ידיעון 2685 פר' משפטים

 

בס"ד ג' באלול תש"ע
 
פרשת שפטים
 
19.06
הדלקת נרות
08.30
תפילת שחרית,
19.15
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב
11.00
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
20.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
13.30
מנחה גדולה
17.15
שעור בדף יומי
 
 מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 21.30 – 23.30
17.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
18.00
שעור לנשים בפרקי אבות - במועדון
18.00
מ נ ח ה
 
 
20.05
ערבית, הבדלה, קידוש לבנה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד' ו'             06.00
 שחרית   ב'  ה'                  05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            18.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
עונג שבת לילדים בשעה 11.00
 
    כיתות א'-ג'  - לימור נתנזון
 
    כיתות ד'-ו' -  יוסי שניאור
 
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
19.30
התעמלות לנשים
מועדון לחבר
20.30
התעמלות לנשים
מועדון לחבר
יום רביעי
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון לחבר
21.10
שעור עם הרב וולף
בית יוסי שטרן
יום חמישי
19.00
שעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
            ק ר א ת ?                                             מ ח ז ר ת !
 
 
לאחר 11 שנות נישואין הגיע הזמן לחופשה אמיתית!
לפני כשבועיים טסנו לתאילנד בהתרגשות גדולה אבל עם לא מעט חששות בנוגע לילדים.
נחתנו בפוקט ומיד נכנסנו לעניינים - ראינו נופים, טיילנו, רכבנו ע"ג פילים, שיחקנו עם קופים, עשינו רפטינג בנהר ביחד עם זוג מקאטאר, גלשנו באומגה של 3.5 ק"מ בג'ונגל על עצים בגובה של 40 מטר, ריחפנו מעל הים בסירות מנוע מהירות, שחינו עם דגים יפהפיים ומדוזות מרהיבות (שהתאילנדים מאוד אוהבים לאכול...), קבלנו מסאג'ים (כולל מסג' דגים), קיבלנו את השבת עם 250 מטיילים יהודיים שונים ומגוונים, ואיך לא - קינחנו לבסוף בשופינג בבנגקוק. היה מדהים ומיוחד.
והילדים? כל חששותינו התבדו. הילדים נהנו מלהיות חלק ממשפחה ברוכת ילדים (מנו 10 נפשות...) וצברו הנאות משותפות רבות. כך גם הדודים שזכו לקבלת פנים חמה ומחבקת מחברי הקיבוץ ונהנו כ"כ מהטעימה של ההווי הקיבוצי.
הפרגון של החברים והעזרה הרבה למשפחתנו שנעשתה מכל הלב חיממו את ליבנו.
תודה לכל אחד ואחת מכם!
 אור, ינון, יובל, עזי ואפרת 
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         משלחן המזכירה – ורד סוקו
·         מתיק המכתבים – משפחת אברהם
·         30 לפטירתו של יהודה פלדמן ז"ל
·         שופטים ושוטרים – יהונתן שרמן
·         מיומנו של מגדל מים – דוד פורת
·         חנוך לנער – רעות ואביעד שטרן
·         חדשות גרעין "צבר" – הצוות
·         תרבותנו – אורטל
·         תגובה – אורה אהרן
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"שבועי
·         בולטין רפואי – יוסיקה וידרמן
·         תקשורת מתקדמת – אוריאל אמיר
 
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
     נר זיכרון !
     חדוה קוטב ז"ל – ה' באלול תשי"ב
     מנחם מנשה ערמון ז"ל – ט' באלול תשנ"ח
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ
המקור בארמית
תרגום לעברית
יָ-הּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא,   אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא 
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא, שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא  
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא, לָךְ אֱ-לָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא  
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא,   חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא  
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין,   מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין
לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין,   לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא  
אֱ-לָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא,   פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא  
וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא   עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא  
לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין  
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין,   בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא  
 
 
י-ה אדון כל העולמים, אתה הוא מלך מלכי המלכים
מעשי גבורותיך ונפלאותיך, נאה לי להביע 
 
שבחים אערוך בוקר וערב, לך א-ל קדוש בורא כל נפש: 
מלאכי מרום ובני אדם, חיית השדה ועוף שמים
  
גדולים מעשיך וחזקים: משפיל רמים זוקף כפופים 
לו יחיה אדם אלפי שנים לא יספיק לחשב גבורותיך 
 
הא-לוקים אשר לו יקר וגדולה, פדה את צאנך מפי אריות 
והוצא את עמך מתוך הגלות, עמך שבחרת מכל האומות 
 
למקדשך שוב ולקדש קדשים, מקום בו ישמחו כל רוח ונפש
ויזמרו לך שירים ושבחים בירושלים עיר היופי 
 
 
פיוט זה נכתב ע"י ר' ישראל נג'ארה, (1550-1619) שהיה בן למגורשי ספרד, נולד בדמשק, עבר לצפת, ובעקבות מגיפה עבר להתגורר בעיר עזה וכיהן כרבה של העיר. על אף שהפיוט אינו מזכיר כלל את השבת הוא התקבל כאחת מזמירות שבת בכל קהילות ישראל.
הפיוט נכתב בארמית מכיוון שהמקובלים השתמשו בשפה זו, והוא רצוף ביטויים הלקוחים מספר דניאל. חלק מהדברים נאמרו במקור על הקב"ה, וחלק נאמרו דווקא על נבוכדנצר. לכאורה רוצה הפייטן לומר שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, ולכן גם ביטויים שנאמרו על מלך בשר ודם שייכים לו. ואולם, הגמרא (שבועות לה, ב) הביאה דעה שגם כשדיבר דניאל עם נבוכדנצר הוא התכוון לקב"ה, ואולי על דעה זו מתבסס המשורר. 
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא - מבוסס על מה שאמר דניאל (ב, לז) לנבוכדנצר: "אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא" (=אתה המלך, מלך המלכים).
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא, שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא - מבוסס על דברי נבוכדנצר (דניאל ג, לב) באיגרת ששלח לכל העמים, ובה הוא משבח את הקב"ה על הנסים שעשה לו: "אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱ-לָקָא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה" (=האותות והנפלאות שעשה עמי הא-לוקים העליון, נאה לפניי לי להביע).
לָךְ אֱ-לָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא, עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא, חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא - שוב רומז הפייטן לדברי דניאל לנבוכדנצר, שחז"ל אמרו שרומזים בעצם כלפי הקב"ה. וכך אמר דניאל (ב, לח): "וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ" (=וכל מקום שגרים בו האנשים, חיות השדה ועוף השמים ניתן בידך).
הביטוי 'עִירִין קַדִּישִׁין' ככינוי למלאכי עליון לקוח גם הוא מתוך ספר דניאל (ד, יד): "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין" (=בגזירת המלאכים הדברים, ובמאמר קדושים).
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין - גם כאן רומז הפייטן לדברי השבח שנבוכדנצר אומר על הקב"ה (דניאל ג, לג): "אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין" (=אותותיו כמה גדולים, ונפלאותיו כמה חזקים).
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא  - כמובן שלאחר שראינו שהספר רצוף מובאות מתוך ספר דניאל, מובן מדוע פונה המשורר לקב"ה וקורא לו לגאול את צאנו מבין האריות - כפי שהוא הוציא את דניאל מגוב האריות.  
 
