ידיעון 2668 פר' תזריע-מצורע

 

בס"ד ב' באייר תש"ע
 
 
פרשת תזריע-מצורע
 
 
18.49
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
10.00
מנחה, קבלת שבת,
דרשת הרב, ערבית
        
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
 
 מכונת השטיפה פועלת
בשעות 21.15 – 23.15
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית לאה פ'
18.00
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.49
ערבית, ספירת העומר, הבדלה,
                                קידוש לבנה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א'  ד'  ו'              06.00
 שחרית   ב'  ה'                 05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             18.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות
 
    כיתות א'-ג' – אלן ארונסון
 
    כיתות ד'-ו' - אלישבע בן-דוד
 
 
 
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
19.00
שיעור באגדות חז"ל
חדר עיון
יום שלישי
 
יום העצמאות
 
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור בפרשת השבוע עם הרב וולף
בית יוסי שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
07.00
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
 
 
 
 
 
-         1 - 
 
 
לאבא ואמא / סבא וסבתא שלנו
אם נודה על האמת, אנחנו די מתקשים להאמין שכבר הגעתם לחגיגות הארבעים,
כי בשבילנו אתם תמיד עם רוח צעירה, מעורבים בכל מה שיקרה, קורה וקרה.
אבל כנראה שכדי לעמוד בראש משפחה מפוארת, צריך לצבור שנים של ניסיון והשקעה שניכרת...
הילדים האוהבים והנכדים המתוקים מעידים על השקעתכם כמו יותר מאלף מילים!
אז...
כשאתם נכנסים לעשור שסוגר את הזהב, ואנו מתרגשים איתכם ורוצים לברככם עכשיו:
שגם השנים הבאות יהיו טובות ומבורכות, מלאות בחוויות, אירועים ואינסוף שמחות,
שכל המשפחה המורחבת והאוהבת, שכאן באהבה מסביבכם יושבת,
תרווה אתכם נחת, אושר ושמחה תמיד, כולל אלו שבעזרת השם יגיעו בעתיד...
שתזכו תמיד לבריאות איתנה, בלב רגוע ושליו ותמשיכו לתת לנו בכיף את מלוא תשומת הלב.
שתצעדו כך יחד עוד שנים רבות ומתוקות במיוחד והכי חשוב- שתרוו נחת מכולנו ומכל אחד לבד!
אז קבלו ברכתנו הצנועה אך הלבבית
מאיתנו האוהבים:
לימור, הושע, רועי, דרית, איריס, רן, חזי, לוטם, אלמוג, אור, עדי ועמית. (נתנזון)
 
 
אנו מזמינים את הציבור להרים עם הורינו כוסית לחיים לכבוד 40 שנות נישואיהם,
בשבת אחה"צ החל משעה 18:45 על הדשא לפני ביתנו.
נשמח לראותכם.
 
 
 
 מה בגיליון?
·         שיר שבת – יהונתן שרמן
·         באגף החברתי – ורד סוקו
·         משלחן מרכז המשק - שמוליק
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         יתומי מלחמה – מערכת הידיעון
·         לקראת החג – ענף המזון
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·         תרבותנו – אורטל לנדה
·         במרפאה – הצוות
·         בשדה החינוך – אסתר פורשר
·         למען בטחוננו – בנג'ו ברמן
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
שיר-שבת
 
"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו...; ...; ...ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות...; ...ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים; ...וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים; והזה על המטהר מן הצרעת... ושלח את הצפר החיה על פני השדה"
 
שְׁתֵי צִיפוֹרִים - חֲיוֹת, טְהוֹרוֹת,
עָפוֹת, דוֹאוֹת, בִּשְׁמֵי הֲאֵין-גְבוּלוֹת.
לֹא כְזוּג הַשְׂעִירִים - חָי וּמִשְׁתָלֵחַ,
כָּאן, לְגוֹרָלָן - לֹא חוּשׁ וְלֹא רֵיחַ.
 
עַד רִיחוּף סוֹפִיוּת שׁוּתָפוּת הֲשְׁתַיִים,
עֲתַה בְּיַד כֹּהֶן שְׁנֵי זוּגוֹת כְּנַפָיִים.
פִּרְפּוּר יַחְלִיף רִפְרוּף – עֵת אֲחַת, אֲקְרָאִית,
תִיקָטֵל בְּאִבְחָה - בִּידֵי כֹּהֶן, לְהָמִית.
 
וּכְשְׁתוּטְבָּל שְׁנִיָיה - בִּדְמֵי הֲנִקְטֶפֶת
שְׁבְּגוּפָהּ יִיסַפְגוּ וּבְרוּחָהּ הֲרוֹפֶפֶת,
גָם כִּי תְשׁוּלָח לְהֲתִירָהּ מִשִׁבְיָיהּ;
דֲם רְעוּתָהּ עוֹד יִיטוֹף עֲל פְּנֵי שְׂדֶה תוּגָתָהּ.
 
