ידיעון 266 פסח

בס"ד, י"ד בניסן תש"ע
 
 
א' של פסח
 
18.37
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית, הלל
18.45
מנחה, קבלת חג,
         דרשת הרב, ערבית                           
11.30
סעודת חג בחדר האוכל
 
מכונת השטיפה תעבוד
בשעות
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.36
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
שחרית                            06.00
שחרית מנין שני                08.00
מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
מנחה בבית הכנסת            18.30
   רבע לערבית                     19.45  
   ערבית, ספירת העומר         20.00  
 
 
 
אחות תורנית: ברוריה לנדה – פלאפון 5199
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום רביעי
 
מפגש 80 שנה לקיבוץ הדתי
קב' יבנה
יום שישי
07.00
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
 
                    קראת                                      מחזרת
 
 
  
 "שובי שובי השולמית" – פתחון פה לשולמית, בסיוע שיר השירים והספר "שבעת עמודי התנ"ך" (א. קריב):
 נולדתי בליל הסדר לפני 47 שנים בדיוק ונקראתי שולמית כשם השולמית משיר השירים.
 מאז ומעולם תהיתי - מי את השולמית? "שובי שובי" - לאן עלייך לשוב? מדוע את כה הפכפכה - מחפשת ביגיעה את אהובך - "ביקשתיו ולא מצאתיו" אך ננעלת בפניו - "גן נעול אחותי כלה"? מצפה לו בחדרך הנעול, שומעת את תחנוניו "קול דודי דופק פתחי לי אחותי כלה" ועד שאת קמה "לפתוח לדודי" פספסת הכל "ודודי חמק עבר". מדוע חיכית זמן רב כל כך?! ואז את שוב יוצאת למסע חיפושים לשווא, "קראתיו ולא ענני", מתייסרת בחיפושייך - "היכוני ופצעוני", על מה ולמה? 
כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מקריאה בספר זה, רב הסתום על הנגלה ורבות השאלות על התשובות.
מיהו הדוד אותו את מחפשת? את בנות ירושלים השבעת "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" – מתי "תחפץ" האהבה? במה היא תלויה? משכנות הרועים, מיטת שלמה, חגוי הסלע, הרי הבשמים – איה חוטי הקשר ביניהם? שניכם – היפה בנשים ודודך מדוד – מי אתם ומה סודכם? 
אי אפשר ששיר השירים יישאר בגדר סתם ספר שירה של אהבת האהבות וכבר דרשו חז"ל דרשות ונמשלים, אולם כיצד נחזה בו? הראנו את מראך ספר קסום, השמיענו את קולך כי קולך ערב אך פישרך עלום.
גם אנו מחפשים, מבקשים, תוהים ותועים. לפעמים חושבים שהגענו לחוף מבטחים והנה, כמו בין הרעיה לדודה, משהו מתחמק לנו. מחפשים לשווא. ואולי החיפוש איננו לשווא? אולי הביקוש והתעייה הם הם המטרה? אולי אין כלל סוף לדרך אלא חשובה בעיקר הדרך עצמה, על מאפייניה החמקמקים והמייסרים?
אולי התשובות וההגעה אל היעד אינן הכוונה אלא דווקא השאלות והתהייה?
מה כאן עיקר ומה שולי? ומה אני יותר – שולמית או שולי?
שולמית/שולי גל
 
   נר זיכרון !
   אברהם אליקים (בילט) הלר ז"ל – כ"ג בניסן תשנ"ז
   נפתלי לנדסברג ז"ל – כ"ד בניסן תש"ס
 
 
מה בגיליון?
  • לקראת ליל הסדר – הרב ירון
  • עמוד"שבועי – מזכירות הקבה"ד
  • משלחן המזכירה – ורד סוקו
  • משלחן מרכז המשק – שמוליק
  • חרות המחשבה – יאיר בן-שמואל
  • יציאה מעבדות – חי יום-טוב ברוכי
  • תקוות הלב לפרוח – מעין ברמן
  • יציאות מצרים – אלי ברמן
 
  • 25 ₪ לק"מ – אבנר אצנובסקי
  • באספת החברים
  • ברכות לחג – עמיר נוה
  • יחדיו ב-ו' – 2 סיכומים שבועיים
  • חנוכה בפסח – חנה ונחום ברוכי
  • בשעה טובה – דיירי "סביון"
  • מענף הבגד
 
                                       כלבו דף ולוח זמנים
                                                    קראו בנעימות !
חג כשר ושמח !
המערכת
 
 
 
 
 
לחברותינו ולחברינו
לבנותינו ולבנינו כאן ובכל אתר ואתר
להורינו ולמשפחותינו הרחבות בארץ ובגולה
לתושבי המקום, לחברי תכנית ניסן
לחברינו בתנועת הקיבוץ הדתי
ולכל ידידינו באשר הם
איחולי חג כשר ושמח
ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו
 
הדרכות חינוכיות לליל הסדר /הרב ירון
אחת ממצוות ליל הסדר היא המצווה לספר ביציאת מצרים, כפי שכתוב בתורה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח). התורה אמנם אינה מפרטת כיצד עלינו לספר זאת לבנינו, אבל חז"ל גם נתנו לנו הדרכות חינוכיות שונות לגבי האופן שבו עלינו לקיים את המצווה הזו:
·        נאמר במשנה (פסחים י, ד): "ולפי דעתו של בן אביו מלמדו". רעיון זה מובא גם בלשון ההגדה: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", והדברים מבוססים על הפסוקים בתורה שמתייחסים לארבעת הבנים השונים. עלינו לזכור כי החינוך אינו רק העברת חומר, אלא הדרכה והכוונה, ולכן צריך להתאים את הדברים לנפשו של המקבל.
יש שואלים למה לא נאמר במשנה גם "לפי דעתו של אב הוא מלמד את בנו", ומדוע אין התייחסות שונה לאבות שונים, שהרי ודאי שיש להתחשב גם במלמד ולא רק בלומד! נדמה לי שהתשובה היא שאין מדובר פה בידע שצריך להקנות לילדים אלא בחוויה, וכל הורה יעביר לבניו את אותה חוויה שהוא עצמו קיבל מאבותיו.
·        דרך של שאלה ותשובה: הגמרא (פסחים קטז, א) אומרת: "אם חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה. הדרך של שאלה ותשובה מגרה את המוטיבציה ללמידה, ומועילה גם לזיכרון.
·        בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (משנה פסחים י, ה). לא לדבר רק על ההיסטוריה, אלא להתייחס לשאלה כיצד כל זה נוגע אלינו, כאן ועכשיו.
·        אמצעי המחשה – "בעבור זה – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך" (מתוך ההגדה). לא רק לימוד טקסט, אלא חוויה שמערבת את כל החושים ונצרבת בזיכרון.
·        מתחיל בגנות ומסיים בשבח (משנה פסחים י, ד). לא להתרכז רק בישועה, אלא גם לדבר על הצרות שהיו לפני כן. כמובן שעיקר הערב מוקדש לסיפור על הגאולה, אבל אם לא נדבר גם על העבדות, לא נדע להעריך מספיק את הגאולה. ככל שמדברים יותר על הצרות, מעריכים יותר את הישועה. דברים אלו נכונים לכל דור ודור, ובודאי גם לנו. אנחנו נוטים להתרכז במה שאנו רואים סביבנו, ודבר זה גורם פעמים רבות לתחושת מועקה ודכאון. המצב המדיני, המצב הכלכלי, המצב החברתי ואפילו מפלס הכינרת - כל הדברים האלה ודאי יכולים היו להיות טובים יותר. אבל אם נדע להסתכל על הדברים בפרופורציה הנכונה ונדע להיזכר בזמנים שהיו אפילו פחות טובים, נדע גם להעריך את הדברים שיש לנו היום - גם אם הם עדיין רחוקים מלהיות מושלמים.
ומי ייתן ונזכה לראות בגאולה השלמה, ונדע גם להעריך את הקב"ה ולהודות לו על כל הטובה אשר גמל עמנו.    פסח כשר ושמח.
 

