ידיעון 2655 פר' שמות

 

בס"ד כ"ב בטבת תש"ע
 
פרשת שמות – מברכין החודש
 
16.31
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.35
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב                            
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
בשעות 19.00 – 21.00
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
 
 
16.00
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
16.00
מ נ ח ה
 
 
17.33
ערבית, הבדלה
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד' ו'              06.00
 שחרית ב' ה'                    05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                    19.45
 ערבית                            20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
    כיתות א'-ג'   ענבל ישראלי
 
כיתות ד'-ו'   דקלה שניאור
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
16.00
חוג מחשבים מתקדמים
כיתת אולפן
17.30
חוג מחשבים מתחילים
כיתת אולפן
16.45
צ'י קונג לבגירים
חדר האוכל
19.00
שעור באגדות חז"ל
חדר עיון
20.30
מסיבת יום הולדת לילידי חודש טבת
מועדון לחבר
21.15
שיעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
 
21.00
אסיפת חברים
חדר האוכל
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור עם הרב וולף
בית י' שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
 
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
12 שנה לפטירתו של אבי יצחק בלנקנשטיין ז"ל
 
כל מי שהכיר את אבי ידע שהיה אדם רב פנים ובעל קצוות: אינטלקטואל, קיבוצניק מאמין, מתרגש ויודע ליהנות ממשפחה, מסרט טוב, מספרים והצגות, פתוח לשינויים ובעיקר מעריץ את אימי.
לכבוד יום הזיכרון ארשה לעצמי לצטט מעט מדברים שאמר אלי ברמן בלווייתו, מעט המחזיק את המרובה:
"השקפת עולמו החברתית, הסוציאלית והתרבותית הייתה ונשארה של 'תורה עם דרך ארץ', של איזון ופשרה, של ריאל פוליטיקה. כהיסטוריון מומחה ידע להעריך נכון את חשיבותם של הגורמים השונים והתנגד נמרצות לכל נקיטת עמדה קיצונית וחד ממדית..." והוא מצטט מדבריו: "היינו מאד נאיביים ומשוכנעים בעצמנו ובחוכמתנו וגם בזכותנו. גם אני הייתי כזה, משוכנע שאני יודע את כל התשובות גם בעניינים קיבוציים וגם בתחום השקפת העולם".
ולגבי חינוך אמר: "השאלה באיזו מידה אתה יכול לכוון את ילדיך לדרך מסוימת לא על ידי כפייה כלשהי אלא על ידי רצון אמיתי של הילדים ללכת בדרכיך. ... חשבתי שצריך לפתוח בפני הנערים את העולם, להעניק להם חינוך יהודי וגם חינוך הומניסטי, לתת להם כלים כדי שיוכלו להגיע להכרעה עצמית ולא שאנחנו נכריע עבורם".
ת.נ.צ.ב.ה
מיכל
 
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         פינת חמד בביתנו – שורי אמיר
·         גשם בוא – חי יום-טוב ברוכי
·         מפגש חורפי – שורי אמיר
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·         צריך כפר שלם – אסנת ברמן-דיין
·         ואם בגבורות – צוות המרפאה
·         באמצע החיים – לני בן שמול
·         קיצוץ-פיצוץ – יצחק שניאור
·         הזמנה להרצאה – הצעירים
·         מפגש נשים – הילה אונא
·         בספרייה – אילנה לרמן
·         דרושים משוגעים – שולי גל והצוות
·         כבר שנה – משפחת ספיר
·         לקראת אספת חברים – הנשיאות
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
     נר זיכרון !
     יוסף פורת ז"ל – כ"ד בטבת תשס"ב
     יצחק (איציק) קייזלר ז"ל – כ"ד בטבת תשס"ב
 
 
 
 
שבעים פנים לתורה
 
ר' מנחם רקנאטי
ר' מנחם רקנטי (1250-1310) חי באיטליה, והיה פוסק ומקובל. הוא היה תלמידו של ר' אליעזר מגרמייזא (הרוקח). מעט מאוד ידוע על תולדות חייו. הוא כתב פירוש על התורה על דרך הקבלה, ספר על טעמי המצוות ופירוש על התפילות. ספרו היחיד בהלכה הוא הספר 'פסקי רקנאטי', שנדפס לראשונה בבולוניא.  
מפירושיו לפרשת השבוע:
בפירושו לתורה נוקט ר' רקנאטי בדרך הקבלה. על הפסוק "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" מסביר ר' רקנאטי שהמלה 'חייהם' אינה מתייחסת רק לחיי בני ישראל, אלא למקור החיים שלהם, שהוא הקב"ה, שגם הוא, כביכול, סבל מעבדותם של ישראל:
"וימררו את חייהם". הפשט ידוע, ויש בו רמז לְמָה שכתוב "בכל צרתם לו צר", כי לפי הפשט היה יכול לומר 'וימררו אותם', וכן "למען ענותו בסבלותם".
כלומר שכאשר המצרים מענים את בני ישראל הם גם מענים, כביכול, את הקב"ה, אשר הבטיח לבני ישראל ש"עמו אנוכי בצרה", וזו הכוונה גם במלים "למען ענותו בסבלותם" – שהם התכוונו, כביכול, לענות גם את הקב"ה בסבלותם.
הערה נוספת:
על העובדה שמשה התחתן עם בת יתרו, שואל ר' רקנאטי כיצד יתכן שהסכים משה רבנו להתחתן עם אשה בעלת ייחוס כה מפוקפק? (כמובן שבשלב הזה יתרו עדיין לא חשב להתגייר!) וזאת תשובתו:
אל תתמה בהיות משה רבנו ע"ה אב הנביאים, ויתרו כומר לעבודה זרה, איך נתחתן עמו? - כבר הודעתיך כי לפעמים החסידים הייתה כוונתם לתת חלק לצד הטומאה, כמו שרמזתי לך בסוד התפילין ומלכות בית דוד, משום "ועולתה קפצה פיה". וזהו שאמר משה רבנו ע"ה ליתרו "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך". ובספר הזוהר "מגו חשוכא נפיק נהורא, מגו רחמי נפיק דינא, מגו טב נפיק ביש, וכולא איתכליל דא בדא ודא בדא" (=מתוך החושך יוצא האור, מתוך הרחמים יוצא הדין, מתוך הטוב יוצא הרע, וכולם כלולים זה בזה וזה בזה).
מסביר ר' רקנאטי את נישואי משה על פי היסוד הקבלי של הוצאת האור מתוך החושך והעלאת הניצוצות.
הוא רומז שהיסוד הזה נמצא גם בתפילין ובמלכות בית דוד.
לגבי התפילין, הרי הבהמה היא הדבר הרחוק ביותר מהקדושה. ובכל זאת, דווקא עור של בהמה שכותבים עליו את פרשיות התפילין הופך להיות תשמיש קדושה שמעיד על הקב"ה.
לגבי מלכות בית דוד ומלך המשיח – הרי שבניגוד למה שהיינו חושבים אולי, הייחוס שלהם אינו נקי כלל. בשושלת של המשיח מעורבים הרבה מעשים מפוקפקים: מעשה לוט ובנותיו, יהודה ותמר, דוד ובת שבע וכו'. אבל דווקא מתוך המעשים האלה מעלים את ניצוצות הקדושה, שהרי הזוהר אומר שהטוב והרע והאור והחושך כלולים זה בזה.
 
