ידיעון 2670 פר' אמור

 

בס"ד ט"ז באייר תש"ע
 
פרשת אמור
 
 
18.59
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית
19.10
מנחה, קבלת שבת, ערבית
 
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
21.30
שלום זכר לכבוד הרך הנולד
לבית פלדמן - במועדון
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
 
 מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 21.15 – 23.15
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
20.00
ערבית, ספירת העומר, הבדלה
 
הרב ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד'  ו'            06.00
 שחרית   ב'  ה'                 05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל     13.30
 מנחה בבית הכנסת             18.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00 
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
לימוד פרקי אבות
 
    כיתות א'-ג' - עזי אלטשולר
 
    כיתות ד'-ו' -  יוסי שניאור
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
17.30
אזכרה לנפתלי לנדסברג
חדר האוכל
19.00
שיעור באגדות חז"ל
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
20.45
שיעור לצעירים
בית ע' שטרן
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור בפרשת השבוע עם הרב וולף
בית יוסי שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
09.00
יחדיו ב-ו'
בית שפירא
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
ביום חמישי קיבלנו בהתרגשות ובשמחה רבה את פניה של ויל לודוויג שבאה לבקרנו מהולנד.
לפני 67 שנה הסתתרה אמא וסבתא שלנו, שרה הלוי, אצל משפחת לודוויג - ריק, טים והבן קייס, בהולנד. לאחר כמה מקומות מסתור אותם נאלצה לעזוב הם שמרו עליה במשך שנתיים עד לסיום המלחמה.
עכשיו, כהמשך לציוני הזמן היהודי האחרונים: פסח, יום השואה, ויום הזיכרון ויום העצמאות, שהם ראשית צמיחת גאולתנו, אנו זוכים לארח כאן בארצנו את ויל, כלתם של ריק וטים לודוויג, אלמנתו של בנם קייס.
אמא וסבתא שלנו, שנותרה לאחר השואה בודדה ויחידה ממשפחתה, מוקפת היום ילדים, נכדים ונינים כ"י.
מעט לפני חג השבועות, הוא חג הקציר, ואנחנו זוכים לקצור (גם) בתקופה זו את פירות מעשיהם של חסידי אומות עולם.
בשבוע הבא, יחד עם ויל, נחגוג בר מצווה לנין הראשון (אחרי שלוש נינות), ושוב נאמר תודה רבה לקב"ה ותודה למשפחת לודוויג על מסירות נפשם, כי בזכותם אנחנו.
חמולת הלוי
 
מה בגיליון?
·         שבעים פנים לתורה – הרב ירון
·         דברים שרואים משם – אורית (גרינברגר) נצר                     
·         נפתלי לנדסברג – עשור לפטירתו
·         דה-ז'ה-וו עצמאות – נאוה סלומון-איטלי
·         איפה ישנם עוד אנשים... – מיכה אמיר
·         שאלה של חינוך – אבי צוייג
·         יחדיו ב-ו' – סיכום שבועי
·      במועצה – אביעד ישראלי                               ק ר א ת ?     מ ח ז ר ת !
·         בקיבוץ הדתי – ליל שימורים, עמוד"ש
·         הזמנה להשקת ספר
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
     נר זיכרון !
     זלמה וינד ז"ל – כ"א באייר תשס"ח
  