חרות המחשבה ועין טובה

 
שיר סיום/נתן אלתרמן

 

 

 

 

אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות"           
 
 
 

 


"יש אדם רואה הכול באור ורוד ורוד
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד
יש אדם רואה הכול באפלה קודרת
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת

עד כמה המחשבה שלנו חופשית? עד כמה היא מושפעת מהגֶן ( התורשה ) או מהגן ( הסביבה ) והאם באמת יש באפשרותנו להתייחס אל הקורות אותנו בצורה אובייקטיבית ולחוות על המציאות דעה כנה, אמיתית ומשוחררת ממשקעי עבר?
ראשית נברר האם בכלל ניתן לומר שלמציאות אליה אנו נחשפים יש הגדרה אובייקטיווית?
במסכת ברכות[1] מסופר על שני אורחים שהגיעו לאותו בית והציעו להם אותה סעודה "בן זומא.. אומר.. אורח טוב, מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי: כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי!, אבל אורח רע מהו אומר? – מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי; כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.." למרות ששני האנשים נחשפים לאותה מציאות בדיוק – כל אחד מביניהם מגיב למאורע בצורה שונה לגמרי מהשני..ה"אורח הטוב" משבח את בעל הבית ובטוח שאת הסעודה שאכל הכינו במיוחד עבורו ואילו ל"אורח הרע" ברור שהוא נקלע בטעות לסעודה שלא הוכנה בשבילו ועל הדרך ניסה בעל הבית לגזור קופון והזמין אותו ממניעים אינטרסנטיים. מדוע שני אנשים הרואים את אותה המציאות מתארים ומפרשים באופן שונה את אשר ראו? מה קרה באמת? האמת.. קשה לדעת.. הסיבה הראשונה והפשוטה לכך שכל אורח חווה חוויה שונה היא מכיוון שהמציאות מורכבת ויש בה הרבה אפור ובד"כ "השחור והלבן משמשים בה בערבוביא" ועל כן ייתכן שכל אחד תפס רק חלק קטן בתמונה הכללית; ברם כפי שנראה בהמשך זה לא כ"כ חשוב מה באמת קרה..הסיבה המרכזית לשוני בתגובת האורחים היא שהמציאות נקבעת ע"י המתבונן לא פחות מאשר ע"י אלו היוצרים אותה..
ע"פ הפילוסוף הסקוטי, בן המאה ה – 18, דויד יום, כל בנאדם רואה את המציאות בעיניים שלו, לא מצד זה שיש לו אינטרס דווקא, אלא שהראייה שלו את המציאות היא דרך ה"משקפיים" הסובייקטיביים שלו, וכלל אין לו אפשרות לראות דברים באופן אובייקטיבי ( ועל זה נוהגים לומר "מי שחושב שהוא אובייקטיבי - זאת הבעיה הסובייקטיבית שלו.." ) כך הם החיים - כל אחד רואה את הדברים לפי התבנית הפנימית הנפשית שלו. מכאן שכל אמירה שאדם מוציא מפיו תמיד  
מושפעת מה - "Hard disk" הפנימי של כל אדם, מתחושותיו, מזיכרונותיו, ממוסכמות חברתיות וכו' וכל מה שהשפיע על ההכרה שלו אי פעם.
כעת, משמובן שכל אדם רואה את המציאות בכלים שלו, מוסבר גם השוני בתגובת האורחים ומדוע לאדם אחד ראיה אופטימית - משקפיים ורודים, ואחר פסימי - עם משקפים שחורים.
אך אם אכן כך הם פני הדברים מדוע מכנה בן זומא אורח אחד כ"טוב" ואחד כ"רע" הרי הסברנו שהכול בעיני המתבונן ומדוע בוכרה ההתייחסות של ה"אורח הטוב"?
נדמה לי שבנקודה זו - בה או נדרשים להגיב ולהתייחס למציאות – אנו נדרשים לחרות מחשבתית ומוטל עלינו להשתמש בבחירה החופשית ולנסות לראות את המציאות נכוחה ולאו דווקא בפרשנות הראשונית שלנו למאורע, שבאה מהבטן, אלא בניסיון לראות את הדברים בעין טובה – דבר שדורש יותר מאמץ.
במשנה[2] נאמר "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע." מי שרוצה להיחשב כתלמיד של אברהם אבינו צריך להסתכל תחילה בעין טובה, למצוא את המעט (או בד"כ הרבה) טוב. רק לאחר מכן, להתבונן ברע. אכן, אסור לטשטש את הרע, אדרבה יש להסתכל בו בעין המבקשת תיקון, אבל לדעת שהוא "פרט בנוף" ולא הנוף כולו.
עין טובה היא העין המסתכלת בעולמו של בוראה – ורואה בעיקר את הטוב. היא איננה מחפשת לראות דווקא את הרע, אלא רואה ראשית לכל את כל את הטוב הגלוי. או אז, כאשר היא מתבוננת ברע, היא רואה אותו כחלק מן השלם, ויודעת היא ומאמינה כי יש לו תכלית, ויש לו תפקיד, וכי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.
הסתכלות כזאת מאפיינת את אברהם אבינו בבואו לסנגר לפני הקב"ה על סדום ועמורה, שעד ימינו הן משמשות ככינוי לריקבון מוסרי, שאפילו אז הוא מחפש את הנקודה הטובה, את מספר הצדיקים הבודדים שיוכלו לתקן את המציאות.
אכן יש כאלו שיכנו הסתכלות זאת כ"רחפנות" וניתוק מהמציאות. לצערנו, האווירה התרבותית - תקשורתית בימינו נוטה לכיוון - "עין רעה", זאת המכונה "ריאליות", אך כזכור אין לגישה זו יתרון בשדה הפילוסופי; נשארנו אפוא עם עולם המעשה - כשאנו מכירים בכך שע"י הדרך בה אנו שופטים את המציאות אנו משפיעים עליה ומעצבים אותה - אנו מבינים שאחריות כבדה מוטלת על כתפינו ביחסינו אל המציאות. אם נבחר לראות את הרע – לא נתקן את המצב ואולי גם נגיע לייאוש, לעומת זאת אם נצליח לסגל לעצמנו הסתכלות הרואה את מכלול המציאות כטוב, מבלי להתעלם מהרע אך לדעת לתת לו את המשקל הנכון – נוכל באמת לשנות את המציאות לטובה ולזכות בברכת "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל"[3]
יאיר בן-שמואל
 
