ידיעון 2667 פר' שמיני

 

בס"ד כ"ה בניסן תש"ע
 
 
פרשת שמיני – מברכין החודש
 
 
18.44
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
18.55
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב                            
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
 
 מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 20.45 – 22.45
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
18.00
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.44
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג'   ו'              06.00
 שחרית   ב'                     05.50
 שחרית ד' ה' – ראש חודש   05.45
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             18.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
    כיתות א'-ג' – שולי גל
 
    כיתות ד'-ו' -  דקלה שניאור
 
 
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
19.00
שיעור באגדות חז"ל
חדר עיון
20.30
הרצאה לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה
בית שפירא
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
20.45
שיעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
19.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
20.30
התעמלות לנשים
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור בפרשת השבוע עם הרב וולף
בית יוסי שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
07.00
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
 
היה איש
משפחתי ואני עסקנו מזה זמן רב בבחירת דרך הנצחה הולמת לשלמה ז"ל, דרך שתתאים לעשייתו ולתרומתו בקיבוץ ומחוצה לו.
הועלו מספר רעיונות ובחרנו בהוצאת סידור תפילה ליום העצמאות לשליח הציבור.
מכיוון ששלמה הגה את הרעיון של סדר התפילות ליום העצמאות של הקיבוץ הדתי, היה נראה לנו הכי מתאים להכין סידור כזה בפורמט מהודר.
מספר ימים לפני יום העצמאות אציג את הסידור בארון התצוגה בכניסה לחדר האוכל כדי שכל המעוניין יוכל לראות ולהתרשם.
לאה לוי
 
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         קפה בצוותא – סיכום המפגש                                     
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי                                         ק ר א ת ?
·         תרבותנו – אורטל לנדה
·         שרידי שואה – שולי גל
·         סיפור קצר – יהונתן שרמן
·         לקראת גרעין צבר – הצוות
·         לבריאות – צוות המרפאה
·         תגמולים לחיילי מילואים – גבי נאור
·      באסיפת החברים – עדנה / דינה                                 מ ח ז ר ת !
·         חוזרת לשגרה – עדנה שורץ-לובושיץ
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
     נר זיכרון !                         
     יואב יוסף ויטריאול הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג
     פנחס קופליק הי"ד – כ"ו בניסן תש"ג
 
 
 
שבעים פנים לתורה
 
הרב חיים דרוקמן
הרב דרוקמן נולד בפולין בשנת 1932, הוסתר בזמן השואה, ולאחר מכן עלה לארץ. הוא למד במוסד 'עליה' בפתח תקווה, אח"כ בישיבת כפר הרא"ה ובישיבת מרכז הרב, נמנה בין מקימי ישיבת כרם ביבנה, ולאחר מכן הקים את ישיבת אור עציון במרכז שפירא (הכוללת ישיבה תיכונית, פנימייה צבאית וישיבת הסדר), שם הוא מכהן כראש הישיבה עד היום.
מלבד היותו ראש ישיבה, הוא כיהן גם כחבר כנסת, כסגן שר, כיו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא וכראש מערך הגיור.
הרב דרוקמן כתב מאמרים רבים (שפורסמו ב'אורות עציון' - עלון ישיבת ההסדר, ובבמות נוספות), ונתן מאות שיחות, אך מעולם לא העלה את משנתו על הכתב באופן מסודר. תלמידו (בן קיבוצנו), דודו שניאור, ליקט את השיחות שנאמרו בשבתות בביתו ובבית המדרש, וערך אותם כספר, בשם 'נתיבי אור'.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
רבות נכתב על חטאם של נדב ואביהוא ועל הטרגדיה שבמותם בעיצומו של הטקס החגיגי של חנוכת המשכן. דעות שונות הובאו בחז"ל (וכן למדנו גם בדף היומי השבוע) לגבי מהות החטא שלהם (שנכנסו שתויי יין למשכן, שלא נשאו נשים, שלא היו להם בנים, שנכנסו לעבוד בלא רחיצת ידיים ורגליים, שעבדו ללא בגדי הכהונה, שזלזלו במשה ואהרון, ועוד). הרב דרוקמן רואה את יסוד החטא בעצם העובדה שהם עשו דבר שלא נצטוו עליו דווקא ברגע הקריטי של חנוכת המזבח. וכך מובא ב'נתיבי אור' (עמ' 214):
אין לנו אלא מה שכתוב בפסוק: "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם". דווקא במעמד גדול זה, כאשר כל העם ראה את כבוד ה' – היה צורך להבליט את הדרך הנכונה בעבודת ה', או במלים אחרות את הדרך האמיתית בה יש לעבוד ואת התוצאה של עבודת ה' בדרך אחרת, אותה לא ציוה.
במשך שבעת ימי המילואים מופיע השורש צ.ו.ה פעמים רבות... הדגש בפסוקים אלה הוא: "כאשר ציוה ה' את משה" "כי כן ציויתי". אבל אצל נדב ואביהוא נאמר "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם". מכאן אנו למדים שהעוון החמור של נדב ואביהוא היה שפעלו ללא ציווי ה'. ככל שעבודת ה' היא ברמה גבוהה יותר, עדינה יותר, ישנה הקפדה יתרה על כל הפרטים. הקרבת הקרבנות, שהיא העבודה שהיא תכלית המקדש, חייבת להתבצע על פי ציווי ה' בדיוק רב, ומכאן הדקדוק בכל הפרטים, עד כדי כך שאף מחשבה פוסלת.
...הרגשת השמחה ברצון להתקרב אל ה' היא שורש לאמונה, אך אם האדם לא מתקרב לה' בדרך הנכונה שבה צווה, אזי זהו שורש המרי. כי תורה ומצוות מקורן בה'. לא באדם. רק הקב"ה יכול להדריך אותנו איך לעבוד אותו. כפי חומרת החטא והרצון ללמד את כל ישראל, הייתה חומרת העונש.
 
