ידיעון 2690 ערב יום כיפור

 

בס"ד ט' בתשרי תשע"א
 
 
יום כיפור - שבת
 
14.45
מנחה
07.30
שחרית, אזכרת נשמות, מוסף
15.00
סעודה מפסקת
15.30
מנחה, נעילה
17.10
התחלת הצום
18.10
תקיעת שופר, ערבית, קידוש לבנה
17.23
הדלקת נרות
18.20
סיום הצום
17.30
"כל נדרי"
 
 
נשים אומרות תהילים בבית סעדון – אחרי 4 פרקי תהילים בסוף ערבית בליל יוה"כ.
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד' ו'             06.00
 שחרית   ב'                      05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית המדרש לגמלאים
מועדון לחבר
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
 
 
 
במרפאה
 
להלן לוח העבודה במרפאה לשבועיים הקרובים
ביום שני 20.9.10 – קבלה כרגיל (רופאה ואחות), כולל לקיחת בדיקות
ביום רביעי, ערב סוכות, 22.9.10 – קבלה אצל הרופאה למקרים דחופים בלבד בשעה 13.00 -14.00
בחול המועד סוכות באופן כללי המרפאה תהיה סגורה והאחות ריקי לא תעבוד.
ד"ר ליאורה תקבל חולים רק ביום שני, ד' דחוהמ"ס, 27.9.10 – עם האחות שלי. אין לקיחת בדיקות.
 
הצוות הרפואי
  
בכ"ט באלול תש"ע נולד נכדנו, בנם של אביעד ורעות.
בערב ראש השנה זכינו לחבוק נכד חדש.
בשנה זו עברנו כמשפחה תהפוכות רבות ואנחנו תקווה שסיומה של השנה עם קרן האור החדשה יתנו לנו סימן ותקווה לשנה חדשה מלאה בשמחה ובבריאות.
אביחי, שנקרא על שם סבו אברהם חיים ז"ל (אביה של רעות), הובא בבריתו של אברהם אבינו שעה לאחר שנפרדנו מחברנו היקר יוסיק'ה.
באותו המקום, בבית הכנסת שלנו, בטקס רב עוצמה ובסמליות מדהימה, הלך יהודי יקר מהעולם ויהודי חדש ניכנס אליו.
אנו מאחלים לאביחי שיגדל ויתגשמו כל משאלות לבו, ולכולנו שנה עם הרבה בריאות.
                                                     ריקי ויוסי שטרן
 
 
מה בגיליון?
·         יום הכיפורים כמקוה - הרב ירון
·         יוסיק'ה וידרמן ז"ל – הרב ירון, שמוליק וידרמן, יונה ברמן, נורית סוקו,
                      מיכל וידרמן, אלי ברמן, מעין ברמן
·         וקדש את שמך – יאיר בן-שמואל
·         בין אדם לעצמו – יהונתן שרמן
·         סליחות ותובנות – חי יום-טוב ברוכי
·         סוף עונה – לאה ברמן
·         שם חדש – טלי-ה סעדון
·         לקראת סוכות בענפי השירות – כלבי, ענף הבגד
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"שבועי
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
 
  
 
