ידיעון 2669 פר' אחר מות-קדושים

 

בס"ד ט' באייר תש"ע
 
פרשת אחרי מות-קדושים
 
 
18.54
הדלקת נרות
0.308
תפילת שחרית
19.05
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב                            
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
 
 מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 21.15 – 23.15
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
18.00
שעור לנשים בפרקי אבות – במועדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
19.55
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד' ו'             06.00
 שחרית   ב'   ה'                 05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             18.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00 
 
עונג שבת לילדים
 
קידוש ולימוד לרגל סיום העונה
 
בבית המדרש "אבות ובנים"
 
 
ת ר ב ו ת ו ן
 
יום ראשון
17.30
צ'י קונג לבגירים
חדר האוכל
19.00
שיעור באגדות חז"ל
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
20.15
אזכרה לציון שאול ז"ל
חדר האוכל
20.45
שיעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור בפרשת השבוע עם הרב וולף
בית יוסי שטרן
יום חמישי
 
שעור ניצוצות מהדף היומי לא יתקיים
 
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
07.00
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
ביום שני האחרון חזרנו מארה"ב. תחילה ביקרנו את הוריו ומשפחתו של דאגלס והתארחנו בביתם שבפלמינגטון, ניו ג'רזי. חגגנו בחיקם את חג החנוכה ואת יום הנישואין הראשון שלנו. הגחנו מפעם לפעם לעיר ניו יורק הגדולה והסתובבנו גם קצת בוושינגטון הבירה (שהייתה מושלגת עד הברכיים). חודש לאחר מכן טסנו משם לברזיל. בקרנו חברה בסאן פאולו (שהייתה בתוכנית האולפן עם דאגלס). משם עלינו צפונה לסלבדור, הדרמנו דרך כמה חופים אקזוטיים יפיפיים עד לריו דה- ז'נירו ומשם הדרמנו אל מפלי האיגוואסו שבארגנטינה. משם המשכנו לבואנוס איירס, שהיא כמו עיר אירופאית משגעת. שם פגשנו את אביעד אדן, למדנו קצת טנגו, עשינו צניחה חופשית ואכלנו הרבה בשר... משם נסענו לברילוצ'ה (אגב, כל נסיעה היא נסיעה באוטובוס, לפעמים לא ממוזג או לא כל כך "חדיש" במשך 16 עד 24 שעות), פוקון צ'ילה. שם טיפסנו על הר הגעש הפעיל "ויאריקה". המשכנו לסנטיאגו בה כייסו אותו ברכבת התחתית מיד כשהגענו. ברוך ה' שחב"ד נמצאים שם בגולה כדי להושיט יד ליהודים במצוקה- הם עזרו לנו מאוד ונתנו לנו מקום ללון ומזון לאכול עד שנסתדר ונשיג כסף. הם היו מאוד אדיבים- לא רק שם, בכל בית חב"ד שבו העברנו את השבת או אפילו סתם ישבנו, או הכנו חלות/רוגלעך, הם היו מקסימים ומסבירי פנים. מסנטיאגו החלטנו לחזור לארה"ב במקום להמשיך את הטיולים מפאת מזג האוויר במקומות אליהם רצינו להגיע. ממש כמה ימים אחרי שעזבנו את סנטיאגו פקדה אותם רעידת האדמה הקשה. זה היה די מחריד לשמוע על זה מיד אחרי שהותנו במקום. חזרנו לארה"ב וחגגנו עימם את פורים ובפסח ערכנו שני סדרים...
אין ספק שצברנו הרבה חוויות חיוביות, מרתקות, לעיתים קצת מלחיצות.. אבל אין כמו בבית. אנחנו כל כך שמחים לחזור, לראות את כולם, לראות את הקיבוץ הקטן והירוק שלנו ופשוט להיות בארץ ישראל!
תודה לכל המתעניינים בשלומנו.
דאגלס ומורן גרוס.
 
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         משלחן מזכירת הפנים - ורד
·         בשדה החינוך – אסתר פורשר
·         עצה לניצולי שואה – יצחק שניאור
·         משהו אישי – ורד סוקו
·         כאב הזיכרון – אלי ברמן, חלי וירט
·         תרבותנו – אורטל לנדה
·         מפגש "מתנחלים" – אברהם פולובין
·         יום העצמאות שלי – עדנה
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·         מסבא לנכד – מיכל וידרמן
·         מענף המזון - שולי
·         גרעין "צבר" – פרד והצוות
·         לקראת מועצה – אביעד ישראלי
·         בוועדת השתלמויות – יחזקאל אלידע
·         מדור הרכב – עפרה פארן, יצחק שניאור
·         ליל שימורים לצעירים – הקיבוץ הדתי
·         השקת ספר חדש – הזמנה
                                 כלבו דף ולוחות זמנים.
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
שבעים פנים לתורה
 