 
שבעים פנים לתורה
 
 
הרב מרדכי ברויאר
הרב ברויאר (1921-2007) היה נין של הרש"ר הירש, והוא אשר תרגם את פירושו לתורה. הוא נולד בגרמניה, עלה לארץ בגיל 12, למד בישיבה התיכונית 'חורב', ואח"כ בישיבות 'קול תורה' ו'חברון'. בזמן מלחמת העצמאות הוא שימש כמדריך של גרעין בני עקיבא שהגן על ביריה. הוא עסק רבות בחקר המקרא, ואף הוציא לאור את התנ"ך בהוצאת מוסד הרב קוק ע"פ הנוסח של כתר ארם צובא. בשנת 1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
הרב ברויאר הכיר היטב את התיאוריות השונות של ביקורת המקרא, וכנגדן הוא פיתח שיטת לימוד מקורית בתורה, שידועה בשם 'שיטת הבחינות', על פיה התורה ניתנה ע"י הקב"ה באופן כזה שהיא משקפת נקודות מבט שונות לכל סיפור ולכל מצווה, ורק החיבור בין כל הבחינות יוצר את התמונה כולה.
הרב ברויאר כתב שלושה ספרים: פרקי מועדות (2 כרכים, על ענייני החגים), פרקי בראשית (2 כרכים - על ספר בראשית) וספר על טעמי המקרא.
כמו כן הוא היה בין חברי המערכת של פירוש 'דעת מקרא', ופרסם מאמרים רבים. 
מפירושיו לפרשת השבוע:
פרשתנו מכילה את פרשת המועדות, אשר מפרטת את מעגל השנה: פסח, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת. בספרו 'פרקי מועדות', במסגרת הפרק העוסק בראשי השנים, (עמ' 492) עושה הרב ברויאר הקבלה מעניינת בין מעגל השנה למעגל היממה, ומראה את ההבדל בין התפיסה הנוצרית לתפיסה היהודית:
העובדה ששנה מתחילה בתאריכים שונים, אין בה כדי להתמיה... שהרי השנה היא תקופה, מעגל של זמן, שאין לו תחילה ואין לו סוף, ולפיכך עצם המושג של ראש לשנה הוא פיקציה משפטית: כל נקודה שבמעגל יכולה להיחשב תחילת מעגל...
האמור בתקופה הגדולה של השנה אמור גם בתקופה הקטנה של היממה... שהרי נראים הדברים ששתי עונות השנה מקבילות לשתי עונות היממה. כביכול, הטבע ישן בחורף, ורק בקיץ הוא מתעורר לחיים, וכן הדבר ביממה... מחוץ למקדש היום מתחיל בערב, וגם כי יתרומם לקראת בוקר וצהריים, יסתיים היום בערב. ואילו בתחום המקדש היום מתחיל בבוקר, ואף כי ישקע בערב ובלילה, בסופו יהיה בוקר. וכן הדבר גם בשנים. שנת הארץ ותוצרת הארץ מתחילה בסתיו, ואם גם יבוא אביב וקיץ, באחרית השנה יהיה הסתיו. כנגד זה שנת ישראל, שנת חגיו ומלכיו, מתחילה באביב, וגם אם יבוא סתיו וחורף, באחרית השנה יהיה האביב.
גם אומות העולם (=כוונתו לנוצרים) מכירות ראשי שנים וימים. והנה היממה שלהם מתחילה בחצות הלילה, ובמקביל לכך הרי הם מונים שנים מאמצע החורף... יומם ושנתם הם מחושך לחושך. בתחילת יומם הם שקועים בתרדמה ובראש שנתם קיפאון וצינת מוות, ואם גם יתעוררו ויראו חיים, סופם תרדמה וקיפאון של מוות.
הרב ירון
 
 
דברים שרואים משם
לכל בית בארות יצחק :
רק מילה אחת או שתיים לא יותר מזה... תודה לכל אלו שזיכו את הורי בדירה נאה.
ויותר מכל מודה על הדרך שבה התבצעה העבודה.
היה שם כבוד לחבר המתבגר (על אף שהוא לא ממש יאהב הגדרה זו).
הייתה שם הערכה ואהבה למה שאנו קוראים "חבר", והתוצאה שהיא להנאתם של הורי ולרווחתנו הילדים המגיעים לבקר - מופלאה ! תבורכו ותתברכו.
 
ומעניין לעניין : קראתי בידיעון שמקיימים שיח גלריה ותערוכה לכבודו של נפתלי לנדסברג ז"ל וחשבתי שאני רוצה לשתף אתכם בדברים שכתבתי...
בראש השנה תש"ע התבקשתי לכתוב על אדם שהשפיע עלי וגם אם קשה להצביע על אחד שהשפיע – אנסה...
בראש ובראשונה הבית שלי. בית משפחת גרינברגר: אמא עטרה, אבא אשר ואני אורית, ילדה בכורה בין ארבעה ילדים - בית שהיו בו תמיד - ועד היום- דלת פתוחה, לב חם, טוב טעם שיש בו מאפה טוב וגם תמונות וכלים, שירה ישראלית, ספרים המון, תקליטים ודיסקים.
אבא - איש מיוחד עם אג'נדה של חברים מהצבא ותדמית של ילד בכור על כל המורכבויות שבו.
אמא - שהיא סוד שיח, חברה טובה של המון אך במיוחד שלי.
אמא ואבא - שאצלם לתת זה יוצא מן השרוול, זה לא משהו שמדברים עליו, זוהי דרך חיים.
בבית הרחב - בארות-יצחק - זוג מיוחד אחר/שונה: היא יהודית - מבשלת מדופלמת, מטפלת שלי אהובה "על באמת". הוא נפתלי - אמן בעל שם, איש תרבות, איש העולם הגדול - מהם ספגתי את אומנות הבישול, את אומנות התרבות, ומסתבר - לאחר שנים רבות – גם את הצבע אותו לקחתי בשנים האחרונות ככלי ביד היוצר!
נפתלי - איש שאינו תואם באופן של אחד על אחד את הרחוב הקיבוצי, לא תמיד מובן, לא תמיד מתחבר. באמתחתו - ניהול גלרית הקיבוץ, קייטנות אגדתיות בסידני- עלי שהן פרי יצירתו, ערבי תרבות פנימיים מושקעים ואיכותיים, אלפי תמונות מרהיבות שיש בהן ערבוב של חושים וצבע.
ונדמה לי שיש בי, אורית, קווי צבע מקבילים, שהם - אבא ואמא שלי, ויש את המיוחד, לעיתים אחר, לעיתים שונה, שלקחתי עימי מיהודית ונפתלי.
בשנים האחרונות יוצא לי להיפגש עם אנשים שונים במקומות שונים, לא פעם שמו של נפתלי מתנוסס כ: 'היא מהקבוץ של נפתלי.. ' ואני מרגישה גאווה ומספרת מיד על הקשר המיוחד, על ההשפעה הטובה שהיא כל מה שכתבתי ברשימתי.
את יהודית ונפתלי אהבתי והערכתי ומהם קיבלתי המון.
אורית (גרינברגר) נצר, עין הנצי"ב
 