יום הכיפורים כמקווה
המשנה האחרונה במסכת יומא, אחרי שהיא מפרטת את כל עבודת יום הכיפורים מביאה את דברי ר' עקיבא:
אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". ונאמר: "מקוה ישראל ה'". מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.
בסוף המסכת שמתארת את סדר העבודה ואת הנסים שהיו בבית המקדש, בא ר' עקיבא לעודד את ישראל. ר' עקיבא הוא זה שיכול לראות שועל יוצא מקדש הקדשים ולצחוק. הוא יודע לומר לישראל שיסתכלו מעֶבֶר לחורבן שהם רואים בעיניהם. בסופו של דבר, מה שמטהר אותם אינו בית המקדש, אלא הקב"ה, והוא נמצא איתנו גם היום. אך מדוע מביא ר' עקיבא שני פסוקים לדבריו? האם יש הבדל בין הפסוק המדבר על זריקת מים לפסוק המדבר על מקוה?
נראה לי שר' עקיבא רומז לשני סוגי תשובה שיום הכיפורים מעורר, אחת משולה לזריקת המים של הפרה האדומה, והשנייה משולה לטבילה במקוה.
זריקת המים עם אפר הפרה האדומה נעשית לטמאי מתים. בזריקת המים הללו מספיקה טיפה אחת של מים שנוגעת בבשרו של הטמא והוא הופך להיות טהור. האדם הוא סביל והמטהר מזה עליו את המים. גם בפסוקים שמובאים מיחזקאל (פרק ל"ו) כתוב שהקב"ה עושה למען שמו, ולא בגלל מעשיהם של ישראל:
כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹקִים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'... וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
במקוה, לעומת זאת, המצב הוא הפוך: האדם הוא פעיל. הוא צריך להיכנס למקוה בעצמו, וצריך להיות שם בכל גופו ללא שום חציצה, ואם הייתה עליו אפילו חציצה קטנה שמקפיד עליה באצבע הקטנה, אין אומרים שרק האצבע טמאה ושאר הגוף טהור, אלא כל הגוף עדיין טמא.
הפסוק המובא מירמיהו (י"ז, י"ג) ממחיש את הצורך במעשי האדם:
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'
מי שעוזב את מקור המים החיים אינו יכול להיטהר. כל עוזביך יבושו. צריך השתתפות של האדם בטהרה.
כנגד שני סוגי הטהרה, הֲזָאָת המים והטבילה במקוה, ישנם שני חלקים ביום הכיפורים. ישנו מהלך שבו האדם נדרש להיכנס כל גופו ללא שום חציצה לתוך המקוה, וזוהי התשובה, וישנו עניין נוסף, שבו הקב"ה משפיע מלמעלה מים טהורים ומטהר אותנו. זהו עיצומו של יום הכיפורים.
אמנם ההזאה מועילה לטומאה החמורה ביותר - טומאת מת, אבל מי שהיה טמא מת וגם זב או מצורע חייב לטבול במקוה אחרי ההזאה. ההזאה של פרה אדומה לא תטהר אותו מהטומאה הקלה יותר.
יום הכיפורים הוא יום שבו הקב"ה מטהר אותנו מכל החטאים שלנו, אבל מי שמסתמך על עיצומו של היום שיטהר אותו, ואינו שב בתשובה שלמה, ללא שום חציצה, יום הכיפורים אמנם משפיע עליו, אבל הוא נשאר טמא. כדי להיטהר ביום הזה לגמרי צריך להיות ללא שום חציצה.
ומי ייתן ונזכה באמת לשוב בתשובה שלמה ללא חציצה כלל, ונזכה גם שהקב"ה יזה עלינו מים טהורים ונצא מיום הכיפורים טהורים מכל סוגי החטאים.
 
הרב ירון
 
 
 
 יוסף מרדכי וידרמן בן מרגלית (מרגוט) וגדליהו ז"ל        
 
נולד:   א' באייר תש"ח     10.5.1948
נפטר:  ז' בתשרי תשע"א   15.9.2010
 
 
 