הרב בן ציון פירר
הרב בן ציון פירר (1914-1988) נולד בעיירה רימנוב שבגליציה. הוא למד אצל סבו, הרב שמואל פירר, וכבר בגיל 18 הוסמך לרבנות ע"י שלושה מגדולי רבני גליציה. בהיותו בגיל 19 התחתן, וכנדוניה ביקש כסף להדפיס את ספרו הראשון - חמדת ציון על הש"ס. בהיותו בן 20 התמנה לרבה של העיר רימנוב, כממלא מקום אביו שנפטר זמן קצר לפני כן.
בתקופת מלחה"ע השניה שהה הרב בגליציה המזרחית שנכבשה ע"י הרוסים, אך כשביקש להצטרף למשפחתו שהייתה תחת שלטון הגרמנים, ראו זאת הרוסים כבגידה ושלחו אותו לסיביר, וכך ניצלו חייו. עם תום המלחמה שהה הרב פירר במחנה עקורים בעיירה אוֹלְם שבגרמניה, שם הוא התמנה לסגן מפקד המחנה, הקים ישיבה והטיף לעליה לארץ.
לאחר קום המדינה עלה הרב פירר לארץ, התיישב במחנה עולים בפרדס חנה, ואח"כ לתקופה מסוימת ברמת-גן ובבני ברק. כשהוצע לו לכהן כרבה של העיר באר שבע הוא סירב מכיוון שחיפש מקום שקט שבו יוכל להתמסר לכתיבה וללימוד תורה. בשנת תשי"ז התמנה לרבו של הישוב ניר גלים, תפקיד אותו נשא במשך 32 שנה, עד סוף ימיו.
הרב פירר לימד במכללת גבעת וושינגטון והקים את מסלול ההוראה לרבנים בישיבת כרם ביבנה.
ספריו: חמדת ציון (על הש"ס), הגיונה של תורה, פנים מסבירות לתורה, פנים חדשות בתורה (שלושתם ספרים על פרשת השבוע), ו'אלה הם מועדי' (על מועדי ישראל).
מלבד חיבוריו התורניים הוא כתב גם ספרי סיפורת רבים, ביניהם הספר 'סעדיה ויסמן' המתאר את קורותיו של ילד תימני שהועבר לאימוץ אצל משפחה אשכנזית.
מפירושיו לפרשת השבוע:
השבוע, בדף היומי (סנהדרין סג, א) למדנו את מה שאמרו חז"ל על הפסוק (ויקרא יט, כו) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", שסנהדרין שגזרו גזר דין מוות אינם רשאים לטעום כלום כל אותו היום. שואל הרב פירר: מה הטעם לאיסור זה? אפשר להבין את האיסור עד ביצוע גזר הדין, אבל אחרי שהנידון כבר נהרג, מה התועלת באיסור זה? שאלה נוספת: האיסור לאכול אינו למשך יום שלם, אלא רק מגזר הדין עד השקיעה. ומדוע לא קבעו זמן אחיד לאיסור זה?
מסביר הרב פירר שמטרת האיסור היא כדי לצמצם כמה שיותר את חילול השם שבהריגת אדם. כאשר חילול השם נעשה בעיצומו של יום הוא גרוע יותר, כפי שהדבר נכון גם לצד השני: על ברית המילה של אברהם ובני ביתו הודגש 'בעצם היום הזה', והובא בפירוש 'דעת זקנים' מבעלי התוספות: "בגבורתו של יום". לכן, לגבי הוצאה להורג עדיף לעשות זאת כמה שיותר קרוב לשקיעה. כך מסביר הרב פירר את איסור האכילה עד השקיעה:
ניתן לומר שה'לא תאכלו על הדם' הוא הוא המבטיח את הדבר הזה. מכיוון שאחרי שהומת הנידון יש על הסנהדרין האיסור של 'לא תאכלו על הדם' כל אותו היום, ממילא לא ימיתו אותו אלא סמוך לשקיעת החמה... וממילא ימעט חילול השם שבתליה זו ככל האפשר.
 
הרב ירון
 
 
 
לקראת המועצה                              
ביום ראשון יתקיים דיון במועצה בבקשת משפחת צוויג ללימודים של תמה בתם הבכורה בבי"ס יאס"א בירושלים, בי"ס שמיועד לתלמידים מצטיינים במגמות מדעים, מוסיקה ואמנות.
בארות יצחק חורטת על דגלה שכל ילדיה יחונכו בבתי ספר ציונים דתיים. בעבר התקיימו דיונים עקרוניים בנושא ודיונים בעקבות בקשות ספציפיות ללימודים במסגרות שונות. עד היום מערכת החינוך אפשרה לימודים בבתי ספר שאינם בעלי סמל דתי רק במקרים שלא נמצאה להם מסגרת לימודית מתאימה.
נשאלת השאלה איפה החינוך למצוינות? איך אנחנו מטפחים את המחוננים בתחומים השונים? ועוד...
בדיון באגף החברתי בנושא החלטנו לדבוק בהחלטה לשלוח את ילדינו לבתי ספר דתיים לאומיים. במקביל אנחנו בעד עידוד למצוינות ומציאת מסגרות שמתאימות לקו החינוכי שלנו. (חשוב לציין שבעבר אפשרנו לילדים לפתח תחומים שונים במסגרות מתאימות גם לאחר שעות הלימודים).
אני מזמינה את ציבור החברים לבוא לישיבת המועצה ביום ראשון. הדיון פתוח והיינו רוצים לשמוע את דעת הציבור בנושא. אמנם הדיון מתקיים בעקבות בקשתם של אבי ואביגיל אך הוא דיון עקרוני עם השלכות על אורחות חיינו.
ועוד:   
·        ביום העצמאות הבעירו בפעם השנייה תוך שלוש שבועות את מכולת האשפה ליד בית שניאור-תמים. אנחנו מבקשים מהציבור לגלות ערנות ומקווים שזה לא נעשה בזדון ממעשה "שובבות" או חלילה ע"י פירומן...
·        יישר כח גדול לכל האנשים היקרים שבזכותם נהנינו מאירועי החג. אי אפשר לציין את כולם אך בכל זאת:  יישר כח גדול לאורטל על אירועי החג, לטל ברמן על הטכס המרגש במוצאי יום הזיכרון, למילכה ויפעת שעל מקראי החג וכמובן אחרונים חביבים: לענף המזון – התמוגגנו מהשפע, מהארגון ונשארנו עם הקלוריות המרובות...
·        בתקופה הקרובה איעדר מהמשרד בימי רביעי - אני משתתפת בקורס גישור של הקבה"ד שמתקיים ביבנה ומועבר ע"י ניתאי מלמד, רב ופסיכולוג שעובד בחברת "פתרונות".
          בקורס משתתפת גם ברוריה לנדה. ההשתתפות בקורס אושרה ע"י צוות מש"א.
                                                                                                      עד כאן להפעם.
                                                              ורד – מז"פ.
 