יהונתן שרמן
 
 
באגף החברתי
 
 
בעקבות הדיווח בידיעון בשבת שעברה, שסיקר את המפגש בעניין 'עבודת בני הנוער', קיבלנו תגובות מצד חברים אשר הביעו הסתייגות מהדיווח.
אחת ההסתייגויות נוגעת לסוגיית ה "בייבי- סיטר", בעיה בה נתקלות משפחות מסוימות, לא מעטות, ואשר לגביה אין החלטה ברורה בקיבוץ. סוגיה זו נידונה בהרחבה באחת הקבוצות והדעות של החברים היו מגוונות.
סוגיה זו מעלה שאלות רבות- כיצד יש ביכולתנו לעזור למשפחות עם ילדים קטנים ??? האם ניתן להתגמש בנושא זה למען חברי הקהילה שלנו??? האם עדיף שנעלים עין??? ועוד....
המשך העבודה בנושא יהיה בישיבת מזכירות פתוחה, אליה יוזמנו כל חברי הקיבוץ אשר מעוניינים להביע את דעותיהם בנושא בפני חברי המזכירות, לקראת ניסוח החלטות בנושא.
נושאים נוספים לשיח ב"קפה בצוותא" מתגבשים בימים אלו.
                                                            להתראות ב"קפה בצוותא" הבא!!!
חברי האגף החברתי.
 
 
 
משולחן מרכז המשק
הפעם דיווח קצר:
אברות – כפי שפורסם במדורי העסקים בכוונת אברות להכניס משקיע לחברה. השותף לעתיד בא מעסקי התשתיות ואנו תקווה שהחיבור יהיה מוצלח וישפר את רווחיות החברה. אנו בוחנים את המשמעויות לגבנו ולאחר שנגבש הצעה תובא העסקה לאישור אסיפת החברים.
בית האיכר – הוחלט לאפשר פעילות מוגבלת ביום העצמאות, לקבוצה של כ- 100 איש, כאשר חנית הרכבים תהיה מחוץ לקיבוץ, וכל הפעילות תהיה במתחם בית האיכר.
הודים / לול – בשעטו"מ החלו עבודות הסבת סככות ההודים ללולי פטם.
סיכום תמחירי 2009 – דיון ראשוני התקיים במסגרת האגף הכלכלי ויוצג באסיפה בקרוב.
סנאק-טיים – עקב צבר הזמנות גדול לקראת יום העצמאות נדרש למפעל שטח אריזה נוסף על הקיים בו. הוחלט להשתמש בחלק מאולם חדר האוכל לצורך כך. המערך יעבוד ממוצ"ש ועד יום שני לקראת הצהריים. הנושא מתואם ומאורגן בשיתוף פעולה עם ענף המזון. עם הסועדים הסליחה.
                                            שבת שלום,
שמוליק
  
 
שבעים פנים לתורה
 
הרב זאב קרוב
הרב זאב קרוב הוא ראש הישיבה התיכונית בקרני שומרון, ובעבר כיהן כר"מ בישיבת ההסדר בקרני שומרון. בעת מבצע עופרת יצוקה התפרסם בנו, סג"מ אהרון קרוב, שהוקפץ למבצע יום לאחר חתונתו, ונפצע באורח אנוש. הרב זאב פרסם - עוד לפני פציעת בנו - מאמר בעלון השבת 'ראש יהודי', ובו הוא הסביר את הנימוקים לגיוס בנו יום לאחר החתונה. וכך כתב הרב קרוב: "הבניין האישי והזוגי יונק את משמעותו וחשיבותו רק מהחיבור אל הציבור והכלל. אנו מברכים בברכת הקידושין 'מברך עמו ישראל על ידי חופה וקידושין'. לא מברכים 'מקדש החתן עם הכלה'".
שנה לאחר מכן, לאחר שיקום שהוגדר כנס רפואי, פורסם ראיון מרגש מאוד עם אהרון קרוב, ובו הוא הודה לקב"ה ולכל מי שהתפלל לשלומו, וסיפר על תהליך השיקום שהוא עובר ועל תחושתו שהקב"ה מלוה אותו ואת אשתו לכל אורך הדרך.
הרב קרוב כתב ספר בשם 'דע מה שתשיב לעצמך', ובו סוגיות באמונה, וכן ספר בשם 'מה שתשיב הפרשה' אשר בו הוא מעלה שאלות השקפה לפי סדר פרשיות השבוע.
 
מפירושיו לפרשת השבוע:
בספרו 'מה שתשיב הפרשה' על פרשת מצורע דן הרב קרוב בשאלה מה ניתן ללמוד מהציווי על הטהרה, והאם האפשרות של טומאה בדבר מלמדת על פחיתות מעלתו. וכך כותב הרב:
רק מי שיש בו מעלת חיים גדולה מושפע מכל מעשה של טומאה ומרגיש בו חסרון... "כתבי הקודש לפי חיבתן היא טומאתן". ישראל חביבים לפני ה'... גם ארץ ישראל חביבה לפני ה'... מסיבה זו עם ישראל וארץ ישראל פגיעים יותר ורגישים יותר למעשי טומאה, ולכן דוקא ישראל מצווים על דיני טומאה וטהרה, ובמיוחד בארצם.
...דרישת הטהרה היא רק ממי שטבועה בו מעלה והוא מסוגל לכך. משל למה הדבר דומה? - לילד שנמצא כשרוני ובעל יכולת גבוהה, ולכן דורשים ממנו דרישות בהתאם. אם לא יענה על הדרישות נראה בכך פספוס והעדר - למרות שילד אחר שלא יגיע להישגים אלה לא יֵראה לנו ככישלון. אנו מכירים כי אין לילד השני כשרונות כמו לילד הראשון.
הופעת הטומאה מלמדת על האפשרות לטהרה, כלומר על קיומה של אותה מעלה...
עניין זה אנו מוצאים גם ביחס לימי ספירת העומר. ימי ספירת העומר הם ימים של קדושה והתעלות, מיציאת מצרים ועד מתן תורה. הרמב"ן (ויקרא כג, לו) אף קורא לימים אלה ימי "חול המועד". אולם דוקא בימים אלה אירעו לעם ישראל צרות רבות עד שאנו נוהגים בהם כמה מנהגי אבלות.
...ימי הספירה אפוא הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם רגישים יותר להתדבקות בקליפות הטומאה.
 