יוסיקה,
עומדים אנחנו שלושה ימים לפני יום הכיפורים, ומנסים להיפרד ממך.
הגאון מוילנא היה נוהג לומר ביום הכיפורים את מזמור ל"ב בתהלים, שמתחיל במלים: לְדָוִד מַשְׂכִּיל, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה. כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם".
לא יכולתי שלא לחשוב על הפסוק הזה בתקופה האחרונה שבה היינו לידך וראינו את הסבל שעברת: "כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי". עצמותיך התבלו, ואתה החרשת. החיוך לא מש מפניך גם בתקופה הקשה ביותר וידעת שהאופטימיות שלך עוזרת לא רק לך לשרוד את התקופה הזו, אלא גם לסובבים אותך.
אומרים שמי שעושה חסד עם נפטר עושה חסד של אמת, כי הוא לא מצפה לתמורה. אתה היית גם חבר בחברה קדישא וחפרת קברים במשך עשרים שנה, והיום חבריך קוברים אותך. אבל יש חסד של אמת גדול יותר, והוא כשהאדם יודע שהוא עצמו בדרך לבית עולמו ועדיין הוא טורח לחשוב על האחרים כל הזמן, איך להקל עליהם את התקופה הקשה הזו. כזה היית אתה עד סוף ימיך.
השתיקה אפיינה אותך לכל אורך חייך. היית איש של שתיקות ולא של דיבורים. מיעטת לדבר על הדברים הקשים שעברו עליך. היית דור שני לשואה, אבל בבית לא דיברו על השואה. אביך, שאיבד את אשתו הראשונה וילדיו, בחר להתחיל בחיים חדשים אחרי השואה ולא לדבר על מה שהוא עבר לפני כן. גם אתה מיעטת לדבר על הדברים הקשים שעברת בחייך. את כאבך אצרת בתוכך, וכלפי הסובבים ידעת לחייך ולהשרות שמחה.
כשנפצעת בידך במלחמת ששת הימים קיבלת מהרב גורן סידור עם הקדשה: "ליוסי, בעל היד החזקה". ובאמת, ידיך היו שֵם דבר. כל מי שלחץ את ידך חש שהיו אלו ידי עמל. היית איש של עמל ועשייה. מסירותך הרבה לעבודה - ברפת, בגד"ש, וכמובן בבית האימון, הייתה מדהימה. כמה סמלי הוא שידיים אלו סייעו גם בעשיית הויטראז' מסביב לארון הקודש.
בפרשה שהתחלנו לקרוא השבוע, וזאת הברכה, מברך משה רבנו את עם ישראל, ומוצא את נקודות הזכות בכל אחד מהשבטים: יש מי שהוא איש עמל: "יָדָיו רָב לוֹ". יש מי שהוא איש של תורה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". יש מי שעוסק בחקלאות: "וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ". יש מי שהוא "יְדִיד ה'". יש מי שגומל חסדים: "צִדְקַת ה' עָשָׂה". ויש מי שהוא תמיד "יְהִי רְצוּי אֶחָיו". אתה, יוסיק'ה, היית כולם.
על הפסוק "יָדָיו רָב לוֹ" אומרת הגמרא (סוטה ז, א) שהכוונה אינה רק לידיים שעושות מלאכה, אלא גם לדעת לעסוק בתורה עם החכמים. אתה אכן היית איש של תורה ועבודה. היית ממשתתפי שיעור הגמרא גם כשהשורות היו מדולדלות מאוד. בשיעורי משנה השתתפת למרות שהדבר היה מאוד לא קל לך. לפני שבועיים, כשכבר לא יכולת לצאת מהמיטה, ביקשת שהשיעור ימשיך להתקיים ליד מיטתך. היית גם מעמודי התווך של המניין בבית הכנסת.
 על יוסף אומר משה רבנו: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ". יוסף רואה את ארצו המבורכת, ויודע שהברכה הזו היא מאת ה', וכשמקבלים ברכה מאת ה' צריך לשמור עליה ולהעריך אותה. כך היית גם אתה, יוסי. הֵבַנְתַּ שתפקידו של האדם בארץ הוא 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ', וטרחת בשני התחומים הללו: עבודת הכפיים ושימור העולם. אַהֲבַת הטבע שהייתה בך היא שהביאה אותך לעסוק בתחביביך הרבים: הטיפול בבעלי חיים והטיפול בצמחים - שהחזירו לך אהבה. כמובן שגם את התחביבים האלה ידעת לנצל לטובת הכלל, ויעידו על כך עציצי הקקטוס הרבים שלך שמפוזרים במחלקות לפגועי נפש בכל הארץ, שאותם תרמת בצניעות האופיינית לך.
מעל לכל היית איש של ספרים, בעל אופקים רחבים, שאפשר לשוחח איתו על כל נושא שבעולם. הצמא שלך לידע ולספרים לא הרפה מעולם, ותמיד היית עסוק בקריאה.
ובין כל העיסוקים הרבים שלך: הקקטוסים, העצים, בעלי החיים, ההודים, הארנבות, הספרים, איסוף המים מהמזגנים, הטיפול בסוכות, כיבוי האש, החברה קדישא ועוד הרבה עיסוקים אחרים שעסקת, מצאת זמן למשפחתך, שאותה כה אהבת. היית כה גאה בנכדיך ורצית לזכות לראות גם את אלו שבדרך ואלו שעוד יבואו בעז"ה.
בימיך האחרונים אנחנו זכינו ללמוד ממיכל ומכל משפחתך שיעור במסירות נפש ובאהבה. אנא, לַמֵּד עליהם זכות בשמים, תן לנו את הכח לסייע להם להתמודד עם העולם שיהיה כה שונה בלעדיך, והיה נא מליץ יושר על כולנו, שחסרים וכואבים אותך כבר עכשיו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
הרב ירון
 