הרב ירון
  
 
משולחן המזכירה                                    
חודשי הקיץ והחופשה מביאים לשבילי הקיבוץ, לחדר האוכל, לבריכה ולכלבי את בני המשק וילדיהם שאינם גרים אתנו בבארות יצחק. מדי יום רואים עוד סבתא מותשת בעיצומה של "קייטנת נכדים". תמיד משמח לפגוש בן כיתה, שכן או סתם חבר שחוזר הביתה, אפילו אם זה רק לביקור.      
בתקופה זו של השנה מתרבות הפניות במשרדי שבמרתף. מיותר, אבל חשוב להזכיר שהחלטות שמתקבלות בענפים השונים - ע"י הנהלת הענף או ע"י אחד האגפים - תקפות גם בימים אלו של השנה. אני מבקשת להזכיר שלחדר האוכל ולבריכה יש לבוא בליווי מארח מהקיבוץ.
בישיבת מזכירות שהתקיימה השבוע אישרנו את תקציבי הפיתוח לשנת 2010. במהלך שבוע הבא נפרסם לציבור את הפרטים ותיקבע אסיפה לאישור ההצעה.
באגף החברתי סיכמנו את הדיון על דאלאס לצעירים והוחלט שצעיר יקבל דאלאס בגיל 21. עד גיל 21 ינהג בעזרת הדאלאס של ההורים. הכוונה היא שלכל צעיר יהיה דאלאס להזמנות רכב, אך לא יהיה ניתן להניע את המכוניות בדאלאס שמיועד להזמנת רכב והנהיגה תתבצע עם דאלאס של ההורים. כך נצליח לפקח על נהיגת ילדינו. כפי שהזכרתי בעבר הדיון התעורר בעקבות פנייה של הורים מודאגים.
בנוסף קיימנו דיון על הידיעון בהשתתפות עדנה שוורץ לובושיץ, עורכת הידיעון. שמענו ממנה סקירה רחבה על מערכת הידיעון שכוללת את: עדנה, שורי אמיר – נציגת המזכירות, שולי גל, חי ברוכי, דבורה ריניץ, אלישבע בן דוד ואיריס נתנזון. ניהלנו דיון על מקומו של הידיעון בקהילה ומחוצה לה ועל המדורים הקבועים. ציינו את החשיבות בהעברת מידע מעל דפי הידיעון מהתנועה ועוד. כמובן שחיפשנו גם דרכים לחסכון בנייר, ולצמצום מידע לא רלוונטי.
·                    בהתייעצות עם יו"ר ועדת מינויים (פרד) ועפרה שאחראית על סידור הרכב ולאחר דיון בנושא באגף החברתי החלטנו להקים צוות אד הוק שיבדוק את התקנונים השונים בהקצאת רכב, את תפקיד סדרנית רכב ועוד. נשמח לקבל פניות מחברים שמעוניינים להיות בצוות רכב (לא טכני...).
·                    קפה בצוותא: לקראת חודש אלול נחדש את המפגשים ב"קפה בצוותא". צפויים לנו 4 מפגשים שמועדיהם יפורסמו בימים הקרובים. הנושאים שנעסוק בהם בתקופה הקרובה: בנינו בהסדרים השונים, תושבות בבארות יצחק, תפקיד הרב ואורך הקדנציה ועוד.  נשמח לקבל מהציבור הערות והארות לקראת הכנת המפגשים.
·                    פרויקט הסבת הלולים לפטם לקראת סיום. צוות הלול גובש וכרגע צוות תורנויות אמור לתת מענה לצרכים חדשים ורבים. זה המקום לבקש מהציבור להיות סבלניים וסובלניים, לקבל בהבנה את השינויים שנעשים תוך כדי מחשבה ועם הפנים לחבר. השקענו מיליוני שקלים בפרויקט הלול על מנת להגדיל את הכנסותינו בעתיד - בואו ביחד נגרום להצלחת הענף.
 
 ·                    הדשא של השכן ירוק יותר – בשכונת סביון נשתל דשא חדש, וזה סימן שפרויקט הבנייה בשכונה הסתיים. הציבור כולו הוזמן לפני מס' שבועות לביקור בשכונה ואין טוב ממראה עיניים. יישר כח גדול לכל העוסקים במלאכה – מח' הבניין, החשמליה, האינסטלציה, גן נוי וכל נותני השירותים.
 
עובר ושב
·                    השבוע נפרדנו מאורית, מנחם, הודי-ה ודרי-ה גרבוז שעברו למחולה שבעמק המעינות.
          מכאן נשלח למשפחה איחולי קליטה נעימה ושמרו על קשר!
·                    בסוף חודש אוגוסט יעזבו אילון, עינב תהילה ושירה ריידר את הסדר א' ויעברו לגור בפדואל.
·                    משפחת אינלר שהגיעו לבארות יצחק במסגרת בית ראשון במולדת עוברים למעלה אדומים.
 
ועדת קליטה עוד תרחיב בנושא, אך בכל זאת אציין ששמחנו להיפגש עם אביעד ורעות שטרן שהחליטו להיכנס לתהליך קליטה בבארות יצחק – בהצלחה מכולנו!!!
ורד סוקו
 
 
 
 
מתיק המכתבים
יש דברים מרובים חשובים בעולם. החשוב מכולם הוא ביתו של אדם.
וכמו שאדם מאדם הוא שונה, כך שונים הבתים שאותם הוא בונה...
על כן כה חשוב להזכיר ולזכור, כי על בית צריך להגן ולשמור,
כי רבים דברים יקרים בעולם, אך אין כה יקר כביתו של אדם.
                                                                     (מאת: יהושע צפריר)
לחברי קיבוץ "בארות יצחק" היקרים!
בשבועיים וחצי האחרונים שהינו בקיבוצכם היפה, להיות עם אחיינינו היקרים אור, ינון ויובל אלטשולר, בעקבות טיסתם של עזי ואפרת.
ברצוננו להודות מעומק לבנו על העזרה, הדאגה, השיתוף ותחושת הביתיות שחברי הקיבוץ הרעיפו עלינו. ממזכירת הקיבוץ, נשות המטבח, המכבסה, הכל-בי, שכנים, וכל האנשים והנשים שנגשו אלינו בשבילים ובחדר האוכל ושהתענינו בשלום עזי ואפרת, בשלום הילדים ובשלומנו. תודה רבה לכל החברים שהציעו עזרה - הערכנו זאת מאוד.
על אף שהייתנו מחוץ לביתנו במשך התקופה הזאת, הרגשנו שחברי הקיבוץ נותנים לנו הרגשה של בית חם ואוהב.   אשריכם ישראל על הכנסת אורחים חמה ואוהבת כזאת.
                                                                                      רגשי תודה מכל ליבנו
                                     ורד וגיל אברהם וילדיהם
  
דוד יהודה פלדמן ז"ל – 30 לפטירתו
השבוע מלאו 30 לפטירתו של חברנו דוד-יהודה פלדמן ז"ל. אנו מביאים כאן דברים שנאמרו באזכרה.
 