הרב ירון
  
באגף החברתי
 
 
את פעילות "קפה בצוותא" שיזם האגף החברתי בחרנו לפתוח בשיתוף וועדת חינוך בנושא עבודת ילדים בשכר. הזמנו את הציבור לשמוע ולהשמיע בנושא על כוס קפה ומאפה.
הגיעו לערב כ- 40 חברים מגילאים שונים ומגוונים.
את הערב פתחנו, בהנחייתה של חגית המל חברת קיבוץ סעד, בהצגת המציאות הקיימת בבארות-יצחק בנוגע לעבודת הילדים בענפי הקיבוץ ובעבודת הילדים בשכר. בהמשך הוטל על המשתתפים לרשום את מטרות עבודת הילדים ופתחנו "סופר" על חלונות בית-צוותא עם מגוון מטרות שרשמו חברי הקיבוץ.
לאחר שסיירנו ב"סופר המטרות", אימצנו לנו מטרות נוספות והתיישבנו בקבוצות של כ- 7 חברים בקבוצה כדי לגבש מסמך משותף בנוגע לעבודת הילדים.
במסמכים השונים שגובשו עלו מספר דברים משותפים:
§      עבודה בשכר- לא מקובלת בקיבוץ שלנו.
§      עבודה בשכר למטרות משותפות- ניתן ליישם בשיתוף עם וועדת חינוך והמדריכים.
§      עבודת הילדים בענפי הקיבוץ דורשת השקעה של הגורמים השונים במציאת מקומות עבודה משמעותיים לנוער ולקיבוץ, בהכשרת הנוער לביצוע העבודה באופן הטוב ביותר ובמתן משוב על עבודתם של בני-הנוער.
§      העבודה בענפי הקיבוץ נחוצה לשם יצירת קשר עם חברי הקיבוץ והקהילה.
בסיכומו של הערב יצאנו בהבטחה שזוהי הפתיחה להמשך עבודה בנושא...
הערב היה פורה, תורם, מהנה ו...טעים...
המשך העבודה בנושא יתמקד במפגשים עם מרכזי הענפים השונים, עם בני-הנוער באחריות בעלי התפקידים במטרה לייעל את עבודת הילדים בענפי המשק ולמגר את עבודת הילדים בשכר.
להתראות ב"קפה בצוותא" הבא!!!
 
חברי האגף החברתי.
 
 
לסוזי בר-אורין ויוסי משה
ולכל המשפחה
מזל טוב בהולדת הנכד
בן לרינת ולרב אייל משה בהר-ברכה
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה בזמנו
ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
  