 
לסבתא רבתה לאה ברמן
מזל-טוב בהולדת הנין
נכד למרגלית ויעקב בת-מור
בן ליסמין ורונן כץ בגדרה
טוב ינחיל בני בנים
 
 
10 שנים לפטירתו של חברינו נפתלי לנדסברג ז"ל
להלן לוח הזמנים המדויק והמעודכן.
תערוכה מציוריו וכתביו, תהיה מוצגת בחדר אוכל לסיור וצפייה, החל מיום שישי בערב, ט"ז אייר 30/4/10
ולמשך כל שבת פרשת "אמור".
ביום ראשון י"ח באייר 2/5/10  עלייה לקברו בשעה 16:30 מתחנת "וינד".
לאחר מכן, התכנסות בחדר אוכל לתוכנית:
              * סיור בתערוכה בליווי בני המשפחה
              * תפילת מנחה
              * דברים לזכרו
              * מצגת
              * קטעי שירה ונגינה
* כיבוד קל
כל הציבור מוזמן !!!
הדס נאור והמשפחה
 
סליחה, טעיתי
בכתבה שלי על יום העצמאות שכחתי לציין כי זכינו השנה לברך שהחיינו על
מחזור התפילות המהודר ליום העצמאות שהופק ע"י לאה לוי ומשפחתה לזכרו של שלמה ז"ל וניתן במתנה לבית הכנסת. כבוד רב לבית הכנסת שלנו שיש לנו מחזור מהודר כזה. שנזכה להתפלל בו עוד שנים ארוכות.
עדנה
 
 
לסבתא רבתה וסבא רבה זהבה ויעקב שניאור
לסבתא וסבא הטריים שולי ואהרן גל
ולכל המשפחה
שפע ברכות
בהולדת הנינה
הנכדה הבכורה הילה
בת בכורה לטובית ואביתר גל באבני-איתן
בת תחילה סימן יפה לבנים
 
 
 