יציאה מעבדות לחירות, או בדיוק ההיפך ?
מתקרבים לחג הפסח..פסח ראשון שלי עם אסא (עדין לא בקיבוץ...).
ערב שקט עובר עלינו, שנינו קוראים ספרים ופתאום אסא מרים את ראשו ואומר:
"צריך להזמין למוקה אוכל כשר". הרמתי את ראשי חייכתי אליו והמשכתי לקרוא...
אסא חזר ואמר: "את תזכרי להזמין אוכל כשר למוקה?"
הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו ונדהמתי לגלות להפתעתי שהוא לא מחייך. אני הייתי בטוחה שהדברים נאמרו בהומור, אבל האיש היה רציני לגמרי.
 - למה מוקה צריכה אוכל כשר, למרות שהיא חושבת ומתנהגת כבן אדם, היא עדין כלב ?
 - כלי האוכל שלה בתוך הבית.
- כן. ומה זה אומר?
- אסור שיהיה חמץ בבית.
- לא מדובר על פיתות, רק אוכל של מוקה.
- שיכול להיות שמכיל קמח.
- אבל היא כלב ! וזה אוכל לכלבים ! אנחנו לא אוכלים אותו......
- אבל אסור שיהיה חמץ בבית !!!!
השיחה ההזויה הזאת התרחשה ביני לבין אסא. ואני מבטיחה לכם שלא ירדתי לסוף דעתו ולא הבנתי את האיסור. כל הרעיון עורר בי צחוק, ובכל זאת התקשרתי ושאלתי אם יש אוכל כשר לכלבים, כי ה"דוס" שלי רוצה אוכל כשר למוקה. אז מוקה קיבלה אוכל כשר ואפילו ממתקים כשרים לפסח..... והיא סבלה, תאמינו לי, היא ממש סבלה !
ערב לפני פסח אסא מבקש שאחביא לו לחם בכל מיני מקומות...... אבל שאזכור איפה החבאתי.....(כאילו שאני יכולה לשכוח ששמתי לחם בין המגבות...). אסא מדליק נר ומתחיל לחפש. מוקה ואני הולכות אחריו עם חיוך על השפתיים וכשכושי זנב. כל החיפוש הזה פשוט משחק נהדר. החבאתי 8 חתיכות. אסא מצא בקלות את הראשונה, שמחה וששון. מוקה רוצה את הלחם שאסא מצא, הוא אומר לה שאסור, ואני שואלת למה? כי הרי אסור שיהיה חמץ בבית, ומוקה זה פתרון טוב. אבל לא, צריך לשרוף את הלחם..... ושוב אני לא מבינה את כל ההליך אבל מוקה ואני כעסנו ולא גילינו לו היכן שאר החתיכות......
חול המועד פסח, אני כבר רעבה כמה ימים, אני מתעבת מצות ואיך בכלל אפשר לאכול אותן אם אי אפשר להרטיב אותן, אפילו הבטן של מוקה מקרקרת....... ואז גזירות חדשות מוטלות על המשפחה : אסור לאכול קטניות, אסור לכבס, אסור זה ואסור זה... אני בולגריה ! ספרדיה גאה ! איך אפשר לשרוד את פסח בלי אורז, מה עם עדשים, חומוס, שעועית, אני ארעב !!!!!!!! ובפעם הראשונה אני פתאום קולטת במה זה כרוך לחיות עם "דוס".
 
עד עכשיו, כלים כשרים, הפרדה של בשר וחלב, לא מדליקים חשמל, לא נוסעים בשבת..... כל זה קטן עלי.....הסתדרתי ! קצת יותר קשה עם האיסור על רדיו וטלוויזיה בשבת, אבל גם לזה אני מתחילה להתרגל..... אני שרה לעצמי (תאמינו לי, זאת לא מוזיקה נעימה לאוזניים, מוקה ישר מקפלת אוזניים וניתאי בורח לחדר שלו ומתחנן "די...די אמא" ), אבל פסח שבר אותי....... נשברתי בקלות, זה לא היה קשה, הייתי רעבה וחלמתי על לחם.
פסח שנה אח"כ, כבר בקיבוץ, ניתאי בין חודשיים (טוב שלניתאי יש מטרנה.....), אני הצהרתי קבל עם ועדה "אני ספרדיה, אני אוכל קטניות ביי הוק אנד ביי קרוק" !
שבוע וחצי לפני פסח, חדר האוכל, אני באמת לא צריכה להרחיב, נכון? כולם יודעים מה יש לאכול לפני פסח כשעובדי המטבח מבשלים על הרמפה......
ליל הסדר, ניתאי נרדם ב – 10 הדקות הראשונות של החג ואני יחד איתו. חול המועד, חדר האוכל, אני כבר מיואשת לגמרי – רק תפוחי אדמה וביצים – כמה אפשר ? ?
קשה להיות "דוסית", אבל מה לא עושים בשביל הבעל החמוד וה"דוס" שלי. שווה !
באמת ששווה ! 
חי יום-טוב ברוכי
 
 
תקוות הלב לפרוח / מעין ברמן
פריחת השקדיות
כשהעצים ערומים
לובשים פתיתי כסף –
היש דבר מופלא מזה?
מי מצווה את השקדיות
ללבוש לבן לפתע?
מי מצווה עליהן לפרוח
ולשמח אדם ועולם?
לבשר את בוא האביב?
והאם גם הלב יהין לפרוח
באביב הזה?
 
 
יציאות מצרים
אני כותב מאמר זה מיד בתום קריאה רצופה של ספרו של אסף ענברי – "הביתה".
ספר זה הותיר בי רשמים עמוקים, תערובת של התרגשות עילאית ותוגה עמוקה.
הביתה הוא סיפורו העצוב של קיבוץ אפיקים – מלידתו ועד מותו. סיפורם של אנשים שעזבו את ביתם כדי להגיע הביתה. הם נטשו את הוריהם, את שפתם ואת אמא רוסיה למען ארץ משלהם, וניסו להיפטר מהכמיהה האנושית למשפחה, לפרטיות ולרכוש כדי ליצור חברה טובה יותר על פי הבנתם. חלקם השכילו למות לפני שמפעל חייהם התנפץ. חלקם עדיין כאן.
שאלות מציקות
כבן משק וחבר בתנועה הקיבוצית אינך יכול לקרוא את הספר בריחוק ובאובייקטיביות, כי הוא מגולל בצורה חיה ומרתקת את סיפור אפיקים, את סיפור התנועה הקיבוצית, את סיפור חייך, וזה מאוד כואב.
שאלות רבות עולות בעת קריאת הספר החושני, ההיסטורי, המצחיק והמדכא הזה.
·        האם עצם ההתחלה הטוטאלית, הבולשביקית, ששללה כל סממן של רכוש אישי – מחסן בגדים שבו אין לחבר בגד משלו, שעון משלו, ואבא משלו – כידוע נמנעו מלקרוא להורים אבא או אמא וקראו להם בשמותיהם הפרטיים; האם עצם הטוטאליות הבלתי-אפשרית הזו שבשמה גויסו החברים למשימות כבירות של התיישבות וחלוציות שאי אפשר להתמיד בה לאורך זמן, הייתה הנגיף הראשון שאמור היה לחלחל לאורגניזם קולקטיבי סטי ולנגוס בו עד מותו?
·        האם ייתכן שמסגרת שונה , כמו למשל זו של הקיבוץ הדתי ששורשי השיתוף והיחד שלו אינם נובעים ממשנה קומוניסטית נעדרת-אל אלא משמונה מצוות הצדקה של הרמב"ם, מסגרת שקידשה את מוסד המשפחה ולא מחקה אותו כמו באפיקים, מסגרת שנשענת על צדק אך גם על צדקה, על חוק אבל גם על חמלה, על "ואהבת לרעך כמוך" תוך ידיעה שחייך קודמים לחיי חברך – האם במסגרת שכזו ניתן לקוות ולהעריך שמסגרת הקיבוץ השיתופי תחזיק מעמד טוב יותר?
 