הרב ירון
 
 
יתומי מלחמה
 
לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ביקשנו לראיין את האחים לבית שוורץ, עדנה ודוד,
הילדים של מנחם דוד שוורץ שנהרג בקרב על בארות יצחק.
תפסנו כל אחד מהם בנפרד ושמענו סיפור מרתק, מרגש וכואב, על החיים בצל השכול.
אבא של דוד ועדנה היה הצעיר מבין שישה אחים ואחיות, בן למשפחה דתית ציונית מברטיסלאבה (עירו של החת"ם סופר).
למשפחה, שחייתה בצניעות רבה, הייתה חנות לממכר מוצרי חלב. אביו, דוד אריה, יצא לעיירות מחוץ לעיר כדי להביא מוצרי חלב לקראת חג השבועות תרע"ט (1919), בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ובאחת מתחנות הרכבת נזרק מטען חומר נפץ ע"י חייל גרמני והרגו במקום. אשתו (סבתא של דוד ועדנה) נשארה עגונה למשך זמן מה מכיוון שלא נודע למשפחה מה עלה בגורלו. שאלת עגינותה הועלתה בפניו של הרב עקיבא סופר (נכדו של החת"ם סופר) והוא, אחרי גביית עדויות, התיר את הסבתא מעגינותה. בתוך העדויות מצוין שם הכפר בו הוא נקבר. בני המשפחה נחשפו לעדויות אלה שנים רבות אחרי האירוע. לימים, אחרי שנעזרו באינטרנט וזיהו את שמו של המקום כיום, נסע אחד מבני הדודים של עדנה ודוד עם אשתו לחפש את קבר הסבא. הם הגיעו לכפר קטן ומצאו את בית הקברות בחצר של אחד הבתים בכפר. שם בינות לשיחים ומצבות שחוקות נמצא קברו ועליו מצבה ברורה וקריאה. 80 שנה לא פקד איש קבר זה. מאוחר יותר עלו לקברו גם עדנה ושמואל.
מנחם דוד שוורץ נולד לאחר מותו של אביו וקרוי על שמו. גורל דומה פקד את דוד בנו כאשר נולד לאחר נפילתו של אביו בקרב בנגב וגם הוא קרוי על שמו - דוד אריה.
כשהיה מנחם-דוד ילד, כך סיפרו עליו הדודים, הוא נדרס ע"י סוס ועגלה ונפצע קשה. מאז היה לו מין כיפוף בגב. הוא היה שובב. הם היו כאמור משפחה מאד ציונית והוא חיכה בקוצר רוח לעלות כבר לארץ, אלא שכנראה היה עדיין צעיר. יום אחד הוא הלך ברחוב עם אחותו הגדולה. לפתע ראה שוטר, הוא ניגש אליו ואמר לו "קח אותה, היא לא נותנת לי לעלות לא"י...". כתגובה חטף מאחותו סטירה מצלצלת...
מנחם דוד עלה לארץ בשנת תרצ"ה  (1935) עם אימו ואחותו, בהיותו בן 15. התגורר בחיפה והיה קומונר בבני עקיבא בכפר חסידים. מאוחר יותר הצטרף לקבוצת "עלומים" בהרצליה (שהקימו אחר כך את קיבוץ סעד). הוא היה עקשן ומוצק בדעותיו ולא נרתע מפולמוס עם מנהיגי היישוב כאשר חש שהאמת הפנימית שלו סותרת את דעותיהם.
"נראה שירשתי תכונה זו מאבי, המביאה אותי לעיתים לעימותים, אם כי נראה שהתמתנתי במשך השנים..." אומר דוד.
את אשתו מרים פגש לראשונה ב"בית צעירות מזרחי" בתל אביב שם למדה אחרי שעלתה ארצה במסגרת עליית הנוער, ממש בדקה ה-90 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הם נישאו והשתקעו בבארות יצחק. עדנה הייתה הילדה האחרונה שנולדה ברמת השומרון, ממש סמוך למעבר של המשפחות לנגב ב 1945. בשלוש השנים הבאות הם חיו בקיבוץ והתחילו לבנות בו את ביתם עד המלחמה. אמם נפצעה בהפגזה הראשונה ונפגעה מרסיסים בגב ("חלק מהרסיסים נשארו שם עד יום מותה" מעירה עדנה).
במוצאי שבת עלתה האם עם שני ילדיה – עדנה ויצחק (ברקאי) – ועם שאר הילדים והנשים על המשוריין שלקח אותם לתלפיות, הרחק מהמלחמה שבה נהרג חודשיים אחר כך בעלה. עקב פציעתה לא יכלה להחזיק את יצחק (ברקאי) שהיה אז בן שנה. מיכל בלנקנשטיין (שפיר) שהייתה אז בת 9 נשאה אותו.
 