לזכרו של ציון שאול ביום השנה לפטירתו
כל אחד מהיושבים כאן הערב נושא עימו הרבה זיכרונות מציון.
לבני המשפחה יש את הזיכרונות מהאבא שכל כך דאג ותמיד היה גאה בכולם. עקב בדריכות וברגש, ליווה כל צעד ושעל של כל אחד ואחת, כל התקדמות בלימודים, כל צעד בקריירה, עם כל כך הרבה אהבה וגאווה עסק בפיתוח ובטיפוח המשפחה.
לחברים ולמכרים יש את הזיכרונות של האיש הגבוה עם המבט הטוב בעיניים. האיש עם חוכמת החיים הפשוטה, המובנית והמסודרת. חוכמה שיש בה מענה כנה וטהור לכל שאלה, לכל דילמה. חוכמה שמשאירה לשומע מעט מקום לשאלות ולתהיות והיא מובילה אותו בבטחה אל מחוזות חפצו בשבילי החיים. חוכמה שלא נקנתה בשום אוניברסיטה מוכרת אלא בפקולטה למדעי החיים. שנה אחר שנה, תואר אחר תואר. מסלול לימודים אינסופי. מסלול שאף פעם לא בוגרים אותו. ציונים, אותות ותארים מתקבלים בו בצורת צלקות ויבלות בידיים ובדמות הלבנת שערות בראש, ככל שהן נשארות שם. וציון הוא בוגר בהצטיינות יתרה. פרופסור!
ויש ערימה ענקית של זיכרונות מגידולי שדה. דורות רבים של גד"שניקים צעירים, או שלפחות היו פעם כאלה ועברו אצל ציון סדרות חינוך. הנה כמה תמונות שאני נושא עימי: אני מתלמד אצל ציון בפיקוח מזיקים. לא בשביל להיות פקח. אולי בשביל לרפא קצת את מחלת ההגה ואולי הבוס (נחום? יששכר?) חשב ש"טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו". כך או כך, אנחנו הולכים בתוך כותנה די סבוכה, הרבה אחרי 'הססה', ומחפשים הליוטיס. זחל שקובע את משכנו בתוך הלקט. אם הזחל נמצא בהתיישבות בודדים – לא נורא, מאפשרים לו להמשיך וליהנות. אבל אם הוא – כמו ישראלי טוב – רץ לספר לחברה והם באים בהמוניהם, המצב דורש טיפול. הייתי צריך להקדים ולהסביר איך עובד פקח "נורמלי". מודד קטע של מטר אחד ומסמן אותו בסרט סימון. בקטע המסומן, הוא יבחן באופן שיטתי את כל ההלקטים. כמה מאות. שיח אחרי שיח, ענף אחרי ענף, מלמטה כלפי מעלה, ובכל ענף – מהמרכז החוצה, הלקט אחרי הלקט. בוחן אותם ומחפש חורי כניסה או יציאה של הזחל הסורר. כעבור כך וכך שעות עבודה, הוא יכול לרשום בפנקסו שמצא 84 זחלים למטר. אם הוא פקח יסודי, הוא יבדוק עוד שניים או שלושה מקטעים כאלה ואז, יעיין בספר ההמלצות ויחליט אם הממצאים מצדיקים ריסוס או לא. שלושה, ארבעה מקטעים כאלה זה יום עבודה ואת החלקה הבאה הוא יעשה מחר. הפקח ה"לא נורמלי" שלנו, יש לו שפה משותפת עם הזחלים. הוא קורא להם והם שורקים לו בחזרה אבל בקול שרק הוא שומע. המתלמדים, ואפילו הותיקים והמנוסים, לא מצליחים להגיע לתדר של התקשורת הזו ולא קולטים את השדר של המזיקים. אז ציון נכנס לשדה בביטחון מלא, ללא כל היסוס ואומר לי: "סחבי-פה-לא סריך-לרסס-עדיין." אני שואל איך יודעים והוא אומר לי, באותו ביטחון שאין כל כך הרבה זחלים ויש אויבים טבעיים – ארי נמל – שיטפלו בהם. אני לא מבין איך מגיעים למסקנה ומבקש הסבר, מה זה בכלל ארי נמל? ואיך יודעים כמה הליוטיס יש? ושזה לא יותר מדי? וציון בחביבות רבה אומר לי הנה בוא אני אראה לך את ההליוטיס ותראה שאין הרבה. והוא שולח את הידיים קצת הצידה וקדימה, נוגע לא נוגע בעלים. הולך כך עם החיישנים המושטים. העיניים שלו ממוקדות בדיוק בזווית, חודרות לתוך השיחים.
אפשר בקלות לדמיין קרן לייזר יוצאת לו מכל עין ונוגחת את ההלקטים. הוא הולך בשורה, לא מאד מהר אבל גם לא בזחילה ובנונשלנטיות הוא קוטף הלקט תמים למראה, שולף אולר מהכיס ומנתח אותו באמצע. ובתוך ההלקט, שוכב מקופל ומבויש הזחל שנתפש בקלקלתו. איך ציון? ראבאק! איך החלטת לשלוח יד דווקא להלקט
 
 הזה מבין האלפים שסרקת בחצי דקה האחרונה? "והנה", הוא קוטף עלה ומראה לי, "זה הארי נמל". הוא שולח להם את הקרן או איזה זמזום בתדר גבוה והם מגיבים אליו באותם אותות נסתרים שרק ציון קולט. ולא צריך
לומר שהאבחנות והמסקנות שלו היו מדויקות להפליא. הוא גם ידע לתת דיאגנוזה מבוססת ומנומקת וגם היו לו ה'בסים', לקבוע עמדה נחרצת לגבי צריך לרסס או לא צריך. ואם הוא קבע שצריך, חבל על הזמן של הרסס. ציון עוקף את כל הסמכויות בענף, תוקף את הרסס ישירות. מתיישב לו על הוריד ולא עוזב אותו.
זיכרון אחר: ציון היה מאד מאד סקרן לגבי התוצאות בכל חלקה וחלקה. הוא יכול היה לקבוע די בוודאות ובדייקנות, על סמך השוטטות שלו בחלקות, מה הן התוצאות הצפויות. היה לו מידע מבוסס ויכולת טובה להעריך את היקפי היבול. אולי אפילו את הטיב – האורך, הניקיון וכו'.. ובכל זאת, לכל המתעניינים בתחזיות, הוא תמיד אמר: "רק הסל מדבר". שפירושו, אם תרצו, בשפת המקרא (מלכים א'): "אל יתהלל חוגר כמפתח". דרך ה"רק הסל מדבר" הזה העביר את המסר של הסבלנות וההיצמדות לדיווחים מהימנים ובדוקים ולא לניחושים – טובים ככל שיהיו.
כמה שציון היה אדם חביב ונעים, בעבודה הוא לא ריחם על אף אחד ולא עשה חשבון לאף אחד. אם הוא השגיח על קבוצה בעישוב או בדילול, בפיזור ספסן, קטיף ארטישוק או בסככת אריזה. ערבים, אולפניסטים, מתנדבים, ילדי כתה ד' או ילדי חטיבה, לא משנה. הוא היה הולך עם המבט רנטגן הזה, מחפש עשב שחמק מעיני המעשב, שתיל חמנייה שלא דולל, מעיר, מחזיר, לא מוותר. מכל סוג אוכלוסיה הוא הוציא עבודה. התגבר על קשיי שפה, על לקויות מוטיבציוניות ועל כל מכשול אחר. קבוצות עבודה צריכות לתת תוצרת גם כמותית וגם איכותית. אין פשרות. נקודה.
אני רואה לפי ההינהונים בראשים שאני לא היחיד עם הזיכרונות הללו. ויש עוד הרבה מאד. באמת קצרה היריעה.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות. וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך".
איש טוב מלא בערכים. איש משפחה, איש עבודה מסור, חרוץ, מהימן, אמין ונאמן. חדור תחושת שליחות.
דבק במטרה וחותר אליה בנחישות. שלם עם מעשיו, גאה וזקוף. צנוע ואוהב אדם.
זכות גדולה וכבוד גדול היה לי לעבוד במחיצתו.
יהיה זכרו ברוך.
מיכה אמיר
דברים שנאמרו באזכרה שקיימנו השבוע
 