הרב ירון
 
 
 
פינת חמד בביתנו
בלב הנקודה הירוקה ישנה פנינה קסומה בין האורנים.
בפינה הזאת ילדינו נפגשים עם חברים, משתעשעים, מדמיינים, ומוציאים אנרגיה.
אנחנו המבוגרים נהנים מהמפגש החברתי, מהנדנוד על ספסל העץ, ומהאווירה המיוחדת שבגן המשחקים על שם תני אהרון הי"ד.
השבוע נפגשנו (נחום ואנוכי מטעם המזכירות, מלכה א. ואורה) עם יובל לובטון, מנהל האגף המוניציפאלי של המועצה האזורית. יובל מלווה את ישובי המועצה בנושאים מגוונים וממונה גם על הבטיחות בגני המשחקים. מיותר לציין שהוא די נחרד מהמצב הבטיחותי אצלנו. הוא סיפר לנו על השינויים הרבים שבתחום התקן של גני משחקים. מה שהיה "טוב ליהודים" לפני שלושים שנה (מתקנים מעשה ידי בנינו) ואפילו אלמנטים תקינים שרכשנו לפני כ-15 שנה פשוט לא עומדים בתקנים הנוכחים.
אנחנו חשבנו שניתן לעשות את השינויים בהדרגה ולהחליף מתקן מתקן על פי הצורך. נאמר לנו כי השיטה הזאת לא תעבוד מכיוון שקודם כל יש צורך להביא את התשתית למצב תקני, ובכל מקרה חברות ההתקנה מחויבות לעבוד על פי התקנים (הן לא תסכמנה להתקין כאן בורג במצב הנוכחי). יובל הסביר לנו שבעקבות תאונות למיניהן התקנים בתחומים רבים הם ברמה מחמירה ביותר ומתייחסים לכובד המתקנים, למצע של הגן, הצורך בגידור, התאמה לגיל הילד, מרחק בין סורגים ושרשראות, וגם מרחק בין מתקן למתקן.
המועצה מלווה את גני המשחקים ומידי חודש מבצעת בדיקות בטיחות ואחזקה כך שהתחזוקה ברמה גבוהה מאד.
הוחלט שבשבועות הקרובים יגיע אלינו מתכנן גני משחקים, יסרוק את שטח הגן, ימדוד, ויציע תכנית.
הבנו שבאופן דחוף ביותר עלינו לטפל ב"בית על העץ" שמהווה סכנה ברוב התחומים... באותו יום המסגרייה המקומית הורידה את מוט הגלישה והסולם.
יש צביטה בלב בעת הפרידה מהמתקנים הייחודיים שמהווים חלק משמעותי בנוף הקבוע שלנו. אך אנחנו תקווה שיחד עם אורה נצליח לחדש את הפנינה הקסומה שלנו, ושהגן שוב יהיה בטיחותי, מזמין ומהנה לילדים, וינציח באופן הולם את זכרו של תני הי"ד. 
שבת שלום,
שורי אמיר - האגף החברתי
 
 
ק ר א ת – מ י ח ז ר ת !
 
 
 
  
גשם גשם בא.....                                                                                             
במערכת הידיעון הטילו עלי משימה: לכתוב על תפילות גשם. טוב שלא ביקשו על ריקודים להורדת גשם.....
כי בריקודים אין לי לא הבנות ולא תובנות.....
מסתבר שיש המון תפילות גשם, והכוונה לא למסורתיות שביניהן.
אז למה תפילת הגשם נמצאת בסידור במקומה הנוכחי ?
חג שמיני עצרת- שמחת תורה מציין את ראשית עונת החורף, ובו נוהגים לומר בביתהכנסת תפילה מיוחדת על הגשם. תפילה זו מורכבת מפיוטים שעוסקים במיםובגשם, גשמי ברכה שיביאו טובה לאדםולאדמה.
חג הסוכות נחשב במסורת לזמן שבו נקבע גורלם של הגשמים, אך את תפילת הגשם קבעו רק לשמיני עצרת, משום שגשמים במהלך ימי הסוכותאינם מאפשרים לחגוג את החג בסוכה. גם בשמיני עצרת, בשמחת תורה, מסתפקים בהזכרתהגשמים במילים "משיב הרוח ומוריד הגשם" – ולא מבקשים שהגשמים ירדו מיד.
בקשה מפורשתלגשם - "ותן טל ומטר לברכה" -מתחילים לומר רק בחודש חשוון, כשבועיים אחרי הח,וזאת כדי להבטיח שכל עולי הרגל, גם אלה שהגיעו ממקומות רחוקים, יספיקו לחזור לבתיהםלפני תחילת הגשמים.