 
א ב א
בדרך כלל אני נוהג לפנות לבורא עולם בתואר "אבא", אך מעמד זה מחייב אותי לעשות אחרת.
לכן, אבא אהוב שבשמיים, הריני פונה אליך כבורא עולם ומשאיר תואר זה לאבי היקר והאהוב שבמחיצתו זכיתי לשהות במשך 30 שנות חיי.
בורא עולם אהוב, אני נושא אליך תפילת הודי-ה על כך שזיכית אותי באבא כה נפלא: איש אמת ועבודה, אהוב על כל בני משפחתו ועל כל הבריות. תודה רבה לך בורא עולם שבחסדך הענקת לי את הזכות העצומה לחיות 30 שנה עם אבי היקר. תודה רבה לך שברוב חסדך הענקת לנו, בני משפחתנו היקרים, את הזכות לסעוד את אבינו במשך כל הזמן מאז פרצה מחלתו, ובמיוחד על הזכות לסעדו ולשהות במחיצתו ברגעיו האחרונים.
תודה רבה לך שבחסדך יכולנו להיעזר בכל עת בכל אותם אנשים טובי לב שתמכו בנו ללא גבול. אנו כה אסירי תודה להם, אך אין זה המקום להזכירם. תודה רבה לך, אבא, גם על כל האנשים שכה רצו לעזור אך נבצר מהם מחמת מצבו של אבי. אין ביכולתי להודות לך ה' יתברך אפילו על מקצת הטובות שעשית אתנו.
מה שאפיין יותר מכל את אבי זוהי מידת השמחה שלו. דבר זה אפיין אותו מאז ומתמיד, אך עם פרוץ המחלה לא היה ניתן שלא להתפעם מפרץ האופטימיות והשמחה שאפף אותו במשך המחלה. כך היה רוצה שנזכור אותו וכך אכן נזכור אותו לעד. אף בזמן שאבי סבל מייסורים כבדים מנשוא, כל עוד לא ניטלה ממנו היכולת לדבר הוא המשיך לחזק את כל הבאים אליו על ידי סיפור בדיחות ואמירות אופטימיות אחרות. לא התייאש לרגע ונאבק במחלה ממש עד תום כוחותיו האחרונים. אחותי היקרה, רוני, אף עשתה אתנו חסד עצום והקליטה אותו מספר שלל בדיחות וסיפורים מצחיקים אחרים. 
 את זה אני אומר רק על מנת לתת המחשה קטנה על גדולתו של אבינו היקר. גם כאשר ייסוריו כבדו עוד הרבה יותר, המשיך להיאבק במחלה עד כלות כוחותיו. אמש, אחרי שחווה יום של ייסורים קשים מנשוא, ובעת שפקח את עינו, יצרה אמא קשר עמו ושאלה לשלומו. הוא, שכבר לא יכול היה לדבר, הצליח למלמל מילה אחת בודדה שמסגירה את אישיותו המדהימה: מ...צ...ו...י...ן.
אין דבר גדול ממידת השמחה בעבודת ה' יתברך. השמחה היא הדבקות בבורא עולם. ללא השמחה בחיים, בקיום התורה והמצוות, ניטל ערכם. על כך טבע רבי נחמן את אמרתו הכה מוכרת והשגורה בפי כל: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". כי ללא השמחה החיים עלי אדמות הופכים להיות נטולי ערך.