     נר זיכרון !
     יעקב פונדיק ז"ל – י"א באייר תשנ"א
 
 
 
 
משהו אישי
בתקופה שלפני יום הזיכרון דיברו רבות בכלי התקשורת על הקושי הגדול של המשפחות השכולות בהתמודדות עם המעבר מעצב לשמחה: מיום הזיכרון ליקיריהם שנפלו במלחמות ישראל לחגיגות העצמאות של מדינת ישראל. אין ספק שהמעבר החד הוא קשה מנשוא. יום הזיכרון שמוקדש כולו לשכול מציף את הרגשות שמתחבאים בפנים כל ימות השנה: הצפירה, הסיפורים והתמונות בכלי התקשורת, הטכסים והביקור בבית הקברות.
בערב יום הזיכרון השתתפנו בטכס הזיכרון בכפר מונאש. 14 חברי הכפר נפלו במלחמות השונות. בחרתי לשתף את ציבור החברים בדברים שהקריאה שכנתי שרל'ה פרג. אותי הדברים ריגשו. אני חושבת שהם מתאימים לכל קהילה במדינת ישראל. וזה הייחוד שלנו.  
"משפחות שכולות שלנו,
אמא ואבא של...
אשתו של...סבא וסבתא של...
ילדיו של...
אחיו ואחותו של...
אנחנו, החיים סביבכם שנים רבות, הרואים אתכם בקומכם, מזקיפים קומה שפופה.
רואים אתכם בכאבכם, רואים אתכם בעייפותכם, רואים עליכם את הגעגוע.
אנחנו, הממשיכים בשגרת חיינו לידכם בעוד ששגרת חייכם השתבשה.
אנחנו, הצוחקים במלוא הגרון בעוד שצחוקכם בגרון חנוק.
אנחנו, שעושים דרמות מאירועי החיים בעוד שהדרמה האמיתית מתרחשת אצלכם.
רצינו להגיד לכם, אנשים יקרים שלנו, שתמיד תמיד, ולא רק היום,
גם כשאנחנו ממהרים ועסוקים בחיים, ולכאורה שוכחים - אנחנו לא באמת שוכחים.
בכל הזדמנות, בלי ששמתם לב, אנחנו שולחים לכם מבט תומך, מילים מחזקות וחיבוק חם.
רואים את הפנים שלכם ואת החסרים ונזכרים בסיטואציות, אפיזודות, במפגשים- בבריכה, בצרכניה, בתחנה, ביומולדת, בחצר, בגינה וגם כשמחייכים - עצובים.
רצינו בהזדמנות זאת להגיד לכם,
אמא ואבא של...
אשתו של...סבתא וסבא של...
ילדיו של...
אחיו ואחותו של...
אתם שלנו,
אנחנו שלכם,
מחבקים אתכם,
כפר מונאש".
  
 
דווקא במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות עם הפנים לבית הכנסת, במעבר החד בין העצב לשמחה ובכניסה למקראי חג הרגשתי את האוויר נכנס בחזרה אל הריאות, הרגשתי את החשיבות להיות שייך למדינה, לקיבוץ לקהילה.
אינני יודעת אם מלכתחילה היה נכון להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות. כבת למשפחת השכול שגדלה עם המעברים החדים האלה, הם, לדעתי, חלק מאתנו ולא הייתי מוותרת עליהם.
ורד סוקולובסקי.
 
 
 
 
כאב הזיכרון
יש משהו כואב בחלל, בחזה, והוא מלווה אותי מיום הזיכרון לשואה ועד יום העצמאות. תחושה הולכת וגוברת של חלל ומחנק, של כאב בנשמה, שמקבל ממש ביטוי פיזי.
ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. המספרים המבהילים מקבלים ממשות בדמותם של נופלים שהכרת אישית, או מהתקשורת. עבורי ערב זה הוא ערב של התמכרות שאינה יודעת שובעה, של עוד ועוד סיפורי נופלים מהעבר הרחוק עד לימינו אלה.
נעניתי השנה להזמנה להשתתף בטכס יום הזיכרון שנערך מדי שנה בבית-הספר התיכון ביבנה. בכל שנה מעלים את זכר כל הנופלים תוך התמקדות בשני חללים.
השנה במוקד היו יצחק קרליבך הי"ד וצבי יעקבס (בונדי) הי"ד.
יצחק קרליבך נולד בגרמניה ב-1928, עלה ארצה ב-1939 ושהה שנה בבארות-יצחק בנגב, ממנה יצא במסגרת מבצע 11 הנקודות לקיבוץ כפר-דרום, שם לחם בגבורה ונפל. הוא נקבר בבית העלמין בקב' יבנה.
תלמידי בית-הספר ערכו תחקיר וניסו למצוא קרובים שלו, אך לשווא. כנראה שמשפחתו הושמדה בשואה והוא לא השאיר אחריו שריד. בטכס הועלתה דמותו וכך זכה לאיזה שהוא זיכרון.
סיפורו של בונדי הי"ד מוכר לנו היטב. הוא הועלה ברגישות ובתמציתיות ע"י נורית וחלי. רות אמו ואביב הנכדה הדליקו נר. אמיתי אמר קדיש.
הטכס עצמו שהופק ובוצע בידי התלמידים היה מרגש ומרשים באיפוק ובמינוריות שלו. דברים קצרים ומדויקים בליווי קולית ונגן.
אומרים שביצוע הטכס הזה משתפר והולך מדי שנה, ובכל מקרה – יישר כח גדול לבית-הספר ולמבצעים.
אלי ברמן
 
 
 