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על תפקידם המיוחד של הלויים.
לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ:
ר' יהודה היה גאה בהיותו לוי, בן למשפחה של רבנים וגדולי עולם. אכן, עכשיו באמת ה' הוא נחלתו של ר' יהודה, ור' יהודה נמצא בנחלתו של ה'.
למרות החודש שעבר, קשה עדיין לחשוב עליו בלשון עבר. למרות פער הגילאים הגדול שהיה בינינו ראיתי בו ידיד אישי. אני יודע שזה לא רק אני, אלא גם כל הרבנים האחרים שכיהנו פה בקיבוץ לפניי, שחלקם אף הגיעו לכאן להשתתף בהלויה. היה לו כבוד גדול לרבנים, היות והוא זכה להכיר מקרוב את עולם הרבנות המפואר של אירופה לפני קריסתה. ר' יהודה היה שופע סיפורים על החיים שלפני המלחמה, על החיים בצילו של אביו, הרב ד"ר שמואל פלדמן, אשר היה קרוע בין עולם ההלכה ליהדות הניאולוגית, וידע לנווט בין שני העולמות.
אנחנו עומדים בראש חודש אלול, בתחילת ימי הדין. כשאדם עומד לפני משפט, בדרך כלל אפשר לראות מתח בפניו. כמובן שככל שהנושא המשפטי כבד יותר, האדם מתוח יותר. ואם ישנו פחד מובן לפני הימים הנוראים, ודאי שהפחד מפני המיתה גדול בהרבה.
ר' יהודה ידע בתקופה האחרונה שימיו ספורים, והוא הזכיר כמה פעמים את העובדה הזו. ובכל זאת, לא ראיתי מתח או פחד בעיניים שלו, אלא רק השלמה עם המציאות, ומצב רוח טוב למרות כל הסבל הפיזי שהיה מנת חלקו. איך אפשר להבין את זה?
חז"ל (בראשית רבה סב, ב) אומרים שסמוך למיתתו של אדם מראים לו את השכר המובטח לו לעולם הבא, ועל זה נאמר הפסוק (משלי לא, כה): "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן". אפשר גם לצחוק כשחושבים על היום האחרון, אם אתה יודע שהתכוננת אליו כראוי. גם כשאדם עומד לפני חקירה נגדית קשה מאוד, אם הוא יודע מראש את רשימת השאלות שהוא עתיד להישאל, זה לא כל-כך מלחיץ.
הגמרא (שבת לא, א) אומרת שכשאדם עולה לשמים שואלים אותו מספר שאלות:
אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו – אין, אי לא – לא.
הדברים נכונים לא רק לבית דין של מעלה – שכמובן אף אחד אינו יודע מתי נגיע לשם, אלא גם בשבילנו עכשיו, לקראת הימים הנוראים שמתחילים בערב זה. לכן, ברצוני לעיין בשאלות האלה, כדי שנוכל להתכונן לימי הדין.
רבא, כמו עורך דין טוב, מכין אותנו לקראת השאלות בבית דין של מעלה. אבל להתכונן לשאלות האלה אין הכוונה רק לדעת מה לענות, אלא לחיות את כל החיים שלך כך שהתשובה על כל השאלות האלה תהיה נכונה.
השאלה הראשונה שאדם נשאל היא האם הוא נשא ונתן באמונה. הפירוש הפשוט של המשפט הזה הוא האם האדם ניהל את כל עסקיו ביושר ובאמת. לפני שבודקים האם הוא למד תורה או לא, קודם כל שואלים אותו האם הוא נהג ביושר עם הבריות.
 אבל שמעתי פעם פירוש אחר לשאלה זו: האם נשאת ונתת באמונה שלך? האם האמונה שלך היתה אמונה תמימה בקב"ה, כפי שנאמר בפרשתנו: "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך", או שהתחלת לעשות חשבונות של משא ומתן באמונה?
השאלה השניה שאדם נשאל היא האם הוא קבע עתים לתורה. השאלה אינה האם הוא למד תורה, אלא האם הוא קבע עתים לתורה. יכול להיות אדם שלומד הרבה תורה, אבל לא קובע עתים לתורה. מצד שני יכול להיות אדם שקובע עתים לתורה, אבל לא מצליח ללמוד. ר' יהודה אמר לי בימיו האחרונים שלפעמים קשה לו מאוד להבין את השיעור, אבל זה מעולם לא גרם לו להחסיר שיעור. הוא הקפיד ללכת לשיעורי גמרא גם כשהיה לו קשה מאוד פיזית, וגם כשהוא ידע שהוא מן הסתם לא יבין את השיעור. השאלה אינה האם הבנת את השיעור, אלא האם קבעת עתים לתורה. אדם שקובע עתים לתורה, שכל לוח הזמנים שלו מסודר לפי זמני התפילות והשיעורים, ידע לענות על השאלה הזו בחיוב, ולכן גם השאלה הזו לא מרתיעה אותו.
השאלה השלישית שאדם נשאל היא האם הוא עסק בפריה ורביה. הכוונה אינה רק באופן פשוט, האם נולדו לך בנים או בנות, אלא האם עסקת בפריה ורביה. כלומר במה שינית את העולם בתקופת חייך? במה שונה העולם כשהוא עוזב אותו מהעולם שהיה שם כשהוא נולד? האם משהו השתנה בעולם בעקבות תקופת החיים שלך?
ר' יהודה היה שותף בהקמת הקיבוץ, ובהגנה על מדינת ישראל במלחמת העצמאות. לא רק שהוא עסק בפריה ורביה באופן הפשוט, אלא גם היה חלק מהדור ששינה את פני ההסטוריה של עם ישראל, ואף נטל בכך חלק פעיל. העולם בהחלט השתנה בזכות בני דורו בכלל ובזכותו בפרט, ולכן גם השאלה הזו לא הרתיעה אותו, מן הסתם.
השאלה הרביעית היא האם ציפית לישועה. אני חושב שבני הדור של ר' יהודה ששרדו את מה שהם ראו ובכל זאת היה בהם כח להקים את המדינה פטורים מלהשיב על השאלה הזו. בלי ציפיה לישועה אדם לא יכול לאזור את הכוחות לקום מהאפר ולהמשיך לבנות. ר' יהודה סבל בחייו הפרטיים הרבה קשיים והתמודדויות, ומכל הנסיונות האלו הוא קם, והצליח להתרומם ולהתגבר.
השאלה החמישית היא האם פלפלת בחכמה. מסביר המהרש"א שהכוונה שאדם צריך לפלפל בחכמה ולא סתם פלפולים של הבל. מי שמפלפל פלפולים של הבל רוצה רק להראות כמה הוא חכם. אדם שניחן במידת הענוה לא מפלפל פלפולי הבל. כל מי שהכיר את הענוה של ר' יהודה יודע שהוא היה תמיד מדבר מהלב. לא היתה לו מטרה סתם להראות חכמה, אלא להגיד את אשר על לבו. את זה הוא היה מביע במכתבים הרבים שהוא כתב ובמאמרים הרבים שפרסם או רצה לפרסם בידיעון כל פעם שהיה משהו שנראה לו כטעות. הדברים שלו היו יוצאים מהלב, וממילא נכנסו ללב.
השאלה הששית היא האם הבנת דבר מתוך דבר. להבין דבר מתוך דבר הכוונה היא ללמוד מהנסיון. כל מי שהשתתף בשיעורי ההלכה לפני ערבית ראה כמה נסיון וחכמת חיים יש בר' יהודה, וכמה הוא למד מהנסיון הזה.
השאלה האחרונה שאדם נשאל היא האם יש בו יראת ה'. השאלה הזו היא החשובה ביותר מכל השאלות האחרות, כי היא גם עונה על כל השאלות האחרות. אם יש באדם יראת ה', ודאי שמשאו ומתנו יהיה באמונה, ודאי שהוא יקבע עתים לתורה ובודאי שהוא יצפה לישועה וכו'. כל הדברים האלה תלויים ביראת ה'.
ומי יתן ונזכה כולנו לקחת מהמידות הללו גם להתנהגות שלנו, שנוכל גם אנחנו לענות בעוד שלושים יום את התשובות הנכונות.
 