מעל כל מידותיך הטובות, אבא, בלטה יכולתך זו לשמוח ולשמח את הסובבים אותך במשך כל ימי חייך, ובפרט בשעותיך הקשות. בזכות מידה נשגבה זו כולי תפילה ואמונה שתהא נשמתך צרורה בצרור החיים בגן עדן במחית כל צדיקי האמת ותלמד זכות על כל בני משפחתך ומכיריך שכה אוהבים אותך ועל כל עם ישראל.
אילו הייתה לאבי היכולת לכתוב את צוואתו הרוחנית, אין לי ספק שהיה אומר לכולנו: תהיה בשמחה ותמיד תצחקו על החיים. יהי רצון שנתחזק כולנו במידתך זו.
אין לי ספק, אבא, שאתה כה גאה בבני משפחתך: באמנו היקרה שסעדה אותך במסירות אין קץ. אי אפשר היה שלא להתפעם מעוצמות הנתינה שלה. במתן, ברוני ובגדי שעשו ימים כלילות סמוך למיטתך וסעדו אותך במסירות לכל אורך מחלתך למרות כל עיסוקיהם החשובים האחרים והצורך לטפל בבני משפחותיהם.
כמו כן אין לי ספק שאתה כה גאה בכל יתר החברים והמכרים המדהימים והמסורים שגם כן לא פסקו מלגמול אתך חסדים – אלה שזכו לעזור ואלה שנבצר מהם לעזור מחמת מצב בריאותך הרופף.
אבא, היית ועודך אהוב על כל הבריות. אין אדם שפגשתי, במיוחד בחודשים האחרונים, כולל אנשים שטרם נודע להם על מחלתך, שלא חדלו מלהלל ולשבח אותך. כולם אמרו לי: איזה אבא נהדר יש לך, וכששמעו על מחלתך נותרו המומים.
ברצוני להמשיך ולספר עוד ועוד עליך, על חריצותך ומוסר העבודה הבלתי יתואר שלך, על יושר לבבך ותמימותך, על אהבת הבריות שהייתה בך ועל כל שאר מידותיך הטובות שעליהן יעידו כל מכיריך – אך קצרה היריעה מהכיל, אבא, את כל מה שברצוני להגיד.
אי אפשר שלא להזכיר את אהבתך הכה-גדולה לקקטוסים, לעצים ולבעלי החיים שכה טיפחת. בעזרת ה' יתברך הם היו וימשיכו להיות חלק מהווייתנו כמשפחה.
אבא אהוב, זוהי רק פרידה זמנית. עוד נזכה כולנו להיות מאוחדים, ובינתיים אני מבטיח לך שנעשה הכל על מנת לשמור ולחזק את אחדות המשפחה, למענך ולמען אמא.
לעולם לא ימוש זכרך ממני ובכל מה שאפעל תהיה דמותך חקוקה לנגד עיניי.
אני מבטיח לך זאת בשמי ובשם בני משפחתנו היקרים. תמיד תהיה נצור בלבנו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אבא אהוב שלנו.
שמוליק
 