להלן דבריה של חלי שנאמרו בטכס הזיכרון ביבנה
 
כתמיד, יום הזיכרון תופס אותי בהרהורים. השנה הם מתנקזים במרחק ובקירבה שבין אבא שלי לאלירז פרץ, בין קרביות לקורבנות, בין ציניות לציונות, בין אתוס לפתוס ובין יתמות לתודעה. ואיך, איך מחנכים ילדים על הרקע הזה?
באחר צהריים אביבי אחד ישבתי בבית קפה נחמד עם בתי, בזמן שבין ההזמנה לכוס הקפה היא הוציאה מתיקה דף שורות, כתוב בכתב יד עגול ויפה והתחילה לקרוא לעצמה בשקט . מגש הכסף !
הלמות ליבי ותרועת התופים בעורקיי יכלו להעיר את שוכני העפר בבית העלמין הישן בקיבוץ כנרת . ניצחנו ! הצלחנו ! חינכנו ! הבת שלי משננת לעצמה את השיר שהיא הכי אוהבת ! וזה לא אייפוד ולא ליידי גאגא - זה אלתרמן ומגש הכסף עליו ניתנה לנו מדינת היהודים . 
ואז, אבא, חלפו להם כמה ימים וההתרגשות התחלפה לה במחשבות על פצצת המצרר שקוראים לה שכול, מה היא עשתה לי מה והיא עושה לילדיי?
איך מתמודדים עם זה שהילדים שלי הכי אוהבים את הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון? שבימים האלה , כך הם אומרים, הם מרגישים הכי גאים , הכי שווים , הכי שייכים?
איך מתמודדים עם זה שהילדים שלי אומרים לי "תכניסי לך לראש שאנחנו עם נרדף". מה עושים עם החזון
הזה של "וגר זאב עם כבש"? אנחנו מסכימים בתנאי שאנחנו הזאב .
לקח לי זמן להבין שהיתמות שלי לא נעצרת אצלי, שהיא מועברת בצינורות מזוקקים ובאופן קצת שונה אל ילדיי . שהיתמות הזאת היא מערכת חינוכית שלמה ושאני נדרשת לטפל בה בעדינות רבה .
איזה דור אגדל פה? למה היא אוהבת כל כך את מגש הכסף? למה אני שמחה על זה כל כך ויחד עם זה עצובה ? איך נתמודד בהומור אבל בלי ציניות? איך נחנך אותם לגאווה יהודית ולא לגאוותנות יהודית? איך אסביר להם את חדוות הנופלים עלי קרב ותוגת האמהות המבלבלת? למה גבורה היא ערך עליןן, אבל אבא גיבור זה טוב קצת פחות?
37 שנה אחרי, ילדיי מתבגרים בסלון ויום זיכרון הוא הרבה יותר מתמונות בשחור לבן. אתה ואלירז פרץ כמשל, ובאמצע ההיסטוריה היהודית, התודעה הציונית ותפיסת עולם מורכבת.  
אנחנו מדברים עליך הרבה בסתמיות ובטבעיות, פשוט יותר ממה שאני דיברתי עליך. הילדים שואלים עליך . שואלים אותי פתאום באמצע החיים אם אני חושבת שאתה גאה בי? כשאני נוסעת לירושלים הם מבררים אם הלכתי לבקר אצל סבא? יותם כותב 'יותם צבי' על כל מבחן ובטוח שאתה חלק ממנו. אחינעם מאמינה באמת שטוב למות בעד ארצנו ודוד כותב ב"גוגל" סבא צבי ולא מבין למה אין תוצאות לחיפוש ולמה אנחנו צוחקים .
המציאות שלך, אבא, הפכה להיות מוחשית אצלי דווקא דרך ילדיי, זו ילדותי השנייה בהרבה מובנים. הם תמימים אבל מתוחכמים, הם עזי מצח אל מול המוות שלך ונטולי פניות ורגשות, הם מעבדים את זה באופן אחר לגמרי ממני ואני מקנאה בהם על זה קנאה תהומית .
בתחום הזה ,של החינוכיות, של השאלות, התהיות, והמקום הריק לתשובות, אני מצליחה לקרוא אחרת את הפסוק הצבי ישראל על במותיך – חלל .
לי נשאר למלא אותו עבור ילדיי .
חלי וירט
 
 
 
יום העצמאות שלי
מיד אחרי העוגה והקפה בליל יום העצמאות הגעתי הביתה והתיישבתי אל מול מסך המחשב כדי להעלות את רשמיי כשהם טריים עדיין.
טכס הזיכרון לפני כניסת החג היה פשוט מהמם! נתחיל בבחירת השטח – גם אם היה זה אילוץ. זה היה רעיון נפלא להפוך את הכיוון ולקיים את הטכס כשפני הקהל מול בית הכנסת. הבתים שתוחמים את הדשא ממערב תרמו לאקוסטיקה הרבה יותר טובה וגם הצלמת המקומית אמרה לי שהתמונות הרבה יותר יפות מהכיוון הזה. ריקוד הדגלים הצבעוניים, זמרתם הערבה של עופר אמיר ותמה צוייג, קריאת שמות הנופלים ברהיטות שכבר כמה שנים לא שמענו כמוה, קטעי הקישור למניפי הדגל ולשומרי נס הקוממיות - כל אלה בנוסף לכל הקטעים הקבועים עשו את הטכס למרשים ביותר ומרגש עד דמעות.
בכך לא תם חלקם של החידושים.
שירת הבנות והבנים (בנפרד אבל ביחד) שליוותה את תפילת ערבית החגיגית הייתה חידוש מרענן מאוד ואני מקווה שזוהי תחילתה של מסורת שתלווה אותנו גם בשנים הבאות, ואולי לא רק בתפילת יום העצמאות...
מקראי החג מצליחים להפתיע אותי מדי שנה בחידושים שונים ולמרות שאני יודעת את הטקסט הבסיסי ממש בעל-פה אינני משתעממת לרגע. בכל שנה מצליחים המארגנים לגוון בשירים, בקטעים מומחזים ובריקודים, וכמו יין ישן זה הולך ומשתבח משנה לשנה. פשוט נפלא.
סעודת החג בנוסח "ליל הסדר" עם הקניידלעך (חבר'ה, אל תגרמו לנו לוותר עליהם. בפעם הבאה שמזמינים אותנו לגלגל – אנא, בואו בהמוניכם...) כמיטב המסורת המקומית, ולמרות השעה המאוחרת אפילו שרנו קצת לפני שיצאנו החוצה לקנח בקפה ועוגה.
טעמתי מעט מערב השירה בהנחייתו החיננית של נדב ברמן ונהניתי. בבוקר שמעתי שאנשים המשיכו לשיר עד השעות הקטנות של הלילה וזה בוודאי בגלל שנהנו.
לילה. נחים קצת לקראת שחרית של חג עם הלל וקריאה בתורה, "תותי עצמאות" ויום חם על הדשאים סביב חדר האוכל. 
כתמיד, היה מרנין לב לראות את הקיבוץ למשפחותיו ולדורותיו מתקבץ וכל אחד מוצא לו את הפינה שלו ובוחר את הפעילויות האהובות עליו ועל ילדיו – מגלשת המים המסורתית, ריקודי עם בהנחיית הדס, קרטיבים לכל דכפין, מתנפחים, משחקי כדור, נסיעה ב"רכבת" המקומית, ועוד ועוד, והכל עם מוסיקה שמתנגנת ברקע ומנעימה את הזמן.
ובשעת צהריים מתחילים בנפנופים ויושבים לסעוד, לפגוש חברים ובני משפחה, והכל מאורגן ומוכן למופת.
על בטן מלאה הולכים לנוח מעט ולפנות ערב שבים לאזור. הפלא ופלא: אין שום זכר וסימן שמספר שעות לפני כן היה המקום הומה אדם. עכשיו הכל נקי וגלידת העצמאות מחכה לנו ומזמינה אותנו לבלות ברגיעה ובנינוחות ליד שולחנות עגולים ובכל פינה אפשרית. פשוט תענוג. 
 