 
להורים הטריים שירה וישראל זבדי
לסבתא וסבא החדשים אריאלה ובועז פלדמן
לסבתא רבתה וסבא רבה רות ויהודה פלדמן
ולכל המשפחה
מזל – טוב
בהולדת הבן-הנכד הבכור – הנין
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
 
 
דה-ז'ה-וו עצמאות
שם, מיד בחלוף השער הצהוב (טיפונת אחרי השומר החינני של בית האיכר), מתחילה לחלחל בך אווירת החג המיוחדת. באותו רגע ממש הכל מסביב עובר לסלוא-מושן. הדגלים הרוקדים עם הקזוארינות, הנסיעה האיטית בכביש העוקף, רביצת הפרות בשמש האביבית, והשדות – אח, השדות...
ואז הכל רץ. הילדים כבר בחוץ, העגלה נשלפת, התיקים נתלים, הסנדלים נזרקים. מים ומחצלות לעגלה של סבתא, תות עצמאות לדרך, הילדים או-טו-טו בחדר האוכל... הכל כבר התחיל. סבבה ! לא באמת ציפינו שיחכו (זמן סלומון – לומדים לחיות עם זה!).
ילדיי כבר מרגישים בבית (לפעמים גם הכלבה... סליחה, דודה רותי). בעצם אף פעם לא הרגישו כאן אחרת.
השנה צפיתי בבכורי, כמעט בן 7, מהלך על הדשא בין שלל האטרקציות, וכמילותיו של שלום חנוך עברתי דרך הדלת אל מרחבי הזמן, אל עלומיי ואל חושיי...
אי-שם, 1980 ומשהו. אני בת 7 ורבע, אמא נמצאת בסביבה, אבא עוד לא בא. יש בטלויזיה מלא סרטים ישראליים שהוא אוהב. שחור לבן, כי עוד לא צבעו לנו את הטלויזיה. מתעצבן, לא מבין למה חייב לבוא.
בסוף הוא מגיע (זמן סלומון – כבר דיברנו על זה).
איכס, על מה דרכתי? אהה, צמר פלדה שרוף מהזיקוקין של אתמול. אחד מילדי שוהם – איל או איתי – התפלח מתחת לכלוב במטבח וסחב רצועה יפה. המבוגרים לא שמים לב, הם עוד סועדים בחדר האוכל, אולי מזמרים... מישהו מהנערים הגדולים (בטח אחד ההלרים) נעמד במרכז הדשא, קושר חתיכה בחבל רפת שחור ומדליק. כל הילדים מתפזרים במעגל מסביב והיד מתחילה לסובב, כמו קאובוי עם לאסו. הראשון בדרך כלל לא עובד, השני הרבה יותר מוצלח. עד שהחבל נשרף והחתיכה עפה. ואני תוהה איך אף פעם זה לא נופל לאף ילד על הראש או שרף איזה עץ...
השמש כבר באמצע השמיים, יש תור ברכבת ההרים. איזה צחוקים. לואי הניף את הפטיש הכבד ונקרעו לו המכנסיים מאחור. אבא שלי הצליח להכות מספיק חזק והפעמון צילצל. הגיע תורי לעלות יחד עם ליה. יש מקום לשניים. מישהו מבוגר דוחף את הקרונית הקטנה (רק שהרכבת לא תרד מהמסילה...). בצד השני נעצרנו. עכשיו חזור ! (רק שהרכבת לא תרד מהמסילה, רק שהרכבת לא תרד...).
כבר מספיק חם. בבוקר עוד היה קריר אז חששנו לרגע. איזה כיף! עוברים לתחתוני זלמן לבנים, לוקחים תנופה ו.... וווווייייי. באסה! יש קפל ענק. החליקה שוב יצאה מהמקום. ילדים, לרדת! צריך ליישר.
בינתיים נשתכשך בשלולית המים (+קצף + דשא + בוץ) שבתחתית הגבעה.
ברחבה מכוניות מתנגשות. אני תופסת את הירוקה. מין מכונית, נראה לי טרפזית שכזו. שמים גז ודווקא לשלי נגמר החשמל כעבור שנייה. כולם מתנגשים בי.
אולי ננסה את האומגה? של הגדולים מפחידה! רק מחזיקים בידיים וצריך הרבה כח. בזו של הקטנים יש כיסא לשבת. לא ניראה לי שצריך להיקשר וגם יש מזרון מלופף על עץ ממול. מקסימום נכנסים בו. לא כואב...
אחרי כמה שנים הפסיקו. סיפרו שמישהו משדה-אליהו נפל ונהיה משותק.
עשן המנגלים מתחיל למלא את האוויר. הפחמים נערמו בתוך חצאי החביות. מישהי מערבבת פפריקה עם שמן ומורחת על כל הבשר, שהכל יהיה באותו צבע ובאותו הטעם. כולם מקנאים בקבוצה שסבל וסעדון מנפנפים בה. אומרים שהם הכי טובים בזה!
 משני צידי הרשת החבר'ה משחקים כדורעף. פעם היינו טובים וגם הייתה נבחרת. היום, בואו נודה, היבנאים והסעדונים לוקחים אותנו.
עד שהאוכל יהיה מוכן נלך ונסתובב בקרוסלה או בגלגל הענק. מישהו נתקע למעלה. לא נורא, תיכף ימשיך להסתובב.   זהו, שבענו, הולכים לנוח בבית.
השופל מפנה את הגחלים האפורים. פתחו את הבריכה, אבל אמא אומרת שלא מספיק חם. או-טו-טו ל"ג בעומר ואז נלך. גם תיכף שעת גלידת העצמאות ומתחיל חידון התנ"ך בערוץ הממלכתי האחד והיחיד.
אחר הצהריים והמועדון כבר מלא. החידון בעיצומו. מחלקים ארטיקים לכולם. אחד לנפש! נא להתחשב ולבוא פעם אחת בלבד. ליה אוהבת בננה מצופה ואני וניל, אבל לא את ציפוי השוקולד. אם מחכים קצת והארטיק נמס טיפה אפשר לשלוף את כל הציפוי במכה אחת! קורה לפעמים שמאבדים בדרך חצי ארטיק שצנח על השביל... אז מרימים, מנקים את הלכלוכים ומלקקים. לא ביג דיל !
השמש מתגלגלת מערבה, מחליפה צבעים. צינת בין הערביים מביאה עימה דכדוך קל על שנגמר היום המיוחד הזה. אמא תמיד אמרה שהחג הזה מזכיר לה את ה-Sunday באמריקה וחבל שזה קורה רק פעם בשנה ולא בכל שבוע...
הבנים שלי מזיזים אותי בחזרה להווה. למישהו נשפכה הגלידה על הרחבה בדיוק מול המדרגות של חדר האוכל. יש יותר מדי אנשים מסביב, אז אי אפשר להגיד לו ללקק מהרצפה. הזרים במשפחה שלנו (כלומר הגיסים) ממשיכים גם בשעה זו לצחוק על המנהג המקומי לשדך לכל מילה שמוציאים מהפה "עצמאות" (כגון: שנ"צ עצמאות, גרעפס עצמאות, פיפי עצמאות.... כאן אני אעצור!). בינינו, מה הם מבינים?!
 