הספר מתאר באכזריות ממש – אם כי בעט של בן אוהב המעיד בכתיבתו על עצמו כי "נאמנים פצעי אוהב" – את שחיקתו עד דק של הרעיון האוטופי, עד להיעלמותו בסגנון הקפיטליזם החזירי של 'אדם לאדם זאב'.
האם העובדה שרעיון הקיבוץ הדתי של תורה ועבודה, שכלל לא התיימר ליצור אוטופיה אלא לחדד עד למקסימום את רעיון הצדק, השוויון והערבות ההדדית – האם יש בכח עובדה זו לסייע להמשך המאבק על רעיון הקיבוץ השיתופי?
יש בו, בספר זה שמתמקד בשבעה גיבורים ראשיים, באהבותיהם, במריבותיהם ובגילויי הרוך והאכזריות שלהם, כמו גם בגיחוך ובפתטי, התמקדות באנשים שניסו לחיות רעיון טוטאלי ונכשלו.
האם העובדה שבקיבוץ הדתי ההתמקדות לא הייתה דווקא באנשים שהפכו לאלים אלא ברעיונות ובמצוות, יש בה כדי להעיד על יכולת אחרת של הישרדות?
כמטפל אני שואל את עצמי האם בהצבת כל כך הרבה שאלות אין כדי להעיד על ניסיון לרציונליזציה והדחקה של שאלות שהספר מעורר, שאלות קיומיות שלי, כתומך ברעיון הקיבוץ השיתופי וכנלחם בעבורו?
בו זמנית עם הקריאה בספרו של אסף ענברי אני שב ומעיין בספרו המרתק של הפסיכולוג גבריאל שטרנגר: מסע אל החירות – ליל הסדר כתהליך צמיחה.
ספר מרתק זה משלב בפרשנות לליל הסדר הסתכלות בדרכי הקבלה, החסידות והפסיכואנליזה.
אני מנסה למצוא בו נחמה לשבירת הכלים שתיאר אסף ענברי.
בספר הוא מתאר את יציאת מצרים כאירוע על-היסטורי, אישי וסובייקטיבי.
בין שאר הרעיונות הוא קובע כי המלה מצרים כוללת את המילה צורה. בתהליך היצירה של העולם הזה נכנס האור הא-לוקי לתוך הכלים והם עיצבו אותו, ולכן הנשמה שמקורה בא-לוקות סובלת בקיומה בעולם הזה.
הצורה נוקשה, שבלונית, מצמצמת את המרחב ומקשה על הנשימה.
מלך מצרים הוא פרעה. זהו החלק שבנו שעסוק בפירעון, בצבירת רכוש, במאבק ובתחרות עם אחרים.
פרעה זקוק לערי מסכנות לאחסון רכושו – מה שמעניין אותו הוא הבעלות, לא ההוויה, כי הבעלות יוצרת אשליה של שליטה על ההוויה החמקמקה.
הרכוש יוצר אשליה של עושר ומפצה על הריקנות הפנימית. ליל הסדר בא לשחרר אותנו מן המצרים ומן המצרים.
חג שמח !
אלי ברמן
 
לסבתא רבתה חנה ברמן-תשבי ולכל המשפחה
מזל – טוב בשמחת בר-המצווה
של הנין עומר דגן
בן אורלי ועמית דגן
נכד לבת-שבע ויחזקאל דגן
ברכת ה' היא תעשיר
 
25 שקל לקילומטר
"רד מיד מדוכן המנצחים" – צעקו לעברי כל חברי האגף החברתי.
אצלנו דברים כאלה לא מקובלים, ואל תספר לנו שזה רק כסף לבזבוזים.
רד, רד מהדוכן, ומחר תתייצב בבית צוותא לדיון מיוחד – צעק עליי רכז הספורט.
אבל שנייה, תנו לי להסביר, ביקשתי...
שום הסברים, הם אמרו, הזמנו כבר מנחה מבחוץ, והיא תחליט אם אתה יכול להמשיך לרוץ,
או שהכסף של הזכייה זה כסף שלא מקובל בקיבוץ.
הגעתי לבית צוותא, האולם היה מלא מפה לרגל, רק בגלל שמישהו ניסה לשנות קצת את הצבע של הדגל.
התיישבתי בפינה, ופתאום בלי שום הכנה היא נכנסה. הסתכלתי עליה והיא כל כך כל כך יפה,
הכי יפה בעולם, ואני לא מאמין שהיא תצעק עליי לפני כולם.
היא התיישבה ובאולם השתררה דממה.
ערב טוב לכולם, אמרה בקול רם, אני המנחה וקוראים לי אפרת, ואותך – אבנר – נעמיד הערב למשפט.
אני רוצה את כל הפרטים, ועכשיו תורך לתת הסברים.
קמתי על הרגליים, הסתכלתי לה לתוך העיניים, ואמרתי:
שנים, שנים שאני משתתף בתחרויות ותמיד היה לי חלום לקחת מקום ראשון, שתהיה לי איזו קופת חיסכון.
את יודעת, אני לוקח כולה 25 ₪ לקילומטר. בקיבוץ אחר לוקחים יותר, וחוץ מזה נראה לך שכולם שומרים פה על הכללים? ולמה תמיד נטפלים לרצים?
המנחה קמה ממקומה ואליי התקרבה. היא התקרבה והתקרבה, הורידה מעליי את השמיכה ואמרה: "אבנר, קום, תתעורר, אתה מאחר". קבעת עם מאיר ברמן ב-7.00 בתחנה, לעלות לעיר הבירה לתחרות חצי מרתון בריצה.
קפצתי מהמיטה, ארגנתי תיק, נפרדתי מהמשפחה, לקחתי מקדם הגנה ורצתי לתחנה.
הגענו לירושלים. על קו הזינוק 4,000 רצים ונראה לי שכולם רק עליי מסתכלים ואומרים:
אצלנו מקובל שרק אתיופים מנצחים, שלא תנסה לעשות פה שינויים או דברים שלא מקובלים,
כי בסוף המנחה מבית צוותא מחלקת את הפרסים והיא מכירה את כל הכללים.
המרוץ התחיל ויש לי הרגשה שאני המוביל.
העליות לא נגמרות ואחריהן באות הירידות, ושוב עליות וכבר אין אוויר בריאות.
אבל במרוץ הזה אני מרגיש שצריך משהו, אפילו קטן, להשתנות.
הגעתי לקו הסיום ואין לי מושג אם אני ראשון או אחרון, כי אני לא רואה אף אחד באצטדיון. 
עליתי על דוכן המנצחים ופתאום מולי באה בחורה כבר לא צעירה, אבל מה זה יפה, הכי יפה בעולם.
היא התקרבה והתקרבה ממש עד הדוכן, ואמרה: אבנר, אתה בטח לא זוכר, אני המנחה מבית צוותא.
קפאתי במקום. מה את עושה כאן? שאלתי, ואיפה כולם? מה הוחלט? ואיך נגמר המשפט?
היא הושיטה לי יד ואמרה לי: תרגע, בוא נשב באיזו פינה.
באתי להודיע לך שהמרוץ הסתיים כבר מזמן וכולם כבר חזרו לביתם.
בדיון הוחלט לא להחליט, והמשפט נדחה עד אחרי הפגרה.
אז מה, את עוד מנחה בבית צוותא? שאלתי אותה. לא, ממש לא, היא אמרה, היום אני כבר סבתא.
בבקרים אני מעבירה חוגים בבית באר, בערבים אני עושה קצת בייבי סיטר על ילדים, אתה יודע, בשביל עוד כמה שקלים שיהיה לי לבזבז על הנכדים. וחוץ מזה התחלתי להשתתף בתחרויות, ומה זה יהיה מגניב פעם לזכות.
ומה אתך, אבנר, מה אתה עושה בחיים? היא שאלה.
אני? אני קצת רפתן ולפעמים גם אמן, ופעם בחודש אני חזן. אבל לפני הכל אני אצן.
לא, לא בשביל גביעים ושבירת שיאים. אין לי כח לעוד אסיפת חברים.
אני עושה את זה בשביל הכייף, כי עוד לא מצאתי תרוץ בשביל לא לרוץ.
הסתכלנו אחד על השני. היא התקרבה, שמה עליי את השמיכה ואמרה:
אבנר, תחזור לישון, ואולי עוד יום אחד ישנו פה איזה אות בהמנון.
אבל עד אז שתהיה לך שבת שלום, וחלומות פז.
אבנר אצנובסקי
 