מניסיוני האישי אני יודעת כמה זמן ומאמץ מושקעים בהכנת החג הזה אצלנו ואני פשוט מורידה בפניכם את הכובע. יישר כח לוועדת תרבות ולכל השותפים להצלחה והקב"ה יברך את כל מעשה ידיכם.
עדנה
 
 
 
לסיכום...
קשה לסכם בקצרה יומיים גדושי פעילויות, אך בכל זאת.
את אירועי יום הזיכרון והעצמאות ציינו כמיטב המסורת. פתחנו בטקס הזיכרון שנערך מול בית הכנסת ומשם למקראי חג ולסעודה, את הערב סיימנו בשירה בציבור במועדון בליווי נדב ברמן.
את יום העצמאות פתחנו ב"תותי העצמאות" ומשם להפנינג ולמנגלים המסורתיים. את היום חתמנו, איך לא, בגלידת העצמאות.
ולמי התודה? (בלי שמות כדי שאני לא אשכח אף אחד)
לכל מי שנתן יד, עצה ואוזן קשבת, לכל מי שאירגן והשתתף, סידר וסחב, הרכיב ופירק,
לצוותים השונים של הטקס, מקראי חג והפיקניק, לתורנים הרבים, צוות המטבח- חד"א, השומרים,
ולכל מי שתרם להצלחת החג ולכך שעבר בשלום.
ולסיום תודה אחת ענקית ומיוחדת (והפעם עם שם), לאורן, שנרתם במלוא המרץ לעבודת ההגברה לאורך כל החג, וכל זאת ברצון רב ובחיוך. 
אורטל – ועדתרבות
 
מפגש "מתנחלים" תש"ע
כמידי שנה התכנסנו בשבת, חברי גרעין מתנחלים ששהו בשעתו בבארות יצחק. עברו כבר יותר מחמישים שנה מאז השחרור שלנו מהצבא, והחברות ותחושת ההשתייכות נותרו מאז. לצערנו במשך השנים איבדנו מעל לעשרים מחברינו כי הגיל עושה את שלו.
מארגני המפגש השנה החליטו להתרכז במסר של "משואה לתקומה". במסגרת זו נבחרו שבעה מחברי הגרעין שעברו בגופם את אימי השואה, ניצלו בדרך לא דרך והגיעו ארצה כילדים בני שש עד 12 והחלו כאן בתהליך קליטה מורכב וכואב. כמו רבים מניצולי השואה הבוגרים, טרחו חברינו במשך שנים להעלים את עברם הגלותי - אם מסיבות של בושה, רצון לשכוח את העבר הכואב, וכנראה בעיקר במטרה לזרז את תהליך קליטתם במדינה שהייתה שונה מהם ומהמנטאליות ה"גלותית" שלהם.
בשבת זו נחשפנו במשך כמה שעות לסיפוריהם של חברינו שהיו ילדים ניצולי שואה שהצטרפו לאחר בואם ארצה ל"בני עקיבא" והפכו לחלק מהגרעין שלנו, כאשר לגבי חלקם כלל לא ידענו כי הינם בעלי "עבר שואתי". סיפוריהם תיארו סבל, שכול, מחנות השמדה ונדודים אינסופיים על פני ארצות אירופה הכבושה. בשבת זו באה לידי ביטוי פתיחות שהיא כנראה פונקציה של גיל, מה שמסביר את העובדה שרובנו כלל לא חשנו את שמתחולל בליבם של חלק שהם מעצמנו ובשרנו.
להערכתי, למרות הפתיחות הרבה שבאה לידי ביטוי בסיפוריהם האישיים, גם כיום הם עדיין ממעטים לדבר על תהליך הקליטה שלהם בארץ ישראל, שאצל חלקם היה טראומטי מאד. כידוע, ילדים הם עם אכזר שיודע לתקוף את ה"שונה" ו"המוזר", ועם זאת חברינו שרדו בגבורה (אם גם בלית ברירה) את ייסורי הקליטה.
איש מאתנו לא נותר אחרי השבת הזו אדיש לסיפורים שנשמעו והאירו פן שלא חשבנו שהוא נוגע לנו אישית. כל אחד מאיתנו יצא מהמפגש הנוכחי עם תובנות חדשות שלחלקנו היו זרות בעבר.
אברהם פולובין
 
 
גרעין צבר לבארות יצחק - 2010
בשבוע שעבר השתתפתי בסמינר סופשבוע ביחד עם החניכים המיועדים לגרעין צבר לבארות יצחק.
באופן כללי אנחנו זוכים לקבוצה מגובשת של חבר'ה איכותיים.  חלקם כבר עלו ארצה וכעת עובדים ו/או לומדים באולפן לעברית וחלקם נמצאים בתוכניות חד שנתיות בישיבות ובמדרשות.  הקבוצה מאוד שונה מהגרעינים האחרים בתוכנית ובמיוחד מהגרעינים האחרים בקיבוצים הדתיים.  השוני הזה מצטיין בשלושה מאפיינים עיקריים:
  1. יש יותר בנות מאשר בנים בגרעין, כאשר נכון להיום יש 11 בנות ו-9 בנים.  טרם נקבע ההרכב הסופי של הגרעין אך בכל מקרה יהיו בו לא מעט בנות.  בסמינר השתתפו 17 מתוך ה-20.
  2. מרבית החניכים הם בין הגילאים 18- 20 ורק מעטים מעל גיל 20.  
  3. רובם של החניכים הם בני משפחות אמריקאיות ממוצעות, ופחות ממחצית הם ילדים להורים שנולדו בארץ והיגרו לארה"ב.  יש לזה השלכות לגבי רמתם בשפה העברית וגם משפיע במידה מסוימת על תרבותם והתנהגותם.
כפי שכבר ציינתי, זאת חבורה מצוינת והם שמחו לשמוע שהם מגיעים לבארות יצחק ומאוד מתרגשים לקראת בואם. אנו מקווים שנקבל עדכון בנוגע להרכב הסופי של הקבוצה תוך שבועיים. בינתיים אנחנו ממשיכים בהכנות לקראת הגעתם. בין היתר, בעזרתה הנדיבה של דבורה רייניץ, אנחנו נכניס לאתר האינטרנט של בארות יצחק פינה המיועדת לחברי הגרעין שבה הם יוכלו למצוא מידע חיוני על הקיבוץ, פרטים על הצוות, הודעות ועוד. סביר להניח שבאמצע חודש מאי ניכנס להילוך גבוה יותר.
 