אז תודה רבה רבה לכל החברים והמארגנים על שאפשרתם לנו והזמנתם אותנו גם השנה לחגוג אתכם יום הולדת 62 למדינת ישראל. היה כל כך כיף ונעים להיות, להיזכר, להיפגש, לצחוק, לאכול, ללקק, להירטב, לשחק, לרקוד, לנפנף. למרות שביבנה מתעקשים בכל פעם שהשנה היה מוצלח במיוחד – אני לא מוותרת.
ביום העצמאות אין על בארות-יצחק !!!
נאוה סלומון-איטלי
 
 
 
לסבתא רבתה חנה ברמן-תשבי
לסבתא וסבא יונה ויששכר ברמן
ולכל המשפחה
מזל-טוב
בהולדת הנין-הנכד
בן למירי ואבישי ברמן בחצבה
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה בזמנו
ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים

יחדיו ב-ו'

בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה מתי יש לומר הלל ביום העצמאות שנדחה.
ראינו כי תאריך ה' באייר יכול לחול רק באחד מארבעת הימים האלו בשבוע: ששי, שבת, שני או רביעי, מכיון שפסח יכול לחול רק בימים א, ג, ה, ז: מעניין לציין שהשולחן ערוך נתן סימנים לקביעת כל מועדי השנה, לפי סדר א"ת ב"ש:
יום א' של פסח - תמיד חל באותו יום שבו יחול   תשעה באב.
יום ב' של פסח - תמיד יחול באותו יום שבו יחול  שבועות.
יום ג' של פסח - תמיד יחול באותו יום שבו יחול  ראש השנה הבא.
יום ד' של פסח - תמיד יחול באותו יום שבו תהיה קריאת התורה בשמחת תורה הבא (בחו"ל).
יום ה' של פסח - תמיד יחול באותו יום שבו יהיה צום הכיפורים.
יום ו של פסח - תמיד יחול באותו יום שבו חל   פורים הקודם.
יום ז של פסח - לא ניתן שום סימן לגביו, אבל ברור שהחג צריך להתחיל באות ע', ואכן יום העצמאות, ה' באייר, תמיד יחול באותו יום שבו יחול היום השביעי של פסח! לכן, מכיוון שפסח לא יחול בימים שני, רביעי וששי (לא בד"ו פסח), יום העצמאות לא יחול לעולם בימים ראשון, שלישי וחמישי.
בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט שכאשר ה' באייר יחול ביום ששי או שבת, יום העצמאות יוקדם ליום חמישי שלפניו. בשנת תשס"ד נקבע שאם ה' באייר יחול ביום שני, יאחרו את יום העצמאות ביום אחד, כדי למנוע חילול שבת בהכנת הטקסים ליום הזיכרון. לכן חוגגים את יום העצמאות בזמנו רק אם הוא חל ביום רביעי בשבוע. מכאן נובע שכל עוד לא נחזור לקדש חודשים ע"פ הראיה, עד שנת תש"פ לא נחגוג את יום העצמאות בה' באייר!
כאשר לא חוגגים את יום העצמאות בתאריך ה' באייר - מתי נכון יותר לומר הלל? ביום שבו הוכרזה המדינה, או ביום שבו החליטה המדינה לחגוג את יום העצמאות? ראינו כי הרב גורן כתב לומר את ההלל בתאריך ה' באייר, כפי שגם בפורים שחל בשבת אומרים 'על הנסים' בשבת (אם כי הוא לא דיבר על מצב שבו ה' באייר יהיה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כפי שהיה השנה). אך רוב הרבנים האחרים קבעו לומר את ההלל ביום שבו המדינה חוגגת את יום העצמאות, וכך נהגנו גם כאן.
 
סהר גל, רכזת הדרכה בבי"ס שדה גליל ואחראית על תחום ההדרכות, התוכן והלקוחות, דנה איתנו בנושא: שמירת טבע במקרא.
מתוך מדרש קהלת רבה: '"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאין ומשובחין הן וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך". שאלנו האם לטבע יש חשיבות בפני עצמו או שמא חשיבותו היא רק מתוך היותו משרת את צרכינו?