שרידי שואה
 
אמא שלי לא הייתה בשואה, אבל הייתה פליטה ושורדת.
את כל שנות המלחמה עברה משפחתה של אמי (פשפיורקה-פרייליך) הרחק מביתם שבשדליץ (פולין), אי שם לאורך מאות ק"מ של נסיעה בעגלות, ברכבות וברגל עד לאנגר שבצ'ימקנט (במחוז קזחסטן).
בגיל שנתיים היא יצאה לדרך הנדודים הארוכה עם הוריה וארבעת אחיה. כשהגיעה לארץ הייתה כבר בת עשר. את מה שעבר עליהם בשנות הנדודים כתבנו בחוברת שהוצאנו לפני כעשר שנים לקראת ציון 50 שנה לעלייתם ארצה (מאז הלכו לעולמם שניים מאחיה). מעט מהכתוב בחוברת אני מביאה בפניכם כאן ויהיה זה לזיכרון לשני אחיה של אמי - דוד ובצלאל זיכרונם לברכה, לדודים ושאר הקרובים שניספו בשואה, ולציון גבורתם של אלו ששרדו את התקופה, אם כניצולי שואה אם כשרידים:
כשהחלה ההפגזה על פולין ברחו כולם לכיוון הנהר. לאחר זמן מה הגיעו שמועות שאפשר לחזור הביתה. כולם חזרו וגם הם, אלא שביתם נהרס בהפגזה. הם נשארו לגור אצל קרובת משפחה. האב לא היה איתם, הוא יצא קודם לכן עם החיילים הרוסים והשאיר הודעה למשפחתו לבוא אחריו, הוא יחכה להם במינסק. גם הדוד היה איתו. המשפחה החליטה לברוח מזרחה לרוסיה. הם הגיעו למעבר הגבול אבל החיילים ירו ולא נתנו לעבור. ברגע של הזדמנות שלא חוזרת הצליחו האם ושלושת הילדים הקטנים לחצות, אבל הבנים הגדולים והסבא פספסו – כבר לא נתנו יותר לעבור.
בלילה גם הבנים הצליחו לחצות את הגבול אבל הסבא לא רצה. הוא החליט להישאר. (הקשר אתו ניתק, כנראה נספה במהלך השואה).
במשך ימים ארוכים הייתה המשפחה מפורדת – אבא עם הדוד מחכה לשאר במינסק, אמא עם שלושה קטנטנים (בן 7, בת 4, בת שנתיים) מחפשת את הבנים הגדולים (מיד כשהגיעו לאיזה כפר, השאירה את הבן לשמור על הבנות, הם התחבאו מתחת למדרגות של אחד הבתים וחיכו. אמם חזרה לחפש את הבנים אך לא מצאה אותם) והשניים הגדולים (בני 10 ו- 12) מחפשים את שאר המשפחה.
במשך שבועות וחודשים עברו ממקום למקום (ביאליסטוק, בוברויסק, גומולף, מינסק). בכל מקום חשבו שיצליחו לחזור לשגרת חיים מסוימת – עבודה, בי"ס – אלא שהגרמנים התקדמו וההפגזות והמלחמה הכריחו אותם לברוח, לפעמים יחד ולפעמים ברכבות שונות בלי לדעת באיזו תחנה כל אחד ירד. כך, עד שנאלצו להדרים הרחק למחוז קזחסטן. בלאנגר (צ'ימקנט) היו מחנות פליטים לשם שלחו הקומוניסטים אנשים שהיו בלתי רצויים לשלטונות. נתנו להם בית שהיה בעצם רפת בגודל של חדר. את הבן הבכור, שהיה בן 17, גייסו לצבא. הוא עבד בעבודות כפייה בסיביר ונשאר שם עד סוף המלחמה. האב קיבל צו גיוס והלך להתגייס. כנראה ששלטונות הצבא לא רצו לגייס אותו ושלחו אותו בחזרה, אבל הוא לא הגיע הביתה. מצאו אותו קפוא בשלג. כך אבא של אמא שלי, סבא יצחק, מצא את מותו.
במשך השנים הבאות ניסתה האם האלמנה לגדל את ארבעת ילדיה בתנאים קשים ביותר.
שנות רעב - היו תורים ארוכים לקבלת 200 גר' לחם לנפש ליום. יום אחד האח שעמד בתור שעות רבות נרמס וניצל בנס. הוא חזר הביתה בשלום בלי הלחם...
לא היה ממה להתפרנס - קצת כסף היא הצליחה להרוויח ממכירת גופיות לבנות שקנתה וצבעה. בן ה 12 הביא את הגופיות ברכבת אך מכיוון שלא היה יכול לסחוב אותם בערימה, לבש את כולם... "הריפוד" הזה עזר לו גם כשקפץ מהרכבת קצת לפני התחנה כדי שלא יתפסו אותו בלי כרטיס... גם את הלחם שקיבלו לא אכלו
 אלא מכרו וקנו במקומו קמח תירס שממנו הכינו מרק בצקי שיותר ממלא את הקיבה ומשאיר תחושה של שובע...
הסביבה הייתה מאד עוינת - הייתה שם חבורת נערים שעשתה להם את המוות! סתמו את הארובה, שברו את החלון, גנבו בגדים, גנבו את החבילה שהכינו לבן החייל וכל הזמן נלחמו בהם באבנים ובמקלות.
בלית ברירה החליטה האם החלטה קשה ביותר: לשלוח את בנותיה הקטנות לשוק בתקווה שייתפסו ע"י השוטרים ויילקחו למקום ששם דואגים לילדים עזובים. הבן הצעיר (12) היה אמור ללוות אותן כדי לדעת מה עלה בגורלן. הן הסתובבו בשוק אבל איש לא שם לב אליהן. הוא ביים גניבה ואז תפסו אותן, אבל הוא לא הצליח להתחמק ונלקח איתן, אך בגלל שהיה גדול מהן, העבירו אותו למקום אחר, מרוחק מהן. זה היה מוסד לעבריינים צעירים. היחס היה קשה והוא חטף שם מכות רצח. הוא הצליח לברוח, טעה בדרך ובמשך שבועות ארוכים חזר ק"מ רבים לכיוון ההפוך. בסופו של דבר הגיע הביתה. אמו כמעט התעלפה כשראתה אותו. הוא סיפר לה שלקחו את הבנות והם יצאו מיד לחפש אותן ולהחזירן הביתה. לאחר כמה חודשים של חיפוש הם מצאו את המקום ממש לפני שהבת הקטנה (אמא שלי) עמדה לעבור למשפחה מאמצת... התברר שזה היה בית יתומים למועמדים לאימוץ. לאמא שלה היה קשה מאד לשכנע את ההנהלה שלמרות שבעלה נפטר היא מסוגלת לגדל אותן ורוצה לקבלן בחזרה.
כשנסתיימה המלחמה התחילו כולם לחזור. לאחר נסיעה ארוכה של ימים רבים הגיעו לשצ'צ'ין על גבול פולין-גרמניה ומשם המשיכו לניו-אולם (מינכן) למחנות העקורים. הבן הגדול שחזר מסיביר מצא אותם שם. כשהגיעה השעה הפליגו ממרסיי באוניה "כ"ט בנובמבר". בדרך האנגלים תפסו את האוניה וכשהגיעו לנמל חיפה דרכו רגליהם על אדמת הארץ לאורך מטרים ספורים שהיו בין האוניה שלהם לאוניה "פאן יורק" שלקחה אותם לקפריסין. בקפריסין שהו במחנות החורף במשך כחצי שנה ואחרי קום המדינה עלו סוף סוף ארצה.
עד כאן סיפור העלייה בקצרה (!). הוא לא נגמר אלא ממשיך בקורות אותם בארץ מאז הגיעו, ולפני כשנה נמשך כשמצאנו עוד קרובי משפחה שלנו. מי שמעוניין יכול לקרוא בחוברת את הסיפור המלא.
לאמא שלי ולמשפחתה, לכל השרידים ולכל הניצולים שזכו להמשיך את חייהם בארץ המובטחת – אתם הכוח שלנו, בזכותכם אנחנו כאן ובזכותכם אנחנו מחוזקים ובוטחים בדרכנו.
אתם ששרדתם ואנחנו הממשיכים מוכיחים שעם ישראל חי וקיים.
שולי
 