אני, באופן אישי, מאוד מתרגש לקראת בואם, ולאחר המפגש אתם אני גאה שבארות יצחק קיבלה על עצמה לקלוט את הגרעין ובטוח שנצליח להעניק להם את הסיוע הנדרש לקראת שירותם בצה"ל ובמהלכו.
                                                                                                                        שבת שלום,
                                                                     פרד וכל הצוות
 
 
 
ישיבת מועצה

תתקיים, אי"ה, ביום ראשון הקרוב, י"א באייר תש"ע 25.4.10, בשעה 21:10 בחדר עיון.
           על הפרק: דיון בבקשת משפחת צוויג לאשר לבתם ללמוד בתיכון שאינו דתי.
ציבור החברים מוזמן לשמוע ולהשמיע.
אביעד ישראלי – יו"ר המועצה
 
 יחדיו ב-ו'
 
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלות של מוסר ומלחמה.
בדין התורה אין פירוט לגבי העילות לצאת למלחמה (מותר אפילו בשביל להרוויח
ממון), אך יש כללים לגבי אופן ניהול המלחמה. המלחמות מתחלקות לשני סוגים: מלחמת מצווה ומלחמת רשות. הרמב"ם כותב שלפני שיוצאים למלחמה צריך להציע הסכם שלום (יותר נכון להגדיר זאת כהסכם כניעה...). אם האויב אינו מוכן לקבל את התנאים, יוצאים למלחמה, אבל כאן יש הבדל בין מלחמת רשות למלחמת מצווה: במלחמת רשות יש לאפשר לאויב אפשרות לסגת. לאחר שנכבשה העיר, הורגים רק את הלוחמים ולא את האזרחים. במלחמת מצווה, לעומת זאת, אין חובה להשאיר פתח מילוט והורגים את כל תושבי העיר.
ואולם, ראינו כי ישנו גם סוג שלישי של מלחמה, שלגביו הכללים האלה אינם קיימים, והוא מלחמת נקם. לפי המהר"ל כך יש להסביר את מה שעשו שמעון ולוי בעירו של שכם. כך היתה גם מלחמת מדיין, וכך גם שתי מלחמות כנגד מואב. במלחמות אלו אין קוראים לשלום לפני כן (שהרי המטרה היא לנקום), ובמקרים מסוימים גם מצוות 'בל תשחית' אינה קיימת (כפי שציוה אלישע הנביא במלחמה נגד מואב). לגבי השאלה האם הורגים את כולם או רק את הלוחמים, כל מקרה נידון לגופו: שמעון ולוי הרגו את כל הזכרים בעירו של שכם, במלחמת מדיין הרגו גם את כל הנשים שידעו משכב זכר, מכיון שהן היו הסיבה למלחמה, ובמלחמת דוד במואב הוא הרג שני שליש מהמואבים באופן אקראי.
לסיום, ראינו את דברי הרב קוק שמטרת התורה שלא יהיו מלחמות בעולם כלל, אלא שהתורה לא היתה יכולה לצוות על כך בשעה שכל אומות העולם התנהגו כחיות טרף והיו עלולים להשמיד אותנו. ואולם, כיום, שבקרב האומות מקובלות אמנות המכתיבות את כללי המלחמה, ודאי שהן מחייבות אותנו גם מבחינת המוסר היהודי.
 
רחלי טבת ויזל, נשיאת ביה"ד הצבאי ביפו, התמקדה בשיחתה הרהוטה והמהירה בחשיבות הקשר הדתי-לאומי. רחלי היא בתו של יצחק טבת ז"ל מראשי בנ"ע שהקים את תהיל"ה – תנועה התנדבותית לעליה הדתית: "גדלתי בבית שהאמירה המרכזית בו: אנחנו חלק משמעותי מעם ישראל ונוטלים חלק בכל המשימות תוך שמירה על הייחודיות שלנו". הודגשה חשיבות השילוב שבין הדתיים לחילונים בעשייה הכלל ישראלית, לכן הגיוס לצה"ל הוא מתוך החלטה להיות חלק מהותי גם בתוך המערכת הצבאית בלי ללכת לאיבוד. 
רחלי סקרה את מערכת המשפט הצבאי שהיא מערכת משפטית מקבילה לכל מערכת משפטית נאורה בעולם האזרחי. ככלל, כל עבירה שעושה חייל בעת שירותו הצבאי ויש לה זיקה לשירות הצבאי תידון בבי"ת דין צבאי ולא בבית משפט אזרחי. בבית הדין הצבאיים כללי הראיות וסדר הדין הם זהים למערכת האזרחית, אך יש שוני בהרכב השופטים המחייב שלושה שופטים כאשר רק אחד מהם הוא משפטן. וכן, מלבד העונשים הקבועים בחוק, ישנה גם אפשרות נוספת לענישה בבית דין צבאי: הורדה בדרגה, שהוא עונש מאוד קשה ומשמעותי, וכן גם גירוש מהצבא.  ישנן עבירות (כגון שימוש עצמי בסמים) שבדין האזרחי לא מענישים, אבל בדין הצבאי העונש יהיה חמור מאוד. היה אפילו מקרה שארבעה בחורים נתפסו עם אותה כמות סם, אך שניים מתוכם התגייסו שבוע לפני כן, והם נשפטו בבית דין צבאי למאסר, ואילו נגד השניים האחרים – שהתגייסו מיד אחר כך – אפילו לא נפתחה חקירה.
התיוג הדתי בדרך-כלל אינו משמעותי בקביעת התפקידים בצה"ל אבל יש לו יתרון בתוספת פן החשיבה הדתי. הדילמות שהיא נתקלה בהן אינן בהכרח בפסקי הדין הפליליים, אלא בעיקר בתביעות שמעלות שאלות ערכיות.
לדעתה הזוית האישית-ערכית מוסיפה הרבה לצה"ל ולחיילים הדתיים המשרתים בו.
 