בעיני סהר יש להסתכל על שמירת הטבע כמצווה מעצם היותו ממעשי הבריאה. הרשות להשתמש בטבע לתועלתנו ניתנת לנו בהגבלה ובתנאי שלא נקלקל ונחריב.
 
בשישי הבא: הילה אונא, עורכת לשון ורכזת תחום הנשים בקבה"ד
בנושא: "אל תרבה שיחה עם האשה"
 
 
שאלה של חינוך
היות ולא כולם השתתפו בדיון החינוכי והמכריע שהתקיים במועצה, ולמרות שכבר נפלה החלטה, רציתי לספר ולשתף את כלל הציבור על הנושא מן ההיבט האישי שלי.
ביקשנו לאשר ולאפשר לבתנו תמה לימודים בביה"ס התיכון הישראלי למדעים ואמניות של המרכז הישראלי למצויינות בחינוך בירושלים ( Israel Arts And Science Academy ר"ת יאס"א).
יאס"א הינו בי"ס המיועד לתלמידים מצטיינים מאוד באחת משלוש מגמות: מדעים, מוסיקה ואמנות. זהו בי"ס פלורליסטי שלא מוגדר דתי או חילוני והוא מאפשר באופן אקטיבי גם לתלמידים דתיים ללמוד בו, כפי שאכן קורה בפועל. סגל המורים והמדריכים מורכב מפסיפס של החברה הישראלית וכולל גם מורים יראי שמיים. גם שאר המורים והמדריכים מכבדים מאד את התלמידים הדתיים ומשתדלים לעזור להם לשמור על אורח חיים תורני. יש גם אפשרויות שונות ללמוד תורה וברמה גבוהה. המאפיין הבולט שגילינו בביה"ס שמייתר אותו על פני כל בתי הספר שאנחנו מכירים, הוא המידות הטובות שניחנו בהן התלמידים: הכבוד לזולת, הסובלנות, הצניעות. ביה"ס הזה נחשב לטוב במדינה בהישגיו, בחינוך לתרומה לקהילה, בשירות העתידי בצה"ל וברמה האישית של בוגריו. בשל כך נפתחים בפני בוגריו כל השערים, והם מגיעים לעמדות הנהגה מרכזיות בארצנו. למרות ההשקעה הכספית הרבה בתלמידים, ביה"ס מאפשר לימודים למי שמתקבל לשם גם אם רמתו הכלכלית לא מאפשרת תשלום מלא של שכר הלימוד.
בביה"ס לומדים גם תלמידים דתיים מן הקיבוץ הדתי (ואף השיתופי), הגם שקיבוצים אלו, כמונו, שולחים באופן עקרוני את ילדיהם ללמוד רק במוסדות דתיים. גם בתו של ראש ישיבת הקיבוץ הדתי למדה שם והוא מהלל ומשבח את בית הספר בכל לשון (מכתבו בנושא הוקרא במועצה).
אנחנו כמשפחה שקלנו רבות ובמשך זמן רב את המורכבות בשליחת בתנו לשם. התלבטנו וחקרנו, והגענו להחלטה בכובד ראש ובתפילה. האמנו בלב שלם כי לימודים שם, למי שמתאים לכך, פותחים אפשרויות שמשפיעות על כל מהלך החיים. אנו מאמינים גם שלמתאימים, חידוד הפן הדתי והרוחני שם רק יגבר ויהווה דוגמה מהלכת לערכי תורה ועבודה.
אכן, למרות בקשתנו האישית, הדיון הציבורי במועצה נסב על הפן העקרוני והועלו בו טיעונים לשני הצדדים. כגון: במה אנחנו כקיבוץ מטפחים הצטיינות, ומאידך כיצד אנחנו כמקום דתי יכולים לשלוח למקום שלא מוגדר דתי. באופן אישי, היינו מעדיפים לא להיות המושא הציבורי של הנושא המורכב הזה, אך זה היה המחיר שנדרש, ולנו לא הייתה הזכות כהורים למנוע את הסיכוי שהבקשה תצלח.
למרות הכאב שבדחיית הבקשה , למרות התחושה הצורבת שכהורה אינני מצליח, למרות רצוני, לתת את הטוב ביותר לילדיי, בסופו של יום אני נשאר עם ההכרה שבבארות יצחק טוב לי לגדל את ילדיי.
אבי צוייג
 