-          6   -
 
 
דוד, מה אתה יודע על אבא שלך, במה אתה דומה לו:
אבא היה פעיל מאד בחיי הקבוצה – תרבותניק, שליח ציבור, שוחט, לולן, איש ספר.
אני חושב שבכמה תחומים אני מאד דומה לו:
שליח ציבור – חלק מנוסח התפילה והניגונים בימים הנוראים ובחגים הנהוגים אצלנו עד היום מקורם בתפילתו המרגשת (כך מספרים החברים...). אני מקווה שאני ממשיך את דרכו כשליח ציבור במשך שנים ארוכות מאז גיל 23.
לולן - מאז 1972 אני מלווה את הלול הן כעובד לצידו של יוסי כץ ז"ל, הן כמרכז הענף וממש לאחרונה כפרויקטור לצד אהרון גל בבניית הלולים החדשים שמוסבים מענף ההודים לפטם.
הייתה לו תעודת שוחט. בזמן המלחמה הוא שחט את התרנגולות ושמחה שטרסבורגר בישלה אותן...
אני דומה לאבא שלי גם באנרגיות – לפי מה שאני קורא עליו.
בשכול יש הרבה כעס. בלי משים ניתבתי את אנרגיות הכעס האדירות לעשייה חיובית יחד עם אופיי התוסס שירשתי מאבא.
ממתי אתה יודע שאביך נהרג בקרב על בארות יצחק?
האמת היא שאינני זוכר. פשוט גדלתי לתוך העניין הזה מאז שאני זוכר את עצמי.
אמא הייתה שתקנית, היא נצרה את כאבה פנימה וכמעט שלא סיפרה ודיברה עליו. מדוע? אינני יודע ולא הספקתי לשאול אותה. במובן מסוים היא הייתה כעין "הלומת קרב". אין ספק שנפילתו של אבא גרמה בין השאר למחלתה ולפטירתה בדמי ימיה.
מי שהחיה את הזיכרונות מאבא היו הדודים שלי מצד אבא. קיבלתי מהם המון חום ואהבה וסיפורים שהחיו את דמותו. גם היום יש לנו קשר חזק עם בני הדודים שלנו.
אני זוכר שבגיל ההתבגרות היו לי געגועים חזקים מאד לאבא. הוא היה כל כך חסר לי.
למרות הנפקדות שלו מחיי הוא היה מאד נוכח בחיים שלי ויכולתי לדמיין אותו בלי סוף.
רק אחרי מותה של אמא,כשהייתי בן 22 הגיעו אלי המכתבים של אבא שכתב מהנגב הנצור לאימי שהייתה יחד עם חברות הקבוצה והילדים בבי"ס תלפיות בת"א. באחד המכתבים מביע אבא את התלבטויותיו לגבי "מצבה המיוחד" של אמא שהייתה בהריון, האם מתאים בתקופה קשה כל כך להמשיך את ההיריון. אז אולי ניתן להגיד שנולדתי קצת במקרה...
בעצם נולדת לחיים של יתמות, של שכול.
לא הייתי מודע לכך שאני "היתום האולטימטיבי" של בארות יצחק, כך אני קרוי בעיני. זו הייתה גאווה להיות "הבן של". הייתי מיוחד. יתום שאבא שלו גיבור ואני קרוי על שמו.
בשלב מסוים מאסתי בלהיות היתום המיוחד, זה הפך להיות משא קשה עם מחיר כבד. בתור ילד יש בזה הרבה מיוחדות, בתור מבוגר זה אחרת. במיוחד בקיבוץ. רק אז אתה מבין את המחיר של השכול. רק כמבוגר עברתי תהליכים שהייתי צריך לעבור בגיל ההתבגרות. זה היה קשה, מאד קשה, אבל חיוני. אני מרגיש שנולדתי מחדש בגיל 35,40. רק אז הצלחתי לשים את האבא הגיבור במקום הראוי לו ולהיפרד ממנו בצורה נכונה.
אני זוכר את הנסיעה השנתית להר הרצל, כל הקיבוץ נסע, זה היה אירוע קיבוצי, חברתי. במיוחד לילדים זו הייתה חוויה – נסיעה של שעתיים במשאית, בדרך מחלקים שקיות מיץ. לנו כילדים זה לא היה עצוב בכלל
 ואפילו כייף. לא זוכר אוירה דרמטית של בכי או משהו דומה. אנחנו הילדים היתומים קיבלנו הרבה תשומת לב ויחס מהסביבה. העובדה שנולדתי אחרי שאבא נהרג אפפה אותי במין הילה כזאת.
כמובן שהייתי מוותר על כל ה"תענוג" הזה ועל ההשתייכות למשפחת השכול.
כשהייתי בוגר יותר הייתי אומר את הקדיש באזכרות. הסיטואציה הזאת של לעמוד עם הפנים לקהל ולהגיד קדיש – הייתה קשה לי מאד והקושי הזה התחזק יותר ויותר עד שאמרתי שאני לא מוכן יותר להגיד קדיש באזכרות.
שכול זה משהו נורא שמלווה אותך כל החיים ואתה לא יכול לברוח ממנו. אני לא יודע איך הייתי מרגיש אם הייתי מכיר חיים ללא שכול. אולי המחיר האישי של המלחמה ההיא מביא אותי באופן טבעי לחפש דרכי שלום.
בני הדור של הוריך היו צריכים להחליט החלטות רבות ומכריעות, ציין אחת מהן שבעיניך משמעותית במיוחד.
קודם כל אני רוצה לציין שיש לי הערכה גדולה מאד לאלו שהנהיגו את הקבוצה בתקופה הקשה של המלחמה ואחרי המלחמה! הם נשארו עם האלמנות והיתומים וכל החבורה הפצועה מתוך הרגשת מחויבות, למרות שחלק מהם לא התכוונו להישאר אחרי החורבן של הקיבוץ בנגב. הנטל עליהם היה כבד מאד, כלכלי ואישי.
אחת ההחלטות הגורליות והמשמעותיות ביותר בעיני הייתה המעבר להלנה משפחתית. החלטה זו החליטו אחרי שעזבו 10 משפחות את הקיבוץ והיה משבר חברתי גדול. בארות יצחק היא השנייה בקבה"ד שעברה להלנה משפחתית. המעבר הזה בגיל 10, לי אישית לא עשה טוב כי לא היה לי תא משפחתי של אבא ואמא כפי שנזקקתי אליו, ולמרות זאת אני חושב שזה היה נכון ביותר ומכריע לגבי המשך הקיבוץ ולמשפחות.
כמובן שההכרעה המשמעותית ביותר הייתה להקים את הקיבוץ מחדש בשפלת לוד, החלטה שעמסה עליה את היתומים, האלמנות והפצועים וייתכן שמשמעותה הייתה פשוט - הישרדות.
לסיום - מה היית רוצה לשאול את אבא?
יותר מהשאלות הייתי מת לפגוש אותו, לחוש אותו ולחבק אותו.
 