 
לרותם ונתנאל ארצי
לסבתא וסבא אתי ומוישי גרינברגר
לסבתא רבתה וסבא רבה עטרה ואשר גרינברגר
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת הבן-הנכד-הנין
אח לטליה
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה בזמנו
ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
 
 
בשעה טובה
במסכת ברכות נאמר: "אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". עד כה זכינו להתברך רק בנשים יפות ובכלים נאים. בשבוע האחרון הושלם הפתגם וקבלנו גם דירות נאות. כעת אפוא רחבה דעתנו וגם דירתנו.
ברצוננו להודות מקרב לב לכל מי שעסקו ועוסקים במלאכה בדירותינו החדשות. אנו מציינים בסיפוק רב כי כל הנוגעים בדבר שיתפו פעולה בגישה חיובית ואוהדת ונתנו מענה לכל בקשה שלנו. ניכר היה כי חשוב להם שנהיה מרוצים.
יהי רצון שכפי שזכינו אנו יזכו כל אנשי הקהילה שלנו בהקדם לגור בדירות מורחבות ונוחות שתענינה על כל צרכיהם.
                                                      משפחות ברוכי, שפיר ופולובין
 
 
מענף הבגד
כביסה בחול המועד
נכבס אך ורק פריטים דחופים ונחוצים לחג. נא להביא פריטים כאלה בתוך שקיות רשת מסומנות.
אחרי הכביסה נשים את השקיות בתאי החברים.
כביסת בגדי חיילים – נא להיות בקשר עם סוזי כרמי.
 
שעות פתיחה בחול המועד
ערב חג: רצוף בשעות 9.00 – 12.00
בימי חול המועד:   11.30 – 12.30
ביום רביעי, א' של חול המועד יהיה הענף סגור.
בברכת חג כשר ושמח !
צוות הענף
 
 
 
 
לכל בית בארות יצחק חג מצות כשר ושמח, חג של:                                              -
פתיחות, פשרה, פעמון, פנימיות, פיתוח, פעולה ופיתרון.
סבלנות, סוד, ספורט, סגולה, סדר, סעודה, סהר וסובלנות.
חירות, חגיגה, חזרה, חופש, חול, חטיבה וחיפוש.
 
מסגרת, מנוחה, מזל, מזון, משוב ומזכרת.
עבודה, עוז, עמידות, עושר, עלייה, עידוד, עזרה וענווה.
בריאות, בחינה, ברית, בגרות, בית, בנין ובאר.
דרור, דריכות, דרישה, דימיון, דוגמא, דין, דמע ודלת.
ויתור, ויסות, ויעוד, ודאות וורד.
תוכחה, תנועה, תיקון, תורה, תשובה, תמורה ותהילה.
 
לצון, לתת, לימוד, לבלוב, לבוש, לב ולבביות.
חובה, חשיבה, חג, חיבה, חום, חמלה, חיבור וחלום.
ידידות, יצירה, יוזמה, יושר, יוקרה, יחד, ישירות, ידיעה, יעילות ויתרון.
רוחניות, רגש, רושם, רוגע, רוח, רגישות, ראשוניות, רחמים ורון.
ועל ידי זכות, זמר, זיקה, זיכרון, זר זהב וזוהר,
תפילה, תודה, תנועה ותקווה.
 
גאולה, גשר, גיוון, גידול, גיל, גבורה, גאון, גדולה.
אהבה, אמת, אושר, אמונה, אחווה, אמון, אחידות, אור, ארשת,
וציונות, צוהר, צביון, צליל, צהלה וצדקה.
לב, להט, לימוד, לתת, לבלוב.
הגשמה, השלמה, היגיון, הסברה, הקשבה, הדרכה והצלחה.
 
שיפור, שלמות, שלווה, שוויון, שנינות, שם, שאלה ושלום.
למדנות, לחישה, לוחמה, לשון ולבביות.
מענה, מחילה, מתנה, מסיבה, מזל, מתינות ומנוחה.
הנחה, הזדמנות, הקשבה, הליכות.
 
אור, אחידות, אושר, אחווה, אדרת, אמונה.
מעמיר נוה המון אושר, אהבה ובריאות.
נחישות, נועם, נתינה, ניגון, ניסיון, נחמה.
 
באספת החברים - ז' בניסן תש"ע 22.3.2010
1. עיקר הדיון יוחד לתוכנית להסב את לולי ההודים באזורים א' וב' ללולי פטם.
חומר רקע נשלח לחברים לקראת האספה. בעלי התפקידים – מרכז המשק, התמחירנית, הגזבר, מנהל משאבי אנוש ומכיני ההצעה לפרטיה – מסרו מידע רב במצגת, בטבלאות ובמלל והסבירו את הנחיצות ואת הכדאיות של ההצעה. ביסוד ההצעה עומד הרצון להוציא את פרנסתנו מעבודה עצמית בייצור חקלאי ולמקסם את התפוקה מאמצעי הייצור שעומדים לרשותנו.
בחלק השאלות והדיון נשאל על מידת הסיכון והסיכוי בהסבה המוצעת, על הדרך להבטיח את ההישגים המקצועיים והעסקיים שעליהם בנויה התחזית להרחבת הענף, על התאמת ההשקעה הנדונה לתוכנית המשק 2010 שאושרה מכבר, על השפעת התוכנית לסלילת הכביש הארצי 461 בשטחינו, על תכנון צוות עובדים לטווח רחוק, ועוד. הוצע לבקש מגורם חיצוני לחוות את דעתו על דרך הצבת הנתונים ועל הסקת המסקנות מהם.
האספה הודתה לכל אלה שהשקיעו רבות בהכנת התוכנית ובהצגתה הבהירה לפנינו, אישרה את התוכנית ואיחלה הצלחה רבה לעוסקים במלאכה.
2. מרכז המשק דיווח על ההתפתחויות האחרונות בסנאק-טיים. האספה תדון בנושא מיד אחרי פסח.
ב"שונות" נשאל על הצבת שולחנות בבית צוותא באספות חברים והובעה בקשה להתקין תאורה סביב בית צוותא ובדרכים המובילות למבנה.
האספה איחלה רפואה שלמה ומהירה ליוסי שטרן שעבר בהצלחה ניתוח קשה.
כמו כן הובעה תודה חמה לדינה אמיר שהתמידה לרשום את פרטיכל האסיפה במשך שנים רבות.
דינה תמשיך לערוך את פרטיכל האסיפה ולהביאו לדפוס בידיעון.
רשמה: עדנה   הביאה לדפוס: דינה אמיר
 
 
 
לחברתנו הוותיקה אסתר בידר
ברכות חמות
בהגיעך לגיל 90
עד 120 בבריאות ובשמחה
יחד עם כל המשפחה
 
 
 
 
יחדיו ב-ו' 

בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה מדוע לא מברכים על סיפור יציאת מצרים.
בליל הסדר אנו מקיימים שלוש מצוות מיוחדות ללילה זה: אכילת מצה, אכילת מרור (שלחלק מהדעות היא מדרבנן היום, מכיוון שהמצווה המקורית היא לאכול את קרבן הפסח עם מרורים) וסיפור יציאת מצרים. ואולם, רק על שתים מתוכם אנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" - על אכילת מצה ועל אכילת מרור. מדוע לא מברכים על סיפור יציאת מצרים? ראינו כי בעבר הרחוק היה מי שנהג לברך על סיפור יציאת מצרים, אך מנהג זה לא התקבל להלכה. מספר הסברים ניתנו לכך שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים:
  1. מכיוון שאולי כבר יצאנו ידי חובת מצווה זו בברכת 'גאל ישראל' או בקידוש. (אם כי הסבר זה קצת קשה, שהרי רבן גמליאל אמר שכל מי שלא אמר והסביר את שלושת היסודות של ליל הסדר - פסח, מצה ומרור - לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים!)
  2. מכיון שאין הגבלה בסיפור יציאת מצרים, וככל שאדם מספר יותר הוא מקיים את המצווה יותר, ומצוות שאין להן הגבלה אין להן ברכה. (קצת קשה כי מברכים על לימוד תורה!)
  3. מכיוון שאין מברכים על דיבור בלבד אלא רק על מעשים של מצוות. (קצת קשה, שהרי מצינו ברכה על הלל ועל מקרא מגילה וכו')
  4. מכיוון שההגדה של פסח מתחילה בגנות, ולא רצו חז"ל לקבוע ברכה על דבר שמתחיל בגנות כי אין זה נאה שהקב"ה מתברך ואנו מתקללים (קצת קשה כי אין גנות בדבר שכבר היה ונגמר, ואפשר גם לברך אחרי הגנות ולפני השבח).
  5. סיפור יציאת מצרים תלוי במצה ומרור, והרי על המצה והמרור יש כבר ברכה (קצת קשה, כי ברור שגם מי שאין לו מצה ומרור חייב בסיפור יציאת מצרים, ואלו מצוות נפרדות).
  6. כדי לצאת ידי חובה אין זה מספיק לספר את ההגדה, כי צריך גם להבין אותה, ומכיוון שהדבר תלוי במחשבה, אי אפשר לברך על זה. (קצת קשה: ראה ספירת העומר, שהרי מי שאומר את מה שכתוב בלי להבין שהוא סופר לא יוצא ידי חובה, ובכל זאת מברכים על כך!)
  7. מכיוון שזו מצווה שהיינו יכולים להבין אותה גם ללא התורה, ואין מברכים על מצווה שניתן היה להגיע אליה גם ללא הציווי של התורה. העובדה שאנו צריכים להודות לקב"ה על אשר גאלנו היא חלק מהכרת הטוב, וגם אילולא נצטווינו על כך בתורה היינו מחויבים לעשות כן, ולכן אין מברכים על הברכה הזו.
המסקנה הזו, אם כן, מובילה אותנו להבנה חשובה בנושא ההגדה של פסח: לא מדובר פה רק בקיום מצווה מן התורה, אלא בהנהגה שכל אדם מחויב אליה - הכרת הטוב. אנחנו מודים לקב"ה על כל הטוב שגמלנו, שהרי אילו לא יצאנו ממצרים היינו עבדים עד היום.
 
 
 
 
בשיעורו של הרב ירון עסקנו ב'חד גדיא'. זהו פיוט אשכנזי שמיוחס לר' אליעזר מגרמייזא שחי במאה ה-12, אבל כנראה שנכתב מאוחר יותר. הפיוט נכתב בארמית, אם כי שזורים בו גם לא מעט מלים בעברית. ראינו הסבר לכך שהוא נכתב דווקא בארמית כדי לחתום את ההגדה כמו הפתיחה, וכמו שהתחלנו את ההגדה בארמית ('הא לחמא עניא') גם מסיימים בארמית.
החיד"א נשאל מה דינו של אדם שלעג למי ששר את הפיוט הזה בליל הסדר והוא כתב על כך דברים חמורים מאוד. כמו כן הוא כתב שיש בפיוט זה סודות נוראים ופירושים עמוקים מאוד.
בשיעור ראינו ארבע הצעות שונות לפרש את העלילה ב'חד גדיא':
א.      פיוט שמחזק את האמונה בקב"ה, כיצד כל מה שקורה בעולם מושפע בסופו של דבר מהקב"ה.
ב.      קינה על הנשמה הטהורה שיורדת לעולם הזה, ובו היא צפויה לסכנות רוחניות חמורות מאוד.
ג.       פיוט שמתאר את כל העמים ששלטו בעולם עד ביאת הגואל.
ד.      פיוט שמתאר את ההיסטוריה של עם ישראל מאז מכירת יוסף ועד ביאת המשיח.
 
יוסיסופר ממודיעין, מנהל בית מדרש "רשות רבים" במרכז הרצוג בעין צורים שאל בשיעור: מהי חרות?
האם חרות היא האפשרות לבחור? לפי יוסף בן מתתיהו: "הרשות נתונה לנו לבחור מות-גיבורים"?
או כדברי ג'ון מיל, החרות היא: "חופש המחשבה וההרגשה, וחרות גמורה של דעה ושל היחס הנפשי בכל עניין ועניין"? האם החופש הוא גם לבחור להשתייך לכת ולהיות לא-חופשי?
ברי סחרוף בשירו "עבדים": "כי כולנו עבדים אפילו ... ומחכים לעונג הבא, כולנו מכורים של מישהו ... אז מה נעשה עם הכעס הזה? מה יהיה עם הקנאה? כולנו רוצים להיות חופשיים, אבל ממה, א-לוקים, ממה?"
תנועת המוסר עסקה בשאלות הגדולות של המוסר מתוך התלהבות רבה עד שכחה עצמית לעיתים. בדבריו של 'הסבא מקלם' מצאנו כי אדם בודק את עצמו אבל תמיד חושד שמא אינו עושה את מה שבאמת הוא רוצה. ואז החרות היא רק כאשר האדם באקסטאזה, משוחרר מכל הכבלים, גם מהשכל ומהרצון. 'הסבא מנוברדהוק' מדגיש את הקושי בחרות מושלמת בכך שבכל עניין יש לאדם 'נגיעות' אישיות הפוגמות בחופש הטהור.
מתוך הידיעה שהחלטותינו הן לא רק טהורות ונקיות אלא חיינו מורכבים מיצירה/יצר עולה השאלה האם החופש לחיות בחופש הוא לא אנושי?
יוסי מציע להתעמק בשאלות. כי החרות היא לשאול ולבחור, להיות מודע לכך שההחלטות הן לא ממקום טהור, נקי וחופשי לחלוטין. כי יש דברים חזקים יותר מהרצון: רגש, יצר, ערכים, חינוך וכו'.
חיי חרות הם חיים של מודעות לבחירות אותן אנו בוחרים ושלפיהם אנו פועלים.
ליל הסדר הוא הדרך לחופש, לחרות אמיתית בזכות הקושיות.
 
                                                   ביום שישי חוה"מ פסח נלמד כרגיל.
 גדי הרטום, מ'קהילת נצרים' שבאריאל
בנושא: למה אחרי עשר המכות נס נוסף?   האם 10 לא מספיק? 
פרטי השיעור השני יפורסמו בהמשך.
 