הספרדים מוסיפים לתפילה
בָּרֵךְ עָלֵינוּ ..... אֶת הַשָּׁנָה הַזּאתוְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטובָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּלפְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ וּמֵעשֶׁר מַתְּנות יָדֶיךָ. שָׁמְרָהוְהַצִּילָה שָׁנָה זו מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּלמִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טובָה וְאַחֲרִית שָׁלום. חוּסוְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירותֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵירָצון בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלום. כַּשָּׁנִים הַטּובות לִבְרָכָה. כִּי אֵ-ל טוב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְהַשָּׁנִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' , מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
  
בסידור "העבודה שבלב" של התנועה ליהדות מתקדמת, מוסיפים גם:
יִפְתַּח... לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ; (דברים כ"ח 12)
כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם:  כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. כִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ-כָף (ישעיה נ"ה 10-12)
וכעץ שתול על פלגי מים
השותה לרוויה מנחלי מים
נשתה דברי תורתך המשולים כמים
הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.
חי יום-טוב ברוכי
 
 
 
מפגש חורפי...
השבוע נפגשתי עם ילדי אלונים וארזים לשיחה בנושא החורף.
כמובן שלא היה יותר מידי זמן, מכיוון שכמעט כל הילדים רצו להתראיין וכל מי שהתראיין ביקש הבטחה שארשום את מה שהוא אמר ואחתום בשמו.
שאלתי אותם שלוש שאלות: מה כייף לך בחורף? מה מעצבן? למה אתה מתגעגע? והרי לפניכם התשובות.
 
מה כייף לך בחורף? מה אתה הכי אוהב בחורף?
חובב: גשם, בכלל אני אוהב את החורף.
אלמוג: שיש לי יום הולדת.
אלקס: הגשם.. אני אוהב להתכרבל בשמיכה ולפעמים להכין לי שוקו חם.
נח: שיורד גשם ומתרטבים.
יעל: אוהבת את החורף בנורווגיה שיורד שלג.
אורי: אני הכי אוהבת שיורד גשם.
מתן: אוהב שיורד גשם ועושים טיול שלוליות.
אור: אוהב להירטב בגשם.
שחר: לשיר בגשם, לאכול פיצה מלווח ללכת למלון בחורף ולראות דולפינים.
שפר: אני אוהב שקר לי וכייף לי לרוץ בין הטיפות ולקפוץ בשלוליות.
שלווה: גשם, נהנית לראות את הקשת והוא מוסיף מים לארץ שלנו.
עטרת: שאנחנו עושים ציורי חורף בבית, מובייל ממטריות גזורות, שיורד גשם ואני יכולה לשתות את המים וגם להביא דף ולצייר את מראה הגשם.
אייל: לקפוץ בשלוליות..
שי: שיורד גשם זה הכי כייף.
משי: לראות את הגשם, לשתות שוקו חם.
הדס: לשתות תה, להתקרב למפזר חום, לאכול מרק חם. זה כייף לנסוע באופניים בחורף, יש קור נעים ולא מזיעים.
בנימין: להשקות את הסלק והכרוב, לחכות לגשם שימלא את תעלת המים שבנינו בחצר. לשכוח בביה"ס את הסוודר (אז למחרת אני יכול ללכת בלי).
טליה: גשם! כשהייתי קטנה אהבתי להוציא לשון וללקק. זה ממלא את הכנרת ויש מחסור במים. אוהבת לאכול דברים חמים- מרק, תה ולשחק בתוך הכיתה בהפסקה (בגלל השלוליות והבוץ) ויש הרבה חופשים.
נועם: לשכב במיטה כשיורד גשם ולשמוע אותו בחוץ. אוהבת לשתות תה.
יהושע: אוהב את הגשם. בחורף אני מרגיש שיותר כייף ללמוד כי יש פחות ילדים- כל יום איזה 15 ילדים חולים. יש שקט בכיתה. יש את חופש חנוכה ועוד חופשות. לפעמים אני וילדים אחרים מחפשים מרכיבים לתה ומרק ואוכלים עוגיות.
עדי: אוהבת מרקים של אמא. אוהבת ימים גשומים ולשמוע את הגשם יורד.
 
 
עמית נ': אני הכי אוהבת את הגשם-כי צריך מים. אני אוהבת לבוא הביתה ולשתות תה. ואוהבת לאכול תותים.
הודיה: כלום... ללכת עם חולצה קצרה זה כייף, וכפכפים.. לא קר לי – פלא פלאים!
הדר: אוהב את הגשם שככה יהיה לנו מים בכנרת –אוהב לשתות דברים חמים - תה ושוקו. גם יש לי יום הולדת בסוף החורף ויש קצת חגים.
ינון: כשיורד גשם אני קופץ בשלוליות.
אביטל: אוהבת את כל הירקות שצומחים, וחלזונות.
גיל-עד: את הפעם הראשונה שיש גשם. אוהב לחבוש כובע צמר ולקום מאוחר (בשעון חורף).
המדריכים: יאיר: דייסה בחד"א וקרמבו.
               רבקה: בגדים חמים, צעיפים ואוכל חם. אוהבת שחם בתוך הבית וקר בחוץ.
 