 עדנה, מה את יודעת על אבא שלך?
נפרדתי מאבא כשעליתי על המשוריין במוצאי שבת שבה פונו הנשים והילדים. הייתי אז בת 3 ואני לא זוכרת שום דבר. אין לי זיכרונות מאבא.
אחרי מותו של אבא הדוד שלי מגבעת-ברנר שלח לבארות יצחק מידע על אבא ועל משפחתו. את המכתב הזה גיליתי במקרה באיזו מזוודה נשכחת כשהייתי מרכזת תרבות ואני שומרת עליו עד היום. משם למדתי הרבה על משפחתו של אבא.
עם השנים הבנתי שאבא היה גיבור מלחמה. רק בגיל 8,9 אמא לקחה אותי להר הרצל בפעם הראשונה. זה היה סיוט! לא מבית הקברות אלא מהנסיעה, נסענו שעתיים במשאית בכביש המתפתל במעלה ההר בואכה ירושלים - זה היה ממש טראומטי בשבילי!
אמא לא דיברה איתנו על אבא. גם לא שאלתי אף פעם. כשהיא נפטרה הייתי בת 25. אני יודעת שהחמצתי המון. כשהייתה כבר מאד חולה, שבועיים לפני שנפטרה, היא אמרה לי שבארון יש חליפה שחזרה מניקוי והיא לא הספיקה לתפור לה שני כפתורים וביקשה שאעשה זאת. עניתי לה שהיא תבריא ותתפור בעצמה...
אני הייתי הילדה של אמא שלי. היא לקחה אותי המון לת"א לבקר קרובי משפחה ולטייל. היא הראתה לי את "בית צעירות מזרחי" שבו פגשה את אבא לראשונה.
 
מה הם הזיכרונות הראשונים שלך?
אני חושבת שהזיכרון הראשון שלי הוא מנחלת יהודה או מתלפיות. אני זוכרת קומה תחתונה ומיטה בחדר גדול ושנחתכתי מסכין גילוח. הזיכרונות היותר ברורים שלי הם מוילהלמה. בשכבה שלי היינו שלוש יתומות (רק עכשיו אני שמה לב לעובדה הזאת...): חוה וולקובסקי, נחמה אנגלנדר ואני, אבל בגן היינו יחד עם הקבוצה של רותי סלומון (נוה) ועקיבא ברמן. לילה אחד שמענו יללות של חתולים מיוחמים. כל כך פחדתי שנכנסתי למיטה של עקיבא...
לנו היתומים לא נתנו יחס מיוחד למרות שהיינו זקוקים לזה. אני לא באה בטענות, אני מעריצה את הדור של ההורים שלי, את המנהיגים של הקבוצה ומבינה אותם שלא יכלו להתפנות לתת לנו יחס כליתומי מלחמה שאבא שלהם היה גיבור, הם היו עסוקים בטרדות קשות ביותר. בכל זאת כואב לי שלא הפכו אותנו לחבורה מיוחדת, שלא טיפחו בנו את ההילה של בני גיבורים. אבל אני מבינה אותם שלא יכלו להשקיע בנו עם כל מה שעמד בפניהם.
אני זוכרת שפעם איגוד החיילים המשוחררים מאמריקה שלחו מתנות ליתומים. קיבלנו טרקטור ועיפרון שחור עם חודים. אולי אז הרגשנו קצת מיוחדים.
כשהייתי בכיתה ט' (הקפיצו אותי כיתה) עברתי לפנימייה ביבנה. זה היה בדיוק כשעברו ללינה משפחתית.
אני חושבת שבזכות זה שהאחים שלי היו בלינה משפחתית הקשר ביניהם חזק יותר.
 