הרב ירון
 
 
לזכרו של חבר
30 יום עברו ובכל פעם שאתה נכנס למשרד הדואר הישן אתה בטוח שתפגוש אותו שם, את יהודה.
אתה רואה אותו באצבעות מוכתמות בדיו, כותב בטוש שחור או אדום, באותיות מעוגלות וענקיות שאי אפשר לטעות בהן, את שמות המנויים על "הארץ", "מעריב" או "ידיעות".
ידו אוחזת בעט עבה שהוא ייצר, ובעצם שיפצר, מסלוטייפ מגולגל פעמים רבות – העט של צ'וצ'י.
עוברת שנייה ואתה מתעשת והחלום נגוז ואתה יודע שתפגוש אותו רק בזיכרונות או בתמונות.
בדברי ההספד השונים שבה ועלתה דמותו של יהודה כחלוץ, לוחם בבארות-יצחק בנגב, איש תורה ועבודה קלאסי. ואני נזכר דווקא בפנים אחרות, אנושיות יותר ופחות קלאסיות – יהודה של הסיפורים הקטנים שידע ואהב לספר שוב ושוב.
היה לו פתיל קצר לידידי, ואני זוכר שוב ושוב עימותים שהיו לי עמו כשהייתי מזכיר ואחראי לידיעון, והוא נפגע מכך שהפעלתי את מספרי הצנזורה ההכרחיים. הוא גם נפגע מכך שהעזתי לצנזר אותו – את אפרים קישון המקומי, שטען שלא תמיד מבינים את הקשר אבל הוא תמיד מצא אותו.
כשיהודה דיבר או כתב הכל היה קשור: תורת ישראל ומשלים בהונגרית, עניינים רמי דרג וזוטות זניחות.
הוא חי בכל העולמות, בכל הזמנים בו-זמנית. משיעור בדף יומי לתמונה או מאמר שעסקו בהוויות העולם, בירושלים של מעלה ובבארות-יצחק של מטה.
יהודה היה חפ"ש שתפס עצמו בו-זמנית גם כמפקד וכגנרל.
היה לו חוש צדק מפותח, לעתים מפותח מדי, שלא סבל שום צנזורה עצמית. לעתים היה מתרגז ואז הטיח כל אשר על ליבו, אבל תמיד ידע להתנצל על כך מאוחר יותר.
קשרינו התחילו עוד בהיותי ילד. יהודה ורות גרו בסמוך להוריי, חלקנו מרפסת ושירותים משותפים.
התנאים היו בסיסיים, אבל כילדים לא חווינו שום מצוקה. שיחקנו סטנגה וכדורגל על המרפסת הקטנה, כשיהודה יושב ומעודד.
יהודה גם היה אחד מהעדים בחתונתי עם שולמית, כידיד קרוב של הוריי.
יהודה ידע להתחבר לכל גיל וראינו זאת בלווייתו – גדולים כקטנים באו להיפרד ממנו.
הוא תפש את עצמו כאחד העם ואיפשר להגיע אליו בקלות.
יהודה היה לי חבר טוב, ולא רק לי, אלא לרבים אחרים – בלי דיסטנס, בלי הבדלים. כך גם קיבל כל אדם וכל אחד מבני משפחתו וילדיו, שעליהם הייתה גאוותו.
יהודה היה פייטר – בתקופת השואה, בבארות יצחק בנגב, בנאמנותו לתורה, לעבודה בלול ואחר כך בדואר, בהתמודדותו עם פציעתו בתאונה, בנאמנותו ובמסירותו לרות, אשתו האהובה, נוכח קשייה וסבלה.
ככזה אזכרנו תמיד.
אלי ברמן
 
 
 
 
 
לזכרו של "בארות 1", האחד והיחיד – יהודה פלדמן ז"ל
בארות אחד, בארות אחד, יהודה, האם שומע?
כאן בארות אחד, בארות אחד, שומע!
צ'וצ'י, תזמין במטבח שש ארוחות צהריים / תגיד שאנחנו ניקח בין אחת לשתיים.
יהודה, זה מאוד דחוף וחשוב! אתה יודע / רות, יהיה בסדר, בארות אחד שומע!
"לבועז תזכיר להזמין סובין ממוסד עלייה / וקותי לעוזי ממתין בכניסה למחסן השקייה",
"תבקש מרות לסדר לי תור אצל השיננית / ותשאל אם היא מוכנה להיות השבת תורנית".
באותה מידה הוא קשוב, הגודל ממש לא קובע / אף אחד לא פחות חשוב... בארות אחד, שומע!
יש יחס שונה ומיוחד ונימת הקול משתנה / במסירת הודעות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה.
כאן יהודה מעיר ומתקן, מתערב, מייעץ וממליץ / חוקר ודורש, אם צריך, ואפילו קצת יושר מליץ.
כי קשרים זה מאוד חשוב! והקשר – זה מה שקובע / במוקד, במרכז היישוב, בארות אחד, שומע!
הכל אליו מתנקז בקשר אלחוטי / והוא את הקול מזדרז לשדר בבאס סמכותי.
נאמן בדבקות לתוכן, יבש, קצר, ענייני / עוד מבית אבא סוחב מבטא כבד רומני.
כל בוקר בשש ושלושים מתייצב כמו שעון / לכל נמען משייך דבר דואר או עיתון.
השם של המנוי על העיתון מתנוסס / ולא נורא אם חצי מהשער הוא תופס.
דואר נכנס בדבקות ישירות לנמען מכוון / ודואר יוצא בשקים, הוא אורז אחרי שמיין.
לפי מידה ומשקל, מדייק ולא מתבלבל / על פי התעריף אותם הוא מוריק ומבייל.
לרשימת מנויים סגורה הוא מכין בכל יום ראשון / דואר ללא מעטפה, מהודק בסיכות – ידיעון.
פה ושם אם צריך (גם אם לא...) למנוי הוא יחמוד לצון / יאייר על גבי חבילה ויוסיף לה פניני לשון.
כי הצחוק לבריאות הוא חשוב! והומור זה מה שקובע / לחייל בשמירה קצת עצוב... בארות אחד, שומע!
בשמונה שר הדואר רץ ועושה הפסקה קצרה / מתקין לעצמו סעודה – יש לומר שהיא קצת מוזרה!
בקנקן נירוסטה קטן מעמיס ודוחס ומערבל / מתכון שאת טיבו יודע (אולי?) רק האל...
עם הבליל המוכן, כמו חייל, חוזר, מתייצב בעמדה / ותוך כדי אכילה מתמיד וממשיך בעבודה.
ליהודה יש במזכירות הטכנית סדנת ייצור פרטית / סדנא לייצור כלי כתיבה, עבודת יד איכותית.
קובע עטים ל"תורה", ככתוב "עט לעבוד..." / עטים שלא נורא אם מישהו אותם יחמוד.
מילוי פשוט ורגיל, בגליל קרטון אחוז / עטיפת נייר דבק שקוף מחזיקה בו שלא יזוז.
ואם בכל זאת לגנב תקרא בטעות פירצה / לא יהיה לו במה ועם מה להצמיד את העט לחולצה.
עם אותו הטייפ, המסקין, מחולל הוא נסים ופלאות / מייצר, מסדר ומתקין שפופרות, שלחנות וכסאות.
שר הדואר וויתר במופגן על יוקרה ועל עט נובע / מותרות זה תחביב מסוכן, ועט זה בזבוז משווע !
אבל כל זה היה ונגמר, חלפו עידן עידנים / הקשר נדם ונסגר, היום יש רק פלאפונים.
אין תחמיץ, אין כותנה, וחדלו העונות והלחץ הרב / נותר רק הזיכרון שבמשך שנים נצרב.
ננסה רק עוד פעם אחת, אחת ואחרונה / בארות אחד, אם שומע? יש בקשה קטנה:
תשאל בקשה במרומים בשם כל עם ישראל / שמצפה כבר הרבה שנים: מתי יבוא הגואל?
בת- קול ממרום אז תצא, בת קול באס רומני סמכותי / ותשיב לדרי מטה כך, תעביר מסר אלחוטי:
"אני מטפל בעניין", הקול ממרומים בוקע / "בדיוק בשביל זה אני כאן, בארות אחד שומע!"
מיכה אמיר
 