מה מעצבן אותך בחורף?
עמית: לדרוך בבוץ.
ינון: אמא לא מרשה לי להיות בלי מטריה בגשם, ואני רוצה להירטב...
טליה: לא אוהבת את השבלולים הענקיים- הם מגעילים אותי. אני שונאת שהמטריה מתהפכת ברוח או נשברת.
אורי: שיש הצפות.. וצריך לרוץ כששוכחים את המטריה, ואז נרטבים.
הדס: שאסור לצאת החוצה בגשם. שאני יודע שמתישהו הוא יגמר.
משי: את הקור, וצריך הרבה שכבות בגדים.
שלווה: שאין בריכה ולא אוכלים קרטיבים וגלידות.
אייל: אני שונא שאני הולך בגשם ומחליק.
עטרת: שמחייבים אותי ללבוש סווטשרט.
אביטל: אין משהו בחורף שאני שונאת.
יהושע: שבמדינת ישראל לא יורד מספיק גשם. שבתחזית אומרים שיהיה, ואז יש עננים ולא יורד.
נועם: שונאת לצאת לביה"ס – כי קר ורוצים להישאר במיטה.
עדי: שבתות גשומות –כי אי אפשר לצאת החוצה.
בנימין: הרוח, כי היא מפילה עלים וענפים על הראש ולפעמים זה כואב.
חובב: שבחורף בישראל אין שלג, וצריך ללמוד כל הזמן בביה"ס.
אלמוג: להביא מעיל לביה"ס, לחבוש כובע צמר, שיש גשם ואני עם בגדים קצרים.
אלכס:  שאני לא יכול לשחק בחוץ, ולפעמים קובעים משהו ובדיוק ביום הזה יורד גשם וזה מתבטל.
נח: שונא שקר, וכשיש גשם השמים שחורים.
שפר: שאני לא יכול לצאת החוצה.
שי: לא שונאת כלום, מצידי שיהיה חורף כל השנה.
יעל: שכל הזמן אוכלים מרק ירקות (אני שונאת) וכשיורד גשם אסור לצאת מהבית.
שחר: לא כייף ללכת לביה"ס בחורף כי כשהולכים הביתה נשפרץ מים מהשלוליות.
גיל-עד: שנכנס גשם לחדר כשלא סוגרים את החלון..
הודיה: אני שונאת את הכול בחורף!
 
מתן: שיש ברקים ורעמים וזה מפריע לי לישון..
הדר: שיש לפעמים רוח חזקה וזה מעצבן, לפעמים אפילו קשה ללכת, ואי אפשר ללכת לחברים.. אין הרבה חופשים.
המדריכים: יאיר: שונא את מזג האוויר, שמחשיך מוקדם. 
               רבקה: שמטפטף גשם בסלון...
 
למה הילדים מתגעגעים בחורף?
אייל: ללכת לחוף הים, לבריכה ולאכול ענבים.
יהושע: לחופש!
נועם: לאפשרות לצאת תמיד החוצה לשחק.
עדי: לחופש הגדול.
עמית: יש לי יום הולדת בקיץ.
ינון: ללכת לבריכה ולאכול אבטיח.
טליה: ללכת לים, לחופש הגדול.
משי : לחופש הגדול.
אורי: ליום הולדת שלי.
הדס: חופש.
חובב: חופש.
אלמוג: חופש, פעילול.
אלקס: פעילול, כיופית.
נח: מחכה לנסוע לנורווגיה בקיץ,.ואח"כ אני אהיה כבר בכיתה ב'.
יעל: כל יום ראשון בקיץ נוסעים לים, מלון ואבטיח.
גיל-עד: ליום הולדת שלי, לארטיקים, לטיולים ואטרקציות החופש הגדול.
הודיה: הכל! במיוחד ללכת לבריכה.
בנימין: לפעילול, לבריכה, ליום הולדת של דניאלה, לשמש, ולנסוע לאילת.
הדר: לחופש הגדול ולסוף הלימודים.
מתן: לשחות בים ובבריכה ולאכול אבטיח ועוד מאכלי קיץ.
שפר: לבריכה ולפעילול.
שחר: אבטיח, מלון ולבריכה.
אביטל: לבריכה ולקרטיבים, לכל הטיולים וגם לחופש הגדול.
המדריכים: יאיר: לשמש, לאור, לים 
               רבקה: ללילות שאפשר לשבת בחוץ במרפסת.
חברה נהניתי במחיצתכם.
אין לי אלה להצטרף לכמיהה לגשם – כולנו תפילה שכל הילדים שאוהבים את הגשם יזכו בקרוב ליהנות ובגדול!!
שמעה ורשמה: שורי
 