 
 
חנוכה בפסח...
ממש בימים אלה נחוג את חג הפסח עם כל עם ישראל, אבל בביתנו הפרטי אנו חוגגים את חנוכת הבית המורחב והמשופץ בישיבה לשלחן הסדר שיהיה הפעם ארוך כפי הצורך ובנוחיות.
רציתי להודות לכל אלה שהעזו, שיזמו, הכינו וביצעו את התכנית (שלא כל כך הסכמתי עמה) וכמובן לחברי הקיבוץ שאישרו את ה"הרפתקה".
אנחנו, כחלק מהדיירים שזכו בהזדמנות זו, ראינו איך "מתקתקים" מבצע. בכל שלב דף הכנה ומידע ותמיד אפשרות לפנות, לשאול ולהבין.
לחברים שמתוקף תפקידם עסקו בנושא והיו אתנו במגע רצוף מגיעה תודה מיוחדת על הסבלנות וההשקעה שגילו לאורך הזמן (כ-7 חודשים): מאיר ומלכה מענף הבנייה; מאיר מכלוף מסידור דירות אורחים; ואחרונים חביבים יוסף וגבי החשמלאים ! (שעל עבודתם בפרויקט מגיע להם צל"ש).
אנחנו מייחלים שבקרוב מאוד יורחבו וייבנו עוד יחידות דיור שיקלו על חברים נוספים.
בינתיים נתרגל למרחב החדש בביתנו ונשמח לארח כל מי שמעוניין לבקר ולהתרשם.
                                                                          חג שמח לכולנו,
נחום וחנה
 
 
 
 
הודעות המערכת
·        תודה חמה לאלישבע בן-דוד על עיצוב השער לגיליון החג.
·        דף מידע מצומצם לשבת ושביעי של פסח יופיע בעז"ה בערב שבת חוה"מ.
·        הידיעון הבא יופיע בע"ה בערב ש"ק פרשת שמיני.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
למי תודה למי ברכה ?!!
יישר כח גדול לכל מי שטרח ימים כלילות כדי שנוכל להסב הערב לשלחן הסדר בשמחה ובטוב לבב: לענף המזון, למרכז הבגד, לענפי השירותים – שרברבים, מסגרים, חשמלאים – שדאגו לכל התיקונים הנחוצים, לאחראי על חדרי האורחים, ובקיצור: לכולנו!
יהי רצון שהקב"ה יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום
ונודה לו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תזכורת מוועדת תרבות
יום רביעי 31/3 חוה"מ פסח- 80 שנה לקיבוץ הדתי - נסיעה ליבנה. יוצאים בשעה 14:00 מהקיבוץ.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לבריאות
שעות הקבלה במרפאה במשך החג תהיינה כדלקמן:
יום רביעי, א' דחוה"מ 31.3.2010– המרפאה תהיה סגורה
יום חמישי, ב' דחוה"מ, 1.4.2010 – ד"ר ליאורה תקבל במרפאה מקרים דחופים בלבד (ללא רישום מראש
                                             אחות: ברוריה לנדה בשעות 8.00 – 11.00
אחרי פסח:
יום רביעי כ"ג בניסן 7.4.2010 - קבלת חולים ע"י ד"ר ליאורה בשעות 15.00 – 17.00 / אחות: ריקי בן-דוד
יום חמישי כ"ד בניסן 8.4.2010 - שעות הקבלה במרפאה תהיינה כרגיל.
צוות המרפאה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&עם סגירת הגיליון
כיאה לשבת האחרונה בעונה בה אמרנו "משיב הרוח ומוריד הגשם", התברכנו ב-13.6 מ"מ ובסה"כ עד היום 439.1 מ"מ. כן ירבו !
 
משלחן המזכירה                       
ערב פסח תש"ע.
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" בהגדה קטע זה מתחיל את קיומה של מצוות "והגדת לבנך" והנחלת סיפור יציאת מצרים לדור הבא.
לפני שנשב לשולחן הסדר והצעירים שסביב השולחן ישאלו את "מה נשתנה?" ולפני שנקיים את מצוות "והגדת לבנך".
בקפה בצוותא, שבועיים לפני פסח דיברנו על הערכים שאותם אנו רוצים להקנות לילדינו בנושא עבודה. בתקופה שבין פורים לפסח כל אחד מאתנו יכול ללמוד וללמד את ילדיו מהי התגייסות, לקיחת אחריות, הגדלת ראש. נטל העבודה על ענפי השירות הוא עצום. תוכנית ניסן בניהולה המנצח של אסתר התגייסו למשימה בענף המזון, במכבסה, בניקוי חדרי האורחים, בכלבי, בניקוי דירות ובתי הילדים ועובדים במרץ רב. גם הדרישות מהאינסטלציה, הבניין והחשמליה עולות בעקבות ההיערכות לחג. צוות גן-נוי מכין את הגן לקראת האביב ודואג לסילוק הגזם והאשפה מרחבי הקיבוץ.
בשנים בהן ניהלתי את ענף המזון, כשהדלקתי נרות בערב פסח וברכתי "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", התכוונתי לכל מילה. הרגשתי את העול יורד מהכתפיים. הגיע החג, הנרות דולקים, בע"ה כולם יהיו שבעים ומרוצים, התנורים יעבדו והתורנים יגיעו בזמן...
השנה מהכסא בו אני יושבת ההרגשה שונה - נטל העבודה לקראת החג נופל על אחרים, ואנחנו מהמרתף מנסים לעשות הכי טוב שאפשר ע"מ שכל אחד מהענפים יקבל את הנדרש לו ע"מ לעמוד במשימה המשותפת.
קשה להזכיר כל אחד ואחד מהעוסקים במלאכה לקראת החג - ובכל זאת בחרתי לציין את מיכל וידרמן וצוות הכלבי – שלמרות נפילתו של איסר למשכב, ולמרות פציעתה של ציפי הצליח לתת את השירות הטוב ביותר לחבר - יישר כח!
את השי שחילקנו השנה לחברים לקראת החג קנינו מעמותת שק"ל - עמותה שנותנת שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים. זכיתי לבקר במפעל התעסוקה שלהם בירושלים ולהבין את החשיבות בקיום המקום לאוכלוסיה עם צרכים מיוחדים.
אסיים בברכת חג שמח לכל בית בארות יצחק.
ורד סוקולובסקי – מז"פ
 
 
 