 
 
 
לסבתא וסבא שלי ואיסר ספיר
ולכל המשפחה
שפע ברכות בהולדת הנכדה
בת לאהובה ועודד רביד במודיעין
וראיתם ושש לבכם
 
 
יחדיו ב-ו'
בשישי חוה"מ פסח למדנו שיעור אחד בלבד.
גדי הרטום מקהילת נצרים שבעיר אריאל, שאל: האם 10 לא מספיק? למה אחרי עשר המכות נס נוסף? מהי המעלה המיוחדת של קריעת ים-סוף?
עשר המכות היו רק על המצרים ללא מעורבותם של ישראל, הקב"ה במידת הרחמים הוציא את בנ"י ממצרים. בהמשך קריאת הסיפור בתורה אנו לומדים שמהלך האירועים לפני קריעת הים היה מורכב מאוד, שבני ישראל בהוראתו של משה חזרו אחורה לכיוון מצרים, ורדיפת המצרים אחריהם הביאה אותם לחוסר אונים רב: "ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ". למה עזרת הקב"ה באה רק לאחר הסבל?
תשובת ה"שפת-אמת" היא כי היציאה בעקבות עשר המכות הייתה בזכות ההבטחה לאבות וקריעת ים-סוף הייתה "גאולה שנייה מצד זכותם... שיהיו נושעים גם על פי דין". מידת הדין בוחנת את האדם ודורשת השתתפות, בחינה והוכחה. נס קריעת הים נעשה בזכותם של בנ"י כשהיו ראויים לגאולה מתוך אמונה ולא רק בזכות אבות.
בקריעת ים-סוף בנ"י נכנסים לתוך הנס עצמו, לים שברצון ה' לא מתנהג כחומר, כטבע. הים פותח עצמו לקראת בני-ישראל וסוגר עצמו על המצרים. החומר מתנהג בצורה מושכלת, פוגע עם אבחנה, לא בכל הסביבה.
המעלה הגדולה של העשייה האנושית היא סייעתא דשמיא לא חיצונית בלבד, אלא מתוך שותפות.
 
בשישי הבא: אל"מ רחלי טבת-ויזל נשיאת בית-הדין הצבאי ביפו
בנושא: מערכת השפיטה בצה"ל
 
 
 
תרבותנו
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
ביום ראשון הקרוב,  אור לכ"ח בניסן, 11.4.2010 בשעה 20:30 בבית שפירא.
הרצאה בנושא: "יום בגטו ורשה"
מפי עודד אלטשולר (אבא של עזי), מדריך ומלווה משלחות נוער לפולין  (ההרצאה בליווי מצגת)
 
מתקדמים עם לוח השנה
לקראת שבועות אנו מחפשים מרצה אורח. מי שמכיר או שמע אנו פתוחים להצעות. ניתן לפנות לאורטל.
אורטל - ועדתרבות
 
 
 