צריך את עזרתו של "כפר" שלם. . .
טקס סיום קורס מש''קיות חינוך ואני מלווה את גל בכורתי, בהתרגשות ובדמעות של שמחה וגאווה.
יום קודם נחתתי והשמש המחממת כבר בשעה מוקדמת זו ממחישה בקרניה כמה גדול המרחק, הפיזי והנפשי, שעברה גל מאמריקה הקפואה ועד מגרש המסדרים שטוף האור שבבסיס הצבאי. בהיתול הגורל אני, שגדלתי כאן וראיתי כל ילדותי מתנדבים שבאו מחו''ל וחיילים בודדים שמשפחותיהם מעבר לים, מצאתי את עצמי בחודשים האחרונים מצידו השני של המתרס, בצד של ההורים המרוחקים ודואגים. מרחוק ליוויתי את מתוקתי בגעגוע, בדאגה ולפעמים בתסכול נוראי על המרחק שלי ממנה וחוסר היכולת לרפד ולפנק אותה במהלך הקורס. בשיחות טלפון טראנס-אטלנטיות עברנו ביחד על מערכי שיעור והרצאות בנושאים שהיו לה זרים לחלוטין. פתאום היא נדרשה לעסוק בנושאים שהיו חדשות חמות לפני שהיא נולדה, או שאירעו בשנים בהן היא רקדה בלט בתמימות של ילדה עטופה בעולם של נסיכות ובובות בארבי. פעם הייתה זו טראומה ביטחונית ולקחיה, ובפעם אחרת הוטל עליה להעביר סיור על יציאת היהודים מחומות העיר העתיקה, ולפתע משה מונטיפיורי הפך לעוד דמות בחייה. . . .ומעבר לקשיים שכל חיילת בקורס כזה התמודדה בהם, גל שברה את שיניה במאמצים להתנסח בעברית באותה רמה גבוהה שהיא רגילה אליה באנגלית ובניסיונות לתקן שגיאות כתיב ודקדוק בסיסיות. יותר מכל היא התמודדה עם הגעגועים הביתה, לקן המשפחתי הקטן ואוהב שלנו ולפינוקים הקטנים שכל חייל חולם עליהם בחולמו על הבית, רק שהבית שלה מרוחק אלפי קילומטרים.
ברגעים הקשים האלה היו לי שליחי מצווה שבזכות מעשים גדולים וקטנים תמכו בגל, וכל אחד בדרכו האיר את חייה, ואת חיי, בעוד חיוך ובעוד מקור של כוח. בתוך האוצר האנושי הזה יש לי בני משפחה אהובים ויקרים וחברות וחברים מדהימות ומדהימים. יש את אמא יקרה לי, סבתא לאה של כל נכדיה שיצאה מעורה להיות הסבתא שגל נזקקה לה שתהיה. מהצפון נפתחה הטובה בדמותם של הורי גיגי, סבא אלי וסבתא ציפי שפתחו לב גדול ורחב לעטוף את הנכדה החיילת. ואתם, אחים יקרים וגיסות גדולות מהחיים(!), וחברותי האהובות שפתחתן ביתכן, את מכונת כביסתכן, ויותר מכל את לבכן להכיל את הגוזלית שלי.
וגם כאן בקיבוץ ארוכה רשימת הטובים באמת. וזוהי לי הזדמנות פז, אחרי כל השנים באמריקה וכל הקייצים הרבים בהם הגעתי לכאן עם ילדי שנה אחר שנה, להודות, ובעצם גם לציין עובדה שאולי מעולם לא צוינה כך בריש גלי, והסיפור הבא ייטיב להמחישה. לפני שנים חזרנו הביתה לאמריקה אחרי קיץ בישראל. בבית חיכה לנו גיגי בזרועות פתוחות ועם בלונים ושלט שנכתב בו:" ברוכים הבאים הביתה!" גל, שהייתה אז בכיתה ב' או ג', ניגשה בחמת זעם לשלט, קרעה אותו ובכתה, "כאן זה לא הבית, ישראל זה הבית!" במהלך השנים התחברה גל, ושנים אחר כך גם זואי ואורי, עם ילדי הקיבוץ בני גילם. גל זכתה בחברי נפש שמלווים אותה כבר שנים, גם כשחיתה רחוק מעבר לים. בזכות הקשר המקסים הזה היא תמיד חשה שיש לה כאן חברים, מה שרק הגביר את תחושת השייכות. ותחושת השייכות הזו היא גם שגרמה לה לוותר על מסלול החיים בו הלכו רוב בני גילה האמריקאים, מסלול של לימודים בקולג' והישארות במרחב המוכר והנוח. רציתי שתדעו שכל התהליך הזה אינו מובן מאליו, ושל"פינת בארות יצחק" בחיינו ובקייצנו היה מקום משמעותי בהעמקת הקשר לארץ הזו.
כך, בסוג של סגירת מעגל, היא זכתה גם בחודשים האחרונים למצוא כאן מיני-תחליף לבית, ונהנתה בביקוריה מעזרה, מתמיכה, מחיוך ופרגון.
טקס סיום קורס מש''קיות חינוך, וגל מוכרזת כחניכה המצטיינת של הקורס. אז בוודאי שאביה היקר ואני מוצפים בתחושות הקלה, גאווה ואהבה, אך לרגע אחד אינני משלה את עצמי שעשינו זאת לבד. וכמו שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד, כך זה גם מרגיש עם החיילת שלי. כי רק כאשר אנשים טובים חוברים ביחד, גם אם
 
 אינם יודעים שהם ביחד, נוצרת אנרגיה של טוב ויופי שבזכותה משנים עולמות. כי בזכותכם , ואתם יודעים מי אתם, ובזכות התמיכה הנהדרת הזו גל הצליחה לחייך עוד חיוך, למחות עוד דמעה, ללמוד עוד נושא חדש ולעבור עוד כברת דרך בחייה החדשים וצמיחה אישית ענקית. 
                                                                                 מכל הלב- תודה!
אסי ברמן דיין
 
ואם בגבורות 80 – דברים שנאמרו במסיבה במסעדה (ראו ידיעון קודם)
נעמי, "ואם בגבורות שמונים שנה".
מוזכר כי משה היה בן שמונים שנה בעומדו לפני פרעה, וניתן לדבר בהזדמנות זו על גיל שמונים כגיל של התחלת שליחויות ולאו דווקא סיומן.

ישנם אנשים מאוד מיוחדים,
למען כל אחד את הנשמה הם נותנים,
תמיד מחייכים - גם כשעצוב,
יודעים להסתכל על מה שבאמת חשוב.
אחות טובה היא לא קשר דם,
אך היא הכתף והלב  החם,
וכשצריך מעניקה אהבה לכולם.
גם כשהיא רחוקה מרגישים שהיא קרובה,
אוהבת ותומכת בשעת צרה.
היא תמיד מוכנה להקשיב,
ותרגיע כשעל הלב משהו מעיב,
דואגת לספק תרופה לכל דורש
ופיזיותרפיה לכל כאב.
 
בל נישכח את שאר הכובעים שלך, נעמי:
רעיה, אם, סבתא וגם חותנת,
מקדישה לילדים ואת הנכדים עוטפת,
מרעיפה אהבה ולא מתעייפת.
לכל זה מיועד יום שני בכל שבוע
להיות עם הנכדות בשהם קבוע.
ליום הולדתך
לך נעמי, אחפש ברכה יפה,
לך מגיעה כל מחמאה.
מודים לך על כל מה שאת,
על כל שאת עושה ושאי פעם נתת.
מאחלים לך שתמשיכי לצמוח ולהחכים
ברוח, בנפש, בתבונה הפנימית.
המשיכי לחייך, לשמוח, להתמלא מבפנים
ליהנות, לבלות.
 