 
 
יהודה פלדמן ז"ל
יהודה, אתה יודוך אחיך.
יהודה שיודע להודות בטעות,
יהודה שיודע להגיד תודה.
כאשר הורים קוראים שם לבנם, לבתם – השכינה עמהם, וזהו השם שיוצר את אופי האדם.
האופי של יהודה אנו מוצאים במקרא: תחילה בשם שנתנה לו אמו לאה "עתה אודה את ה'...".
אחר כך אנו מוצאים מנהיגות במכירת יוסף: "מה בצע כי נהרוג את אחינו... לכו ונמכרנו לישמעאלים".
הביקורת שמותחים חז"ל על יהודה: כמנהיג יכול היה יהודה לומר לאחים להשיבו אל אביו.
במעשה תמר יהודה מודה "צדקה ממני".
קבלת אחריות מול יעקב כאשר נתבקשו האחים ע"י יוסף להביא את בנימין.
בנסוע המחנות שבט יהודה והנספחים עליו צועדים ראשונים מזרחה.
גם דוד, צאצא של יהודה, אומר: "חטאתי הפעם".
כך שהאופי של יהודה מגוון מאוד, וכך היית יהודה פלדמן. מאוד הפריעו לך כל מיני עוולות שנעשו לך ולאחרים, וגם היית מגיב בעל-פה או בכתב, וזהו צד המנהיגות שהיה בך.
ת. נ. צ. ב. ה.
אריה גוטליב – מושב נחלים
 
 
 
 
לסבתא רבתה חנה ברמן-תשבי
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת החימש
נין ליהודית ועזרא עוזרי בקב' יבנה
נכד למרגלית ואיתן עוזרי בירושלים
בן לחרות וסער נולנברג בעיר-דוד
טוב ינחיל בני בנים
 
 
 
 
חנוך לנער
בימים אלה סיימו רעות ואביעד שטרן תקופה של עבודת הדרכה עם ילדי התיכון שלנו, והם מסכמים:
 
"אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: ורב שלום בנייך – אל תקרי בניך אלא בוניך..." (תפילת שחרית)
לפני כשלוש שנים וחצי נכנסנו, בעצתה של אסתר פורשר, לתפקיד הדרכת הנוער של הקיבוץ.
הגענו לתפקיד זה עם הרבה חששות, אבל עם רצון אמיתי לעשייה ולהתקדמות של הנוער בפרט ושל מערכת החינוך ככלל.
כבר בהתחלה מצאנו חבורה נפלאה של נערים ונערות, חכמים, בעלי יוזמה, כיוון ודרך. חבר'ה שכיף לדבר איתם, לצחוק, לטייל ולשמוע על התכניות, החלומות והשאיפות שלהם. חבר'ה שכל פעילות איתם - מגבשת, מאתגרת או חינוכית, הייתה בעבורנו חוויה מיוחדת.
פעמים רבות במהלך התפקיד שמענו על "הנוער, ... על דברים ש"הם" עשו, קלקלו או פגמו.
נכון הדבר שכל מקרה לגופו הצריך תמיד התייחסות רצינית, אך עם זאת, כל אחד מכם, הקוראים, יכול (גם אם דרוש לכם כך קצת מאמץ) להיזכר בעצמו בגיל הנעורים. מי הלך תמיד בתלם?! מי לא ניסה לחצות לעתים את הגבול? כמה פעמים שמענו מוותיקי הקיבוץ על מעשי הקונדס שלהם, מעשים שגררו את כעסם של "המבוגרים" דאז?
אמר הרב שלמה קרליבך: "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו...".
לעניות דעתנו, חינוך אמיתי אינו יכול להיעשות שלא מתוך אהבה ואמונה בילד/בנער.
הקשר האישי, ההיכרות המעמיקה עם כל נער ונערה, החיזוק והחיבוק, עמדו תמיד בראש מעינינו (לפחות כך השתדלנו) לפני כל "על האש" או טבילה במעין.
החבר'ה המקסימים האלה, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו (אנחנו ממליצים לכל מי שבא לו, פשוט לשבת ולדבר איתם אחד על אחד, אתם רק תרוויחו...). הם, הם ממש, דור העתיד של הקיבוץ, של כולנו!
אלה אינם רק הבנים של הארץ הזאת אלא גם בוניה בעתיד!
בתקופת ההדרכה עברנו לא פעם רגעים שמחים, ולעומתם רגעים לא פשוטים. דווקא ברגעים הקשים יותר נגלו כוחות הנפש והגדלות של נוער הקיבוץ.  דווקא אז צמחו מתוך אותם "ילדים" אנשים בעלי כוחות נפש אדירים. אנחנו גאים בנוער של הקיבוץ שלנו. זהו נוער מעולה, "חוד החנית" של הנוער בארץ כיום.
לסיום אנחנו מבקשים להודות ל:
אסתר היקרה, שמלווה אותנו לאורך כל התקופה והאמינה בנו מההתחלה. תודה לך אסתר על העידוד, התמיכה והעזרה המקצועית, וכן על בניית מערך הדרכה לתפארת.
תודה להורים על האמונה, הפרגון והמילה החמה – זה חיזק אותנו מאוד.
ואחרונים – תודה לכם נערים ונערות (כבר עוד מעט אנשים ונשים) על תקופה בלתי נשכחת שננצור בוודאי לאורך שנים רבות.
אוהבים אתכם: שחר, מורן, תני-ה, מעין, טובית, גל, אלינור, מור, ידיד, אהרן פ', אייל, אופיר, גדעון, שחר, בן, טל, עידו, יובל, נעמה, מיטל, עובד, להב, שיר, עידן, אביתר, אהרון ס', רז, צבי, אורן, איתן, מיכל, רעות, אביב, תום ויאיר.
מדריכים לשעבר: אביעד ורעות שטרן
 