סיפור קצר
רע וטוב משמשים היו בערבוביה את אדונם הספק, אשר מצדו כלל לא היה בטוח כי מעוניין הוא בשימוש נרחב זה. שמש חמימה עמדה עתה ברום צימוקי הגלידה, אשר נזלה וטפטפה על ידו של הילד שבדיוק בחר את טעם הכדור האחרון שימלא את הגביע. פריכות הגביע ומופרכות הסיטואציה קישטו את תמונת המצב הסוריאליסטית שנצפתה בעיני כל מי שעבר אותה שעה באזור הדולפינריום. ילד חייכן, מחזיק את שלקט – כמו מן משמיים – צפיחית הקיוסק, עמוסה כגלידה על פני ארץ מחשבתו וטעם לו לחיים. רגע משובב נפש זה, בניגוד גמור לבגדיו המרופטים וביתו הלא רחוק באחת משכונותיה הפחות טובות של יפו, יינצר בליבו כאותן תמונות ילדות המבליחות כזיקוקין לאורך חייו של אדם, מרהיבים לרגע ונגוזים.
מקץ שעה ארוכה ישוב לביתו. "מחמוד...!" תנזוף בו אימו ותנקה שאריות גלידה ירוקה מזווית פיו. עת יעלה על יצועו ויסתדר תחת מצעי המיטה, מחפש את זווית התנוחה הנוחה ביותר, יגמור אומר לחלום את שארית היום כפי שרוצה היה לחוותו.
והנה בחלומו שלושה שריגים והם כפורחים; אשכולות בורדו בשלים ועסיס ענבים ממלאים את ישותו. את תמונת חוף הים מתעקש להחליף, כתפאורת תיאטרון, מחזה של טורי כרם ארגמני על נוף סלעי כבהרי יהודה. כשיעלה השחר, יזכור רק שבחזיון הלילה כל שעשה הוא בליסה ופצפוץ ענבים מלוא פיו. לעת זו מתלבט-מסתפק לו הספק הדי לו בסיפוק רווית מיץ הענבים והאם טוב שכך.
לאחר ארוחת בוקר של גבינה, זעתר ולחם צר, ייזכר בחלומו מליל אמש ויחוש כפי שרק ילד יכול שאכן יש בה במציאות רגעים סרקסטיים. עוד רגע והוא שומע את אימו המאיצה בו לילך לבית הספר והוא – ניצב היודע תפקידו – נד ראשו, מבין לליבה ומניד ליבו על שבר מציאותם. כשיצא, תזהירו לבל יתאחר בשובו וידע הוא כי יודעת היא שיחזור רק לעת ערב, עת בוא חמה במצולה רחוקה. אח"כ ילך כזקן ורגיל, שוב, לדרום הטיילת לשמוע רחש גלים ושריקות שחפים.
החופש הגדול שעתיד להתחיל בעוד שבועיים ימים, לדידו יהא רק שינוי סטאטוס; מעין יתבטל זכאי ואל יתבטל חייב. עוד יום של עשיית כלום בדווקא, קידוש האין ואיון מאזני הדאגה והתקווה. שיממון קיומו ימשיך להזדחל בשולי החיים ויתבגר לתוככי הואקום השואב לתוכו את כל מי שנאמר עליו בשיר אלינור ריגבי: All the lonely people where do they all belong?.
בינתיים, מבודד אפילו ממימד הזמן לא נוטל חלק ברצף הדקות, דמותו צנומה, אוורירית וקלה משרכת דרכיה בנעליים בלויות לעבר דוכן הבטון ומוכר הגלידה שגם הם כמו עמדו מלכת.
לצד מרחבי הזמן המודרני האץ-רץ לו תדיר לעבר הבטחה לא נודעת, יושב לו על סלע קיומו של החוף ומתבונן שעות בגלים. מליחות האוויר לא תסיט רוחו מההנאה הרגעית; נטול דאגה ועתיד, מתוק לו בפה. "יתרונו של מי שבשוליים" יישמע לו קול כבאחורי פרגוד "בכך שלעולם אי אפשר לבוא אליו בטענה שהוא מצייר מחוץ לקווים".
עתה, אף שהרע ישנו, קיומו של הספק יכול כבר להתנחם בטוב שעתיד אולי לבוא.
יהונתן שרמן
 
 
 
 מה קורה בגרעין צבר?
לאחר שאסיפת החברים אישרה קבלת גרעין צבר לשנים 2010- 2012 התחלנו לפעול כדי להכין את עצמנו לקראת קבלת החניכים באוגוסט השנה. אנחנו נקלוט בין 20 עד 24 חניכים. 
פתחנו בגיוס צוות לטיפול בגרעין: פרד אדן – רכז, לאה שוהם – אם הבית, דוריאן סלומון – מדריכה חברתית ושורי אמיר – נציגת המזכירות.  
ארבעתנו נפגשנו לראשונה וניסחנו את החזון של בארות יצחק לקליטת גרעין צבר לשנת 2010:
" קהילת בארות יצחק תעניק לחברי גרעין צבר בית חם ותומך לאורך תקופת שרותם בצה"ל החל משלב ההכנה, במשך תקופת השרות, ועד לשחרורם מצה"ל.   בארות יצחק תהווה להם משפחה חלופית לאורך כל התהליך תוך שמירה על קשר רציף עם משפחות חברי הגרעין בארץ ובחו"ל. בארות יצחק תעודד את חברי הגרעין להשתלב בתחומי החיים היומיומיים בקיבוץ בכלל ובשכבת הצעירים בפרט."
מתוך החזון הנ"ל התחלנו להגדיר יעדים, פעילויות, לוח זמנים וחלוקת עבודה כדי שהכל יהיה מוכן עד מועד הגעתם של החניכים. התקיימה פגישה כדי לתאם תחילת עבודת שיפוץ מערכת החשמל והתקנת מזגנים באזור המגורים המיועד (מגורי האולפן) כפי שאושר על ידי אסיפת החברים בתוכנית ההשקעות ובמימון משותף של המועצה האזורית.  התחלנו גם לבחון מה הן ההכנות הנוספות הדרושות באזור המגורים ולגבש מסגרת ציפיות מהחניכים בתחום התנהגותם בתוך הקיבוץ. 
אנחנו נמשיך לעדכן את הציבור לגבי התקדמות בהכנות ומזמינים את כל אחד לפנות לאחד מחברי הצוות בכל שאלה, הערה או הארה.
                                                                             שבת שלום,
                                                פרד בשם הצוות
 