איך את רואה את ההווה והעתיד לאור חוויות ילדותך?
בעשור האחרון עברתי תהליכים שונים בהם עיבדתי אירועים וחוויות שונים מחיי והם הביאו אותי למקום הרבה יותר טוב בחיים שלי. כפי שכבר סיפרתי כאן בעבר זה גם מה שגרם לי לחזור ולשאת את שם המשפחה איתו באתי לעולם.
אני נשואה כבר 10 שנים ומרגישה שאנחנו נמצאים היום במקום ממש טוב. לפני 11 שנה פגשתי את שמואל לראשונה בדיוק ביום הזיכרון של אמא שלי.
חודשיים אח"כ, ביום ההולדת 80 של דודה חיה, התארסנו. קיבלתי מתנה משמיים. רק עוד דבר אחד חסר לי– ששמואל יבוא לגור בקיבוץ...
בחתונה שלי חסרו לי מאד אבא ואמא.
את הנוכחות של אמא בחתונה יכולתי לחוש, את אבא אני לא יכולה לדמיין.
לאמא אני מתגעגעת בכל יום.
 
בתור מראיינת אני מבקשת להכניס כאן נימה אישית: למרות שאני כבר יודעת את מה שכתוב כאן כמעט בע"פ (מרוב שקראתי שוב ושוב לצורך עריכה והגהה), בכל פעם מחדש עיני מתלחלחות... התרגשתי מאד.
אנחנו מודים לכם על ששיתפתם אותנו בחוויות  הכל כך אישיות שלכם.
 
שולי בשם המשתתפות בראיונות – איריס ואלישבע.
 
 
 -
 
 יחדיו ב-ו'
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בעניין אכילת דגים עם בשר או עם חלב.
ראינו כי הגמרא אומרת שאין לאכול דג שנצלה ביחד עם בשר מפני שזה גורם לצרעת. עניין זה נפסק להלכה גם בשולחן ערוך, אך לא ברמב"ם. יש שכתבו שהרמב"ם - שהיה גם רופא מומחה, כידוע - סבר שאין לחשוש לעניין זה בזמננו, מכיוון שלא ידוע על שום נזק רפואי מאכילת בשר עם דגים. ואולם, השולחן ערוך ושאר הפוסקים הביאו את דברי הגמרא להלכה, וכתבו שאין לאכול בשר שנצלה או התבשל ביחד עם דגים, ויש לאכול ולשתות משהו ביניהם. יתרה מכך: השולחן ערוך הוסיף שישנו גם מנהג להקדיש מערכת כלים מיוחדת לאכילת דגים!
כאשר נפלה חתיכת דג לתבשיל בשרי, או להיפך - ראינו מחלוקת האם זה מתבטל בששים (ככל שאר האיסורים), או שזה לא מתבטל מכיוון שמדובר בחשש סכנה ולא באיסור.
לסיום, ראינו כי ר' יוסף קארו כתב ב'בית יוסף' שישנה סכנה באכילת דגים עם חלב, והביא את הדברים בשם הטור, אך הטור כתב זאת רק ביחס לדגים עם בשר. פוסקים רבים טענו שמדובר בטעות סופר ב'בית יוסף', ולכן גם בשולחן ערוך לא נכתב כלום בקשר לדגים עם גבינה. ואולם, הרבה ספרדים נוהגים להחמיר ולא לאכול דגים עם גבינה או חלב.
 
הרב שייקה פישרמן, ר"מ ומחנך בישיבת פתח-תקווה, קרא איתנו במס' כתובות את הסיפור על מר עוקבא ואשתו שנתנו צדקה לעני מתוך כוונה שהעני לא ידע מי הוא נותן הצדקה. כשהחל העני לרדוף אחריהם הם נכנסו לתוך תנור, אבל רק רגליו של מר עוקבא נחרכו ולא רגליה של אשתו. כשהוא תמה לפשר העניין הסבירה לו אשתו שהוא נוהג לתת כסף בתור צדקה, אבל היא נותנת מזון לעניים שמגיעים אליה הביתה, והמזון עוזר לעניים מהר יותר מאשר הכסף.
מתוך הסיפור עלו לדיון השאלות: למה מסופר הסיפור? איפה אני מתחבר ומה עלי ללמוד מהסיפור? מה ההבדלים בין מר עוקבא לאשתו, למה ניכוו רגליו של מר עוקבא? למה חלשה דעתו?  
בדיון עלו תשובות שונות:  מר עוקבא –הצדקה היא הרגל בסדר יומו השגרתי והוא מקפיד על המעלה העליונה במצוות הצדקה:  מתן בסתר. הנתינה היא מכוח המצווה ללא קשר אישי למקבל הצדקה. מר עוקבא יוזם והולך מצד קיום המצווה.  אשתו - דואגת שיהיו לה מזונות לצדקה ונותנת לעני המבקש. היא יוצרת קשר עם העני ונותנת לו לפי צרכיו. אצלה העני הוא במרכז.
רגליו נכוו מתוך שהיה ממוקד בעצמו לעומת אשתו שהייתה ממוקדת בצרכי העניים. הוא הצטער כאשר הבין שלא ידע על מעשי הצדקה של אשתו.
החיים הם קיום מצוות בשילוב בין ההלכות המדידות והברורות לבין ההתייחסות האישית הקשורה לרגש.
 
בשישי הבא:   סהר גל רכזת הדרכה בבי"ס שדה גליל. אחראית על תחום ההדרכות, התוכן והלקוחות.
בנושא: שמירת טבע במקרא - "כל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב".
 