ועוד משהו קטן:
אומרים שמאחורי כל אשה מצליחה יש גבר חזק.
יהושע, רעיה יפה וחכמה יש לך. בטח לא חשבת איזו אישה עסוקה בחרת לך.
אנו צוות המרפאה מודים לך על סבלנותך ותמיכתך בנעמי שהקדישה שעות רבות לטיפול בחברים,
חברים התקשרו בצהריים, בערב ובלילה. בכל השעות האלו נעמי, בלי לחשוב פעמיים, עזבה את הכל ורצה לעזור.   תמיכתך בנעמי מראה לנו את גבורתך וחוזקך .
אז לבסוף נעמי ויהושע היקרים, ברכה גדולה לכם שלוחה של אריכות ימים, של בריאות ושמחת חיים.
                                                                                               אוהבים אתכם,
החברים       
 
מנהיגות באמצע החיים
קשה לשבת ולכתוב מה היה בקורס הזה של הקיבוץ הדתי. אולי אני אפתח ואספר בדיוק כיצד זה קרה.
קבלתי מכתב ממש"א על קורס מנהיגות שעומד להיפתח. לא הייתי היחידה שקבלתי מכתב זה והסקרנות גרמה לי לצאת לקורס. יחד אתי היו גם ברוריה לנדה ויהודית סעדון.
בין החגים ובין הטיפול נפגשנו עם יהושע מוזט ממחלקת החברה של הקיבוץ הדתי כדי לשמוע על הקורס.
איני זוכרת היכן שמתי את הדף עם המידע אבל כל הבלגן התחיל אחרי החגים (מי היה מאמין שזמן זה באמת יגיע?). איך אפשר להשאיר את המכבסה והמחסן אחרי החגים ליומיים רצופים? הצוות בענף נתן לי גב והתחלנו את הקורס.
הקורס נפתח ביומיים מלאים ורצופים בקב' יבנה ונמשך בפגישות שבועיות מהצהריים עד הערב. בסיום עוד יומיים מלאים.
פגשנו חברים חדשים מיבנה, סעד, עלומים, עין-צורים, בני-דרום ומשואות-יצחק. לא נשכח גם את יהושע משדה-אליהו ואת המנחה שלנו ניתאי מלמד.
אשתמש בדימוי של ציור מופשט: בכל פעם שנפגשנו הוספנו צבע חדש לתמונה. הפעילויות היו בהתאם למצב הרוח של הקבוצה.
אני טיפוס של בוקר ובכל יום אני קמה מוקדם. גם בימי רביעי – יום הפגישות של הקורס – הייתי קמה ב-04.30, הולכת לעבוד ב-05.00 ובשעה 11.00 היינו נוסעות ליבנה. להחזיק אותי ערה בשעות הצהריים זו משימה קשה, אולם ניתאי עשה מעל ומעבר והסקרנות והכיף של הפעילות החזיקו אותי ערנית.
בדרך כלל אני לא חושבת הרבה על המשפחה שלי וגם אין לי הרבה געגועים לשם, ולא שהיה לי רע שם, אבל התהליך שעברתי בקורס מאוד החזיר אותי לשם.
מכאן אני אביא לכם שיר שמאוד התחברתי אליו וגם מתאים לתהליך שעברנו.
 
אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק:
אני נופל לתוכו.
אני אבוד... אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי זמן למצוא דרך החוצה.
 
אני הולך באותו רחוב,
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב,
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות,
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.
 
אני הולך באותו רחוב,
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.
 
אני הולך ברחוב אחר.
 
לסיום, תודה רבה למי שנתן לי את ההזדמנות לעבור תהליך כל-כך חשוב.
לני בן-שמול
 
 
קיצוץ – פיצוץ
באסיפה האחרונה הוצגה בפני הציבור הצעה הכוללת קיצוץ של 200,000 ₪ בתקציב האישי של החברים.
נאמר לנו שזה קיצוץ של כ-3%, שיוחזר במהלך השנה אם נעמוד ביעדי התוכנית. מטרת מהלך זה היא לרתום את החברים לחסכון בהוצאות, כדי שנוכל כולנו לקבל בחזרה את מה שקוצץ.
לדעתי, יש להשתמש באפשרות של קיצוץ בתקציבים במינון נמוך ורק כאשר יש בכך צורך ענייני. אם בכל שנה מקצצים, אז אפשר כבר להחליט על הקטנת התקציבים באופן קבוע!
מטרת המזכירות שכולנו נרגיש את הכדאיות בחסכון לא תושג. השפעת החבר הבודד על תקציבי הקיום היא אפסית. הכח נתון יותר אצל ראשי הוועדות והפעילויות, כמו מזון, חינוך, בריאות וסיעוד. גם בתחומים אלו השליטה שלנו קטנה. האם יעלה על הדעת לא לממן סיעוד למי שצריך? ואם יהיה עוד מקרה סיעודי?
יש לזכור שהתקציב האישי גדל בכל שנה עם הגיל של החברים. כזכור, בשנת 2000 הכנסנו מרכיב של ותק לתקציב, כ-100 ₪ על כל שנת ותק. תקציב זה גדל כל שנה במספר החברים X 100 ₪. לתקציב זה אין גג והוא ממשיך ועולה בכל שנה.
בתוך מערכת הדיווח שלנו אין התחשבות בעבודה מקומית, רק בעבודה שכירה. אם במקרה נוסיף שכיר למערכת במקום עובד מקומי, מיד תגדלנה ההוצאות שלנו (ולהיפך).
יש לזכור שמערכת התקציבים צמודה למדד, בעוד מערכת הדיווח היא נומינלית (לא צמודה). בשנת 2009 עלה המדד בכ-4% וגם התקציבים האישיים, אך נתוני ההשוואה שלנו לשנים קודמות נשארו לא צמודים. יש לזכור את זה בבואנו להשוות לשנה שעברה.
אבל הדבר שהכי חסר לי זו ההרגשה שחייבים לקצץ השנה. מצד אחד מראים לנו שמצבנו הכלכלי טוב, סיימנו את שנת 2009 לפי הדיווח ביתרת חיובית וגם שנת 2010 תיגמר כך (על פי התכנית) אי"ה, ומצד שני רוצים לקצץ. מדוע?
אם מצבנו לא טוב צריך לשדר את זה ולמצוא דרכים איך להניע את החברים לחיסכון. מותר גם לשאול שאלות קשות - האם באמת אסור לגעת בחינוך, בבריאות, בוותק. אולי הפרטת המזון תביא חסכון בהוצאות הקיום?
אני מציע לציבור להתנגד למהלך זה ולהנחות את המזכירות למצוא את הדרך לקצץ בהוצאות הקיום ללא שימוש במנגנון זה.
                                                איקה שניאור
 