בשבוע הבא ישוב אלינו כדאשתקד: פרופ' מירון ח. איזקסון, חתנה של נוחה שמיר, משורר וסופר
שישתף אותנו בשאלות ודילמות מספרו החדש 'הריונה של עליזה'
 
 
מסבא לנכד
צירוף מקרים, יד הגורל, או סתם סיפור מעניין. תשפטו אתם.
בטרם הוציא הקיבוץ הדתי מחזור ליום העצמאות, הכין הרב גורן באמצעות בית הכנסת הגדול בתל-אביב לקט תפילות ליום העצמאות. הלקט יצא לאור בשנת תש"ל (1970). לימים צורף לקט זה למחזורי יום העצמאות שירשתי מהוריי ועבר מהכרמל לבארות-יצחק.
כנראה שבאחת השנים נשמט ממחזור אחד ונשאר בתא בבית-הכנסת.
בערב יום הזיכרון חזר שמוליק מבית הכנסת אחרי מעריב ובידו דף נייר כתוב שמצא אותו בתוך הלקט כאשר חיפש חומר אחר.
שמוליק זיהה את כתב ידו של סבא שלו שאותו לא הכיר, שכן נולד לאחר מותו ונקרא על שמו. בבית הוא שמע הרבה סיפורים על סבא המוזכר תדיר בביתנו.
המכתב אינו חתום (כנראה טיוטה). קראתי והתרגשתי. לא הכרתי את הכתוב. דעותיו ידועות לי וחינוכי נוצק מתוך עמדותיו. המכתב הוא מחאה על "האדרת" רבנים והתייחסות אליהם שלא כאל בני אדם רגילים ובעלי חולשות.
רק לפני ימים אחדים עמדנו בבית הקברות בחיפה ביום הזיכרון לפטירתו של אבא (ר"ח אייר שהוא גם מאוד סמלי לדמותו), העלינו קווים לדמותו, הגיגים ומחשבות אחרות.
הכתוב אקטואלי גם לימינו ואולי אף יותר, גם בחלוף ארבעים שנה אחרי שנכתב.
הרהרתי בלבי שלא סתם הכתוב נפל בידי שמוליק, ואולי בראש ובראשונה הוא מיועד אליו, אף שאינו מסכים כל כך לרוח הדברים. ודי לחכימא ברמיזא !
איך אומר שמוליק? " הכל מההשגחה".
מיכל וידרמן
 
 
 
מענף המזון
עם סיום סעודות השבת הציבור מתבקש לאסוף את הכלים כך שהמזלגות בנפרד, הסכינים בנפרד והכפות בנפרד.
גם האוכלים בבית מתבקשים להביא את הסכו"ם לשטיפה כשהוא מופרד לסוגיו.
הנושא מתואם עם הרב.
בתודה על שיתוף הפעולה
שולי
 
 
 חנוך לנער
!!! בשבת זו נציין את
      סיום העונה בבית המדרש לאבות ובנים בקידוש ובלימוד משותף להורים וילדים.
הקידוש יתקיים לאחר תפילת מוסף ברחבת בית הכנסת ולאחריו הלימוד בתוך בית-הכנסת.
כל ילדי ארזים-אלונים שהשתתפו בתכנית מוזמנים ביחד עם הוריהם, סבים וסבתות.
 
!!! לרשום ביומן !
ביום ראשון כ"ה באייר 9.5.10 בשעה 21.00 במועדון לחבר
תתקיים הרצאה להורים  של ילדים בכיתות א' – י"ב, ע"י מרצה אורח מ"האקדמיה להורים".
זהו גוף שנותן הרצאות ללא תשלום בנושאים מגוונים בתחום ההורות, ע"י מרצים בכירים מהאקדמיה, פרופסורים ומומחים בתחום החינוך.
אנו נקיים מיני סדרה של הרצאות, והפעם בנושא:
איך ליצור הרמוניה בהצלחה עם ילדינו בעזרת סמכות הורית.
 
!!! לקראת הדיון במועצה בבקשת משפחת צוויג נתבקשנו להביע את עמדת וועדת חינוך.
הדיון בוועדה התמקד בחשיבות שאנו רואים בשמירה על נהלי הקיבוץ בדבר שליחת ילדינו למוסדות דתיים- לאומיים בלבד מחד, ומאידך בחשיבות שאנו רואים בקידום ילדינו כפרטים בתוך המערכת ובטיפוח מצוינות מתוך אמונה כי ילדים אלו יקדמו את החברה כולה.
הוועדה לא הצליחה להגיע לדעה אחידה ומגובשת והמחלוקת בנוגע להחלטה נשארה בעינה.
אנו מצפים לדיון במועצה.
אסתר פורשר – ועדת חינוך
 
 
לחברים ניצולי שואה
לאחרונה קיבלו החברים המבוגרים שאלון מקופת חולים, בנושא ניצולי שואה.
אני ממליץ להשיב על השאלון, למלא רק את הפרטים האישיים ואיזה רנטה מקבלים ולשלוח במעטפה המצורפת לשאלון.   לדעתי, אין צורך למלא את השאלות הרבות הנוגעות למיצוי זכויות ניצולי שואה.
בעבר המלצתי לא למלא את השאלון, אך בבירור נוסף המליצו לי בכל זאת למלא ולשלוח.
מי שלא יודע מה לענות - יכול לפנות אלי עם השאלון ואני אעזור לו.
מי שזרק את השאלון, אני יכול לצלם עותק ולתת לו.
בברכה,
איקה שניאור
 
  
בוועדת ההשתלמויות
מידע והנחיות כלליות של ועדת השתלמויות למתכננים לצאת ללימודים בשנה"ל הקרובה
 
  1. ככלל יש שני סוגי השתלמויות:
א) אישיות – כאלה שעלותן עד 2,500 ₪, תקופת הלימוד שלהן קצרה, הן מתקיימות בשעות הפנאי, ועניינן: העשרה, ניצול הפנאי ועיסוק בתחביבים.
ב) משקיות – כאלה העוסקות בהסבה מקצועית, כאלה המכשירות את הלומד למקצוע או תפקיד שרווח כלכלי בצידו, או כאלה, שדרכן יוכלו המשתלמים להביא תועלת מוכחת לכלל. מחירן של אלה בדרך כלל גבוה מהסכום המוקצב להשתלמויות אישיות.
 
