משפחתי.
בתי ניחנה בתכונות האהבה לזולת ובמידת הצניעות כמו אבי ז"ל. נפתלי אינו רק שם מהמקורות, זהו שם בעל משמעות מיוחדת במשפחתי כיוון שאדם שזוכר את עברו שורשיו עמוקים יותר וככל שאינו מתכחש לעברו כך ייטב.
אבא היה הדמות המאחדת במשפחתנו בדאגתו להביא את כולם לכל האירועים, המשמחים וגם אלה שפחות.
אבי ניכר באהבת הזולת וברצון לעזור וגם בתכונת הצניעות והענווה, וכך גם בתי וחתני שמצניעים הליכות ביתם.
אני מאחל לנכדי שיפלס ויסלול את דרכו בשביל החיים, ויואצלו עליו מתכונות אבי ז"ל, שהיה אבא, אח, סבא אוהב, עניו, אידיאליסט ואוהב את הזולת.
לחברי הקיבוץ תודה על הכל.
קותי רייניץ
 
שיר ותרום
לא מכבר התקיים מבצע "שירותרום" של האגודה למען החייל. מי שלא הספיק לתרום, או תרם ורוצה לתרום עוד לאגודה למען החייל , סניף פתח תקוה, מוזמן לעשות זאת באמצעות פתק לתא הדואר של זהבה שניאור או רחל פלינט.  על הפתק יש לציין את שם התורם ואת סכום התרומה. לתורמים מובטחת קבלה.
הכסף שייאסף מיועד לפעילויות בסניף פתח תקוה, העוסק - בין היתר - בטיפול בחיילים בודדים, בקשר עם בסיסי צה"ל אחדים ובעיקר בהפעלת המזנון בצומת סירקין – והכל בהתנדבות. מזנון זה משרת חיילים המזדמנים אליו בדרכם לבסיסם או ממנו, ומספק להן מזון ומשקה חם וקר, וכן חיוך ומילה טובה – צידה לדרך. מי שרואה את החיוך של החיילים ושומע את מילות ההערכה שלהם ל"דודות" המתנדבות שם מבין את החיוניות של המקום הזה.
                                                          בתודה מראש
                                          המתנדבות שלנו
 
 
לסבתא וסבא סוזי בר-אורין ויוסי משה
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת הנכדה איילת
בת לבת-אל וערן משה בשדרות
והא-לוקים שמחם שמחה גדולה
 
 
 
באסיפת החברים – ה' בטבת תש"ע 22.12.2009
בחירת ועדות
ועדת המינויים הגישה את הצעותיה לבחירת ועדות חדשות ולהשלמת ועדות שהרכבן חסר. בחרנו בועדות ובצוותים הבאים:
נשיאות אספה – נבחרו:  נחום ברוכי (מזכירות), אהרן גל, אביעד ישראלי, ג'ני פרץ.
צוות רכב טכני - מתפקידו להחליט על רכישה ומכירה של מכוניות, ליווי סדרנית הרכב בניהול צי הרכב.        
                           נבחרו: עפרה פארן (סדרנית רכב ומרכזת הצוות), שלמה פורשר (גזבר), שלמה לייבוביץ,
                                    דוד צונץ, ואליהם מצטרף חנן נבו (מנהל המוסך).
ועדת קליטה - נבחרו: דינה ברוכי (מרכזת), שורי אמיר, אורי רזניק, ורד סוקולובסקי (מ. פנים), אביגיל
                  צוויג, יאיר בר נדר. שלושת הראשונים כיהנו גם בוועדה היוצאת.
צוות שיכון - נבחרו: בנג'ו ברמן (מרכז), ורד סוקולובסקי (מ. פנים), שמוליק ברוכי (מ. משק), שלמה פורשר    
                  (גזבר), מלכה אנגלנדר (ענף בניין), מאיר פרידמן (ענף בניין), אמיתי יעקובס, איקה שניאור.
נציג הציבור למינהלת ענף המזון. חברים במינהלת מתוקף תפקידם: שמוליק ברוכי (מ. משק), מאיר מכלוף
        (האגף החברתי), דוד אדרי (מנהל הענף), שולי גל (מנהלת הענף). רחל רוזנבלט נבחרה לחברה במינהלת.
צוות מש"א: קים מיור נבחר להצטרף להרכב הקיים, הכולל את בנג'ו ברמן (מנהל מש"א), ורד סוקולובסקי
                 (מזכירת פנים), שמואליק ברוכי (מרכז משק).
ועדת צעירים: הנושא הוחזר לוועדת המינויים שתביא הצעות אחרות.
הוועדה הפיננסית: הנושא הוחזר לוועדת המינויים. ההצעה שהוצעה באספה להוסיף שני חברים (במקום אחד) 
                            לוועדה נדחתה.
 
מסגרות תוכנית המשק 2010
מרכז המשק הציג את הצעת המזכירות לתוכנית המשק 2010.
סעיפי התוכנית הוקרנו במצגת וגם חולקו בכתב. אחרי דיון על השלב המתאים שבו יש להציג את פרטי התוכנית (המזכירות מתכוונת להביאה לדיון באספה בשבועות הקרובים) הסתפקנו בהחלטה כי האספה שמעה את דיווח המזכירות על תוכנית המסגרות לתוכנית המשק 2010.
רשמה: דינה אמיר
 
 
  
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר
אחות תורנית: אילנה פלינט - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
רוצים להופיע בטלויזיה?
בחודש הקרוב עומדת להצטלם לערוץ הבריאות תכנית חדשה שתעסוק בתזונה נכונה בבית המשפחה.
במהלך התכנית תיכנס תזונאית מטעמנו לביתן של משפחות שונות ותבדוק עם בני הבית מה הם נוהגים לאכול ביומיום, אילו ארוחות הם מכינים, מה בריא, מה פחות בריא ומה מומלץ להחליף ולשנות.
חשבנו לשלב בתכנית כאחת המשפחות גם משפחה של קיבוצניקים. נשמח על שיתוף פעולה.
                                     בתודה מראש,                               
כרמית בראומן פרחי
    ערוץ הבריאות  Rutie@ananey.com טל':052-3460432/03-7675526
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ויקרא שמו בישראל
נפתלי בן נאוה ושי שמעון ליבוביץ. שיגדל לתורה לחופה ולמעשים טובים.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גשם בא
השבוע החולף הביא בכנפיו 32 מ"מ ובסיכום עד עתה 192.6 מ"מ, כן ירבו !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בנעלי בית – נספח
עמיר נוה ביקש להוסיף שני פרטים שנשמטו מהכתבה בגיליון האחרון:
·        בעת שירותו הצבאי זכה לקבל תואר חייל מצטיין חטיבתי מידיו של מי שהיה אז מפקד החטיבה וכיום רמטכ"ל צה"ל – רב אלוף (כיום) גבי אשכנזי.
·        בבית החולים איכילוב עמיר עובד כעת במשרד הדואר של בית החולים ולא במדור של הזמנת תורים.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ת ר ב ו ת נ ו
במוצאי שבת, אור לעשירי בטבת:
·        לימוד משניות לזכר הנספים בבית הכנסת מיד לאחר ההבדלה
·        בשעה 20.15 בחדר האוכל נציין את יום הקדיש הכללי
בשירה, באומר ובקטעים מצולמים מהמסעות של תלמידי י"ב לפולין בשנה האחרונה.
הציבור מוזמן.
ועדתרבות
 
 
 
AtarimTR