 
 
 
 לחנה ונחום ברוכי
בחתונת הזהב
מזל-טוב ורוב ברכה
לעוד שנים רבות יחד עם כל המשפחה
 
 
 
במועצה (י"א באייר 25.4.2010)
ישיבת המועצה השבוע דנה בבקשת משפחת צוויג לשלוח את בתם תמה לבית הספר למדעים ואמנויות בירושלים. בית ספר זה הינו מוסד חינוכי למצטיינים, אשר איננו נותן חינוך דתי, וכולל מגורים בתנאי פנימייה.
חברים רבים הצטרפו לחלקו הראשון של הדיון. הועלו נימוקים רבים בעד הבקשה ונגדה. בדיון התייחסו הן לנושא העקרוני של שליחת בנינו לבתי ספר למצטיינים שאינם דתיים והן לבקשה הפרטית של המשפחה. בהמשך הדיון נכחו חברי המועצה בלבד ונדונו גם היבטים אישיים של הבקשה. (למרות שהנושא הוא עקרוני הוא לא הובא לדיון והחלטה באספה, אשר אינה הפורום המתאים לדיון והכרעה בנושאים אישיים.)
הבקשה נדחתה.
אביעד ישראלי – יו"ר
  
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י  שולי גל - נא להביא משקפיים !
אחות תורנית: - שלי ספיר - פלאפון 5199
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
קול ששון וקול שמחה                                                               קול חתן וקול כלה
לשלמה ליבוביץ, לסוזי בר-אורין ויוסי משה, לסבתא שושנה ליבוביץ ולכל המשפחה
שמחים אתכם עם הודעתו המשמחת של שגב על החלטתו להינשא לעתר לנג (כפר-סבא).
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
להתראות
לתניה פרץ שעברה לשוהם - בהצלחה בכל אשר תפני! שמרי על קשר!
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הום מאסטר
בהמשך להודעה מהשבוע שעבר :
1.       במידה שיש שינוי ברשימת המכשירים שלכם אנא דאגו להודיע על כך להום מאסטר ולאליעזר שפיר.
2.       לגבי מכשירי טלויזיה שטוחים ( LCD או פלסמה ) :
א.      יש להודיע להום מאסטר ולאליעזר שפיר .
ב.      חובה להתקין הגנה (רצוי בתאום עם הום מאסטר). מכשירים ללא הגנות לא יטופלו ע"י הום מאסטר.
אליעזר שפיר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעות מענף המזון                                                                 
במשך החודש הקרוב תתבצע הדברה פעם בשבוע
החל מיום שני הקרוב י"ט באייר 3.5.10 בשעה 15:00.
לגבי הפעמים הבאות – יפורסם על לוח המודעות.
לחם – נא להחזיר בתחילת השבוע רק חלה/לחם שלם ולא פרוס. אין לנו מה לעשות עם לחם פרוס יבש והוא נזרק.
                                                                                                              בתודה,
שולי
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ביקור חיילים
בע"ה ביום שלישי הקרוב כ' באייר 4.5 יוצא לדרך סיור חיילים לצפון.
מי שיכול ורוצה להצטרף – מוזמן ליצור קשר עם שולי.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
AtarimTR