בשבועות הבאים:
ט"ז באייר, 30.4.10 – ערש"ק פרשת אמור: מירון איזקסון, משורר וסופר, בנושא: הריונה של עליזה
כ"ג באייר, 7.5.10, ערש"ק בהר-בחקתי: הילה אונא, עורכת לשון ורכזת מדור האישה בקיבוץ הדתי.
א' בסיוון, 14.5.10, ערש"ק במדבר: מיכאל פורת, מטפל בדיקור סיני, בנושא: בין תורה מסיני לרפואה סינית.
-          9   -
 
 לקראת יום העצמאות
ביום ראשון:
חלוקת כריכים לנוסעים לבתי העלמין:
בין 14:00 ל 15:00 בחדר האוכל.
ביום שני – יום הזיכרון:
גלגול קניידלך: 6:00 – 8:30
ארוחת צהריים תוגש עד 13:30.
חלוקת אוכל לאוכלים בבית בליל יום העצמאות ובחג בבוקר - 
בין 12:30 – 13:30 במטבח. התפריט מפורסם על הלוח בכניסה לחדר האוכל.
מי שנוסע לבית העלמין ולא יכול להגיע לחלוקה בשעות אלו מתבקש להיעזר בקרובים ובחברים. במקרה של בעיה – נא לפנות לשולי.
ביום שלישי – יום העצמאות:
לקראת הפיקניק:
בדשא המשולש שלצד חדר האוכל יוצבו שולחנות, פלטות וחמורים. נציגי הקבוצות יוכלו לבוא לקחתם עם תחילת הפיקניק.  2 שולחנות/פלטות לכל קבוצה.
בסיום הפיקניק נא להחזירם נקיים ובצורה מסודרת ליד הרמפה המערבית של חדר האוכל.
חשוב מאד – לא להוציא ציוד מחדר האוכל!!
אנא עזרו לנו לשמור על הציוד ועל הסדר במתחם.
 
"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"
בימים ראשון ושני נגיש את הארוחות בצד המזרחי של חדר האוכל על מנת לאפשר לסנאק-טיים להגביר את הייצור לקראת יום העצמאות. הם יעבדו בצד המערבי.
נא לקבל בסובלנות שינויים שעשויים להיות בעקבות זה.
חג שמח ולגאולה שלמה וקרובה!
שולי
 
לסבתא רבתה דינה פרנקל      לסבתא רבתה שרה הלוי
לסבתא וסבא עפרה ויחיאל פארן
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת הנינה-הנכדה
בת לנורית ומוריאל פארן ביתד
ותהי שמחה גדולה מאוד
 
ת ר ב ו ת נ ו
 
בפסח חגגנו – בנערינו ובזקנינו - עם חברינו לתנועה בת ה-80, בקבוצת יבנה. יש לציין שבלטנו מאוד בהשתתפות הרבה שלנו ( 3 אוטובוסים).
יום הזיכרון לשואה צוין בטקס קצר ובהרצאה מרתקת מפי עודד אלטשולר שסיפר על חיי היום יום של היהודים בגטו מזווית ראייתם של צלמי עיתונות צעירים.
אנו בעיצומן של ההכנות האחרונות ליום הזיכרון ויום העצמאות, ומתכוננים לאירועים ולפעילויות הבאות.
 
1.       תזכורת לציבור: יום העצמאות הוא אירוע קיבוצי ולכן אנו מזכירים שהפיקניק מיועד
                               לחברי הקיבוץ בניהם והוריהם בלבד.
2.       עקב הבניה והשיפוצים באזור בית הכנסת יתקיים טכס הזיכרון בחלק המערבי של הדשא, סמוך לבית קורן-פלדמן
חג שמח,
ועדתרבות
 
 
ב מ ר פ א ה
להלן שעות עבודת המרפאה בשבוע הקרוב:
יום שני, יום הזיכרון: ד"ר ליאורה 08.00 – 09.30     אחות: נעמי קורן
יום רביעי: רופא מחליף 15.30 – 17.30                  אחות: ריקי בן דוד 15.30 – 18.00
יום חמישי: אחות בלבד – מלכה – 07.00 – 11.00
                                                                                                         בברכה,
ריקי בן דוד
 
חנוך לנער
 
·       לקראת יום העצמאות מזמינים אותנו הילדים והנוער לשיר שירי עצמאות
          בשבת לפנות ערב בשעה 19.00 על הדשא לפני בית הכנסת.
·       ביום ראשון הקרוב, בשעה 15.00 במועדון לחבר יקיימו ילדי אלונים-ארזים
          את האזכרה השנתית לחברי בארות יצחק שנפלו במערכות ישראל.
 
אסתר פורשר / ועדת חינוך
 
 
היערכות בטחונית לקראת אירועי יום הזכרון ויום העצמאות
 
כבכל שנה אנו נערכים לאבטחה מיוחדת של אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות.
אבטחת האירועים תתבצע על ידי המתמי"דים בהיקף המתחמים השונים, וסיור ממונע שיפעל במשך כל אירועי החג המרכזיים. בנוסף לכך נדרשים כל בעלי האקדחים לשאת את נשקם במהלך כל האירועים הציבוריים.
ברצוננו להודות מראש למתמי"דים על מחויבותם לנושא הביטחון.  שאו ברכה!
 
שערי הכניסה לקבוץ יהיו סגורים החל מיום שני בערב, סמוך לתחילת טקס יום הזיכרון ועד ליום שלישי בערב עם תום אירועי החג. במשך זמן זה פתיחת השער לאורחים תהיה באחריות מארחיהם, למעט בשעות הלילה בהן יש שומר.  במהלך יום העצמאות, בזמן שמרבית החברים אינם בבתים השומר יסייר מסביב לקיבוץ ובכבישים הפנימיים כמו גם באזורי התעשייה השונים מסביב לקיבוץ. תורנות השמירה תפורסם על לוח המודעות. ההחלפות באחריות החברים.
 