 
 
 
בבית המדרש לגימלאים
ביום שלישי הקרוב,   כ"ט בניסן תש"ע 13.4.2010   בשעה 10.15 בבוקר במועדון
נארח אי"ה את
יניב שטרייפלר - מספר סיפורים
יניב הוא מספר סיפורים מקצועי לקהלים שונים ומגוונים
מומלץ לכל מי שפנוי מעבודה לבוא לשמוע.
דינה א.
 
 
ל ב ר י א ו ת
על פי בקשת צוות המרפאה אנו מביאים כאן קטעים מכתבה שפורסמה באתר של שירותי בריאות כללית.
ונכתבה ע"י ד"ר שמואל גבעון שהוא מומחה לרפואת משפחה.
 
אסתמה של העור – מדריך טיפולי להורים
 
אסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) היא מחלה אלרגית שפוגעת בעיקר בתינוקות ובילדים.
המחלה מתאפיינת בנגעים אדומים ומגרדים ואין לה תרופה, אבל יש דרכים להתמודד איתה.
בציבור הרחב היא ידועה בשם "אסתמה של העור". הרופאים מכנים אותה בשמה המדעי "אטופיק דרמטיטיס". לא משנה מה השם שתתנו לה, המדובר בדלקת עור אלרגית שהיא מחלת עור דלקתית כרונית הפוגעת בכ-10 עד 20% מכלל התינוקות והילדים ברחבי העולם. המחלה גורמת לגרד חזק ולכתמים יבשים ואדומים המופיעים על פני אזורי גוף שונים.
היא פוגעת בחולים שונים בצורה שונה אבל יש כמה מאפיינים כלליים: בגיל הינקות היא מופיעה החל מגיל 6 שבועות ועד גיל 12 שבועות. בגיל זה היא נוטה להתבטא בעיקר באזור הסנטר והלחיים בצורת נגעים אדומים עם קשקשת והפרשה. התינוק סובל מאי-שקט ומגיל חצי שנה גם מגרד. בגיל הילדות הפריחה נוטה להופיע בצידי הצוואר, בקפלי המרפק ובקפלי הברך.
הגורמים הבאים עלולים לתרום להופעתה ואף להחרפתה של המחלה:
·        חומרים מגרים: צמר ובדים סינטטיים, סבון וחומרי ניקוי הגורמים לייבוש העור, חשיפה לבשמים ולחומרי טיפוח, אבק, חול ועשן סיגריות.
·        גנטיקה
·        חומרים אלרגניים – מזונות כמו ביצים, בוטנים, חלב, דגים, סויה וקמח. בנוסף חומרים כמו קרדית אבק הבית, אבקה של צמחים ופרחים שונים ועובש.
 
איך מטפלים בתינוקות שסובלים מאסתמה של העור?
דלקת העור האטופית גורמת סבל רב לתינוק. היא מביאה לאיבוד מים מוגבר מהעור ולפגיעה בשכבת ההגנה שלו. בהיעדר לחות העור נחלש ומגורה בקלות, מגרד והופך ליבש, אדמומי ומחוספס.
עשרת הטיפים הבאים עשויים לעזור לכם להתמודד עם המחלה.
·        אמבטיות– מומלץ לרחוץ את התינוק מדי יום באמבטיה פושרת המכילה שמן אמבט. לאחר האמבטיה יש לנגב את עורו בטפיחות עם מגבת רכה.
·        ביגוד מתאים – על הבגדים להיות קלים, לא צמודים ועשויים מבד 100% כותנה.
·        תזונה – יש להימנע מלהאכיל את הפעוט במזונות הידועים כגורמים לאלרגיה.
·        מגע – יש להימנע ממגע של התינוק עם חומרים מגרים כמו חומרי ניקוי ובשמים.
·        תרופות – יש ליטול תרופות אנטי-היסטמיניות על בסיס קבוע, כדי למנוע גרד. 
·        טיפול אנטיביוטי בפצעים – במקרים קשים ועל פי המלצה של רופא רצוי להשתמש בתרופות אנטיביוטיות לטיפול ישיר בפצע או בנטילה דרך הפה.
·        טמפרטורה נעימה – חשוב להימנע משהייה במקומות חמים ובמידת האפשר לשמור על לחות נמוכה.
·        הימנעות מחומרים שגורמים לאלרגיה –חשוב להקפיד על ניקוי הבית עד כמה שהדבר ניתן, ולוותר על שטיחים וחפצים שנוטים לצבור אבק.
·        מים פושרים – מומלץ להתרחץ במים פושרים ולאחר המקלחת למרוח על הגוף קרם לחות.
·        קרמים שומניים – חשוב להשתמש בקרמים או במשחות המבוססים יותר על שמן מאשר על מים, למניעת התאיידות נוזלים והתייבשות העור.
 