  1. השתלמות אישית אינה מזכה בהוצאות נלוות (כלכלה, נסיעה, אכסניה וכד'), אינה יכולה לבוא על חשבון העבודה, ולא תאושר שנה אחרי שנה ברצף. לעומת זאת, בהשתלמות מקצועית משתתף הקיבוץ בהוצאות הנסיעה והכלכלה בכפוף לתנאים ברורים ומחייבים, הלימודים מתקיימים ברצף ובשעות העבודה.
 
  1. חשוב לדעת: לפני שמתקיים דיון בוועדת השתלמויות בבקשות המשתלמים המשקיים, נערך דיון מקדים בעניינם בצוות מש"א. משתלמים המתכננים לצאת ללימודים משקיים, ידאגו לתאם פגישה עם הצוות, לפני שיגישו בקשה לוועדת השתלמויות.
 
  1. המבקשים לצאת להשתלמות מכל סוג שהוא, יגישו את בקשותיהם עד סוף חודש אוגוסט השנה,
            על גבי "טופס בקשה להשתלמות", באופן הבא:
v    המשתלמים יקפידו למלא בטופס הנ"ל את כל הפרטים (לפי ההוראות הרשומות בראש הדף), כדי שלוועדה יהיה המידע הנחוץ לדיון.
v    לבקשה יהיה מצורף הנייר הרשמי של המוסד ובו הפרטים הבאים: נושא הלימודים, משך הלימודים, המחיר לשנת הלימודים/לתואר כולו, תנאי התשלום, דמי הרישום, דמי שמירת מקום, דמי ביטול. 
 
  1. למשתלמים שאושרה בקשתם יימסר דף ובו הסכם השתלמות ובו הכללים הנוגעים להתנהלותם במהלך תקופת ההשתלמות. הם יקראו ויאשרו בחתימת ידם את התחייבותם להתנהל עפ"י הכללים שנקבעו.
 
  1. החזרים כספיים: כל התשלומים מבוצעים באופן אישי ע"י המשתלמים במזומן או דרך כרטיסי אשראי האישיים שלהם. זיכויים ינתנו ע"י רכז הוועדה כנגד קבלות/חשבוניות, וע"ג "טופס בקשה לזיכוי הוצאות השתלמות", הנמצא בתא "השתלמויות" במזכירות הטכנית. מומלץ לכל המשתלמים הזכאים להחזרים, לדווח עד ה-10 בכל חודש על הוצאותיהם. שימו לב: את הדף המלא יש להשאיר בתא. לאחר אישור הוא יוחזר לתא הדואר של המשתלמים על מנת שיוכלו לעקוב אחרי הזיכוי. באחריות המשתלמים להגיש את הדף להנה"ח.
ועדת השתלמויות
 
  
על גלגלים
תזכורת לנהגות / נהגים
את כל כלי הרכב שנוסעים על סולר יש לתדלק בתחנה של הקיבוץ (חיסכון !!!)
את כלי הרכב שנוסעים על בנזין יש לתדלק בתחנת TEN במתחם המסחרי.
כאשר התחנה סגורה אפשר לתדלק בשירות עצמי: מכניסים את הכרטיס הצמוד לקלסר הרישום לעמדת התדלוק ומקישים את מספר הרכב. מכניסים את צינור המשאבה בפתח מיכל הדלק של הרכב.
את הקבלה יש להביא אליי למשרד ולציין את שם הנהג.
בהזדמנות זאת אני מבקשת:
א. לשמור על ניקיון כלי הרכב – ניקוי בתחנה הוא יקר ואנו מבצעים זאת לא יותר מפעמיים בחודש.
ב. אם נתקלתם בזמן נסיעה בבעיה תפעולית ברכב, נא להודיע לי בהקדם באמצעות פתק או בטלפון 973
   במשרד כדי שאוכל לטפל בתקלות בזמן אמת ובמהירות
זכרו: כלי הרכב ישרתו אותנו נאמנה אם נקפיד לשמור עליהם.
שבת שלום ונסיעה טובה ובטוחה,
עפרה / רכזת רכב
 
 
טיפ
איך להגיע למשאבת הדלק מהצד הנכון?
בכל פעם שאני מגיע לתחנת הדלק כדי לתדלק את הרכב, אני לא יודע מאיזה צד לבוא אל המשאבה.
אני עוצר, פותח את הדלת ומחפש את פיית מילוי הדלק ברכב.
אז יש לזה פטנט פשוט שרץ ברשת.
רוצים לדעת באיזה צד?
תביטו במד הדלק (זה לא שעון...) בלוח לפניכם. בצד ישנו אייקון קטן של משאבת דלק ולידו חץ קטן המצביע על הצד שבו נמצאת פיית הדלק. זהו.
אם החץ מצביע ימינה , סימן ששם מיכל הדלק ולכן יש לבוא משמאל למשאבה, ולהיפך.
תבדקו...
                                          איקה שניאור
 
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר
אחות תורנית: - ברוריה לנדה - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הזמנה
שבטבע מספר 7 תתקיים בע"ה מיד אחרי שבועות, בתאריך ט' בסיוון, 22/5 פרשת נשא.
מיקום עדיין לא נקבע. המעוניינים להצטרף מוזמנים לפנות לגיל אמיר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תקציבי פיתוח 2010.
השנה, כבשנים עברו, קיבלנו התחייבות מהמועצה האזורית לתקציבי פיתוח בגובה של 500,000 ₪.
המזכירות מינתה צוות שירכז את כל ההצעות/בקשות, יגבש הצעה מסודרת ויגיש למזכירות.
חברי הצוות: אליהו לוי, ורד סוקו' ובנג'ו ברמן.
הציבור מוזמן להעביר את הצעותיו לאחד מחברי הצוות עד לתאריך 2/5/2010.
בנג'ו, ורד ואליהו.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לזכרו של נפתלי לנדסברג ז"ל
בשבת הבאה, פרשת "אמור", תתקיים תערוכה מיצירותיו של נפתלי לנדסברג ז"ל במלאת עשור לפטירתו.
הציבור מוזמן לחדר האוכל בשבת לפנות ערב בשעה 19:00 ליהנות מהתערוכה ומ"סיפורים שמאחורי היצירה" מפי חברים ומשפחה.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ציון שאול ז"ל
ביום שני הקרוב, י"ב באייר תש"ע 26.4.2010 בשעה 20.15
נקיים בחדר האוכל ערב לזכרו של עובדנו המסור והבלתי נשכח.
הציבור מוזמן !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
 
AtarimTR