 
משולחן מרכז משק - פסח תש"ע
לקראת פסח השתא ומאחר וכבר זמן-מה לא דיווחתי מהנעשה על שולחני, הרי תקציר החדשות:
רפת: הענף ממשיך לשפר את הביצועים הן בכמות החלב לפרה, הן ברמת המוצקים בחלב (חלבון ושומן) ולאחרונה אף במחיר המכירה של הפרות והעגלות הנמכרות החוצה. בנוסף, נערכים כבכל שנה להעברת יצור מהחורף לקיץ על מנת למקסם את הרווח מכל ליטר חלב.
לול/ הודים: אנו בתחילתו של תהליך הסבת סככות ההודים לגידול פטם. במהלך הימים הקרובים ייבחר הקבלן אשר יבצע את עבודות ההסבה ולאחר קביעת התנאים הכספיים למימון המהלך נצא, בע"ה, לדרך. הכוונה, כאמור, להתחיל לגדל פטם בסככות המוסבות בעוד כארבעה חודשים. ראוי לציון מיוחד שיתוף הפעולה בין כל החברים הנוטלים חלק בהנעת התהליך, ובעיקר יחיאל, אשר אחרי שנים רבות בענף ההודים יוצא לכיוון חדש מתוך מחויבות להצלחת המהלך. תודה. חזקו ואמצו.
גד"ש/ פרדס:  השנה האחרונה מהווה שנת לימוד וחשיבה בנושא חקלאות הצומח. הלימוד נעשה תוך כדי תנועה ועבודה מאומצת בשטח. אופי העבודה בתחום הירקות שונה באופן משמעותי מתחום גידולי השדה שהכרנו, ואנשי הענף עושים לילות כימים בעבודה סביב שעון השוק. גם אל תחום ההדרים חזרנו, כשאנו למעשה צריכים ללמוד מחדש את המקצוע ואת חוקי המשחק. אנו בוחנים את כל תחום חקלאות הצומח ומה הם הכיוונים הנכונים מבחינתנו לעתיד, בהתחשב במגבלות הקרקע, המים, כח אדם וכו'.  בתחום הירקות מסתמנת התמקצעות והתמקדות בגידול 2 – 3 סוגי ירקות ובנוסף גידולי שדה כחיטה, חימצה וחמניות. ואילו בנושא הפרדס אנו בקשר עם מספר חברות העוסקות בהדרים לבחינת אפשרויות שונות לשיתוף פעולה.
לאחר איסוף הנתונים נבחן מהו התמהיל הנכון של הגידולים על מנת למקסם את הרווחים במגבלות שצוינו לעיל.
אברות:  החברה סיימה את שנת 2009 בהפסד, כצפוי לצערנו. יחד עם זאת, במהלך השנה האחרונה נעשו מהלכים ליציאה מהמשבר: הסדר עם בעלי האג"ח, הסדר עם הבנקים, החזרת אמון הספקים בחברה ועוד. המהלך המשמעותי ביותר בו עסוקים בימים אלו הינו הכנסת משקיע לחברה. אנו תקווה שכניסה של שותף בעל יכולות לחברה ייצור מצב של צמיחה מחודשת וחזרה לימים טובים כפי שהכרנו בעבר (לפחות). כמובן, שהנושא יובא לאישור הקיבוץ במועד המתאים. 
סנאקטיים:  נכון לימים אלה מסתמן שהחודש הנוכחי יסתיים ברווח למפעל. במקביל, אנו עסוקים במו"מ עם משקיעים/ שותפים פוטנציאליים ובמהלכים עליהם החלטנו באסיפת חברים. בע"ה נדווח על התקדמות המהלכים באסיפה באסרו חג.
מסגריה:  בימים אלו יוסי נעדר מהמסגריה ואנו מאחלים לו רפואה שלמה וחזרה במצב משופר לשגרה. צוות המסגריה ממשיך להפעיל את המקום בהעדרו ומצפים לשובו במהרה.
נתב"ג:  לפני כשבועיים נפגשנו, נציגי בארות יצחק ומזור, עם רשות שדות התעופה לפגישה ראשונה בנושא עתיד הפעלת השדה והמשמעויות לגבינו. בסה"כ נוצרה אווירה של תקשורת והידברות, אשר אנו מקווים שתימשך גם בפגישות הבאות. הפגישה הבאה מתוכננת אחרי החג. אנו נעדכן על פי ההתפתחויות.
בית האיכר:  אחרי שנים של שיתוף פעולה עם בית האיכר, לאור קשיים רבים הן ברמה התפעולית והן ברמה המשפטית, נאלצנו להודיע לבית האיכר על סיום ההתקשרות בינינו.
כרגע סוכם שהפעילות תסתיים במוצאי שמיני עצרת תשע"א.
חשמל סולארי: פעם שרו "כל הארץ דגלים דגלים", היום זה "כל הארץ פאנלים פאנלים". אנו בוחנים את הכדאיות הכלכלית של הקמת מערכת סולרית ליצור חשמל באמצעות אור השמש על גגות הלולים בשותפות עם חברת מ.ג.א. (שהקימה אצלנו את תחנת הגנראטורים). הנושא יובא לדיון באסיפה הקרובה.
גנראטורים:  אם כבר דיברנו על חשמל ומ.ג.א... אנו רואים ברכה מתחנת הגנראטורים המקומית והתייחסנו לכך באסיפות שדנו בתוכנית המשק. יחד עם זאת ישנם קשיים בתקשורת מול חברת החשמל, איתם אנו מתמודדים בסיוע של ידידינו ממ.ג.א. ובע"ה נתגבר עליהם.
ומה חוץ מזה?...
חג החירות מזמן לנו אפשרויות לבחון את עצמנו מבעד למשקפי היציאה מעבדות לחירות וההתחברות המשפחתית והקהילתית.
מה המשמעות של חירות? האם הכוונה שלא צריך לעבוד יותר? האם המשמעות היא שאין עליי חוקים ומגבלות ושאני אדון לעצמי בכל? האם אני כבן חורין רשאי לעשות כל ורק "מה שבראש שלי"? מה הסיפור הזה של ההתכנסות המשפחתית סביב סיפור יציאת מצרים? ועוד מדגישים את זה שכ-ו-ל-ם (חכם, רשע, תם ושאי"ל) מוזמנים לשולחן?
אכן, אתגר מעניין מעמיד בפנינו חג הפסח.
לעניות דעתי, המשפט ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים" הינו מעין – הוראות הפעלה מטעם היצרן.
אנו כל הזמן נמצאים באיזושהי יציאת מצרים, אם ברמה אישית ואם ברמה קהילתית או לאומית. כל אחד יכול לקחת לעצמו משהו מהמסופר על יציאת מצרים ולהלביש אותו על המציאות היומיומית שלו:
הליכה ממקום לא ידוע אל הלא ידוע.
תכנון והכנה מראש לעומת יציאה בחיפזון.
התמודדות עם נסיונות ועמידה בהם (או לא).
קשיים אישיים במסגרת חברתית.
קיטורים על מה שהיה פעם (טוב יותר...)
כללים, חוקים, מצוות, נהלים, ....
מנהיגים, נשיאים, ציבור, קהל, עדה......
ועוד.....
המוטו בהגדה הוא – סדר.
יש סדר. גם אם זה נראה כמו בלגן חבל"ז – יש סדר.
כשמסתכלים בתחילת ההגדה יש את סדר העניינים של "הסדר" (קדש, רחץ וכו'). ארבע לשונות גאולה גם הן בסדר מסויים. והשיר הזה "דיינו" ו"חד גדיא" – הכל  מסודר באיזשהו היגיון של תהליך שצריך לעבור באופן מסודר על מנת להגיע מנקודת התחלה לנקודת סיום.
ולכן, טוב שפעם בשנה נרים את העיניים מהרגליים של זה שהולך לפנינו, נסתכל במפה ונשווה לשטח (או שנשאל את המדריך), נראה באיזו נקודה בתהליך אנו נמצאים (אישית, משפחתית, קהילתית, מקצועית וכו'), נבדוק אם אנחנו עדיין נמצאים בנתיב שהגדרנו בתחילת הדרך, נתקן אם צריך ונמשיך הלאה.     להתראות בארץ המובטחת...
חג שמח,
שמוליק – מרכז משק
 
 
לו"ז בכלבי לחג הפסח
 
לפני הצהרים
צהרים ואחר הצהרים
יום רביעי, א' דחוה"מ
06.30 – 09.00
11.30 – 13.00
יום חמישי, ב' דחוה"מ
06.30 – 09.00
11.30 – 13.30
17.00 – 19.00
ערב שבת חוה"מ
06.30 – 09.00
11.30 – 13.30
ערב שביעי של פסח – יום ראשון
06.30 – 09.00
11.30 – 13.00
 
 
 

 

 

AtarimTR