 
 
 
חיילמילואיםזכאילתגמול מיוחד
ב- 16 באפריל 2008 חוקק חוק מילואים חדש במדינה. מדובר על תגמול מיוחד לחיילי מילואים:
סעיף 18 (א) "חייל מילואים זכאי, נוסף על תגמולים אחרים שלהם הוא זכאי על פי כל דין, לתגמול מיוחד, בשל שירות מילואים שביצע. תנאי הזכאות לתגמול המיוחד, לרבות משך תקופת שירות המילואים המזכה, וכן שיעוריו ודרכי ביצוע התשלום, ייקבעו בפקודת הצבא".
( ג ) "עלאףהוראותכלדין,לאיראואתתשלוםהתגמולהמיוחדכהכנסה".
חוק זה מעורר דיון ציבורי בקיבוצים רבים. האם יש כאן פגיעה בשוויוניות? יש תשלום מהמדינה לחייל מילואים לא דרך הקופה הציבורית? שכר דיפרנציאלי בדלת האחורית?
שאלות כאלו היו אמורות לעלות על הפרק גם אצלנו במזכירות, במועצה ובאספת חברים. או אולי יש חוקים במדינת ישראל שבקיבוצנו לא תופסים? כגון: לחגור חגורת בטיחות ברכב, קסדה לראש לרוכבי אופנוע ועוד.
אבל לא הדברים האלה מושכים אותי אחרי יום עבודה לשבת מול המחשב ולכתוב.
א) לפי דעתי קיבוץ בארות יצחק יכול להיות גאה בחיילי המילואים.
ב) לפי דעתי "תגמול מיוחד" הוא אישי ואין לו מקום דרך הקופה ציבורית.
ג) לפי דעתי, אם כן יש מקום, אז מה עם תגמול לנכים, לבעלי צרכים מיוחדים, שהם כן הכנסה על פי חוק?
ד) אני לא מבין למה לי זה מפריע מוסרית ואחרים אדישים לנושא.
אני מצפה שמה שכתבתי יעניין את הציבור ויביא לבירור מה קורה עם אנשי מילואים בקיבוץ.
גבריאל נאור   
 
  
באספת החברים  כ"ב בניסן תש"ע 6.4.2010
1. סנאק-טיים
שמוליק דיווח על המהלכים שבוצעו מאז הדיון האחרון.
המזכירות ביקשה מהאספה לאשר תקופת זמן נוספת לביצוע ההחלטות שהתקבלו באספה בנידון.
בקשת המזכירות אושרה.
2.  הקמת מערכת סולארית
הוסברו פרטי ההצעה שהופצה לחברים לקראת האספה: הקמת תאגיד להקמת מערכת סולארית להפקת חשמל, בהתאם לקריטריונים של הרשות לשירותים ציבוריים חשמל.
בתאגיד ישתתפו קב' בארות יצחק (50%) ושותף אחר (50%). המערכת תותקן על גגות הלולים באזור א' וההספק שלה יהיה כ -  600 KWP  .
מתקיימים בירורים בין השאר בנושא השותף (יש מספר אפשרויות) ובנושא מימון המיזם.
אושר:
v     הקמת תאגיד במתווה ההצעה המצורפת.
v     התאגיד יבצע מכרז על העלויות ועל טיב החומרים
v     המימון הבנקאי יינתן בערבות כנגד הנכס. 
רשמה: עדנה ש – ל, סיכמה: דינה א.
 
 
 
כמו תמיד...
כמו תמיד, לאחר אסיפת חברים בנושא "הידוע" אני נזכר בבדיחה.
מספר החברים, 32, שהצביעו בעד המשכת קידום המפעל הזכיר לי בדיחה ששמעתי מינקו שטר' ז"ל:
נסיך דוהר ביער על סוסו ופוגש במכשפה מכוערת במיוחד. המכשפה פונה אל הנסיך ואומרת לו את המילים האלו: "אל תיתן למראה החיצוני שלי להטעות אותך. אם תנשק אותי אהפוך  לנסיכה יפיפייה".  
הנסיך קפץ מהסוס הלבן ונישק את המכשפה. להפתעתו לא קרה שום נס והכישוף לא נעלם.
המכשפה חייכה אליו ושאלה אותו: "בן כמה אתה נסיך יפה?" הוא ענה: "בן 32".
המכשפה צחקה ואמרה: "ועדיין מאמין לסיפורים? "
                                                                                                    בברכה,
גבי נאור
 