 
שופטים ושוטרים
פרשת השבוע מתחילה בציווי למנות שופטים לשם הכרעה בדין ושוטרים לפיקוח אחר מילוי פסק הדין. הפסוק הראשון מסתיים בהוראה לדיינים: "...ושפטו את העם משפט צדק".
מפתיע, אם כן, שהפסוק הבא ממשיך בלשון יחיד: "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד..." וכך גם בפסוק שאחריו: "צדק צדק תרדף...". שורת ההיגיון מחייבת כי היות ועל פניו המדובר בהוראות לדיינים ולא לעם, הרי שלשון הציוויים צריכה היתה להיות בלשון רבים; 'לא יטו, לא יכירו ולא יקחו' וכן: 'צדק צדק ירדפו' – מדוע אם כן נוקטת התורה לשון יחיד?
רש"י, שהיה כנראה ער לקושי, אכן מפרש את הציוויים לא להטות משפט ולרדוף אחר הצדק כהוראות לכל אחד ואחד בעם, מה שכאמור מתבקש מלשון היחיד שנוקטת התורה. אך את הציוויים לא להכיר פנים ולא לקחת שוחד מייחס רש"י בכל זאת כציוויים לדיינים, מה שמשאיר בצריך עיון את הבעיה הלשונית, מעבר לעובדה שהפירוש לא עקבי ואין בנמצא סימוכין בכתוב לחילוק זה.
לענ"ד, מהיצמדות לפשוטו של מקרא יש לפרש כי ההוראות הללו כולן אכן ניתנו לעם. עניין זה מגובה גם בהמשך, בהקשרו של מי שנתפס חוטא בעבודה זרה. שם מורה התורה כי דינו בסקילה, כאשר: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד" ו- "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה...". לאמור: בניגוד למשפט הנוהג היום בו לעדים תפקיד דיוני בלבד ולעם אין אלא לראות ולירא, הרי שאנו למדים שבעבר הן לעדים והן לעם היה מקום של ממש בהוצאת גזר הדין לפועל, על כל המשתמע מכך. נמצאנו למדים כי האיסורים להטות משפט, להכיר פנים, לקחת השוחד והחיוב לרדוף צדק מכוונים לעם ובתוכו גם העדים. החיוב לדיינים נלמד או בקל-וחומר ולא כציווי נפרד, או שיונק את משמעותו מתוך היותם של הדיינים חלק מן העם ולפיכך כפופים לציוויים אלה באין הוראה אחרת.
ההשלכה לימינו אנו ברורה. קל לנו לשפוט את זולתנו מתוך שביבי מידע חלקיים ומתוך שמועות וחלקיקי רכילות שהתגנבו לאוזנינו. מה אכפת לנו? כיף לנו לא להתעמק בנסיבות כל מקרה לגופו ובדקדוקים המתבקשים לשם הכרעה אמיתית שיהא בה אמת וצדק. בדיוק לשם כך באה התורה ואומרת שכל חיובם של הדיינים נובע מהיותם חלק מהעם שערב לכל חלק בו, גם אם סרח. כיום, באין לעם תפקיד ממשי בדין ובהוצאתו לפועל של גזר-הדין, להוראות אלה יש משמעות קונספטואלית ואידיאית. החיובים להימנע מהטיית המשפט לרעה מתוך נטיית לב לא מבוססת ומהכרת פנים של מי שנראה לנו צודק שלא עפ"י נתונים עובדתיים, האזהרה מלקיחת שוחד במובן העמוק של המילה כגון שכנוע לצד כזה או אחר מתוך ראייה אישית וצרת אופקים, מתחברים לציווי לרדוף צדק תמיד. במקום שהתמונה איננה ברורה, ברירת המחדל היא האמנה בחפותו של אדם ולא באשמתו – זו ההוראה האלוקית.
מחייב וקשה יותר להכיל את הגוונים השונים מתוך הבנת המורכבות האופיינית לאדם, באשר אדם הוא, מאשר לצבוע את הזולת בצבע חד-משמעי. אם נדע כולנו לשכלל את ראייתנו, לאמץ רגשות של הבנה ולימוד זכות, נחיה חיים צבעוניים ויפים יותר.
                                                                                                       שבת שלום.
יהונתן שרמן
 
  
בולטין רפואי מס' 1
היום, יום רביעי, תמה פרשת ההקרנות, ואולי בתוך כמה ימים תחל פרשת הכימו...!
ראשית אני רוצה להודות למשפחתי התומכת שסייעה ומסייעת. בארות יצחק, כרגיל, הושיטה המון עזרה. אציין רק חלק מכיוון שאני עלול לפגוע באלה שלא ציינתי, אולם האגף החברתי, אנשי המקצוע – המרפאה, מסגריה, חשמליה ואותם חברים שעזרו בכל הלוגיסטיקה להפוך את החדר לנגיש וידידותי. תודה גדולה לאלה שהיו גם סבלים שנאלצו לסחוב, אמנם רק 90 ק"ג, אולם בשיפוע הטופוגרפי של המדרגות זו משימה לא קלה, במיוחד כשלקליינט אין היסטוריה של צנחן.
סליחה מכל אלה שנאלצנו לדחות את ביקור החולים שלהם מפאת חולשתי.
אני מבקש סליחה מכל אלה שנאלצו לסבול את חוש ההומור שלי במשך כל הזמן שלא היה תמיד על הגובה, אולם זו דרכי הנלוזה לעבור את הימים הקשים. כשאחלים אי"ה אשתדל להשתפר.
עצה אחרונה: כשמתחתנים, פרט לרומנטיקה כדאי לבדוק את התאמת האשה להיות מזכירה חברתית-רפואית, דוחפת עגלות נכים ועוד כמה כישורים פסיכולוגיים. לטווח הרחוק זה משתלם.
יוסיקה וידרמן
 
 
 
 
חדשות התקשורת
הרצת המרכזיה החדשה הסתיימה ואנו מצרפים בזה רשימה של קודי תפעול לשרותים השונים של המרכזיה:
 
קודי קיצור בטלפון
6
חניה על שלוחה (נודניק)
10
עקוב אחרי לשלוחה פנימית
10_XXX_#
10
עקוב אחרי למספר חיצוני
10_3_XXXXXX_#
11
ביטול עקוב אחרי
14
שרות יקיצה
16
שעון דובר
17
זיהוי שלוחה
500
שמיעת הודעה בתא הקולי
3*2700
מוקד זימון תורים
 