בית האיכר
הוחלט לאפשר להם לפתוח את האתר לקבוצה מוגבלת עם ההגבלות הבאות:
·        לא תותר כניסת רכבי מבקרים לקיבוץ. הרכבים יכוונו ע"י סדרני בית האיכר לחניה במקביל לכביש מחוץ לקיבוץ.
·        על מנת למנוע "זליגה" רגלית של מבקרים לתוך הקיבוץ, יעמיד "בית האיכר" סדרן במשך כל היום על כביש הגישה הראשי של הקיבוץ, סמוך לפניה לכיוון הכביש העוקף, וכן בכיכר מחוץ לשער הראשי.
·        כל מבקרי "בית האיכר" יסומנו ע"י מדבקות מיוחדות שיוצמדו לדש בגדיהם. חבר קיבוץ המבחין במבקרי "בית האיכר" בשטח הקיבוץ, מתבקש לגשת אליהם ולהסביר בנועם כי הם נמצאים בשטח פרטי וזהו אירוע סגור לחברי הקיבוץ בלבד. על כל בעיה נא להודיע לרב"ש.
 
שיהיה לכולנו חג שמח ושקט!
     צוות בטחון
 


---------------------------------------------------- גזור ושמור --------------------------------------------
 
שומר: 050-7260389     מירס כוננות: 057-7770730        בנג'ו: 050-7537174
 
 
 
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אהד אהרן
אחות תורנית:
שבת - אריאלה פלדמן - פלאפון 5199
יום העצמאות – מי שפוגשים
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לכל חברי מועדון הזמר!
אנו מתכבדים להזמינכם לערב שירה בציבור - ערב שירי לוחמים עם הזמרת מיכל טל.
האירוע יתקיים בערב יום הזיכרון יום א', 18.4.10 בשעה 21.00, בבית העם במושב מזור.
הקהל מוזמן - הכניסה חפשית! האירוע בחסות המועצה האזורית חבל מודיעין
לפרטים: שלמה נתנזון / הפקות ואירועים 0503520092
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ביטוח מכשירי חשמל
לקראת סוף אפריל יתבצע עדכון רשימת המבוטחים בהום מאסטר (ביטוח תיקון מכשירי חשמל).
מצטרפים חדשים או מי שרוצה לפרוש מתבקשים להודיע על כך בהקדם לאליעזר שפיר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
10 שנים לפטירתו של נפתלי לנדסברג ז"ל
ברצוננו לקיים באחת מהשבתות הקרובות תערוכה מיצירותיו של נפתלי לזכרו.
לצורך התערוכה אנו מבקשות מהחברים להשאיל לנו יצירות שלו (למי שיש) שנמצאות בבתיכם.
כמו כן, חברים שיודעים על סיפורים מעניינים מאחורי היצירות מתבקשים להיות בקשר בהקדם עם הדס נאור או אסתר פורשר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ב כ ל ב י
ביום שני הקרוב, ערב יום העצמאות, שעות המכירה בכלבי תהיינה כלהלן:
06.30 – 09.00 בבוקר
11.30 – 15.30 אחה"צ רצוף !!!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לקראת החג
לשחקני הכדורסל של מוצ"ש:  במוצ"ש הקרוב ייסגר האולם בשעה 22:00 לצורך הכנת האולם למקראי חג.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
חן חן
למעטרות השערים לידיעון היום ובשבוע שעבר. תזכינה למצוות !
 
 
 
אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות ה-62 – תש"ע
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
יום שני – ה' באייר
 
                 י ו ם   ה ז י כ ר ו ן
 
יום שלישי – ו' באייר
 
               י ו ם   ה ע צ מ א ו ת
05.50
תפילת שחרית, אזכרת נשמות
08.00
תפילת שחרית של חג בבית הכנסת
 
08.30
 
יציאה באוטובוס להר-הרצל
אחראית: עדנה
 
09.15
ארוחת בוקר – "תותי עצמאות"
11.00
צפירת דומיה
10.30
לונה פארק בדשאים
 
 
 
 
נסיעה ב"רכבת"
 
 
 
11.30
ריקודי עם ברחבת חדר האוכל
                     עם הדס נאור
 
 
 
 
נסיעה ב"רכבת"
 
 
 
12.30
פיזור וחלוקת אוכל לקבוצות
 
 
 
 
פיקניק ו"נפנופים" בקבוצות
 
18.45
תפילת מנחה בבית-הכנסת
 
18.30
תפילת מנחה בבית-הכנסת
19.15
טכס זיכרון מול בית-הכנסת
18.45
"גלידת עצמאות"
ברחבת חדר האוכל
 
 
תפילת ערבית חגיגית
בבית הכנסת
 
19.45
"רבע לערבית" בשטיבל
מיד אחרי התפילה
 
מקראי חג – באולם הספורט
20.00
תפילת ערבית בבית-הכנסת
 
קידוש וסעודת חג בחדר-האוכל
 
 
 
לאחר הסעודה
הציבור מוזמן לריקודים ברחבת חדר האוכל – עוגה וקפה
 
 
 
23.30                שירה בציבור – במועדון לחבר
בליווי מוסיקלי של נדב ברמן
 
חג שמח ולגאולה שלמה!
 
 
 
AtarimTR