  
חוזרת לשגרה
מי שלא התנסה לא יכול להבין. כמי שרגילה לעצמאות מלאה בחיי היומיום היה לי קשה מאוד בששת השבועות שחלפו בהם הייתי תלויה בעזרה של אחרים במידה כזו או אחרת עקב ניתוח בברך.
כאן המקום להודות לכל מי שסייע בידי לעבור את התקופה שלפני פסח ולהגיע לבית נקי ומוכן לחג – לאנשי האגף החברתי, לצוות המרפאה, לשולמית על הדאגה לבחורות שיעזרו לי בניקוי ולכל מי שהציע עזרה גם אם לא נעזרתי בכולכם... תודה לרופאים הנחמדים ששחררו אותי מכאבים עזים שהיו מנת חלקי בשנה האחרונה.
תודה גדולה לקב"ה שאני יכולה שוב להלך בחופשיות על שתי רגליי. עוד קצת כואב אבל גם זה יעבור בע"ה.
וכך אני יכולה לחוג את יום הולדתי ה-65, שחל בדיוק בשבת זו, בבריאות טובה ובתפילה שיימשך כך עוד שנים רבות.
עדנה שורץ-לובושיץ
 
בית יוסי
"לפני כחמש עשרה שנים, ערב שמחת תורה תשנ"ו, נפל בננו סרן יוסי אוחנה ז"ל, מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד 51 של חטיבת גולני, בעת פעילות מבצעית בלבנון.
משפחתנו החליטה לקיים שורה של פעילויות לטובת הקהילה על מנת להנציח את זכרו של יוסי.
גולת הכותרת של פעילות ההנצחה היא הקמה והפעלה של -"בית יוסי"  שהיא מסגרת לתמיכה בהורים וילדים מגיל 3 - 14 משכבות מצוקה. משפחות אלו סובלות מאבטלה, עוני הזנחה ואלימות קשה המאיימים על תפקוד תא המשפחה.
הפעילות ב"בית יוסי" החלה במארס 2000 ומאז מתקיימת כבר עשר שנים על ידי אנשי מקצוע, מתנדבים, בני משפחה וחבריו של יוסי. "בית יוסי" הוא מוצא יחיד עבור אותם ילדים המשוטטים חסרי מעש, ועבור אותם הורים שמצבם הכלכלי  והרקע הקשה ממנו הם מגיעים מקשה עליהם למלא את תפקידם כהורים.
אנו נמצאים בתחילת דרכנו.  כיום מטפל "בית יוסי" בכ-50 ילדים ובכ-19 משפחות. הביקוש לפרויקט גדול הרבה יותר ותקוותנו היא להגדיל ככל האפשר את מספר המשפחות השותפות בו.
                                                                        מעומק הלב ובתודה מראש,
בית יוסי ומשפחת אוחנה"
 
בננו גיא היה סגנו של יוסי, ומאז נפילתו של יוסי אנו בקשר עם משפחתו המדהימה.
האמת המרה והלא-נעימה היא שהעירייה ששולחת את הילדים והמשפחות לטיפול, מממנת רק את כ"א הטיפולי, (פסיכולוגית, עו"ס ובנות שירות-לאומי) בעוד שהפעילויות והארוחות ממומנות ע"י תרומות.
כידוע "צרכי עמך מרובים . . ." לפיכך כל המעוניין לתרום (בהוראת קבע, או תרומה חד-פעמית) יבוא על הברכה.
לציון 10 שנים לפעילות מקיימת העמותה ערב התרמה בהשתתפות אהוד בנאי ו"כנסיית השכל" . המעוניינים לרכוש כרטיסים מוזמנים. פרטים בדף מצורף.
בתודה רבה
פנינה ושלמה הלוי
 
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר
אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
א ז כ ר ה
ביום שני, י"ב באייר, 26.4.2010 נקיים כאן בחדר האוכל ערב אזכרה לציון שאול  ז"ל.
ציון עבד אצלנו שנים רבות והיה כבן בית.
לכבודו ולכבוד בני ביתו אנחנו מבקשים מהחברים בקיבוץ ומחוצה לו לשריין ערב זה להשתתפות באזכרה.
                                                                        תודה,
דבורה בשם ענף גידולי שדה לדורותיו.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
כל הכבוד                         
למנהל ומנהלת, לכל הטבחים ועוזריהם, לעובדי חדר האוכל ומכונת שטיפה:
הצלחתם להעביר לנו את כל הפסח במאכלים טובים וטעימים והצלחתם לחזור לשגרה בנחיתה רכה.
                                                                                                      חן חן לכם,
                                            מנחם שניאור
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
וייקרא שמו בישראל
נהוראי שלום בן רותם ונתנאל ארצי. מזל-טוב לכל המשפחה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ברוכים הבאים
ביום ראשון הקרוב תגיע אלינו קבוצה של 12 מתנדבים בליווי מדריך – צעירים שנמצאים בארץ בתכנית שנתית בשם "הסמינר האמריקאי". הם ישהו עמנו שבועיים ימים ויזכו להיכרות קצרה עם אורח חיינו הקיבוצי.
אסתר פורשר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
 
 
AtarimTR