 
אוריאל אמיר
 
 
 שבוע עבר – מה היה לנו
 
לצלילי מוסיקה, בשירה ובריקודים התקבלו שמונה עשר חברי גרעין צבר לקיבוץ ביום חמישי שעבר. 
המעמד היה מרגש ובמהירות החניכים הרגישו בבית. ביום ששי הם עשו סיור בזק בקיבוץ וזכו בפעם הראשונה לארוחת הצהריים המסורתית המקומית.   סעודת ליל שבת התקיימה בצוותא בבית "צוותא" יחד עם כל הצוות ומשפחותיהם.   בשבת בתפילת שחרית חבר מהגרעין עלה לתורה ובירך "הגומל" בשם כל החניכים שימים ספורים לפני כן עלו ארצה. בשבת בצהריים הם אכלו יחד עם החברים בחדר האוכל, למדו איך לאסוף את הכלים בקצה השולחן, וחלק אף טיילו לרפת לאחר הסעודה.   כולם התכנסו שוב לקראת ערב לסעודה שלישית, ובמוצאי שבת הם אירחו את צעירי הקיבוץ (שהגיעו בהמוניהם) ל"פויקה".
ביום ראשון מרבית החבר'ה נבחנו בעברית כדי לקבוע לאיזו רמת אולפן מתאים כל אחד ואחד. בינתיים שני בחורים התחילו את דרכם בצה"ל עם הצו ראשון (אחד מהם כבר מוזמן למבדקי טייס). ביום שני הם התחילו לשפץ ולסדר את איזור המגורים שלהם ואחר הצהריים הגיעו אליהם נציגי הבנק לפתוח להם חשבונות בנק. במקביל הגיעו נציגי חברה סלולארית כדי לספק להם טלפונים ניידים. בערב הם שמעו שעור על ההתיישבות בארץ ישראל וחלקם של ראשוני בארות יצחק במפעל ההתיישבות. ביום שלישי בבוקר נסענו לבארות יצחק בנגב ושמענו מפי נחום על הימים הראשונים של בארות יצחק ועד יום הקרב בח' בתמוז. הם התרגשו במיוחד מזה שחלק מהלוחמים בבארות יצחק היו אז בגילם. בהמשך היום הם השלימו את הסידורים שלהם במשרדי הפנים והקליטה ובעצם הפכו באופן רשמי לישראלים. היום הסתיים בארוחת ערב "על האש" על שפת הבריכה בציון מעמדם החדש כאזרחים לכל דבר.
ביום רביעי הם נהנו מפנקייק ראש חודש וניגשו להמשך העבודות. חלק התחילו בשיעורי נהיגה כדי לעבור מבחן שליטה ובכך להמיר את רישיונם לרישיון נהיגה ישראלי. לקראת ערב הם סוף-סוף הכירו את המשפחות המארחות שלהם שיילוו אותם בשנים הקרובות. בערב הרב ירון העביר להם שיעור בנושא צבאות ישראל בתולדות ישראל. 
יום חמישי נפתח עם פעילות לסיכום השבוע הראשון שלהם, היכרות עם הרופאה והמרפאה, פעילות לקראת גיוסם בעוד מספר חודשים, ובסוף אפיית חלות.  
לאחר השבוע הראשון הסוער יחלו החניכים בשבוע הבא בשגרה של לימודי אולפן לעברית, פעילויות חברתיות, ושיעורים שונים. בכל התקופה הזאת תהיינה להם תוכניות ופעילויות מיוחדות כדי "לשבור" את השגרה. כל הצעה ורעיון יתקבל בשמחה.
בשבת הזאת, פר' שופטים, חברי הגרעין מזמינים את כל הציבור לבקר אצלם (איזור האולפן לשעבר) מיד לאחר סיום ארוחת הצהריים.
                                                                                                            שבת שלום,
                                                דוריאן, אלעד, דנה, יפעה, ופרד
 
  
יומנו האישי של מגדל המים בנגב   תש"ה - תש"ע, 1945 – 2010
נולדתי אי-שם בשנת 1945, רם ונישא ומשקיף מערבה לעבר גבעת המונטאר.
יסודותיי מוצקים ואיתנים (בעובדה, אני עדיין חזק בשטח...), והבטון – אייזן בטון.
אחר כך הוסיפו לי שני חדרים כשבאחד מהם שכנו כל חשבונות הקיבוץ, מסודרים ומתויקים, כשעליהם מנצח עלם חמודות בשם יהושע. גם היום – רוצה דו"ח מ-1946? אין בעיה, יהושע מיד ימצא.
הוסיפו לי מדרגות פנימיות וחיצוניות כדי לטפס לחדרים הנ"ל והרגשתי ממש מאוד חשוב.
למטה היה בולמוס של בנייה: בית הלורדים, חדר אוכל, לול, רפת. החברים הסתפקו בחדר משפחה אחד וממש ממש היו מאושרים. דווח לי שהיום בונים 120-140 מ"ר. לא חבל?
פתאום, כשמלאו לי שלוש שנים, התחילו כולם לחפור בקרקע תעלות וחללים גדולים. מה חיפשו שם? נפט? יהלומים? לא חבל על הנוי? ואז גם אני שודרגתי. למעלה בנו תוספת של קיר בטון בגובה 2 מ' וחברים/לוחמים תצפתו משם לכל עבר. בקומה השנייה הוסיפו לי עמדות לתצפית ולירי.
ביום שישי אחד הבחנתי בהתרגשות של כולם ואחר הצהרים כולם יצאו במחולות. איזה ריקודים...
ב-18.45 נפצעתי וירדו ממני כל המים...
לא אלאה אתכם בכל התקופה הקשה הנ"ל.   נפגעתי וחבשו אותי והטליאו והצלחתי להתאושש. רק קצת צלקות נשארו לי. ביוני השתרר שקט באזור ומילאו אותי שוב במים טובים וקרירים.
בבוקרו של ה-15 ביולי הבחנתי בתנועה רבה על הקרקע ובאוויר. הכיוון? ממש אליי. שמחתי. הולכת להיות חאפלה רצינית...
קולות נפץ רבים החלו מתקרבים אליי ופתאום בום! טראח! חטפתי בומבה רצינית ומה זה התחלתי לדמם. איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי שרר שקט באזור.
למחרת הטמינו למרגלותיי מספר חברים – חלקם היו ידידים אמיתיים שלי : אנגלנדר, שוורץ, גרינברגר, ועוד.
הסתכלתי סביב. הכל היה הרוס. ריח חריף אל אבק שריפה הורגש למטה.
אחרי זמן מה הרגשתי בדידות נוראה. כולם נטשו אותי, אבל החלטתי הייתה נחושה: מחזיקים מעמד.
מידי עשר שנים היו פוקדים אותי החברים והילדים. בתחילה לא כל כך עניינתי אותם, הם בעיקר חיפשו "מציאות" בין חורבות הבתים. מידי פעם נשמעה קריאת צהלה למראה מציאת פריט מוכר מ-1948. בערב שוב עזבו כולם.
מרחוק הבחנתי ביישובים חדשים, ואז – בסוף שנות ה-60 – הגיע שופל מהיישוב המערבי ובתוך זמן קצר הרס את כל שרידי המחנה ופינה אותם לערימה גדולה מדרום לי. פשוט נשארתי בבדידות מזהרת. לא כל כך גרוע, כי כל תשומת הלב תופנה אליי...
כך עוברות השנים. הייתי עד לאזכרות, טקסים ואירועים שונים שנערכו למרגלותיי. מדי פעם בפעם טיפלו בי וניסו להקל על מכאוביי. כל זאת על מנת להאריך את חיי.
זיכרוני כבר לא משהו ושגרת החיים שוחקת אותי, אולם אני מוכרח להזכיר לטובה צוות שלא שכח את ימי הזוהר שלי. בכל שלושה חודשים, בשעות הבוקר המוקדמות מגיעים שלושה חבר'ה: ההוא שדומה לשוורץ אך שערו כבר הלבין, השני שעבר כבר את שנתו ה-70 ונשוי לבת של וינד, והשלישי – רכז הנוי מהקיבוץ ממזרח לי. הם מנעימים לי את שגרת הבוקר בסיפורים על אודות הקיבוץ שזז מפה לאזור פתח-תקווה, דואגים לפרחים
 יפים סביבי, גוזמים את העצים שניטעו כבר בפעם השלישית אחרי עוד שריפות שאירעו סביבי. יחד עם זה הם מביאים לי בכל פעם מתנה צנועה: שלט שמזכיר לי את חבריי (שאינם) מהעבר ותמונת מחזור שלי ושל בני כיתתי, שתיל חדש שנוסף בשטח ומפת שולחן צבעונית המנומרת בקווי מים שבאים מהצפון.
 