 
 
 
 ב ס פ ר י ה                                               
שעת סיפור מטעם הספרייה האזורית בבני-עטרות
תתקיים בספרייה
ביום שלישי הקרוב, כ"ו בטבת 12.1.2010 בשעה 16.30
הסיפור:חנן הגנן    יסופר ע"ימיה.
מוזמנים: ילדים בני 3-6, הורים, סבים וסבתות.
מומלץ לווי מבוגרים בשעת סיפור.
 
בקשה מחוג הקוראות:
אנחנו מחפשות עותקים נוספים של הספרים הר"מ:
1.       אות מאבשלום.                                                3. ימים אדומים
2.       אהובת הטמפלר מעמק רפאים.                             4. אחוזת דג'אני
אם יש לך אחד מהספרים האלה ומוכן להשאילו למשך כחודשיים, בבקשה להודיע לי או להביא לספריה.
                                                                                                 בתודה מראש.
אילנה
 
 
 
 
 
מבוקשים כמה "משוגעים" – כי עוד מעט פורים
קבוצה לא כל כך מיושבת, ישבה וחשבה / רוצים לעשות משהו – עדיין לא סגור
מופע לפורים, אולי הצגה? / לילדים או מבוגרים, אגדה או סיפור?
נזרקו רעיונות, השתוללו דמיונות / הוצאו מהבוידעם תסריטים,
והוחלט מיידית ברוב של קולות: אנחנו זקוקים לעוד כמה משוגעים.
ובכן זוהי פנייה לכל הציבור: מי רוצה להחזיר לפורים את כבודו האבוד
מפגשים, חזרות, צחוקים, בידור / בסוף אולי ייצא לנו משהו חמוד...
מחכים לפניותיכם:
שולי גל בשם החבורה שהתכנסה: ג'ודי פורת, יוסי שניאור, יהונתן שרמן, נעמי סלומון.
 
 
בן משק עושה בגדול
במסגרת השיעור לצעירים נופלת בחלקנו הזכות לארח את הרב שלום ארוש, מגדולי רבני חסידות ברסלב כיום.
הרב הינו אדם בעל שיעור קומה יוצא דופן ומכהן כראש מוסדות "חוט של חסד", מוכר בקרב הציבור הדתי על כל זרמיו.
הרב נולד וגדל במרוקו ובגיל 13 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בפתח-תקווה.
במהלך שירותו הצבאי ביחידת החילוץ של חיל האוויר (669) אירע אסון מסוקים בו נהרגו חמישה מחבריו ליחידה. בעקבות אירוע זה החל הרב תהליך של חזרה בתשובה והתקרב לחסידות ברסלב, בה הפך לאחד מתלמידיו המקורבים של הרב אליעזר ברלנד.
כיום, בין שאר פעילויותיו הענפות הוא נושא שיעורים בכל רחבי הארץ ומקרב אנשים רבים לאמונה. בפי תלמידיו הוא מכונה "שר החיוך והשמחה". בין ספריו הספר "גן האמונה" אשר נמכר כבר בלמעלה מחצי מיליון עותקים.
אנו נארח את הרב לשיעור
ביום ראשון בעוד שבוע, ב' בשבט 17.1.10 בשעה 20.30 בבית הכנסת.
מפאת כבוד הרב תהיה הישיבה נפרדת לגברים ולנשים.
בסוף השיעור יוגש כיבוד קל.
                                                                                       הציבור מוזמן !
הצעירים
 
לנשות בארות יצחק,
       אתן לא צפוניות אבל יש בכן הרבה "רוח"...
             ובזכות כביש 6 גם אתן מוזמנות ויכולות לבוא למפגש!
                                                             להתראות
                                                                    הילה אונא
 
  
 
יחדיו ב-ו'
בשני השיעורים עסקנו בנושא הבור והבאר.
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בבור ובבאר המוחשיים. תחילה סקרנו את המקומות שבהם מופיעים הבור והבאר בתנ"ך. ראינו כי לכל אורך התורה מצויים הבארות מאוד, אך כמעט ולא מוצאים בורות (חוץ מאשר בור שנועד להשליך אליו אסירים, והוא אינו בור מים). כמעט כל הבורות המופיעים בתורה מתייחסים לזמן שבו עם ישראל נכנס לארץ ישראל. הבור היחיד בתורה מתקופת האבות הוא הבור שאליו הושלך יוסף בעמק דותן. הסברנו שכנראה היו מעט בורות כבר בתקופת האבות (והנחה זו הוכחה עם מציאת הבור בתל חצור), אבל רק לאחר כיבוש הארץ שכללו את השיטה הזו, וזה היה הדבר שסייע לבני ישראל להתיישב בגב ההר, במקומות שבהם לא היתה נוכחות של עמי הסביבה, אשר התיישבו תמיד רק באיזור הבארות. בנ"ך, לעומת זאת, כמעט ולא מוצאים בארות אלא רק בורות, חוץ מאשר הבאר שבה הוסתרו יונתן ואחימעץ. ואולם, ע"פ התיאור נראה שהבאר הזו היא דוקא בור, שהרי היא נמצאת בחצרו הפרטית של אדם, ואיש אינו יודע על קיומה ויש בה מקום להסתתר.
ראינו כי לדעת ד"ר יואל אליצור ההבדל בין בור לבאר בתנ"ך אינו בהכרח כפי שהוא שגור בלשוננו, שהבור אוגר בתוכו מי גשמים והבאר היא חפירה היורדת למי התהום, אלא שהוא משקף יותר את התקופות השונות בעברית מאשר את מקורות המים השונים.
 