א' באלול תש"ע 11.8.10
למעלה מ-60 שנה עברו מאז נולדתי. הבוקר יש פה תכונה גדולה ומיוחדת סביבי. בשעה 7.00 הגיעה קבוצת פועלים ובמהירות בנתה סביבי פיגומים עד ראשי. בשעה 8.00 הגיעו כלי רכב רבים ובתוכם אח"מים: מהנדסים, אנשי מקצוע בתחום שימור אתרים. ביניהם בלטה דמות מיוחדת ותמירה שניהלה את ההתוועדות למרגלותיי.
דיברו שם על פיתרונות שונים שיביאו מזור לעצמותיי הזקנות, איך לסייע לי לשמור על בריאותי לאורך שנים ארוכות נוספות מבלי לטשטש את זהותי הכל-כך מוכרת. ממה ששמעתי ברור לי שאין נסים ברפואה. הצלקות הכל-כך אופייניות לבני גילי יישארו. ברור שהם לא מתכוונים לשנות את אופיי. שמחתי לשמוע על דרכים לגאול אותי מבדידותי: שיפור ושיקום צירי התנועה המובילים אליי ברכב וברגל, בניית מוזיאון חי לכבודי בקיבוץ הדתי השכן ממזרח, מגרש חנייה לצידי, שלטים, מפות וכו'.
בשקט בשקט הקלטתי חלק מהשיחות שדיברו גם על כסף. אל תשאלו, אבל זה יעלה במזומנים רבים...
בין לבין הצלחתי לשמוע על מנהיגות של תנועה (נדמה לי הקיבוץ הדתי / זר"ש) שהצליחה לגייס לא מעט מצלצלים... והכל לכבודי. לא יאמן.
הדמות המיוחדת שניהלה את ההתכנסות הזאת החזיקה ספר חדש ביד ודיברה עליו בהתלהבות, תוך כדי עיון ודפדוף בו. הצלחתי לראות את הכריכה: "בארות יצחק בהתיישבות ובמלחמה" מאת נ.ב. (עד היום אני מכיר היטב את החוברת הכחולה הישנה שערך נ. עמינח). דובר שם לחלק את הספר לכל המתכנסים בבוקר זה. זה נראה מעניין מאוד. טוב, בטח יקריאו לי קטעים ממנו ביום הולדתי הקרב ובא.
24.00 – האמת היא שאני עייף מאוד מכל ההתרגשות של היום. יש לי עוד המון לספר על מה ששמעתי ומתוכנן עבורי לחודשים הקרובים. אפשר לפנות אליי בכל עת.
שלכם,
המגדל
קרא והתרגש דוד אריה בן מנחם דוד הי"ד
 
מהמרפאה
בשבוע הקרוב ד"ר ליאורה תקבל חולים במרפאה בימים שני וחמישי בלבד – בשעות הקבועות.
ריקי בן דוד
 
 
מהנעשה בתרבות
טו" באב צוין בערב שירי אהבה בחדר האוכל. השולחנות נערכו באווירה רומנטית עם כיבוד של גבינות, קרקרים, אבטיח ויין. את הערב הוביל נדב ברמן בחן, בהומור ובכישרון רב, והליווי המוסיקלי של חבריו ללהקה היה מקסים. נהנינו משירי אהבה מכל הזמנים ואף שמענו שירים שהולחנו ע"י נדב. אוהדי הז'אנר התלהבו ולא הפסקנו לשיר עד השעות הקטנות של הלילה....
את חברי גרעין צבר קיבלנו ביום ה' אחה"צ בפעילות מדליקה של משחקי ענק ברחבת חדר האוכל עם קינוח של "שערות סבתא". בנוסף חולקו למעוניינים שלל משחקים קטנים. ילדי הגן והפעילול הופיעו לכבוד החבר'ה שהצטרפו לחגיגה. התורנים הגישו ביד רחבה מכל טוב ענף המזון.
למתכננים מראש:  
ערב פיצוץ לחברים ולתושבים לציון סוף החופשה הגדולה ביום שלישי, י"ד באלול 24.8.10 פרטים בהמשך.
 
השבת נארח את דוד שפיצר ומשפחתו.
המארחים: משפחת דה-יונג.
דוד היה מורה בבית הספר המקומי בבארות יצחק לפני כ-50 שנה.
הוא יעביר שני שיעורים :
ב-11:00       שיעור בפרשת השבוע במועדון לחבר
בשעה 13.00 בצהרים במועדון לחבר הרצאה בנושא:
   ייחודה של שיבת ציון בימינו (מה איפשר את הקמת מדינת ישראל)
אורטל - ועדתרבות
 
 
 
ת ג ו ב ה
ברצוני להוסיף עובדות כהשלמה לכתבות של לואי ושל מנחם שניאור בקשר להקמת ענף ההודים.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גוייסו הרבה מאוד חברים, כך שענפים מסוימים נשארו ללא הצוות הקבוע.
לאור המצב הקשה מכל הבחינות, הופיע מהגולה גל גדול של מתנדבים שהתאמצו לרוץ לעזרת המדינה, בעזבם לימודים ומקומות עבודה טובים. גם בארות יצחק זכתה לעזרתם הטובה והמועילה.
חלק מן המתנדבים האלה הופנו להקמת הסככות עבור ההודים. העבודה הייתה רבה ודחופה – גם עונת הגשמים התקרבה – והחבר'ה האלה עבדו הרבה שעות ללא לאות עד לגמר המלאכה.
יישר כח גדול לכל העוסקים במלאכה הזאת שהייתה נדבך חשוב בכלכלת המשק, בתנאים לגמרי לא קלים.
אורה אהרן
  
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דוד שפיצר 
אחות תורנית: עדה צונץ - פלאפון 61999
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
חן חן
לעובדי גן הנוי על המבצע האחרון בהשגת תקציב לחידוש המדשאה לפני ביתי. מי כמוני מכירה את הבעיה הזאת.   תודה רבה !
לאה ברמן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מתעדכנים
בקרוב ייצא דף תורנויות חדש, האחרון במתכונת הנוכחית. הדף הבא אחריו יכלול את השינוי במערך התורנויות עקב חנוכת הלולים החדשים.
השינויים האמורים יכללו מעבר של תורנים מענף אחד למשנהו – הן בתורנויות שבת והן בתורנויות חול.
זו ההזדמנות למי שמעוניין לבקש לעבור מתורנות אחת לאחרת, כמובן במידה שצרכי המערכת יאפשרו זאת.
שימו לב שמפאת התוספת הנדרשת ייתכן שהסבב יצטמצם.
בברכה,
שולי בשם פורום תורנויות
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שהחיינו
הציבור מוזמן להרים אתנו כוסית "לחיים" בביתנו המשופץ
בשבת אחרי סעודת הצהריים.
בואו בשמחה.
אסתר וחיים תמים
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לסבתא רבתה אסתר בידר      לסבתא רבתה רחל אלידע
לסבתא וסבא רותי ויחזקאל אלידע
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת
הנינה-הנכדה ירדן
בת לרוני ואופיר ברנהיימר בפתח-תקווה
טוב ינחיל בני בנים
 
 
AtarimTR