שלומית פלינט עסקה בבור ובבאר באופן מטאפורי. שלומית ריתקה אותנו בלהטוטי הידע שלה, בלימוד בין מסכתות שונות בגמרא בנושא: חדשנות ומסורת בבית המדרש. התחלנו בהבדלים שבין רבי אליעזר בן הורקנוס, שעליו אמר רבו שהוא: "בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" ולימודו בבית מדרש מבוסס על כך שההלכה נקבעה בסיני והלימוד הוא רק מתוך השמיעה והמסורת, לבין ר' יהושע, שעליו נאמר: "אשרי יולדתו" כי אמו לקחה אותו לשמוע דברי תורה מינקותו, ולימודו בבית המדרש מבוסס על שאלות, דיונים ואחריהם החלטות. החדשנות אפשרית לאחר שנמנו וגמרו. דוגמא לכך 'תנורו של עכנאי': האם לבת-הקול זכות וטו או לתלמידי החכמים בבית המדרש? ר' אליעזר מעיד על עצמו "ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" ומנגד אומר ר' יהושע: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש".
הזוג השני שמייצג את שתי הגישות הללו הוא ר' יוחנן וריש לקיש. הם נפגשו בנהר הירדן וריש לקיש למד מר' יוחנן את כל תורתו. לימים הם התווכחו מתי כלי נשק מקבל טומאה: האם עם סיום יצירת הכלי בכבשן, כשהושלמה צורתו, או בקירורו במים כשהופך למוצק. ראינו בכך סמליות לשאלה מתי מעוצבת ההלכה: האם רק בכבשן הדורות כאשר מלבנים את הדברים דור אחר דור או לאחר חילוקי דעות גמישים הזורמים כמים? וסופה של המחלוקת, שכאשר מת ריש לקיש, לא יכול היה ר' יוחנן להמשיך בלימודו, חלה ומת אף הוא.
המסקנה כי בתוך בית המדרש, לאורך כל הדורות, קיימות שתי הגישות: 'סיני' ו'עוקר הרים'. אחריותו של הלומד תורה למצוא לעצמו את הדרך הנכונה "אף אתה עשה אוזנך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע ...".
כי התורה שבעים פנים לה אך "כולם נתנו מרועה אחד".
 
בשישי הבא: אמיתי אריכא מנהל ויוצר בחברת: אריכא עיצוב ברזל
הנושא יפורסם בהמשך
 
 
כבר שנה
לבית בארות יצחק,
אנו רוצים להודות לכל הקהילה ובמיוחד לצוות בית הכנסת על כל השנים, העזרה והכבוד להם זכה אבינו ז"ל, צבי זנוויל (זיידי) לוונגליק ז"ל לקבל מכם.
בית הכנסת והתפילה היו בין הדברים הכי חשובים בחיי אבא ז"ל. ע"י התמיכה והעזרה שהענקתם לו אפשרתם לאבא ז"ל לקיים את המצווה של תפילה במנין.
כאות הוקרה קבלו תרומתנו הצנועה לבית הכנסת שלנו – גביע וקופסת בשמים להבדלה - לעילוי נשמתם של הורינו צבי זנוויל וברכה פרומעט לוונגליק ז"ל.
 
במוצאי שבת הקרובה פר' שמות, בשעה 19.30 בבית שפירא נקיים אזכרה לאבא ז"ל.
נסיים משניות שלמדנו לזכרו, נאמר מלים מהלב ונסיים במצגת.
הציבור מוזמן.
שלי ואיסר ספיר – ננסי ואברהם לוונגליק
וכל המשפחה
 
 
 
 
אסיפת חברים
תתקיים בע"ה ביום שלישי הקרוב כ"ו בטבת 12.1.10
בשעה 21.00 בחדר האוכל
על סדר היום:
1.      שונות
2.      תכנית משק 2010 – דיון ואישור - מידע נוסף יפורסם לציבור.
 
אם לא יהיה מספר נוכחים כנדרש לשם קבלת החלטות, תתקיים אסיפה נדחית חצי שעה לאחר פתיחת האסיפה והחלטות תתקבלנה בכל מספר נוכחים שיהיה.
נשיאות האסיפה
 
 
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר
אחות תורנית: אריאלה פלדמן - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
סימן טוב ומזל טוב
ליהודית ומשה סעדון, לסבתא שרה ולכל המשפחה עם החלטתו המשמחת של דביר להינשא לאורי-ה קופלביץ (רמת ישי). תזכו לרוב נחת ושמחות.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מהמרפאה
ביום חמישי הקרוב, כ"ח בטבת 14.1.10 לא תהיה אחות במרפאה. לתשומת לבכם !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מועדון זמר עברי פותח שנת זמר חדשה
ומזמין את כל חובבי השירה לערב שירה בציבור -
עם הזמר אר'לה סייקס ועם נגן האקורדיאון הוירטואוז עוזי רוזנבלט.
במוצ"ש פר' וארא, א' בשבט 16.1.10 בשעה 20.30, במושב מזור - בבית העם.
מחיר כרטיס כניסה - 30 ש"ח, המחיר כולל כיבוד קל ומשקה חם במשך כל הערב.
נשמח לראותכם!
לפרטים: שלמה  0503520092
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
קפה בתנועה – תזכורת !
עדיין אפשר להירשם למפגש חברים שיתקיים בע"ה בקיבוץ עלומים ביום שלישי, ד' בשבט 19.1.10
אל תחמיצו! הזדמנות להיפגש עם מכרים נושנים וליצור היכרויות חדשות עם חברינו בדרום.
ההרשמה על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תיקון טעות
לידיעת החברים שנרשמו לרכישת המסכת האחרונה – מסכת נידה – של הש"ס עם פירושו של הרב
עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) – מחיר הכרך יהיה 75 ₪ בלבד (ולא כפי שפורסם).
עדנה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
  
 
 
 
AtarimTR