 
 
 יוסיק'ה
"יוסי, שבת", כך מדי יום שישי חצי שעה לפני כניסת השבת ניסתה מיכל להוציא את יוסיקה מאזור הקקטוסים ולהכניס אותו לַמקלחת לתוך הכָנות השבת האחרונות טרם הדלקת הנרות וההליכה לבית הכנסת.
הוא עדיין בבגדיו הכחולים, בגדי העבודה שלבש משעת בוקר מוקדמת ועד שעות החשיכה. מזיע וסמוק לחיים וכובע מגן שמש על ראשו מאז חלה לראשונה לפני כארבע שנים. נגיעה אחרונה בקקטוס שבגינה, מבט קצר אִם הכין מספיק אוכל לארנבות, ויוסי עולה בזמזום בס עמוק הביתה, ובתוך הדקות הספורות שנותרו, הוא מחליף חול לשבת ויורד רחוץ, לבוש ומוכן לְשָבָּת המלכה. "שָבֶּס" הוא היה מברך אותנו כשהוא יורד במדרגות ביתו ומקפל את שרוולי חולצתו הלבנה.
יוסי בא לקיבוץ עם גרעין הנח"ל שלנו, גרעין "מגשימים" של בני-עקיבא – יחיאל, מלכה, אני. הוא הגיע עם החבר'ה מקריית שמואל איתם סיים את לימודי היסודי ב"הרוא"ה" ולימודי התיכון בישיבת קריית שמואל "פרחי אהרון".
גבוה מכולם, חזק, שקט וסגור. הוא נקלט בחצ"ם אצל מוישה רזניק והיה קשור אליו גם כנחלאי מאומץ. את הטירונות ב"מחנה 80" עשה עם החבר'ה תחת פיקודו של הסמל בן-טולילה וכשסיים את השירות הצבאי החליט להגשים את חייו כאן בקיבוץ בדרך של "תורה ועבודה" במלוא מובן המילה.
שלוש שנים אחרי יוסי הגיעה מיכל, לימים רעייתו, עם גרעין נח"ל נוסף מאזור חיפה. הם מיסדו את הקשר ביניהם ויחד הקימו את ביתם בבארות יצחק. בית של חסד ונתינה, אמונה ומורשת ישראל.
יוסי היקר, אתה אחד מאותם אנשים שאפשר לקחת מכחול ולצייר אותם. איש ספר, בולע אותם, קורא מדע בדיוני, ספרי מתח ואנציקלופדיות. צופה ומתמכר לסרטי טבע ומעיין בחוברות גיאוגראפיות חובקות עולם. "אנציקלופדיה מהלכת" היית בשבילנו, בור סוּד שאינו מאבד טיפה. פותר תשבצים ומשתעשע עם הסודוקו. לא היה דבר שלא ידעת. דגי זהב בבית, וֶנְדִי הכלבה וקודמותיה, יכולתי לדמיין שאתה מכיר את שפת החיות, יכולתי לדמיין שיש לך גם קשר דיבורי עם כל קקטוס וקקטוס.
קראנו לפני שבועיים בפרשת "ניצבים":
"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זִקניכם ושוטריכם – כל איש ישראל; טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עצים עד שואב מימך";
אתה מחוטבי העצים ושואבי המים. משנתך הייתה סדורה לפניך. עבודת קודש בטיפול בְּאפרוחים הודים בני יומם. בכל גידול חדש שהגיע ללול המבוקר שלך, היית להם כאֵם מינקת. השקית אותם, בדקת שייחם להם, ליווית אותם יום ולילה עד שיָצאו בוגרים ומחוזקים לשלב הבא של גידולם. במרווחים שבין הגידולים נתת תשובות לנושאים רבים שטבעם לחפש לעצמם "בעל בית" שיֵאות להעמיסם על שכמו. ואתה כחוטב העצים – העמסת. עוד ועוד:
היית אחראי על מילוי בלוני הגז למשפחות; אחסנת את שלדי הסוכות הפרטיות ליד בית האימון וכשהתקרב חג הסוכות, כמו היום, הוצאת ופרסת את החבילות הקשורות וכל בעל-בית בא ולקח את שלו. מי שראה את החומרים שוכבים עכשיו ומחכים לבעליהם, לא יכול היה שלא להיעצב על יוסי ששוכב ומתייסר, שהיה כה שמח לשרת את בוני הסוכות גם השנה; גם את נושא כיבוי האש לקחת. איבזרת כל מכונית של הקיבוץ במטף,
היית בכוננות לקראת מדורות ל"ג בעומר, ושמרת שיהיו בִּרזי מים בכל מקום שצריך; משהכינו פה את בית הקברות הצטרפת לאנשי "החברה-קדישא", חסד של אמת שאין גדול ממנו.
חוטב עצים שהרגיש עצמו שייך תמיד גם ל"בעלי המלאכה" והקפיד לעשות איתם את "ארוחת העשר" המפורסמת מדי יום במסגרייה.
שואב מים שרצה לתקן עולם, ל"עולם ירוק" ומרגע שמחסור המים במדינה היה לנושא, עשה את "מוביל המים האפורים" מהמזגנים ומימי המקלחת שלו בבית. שואב מים שלא הסתפק בחיי מעשה ושילב כל חייו, יום יום, לימוד תורה, משנה וגמרא בשיעורים בקיבוץ, בחול ובשבת.
יוסי, לא פעם הבטתי בך במבט בוחן ואמרתי לעצמי, אדם שבעינינו הוא די סגור, ממעט במילים וקצר בהבעות, ועם זאת אהוב כל כך, ועוד יותר על כל הילדים איתם הייתה לך שפה מיוחדת. כל מי שעבר לידך, חיוך גדול התפשט על פניו ועל פניך. אין זאת אלא הרוך, ההומור הענק שלך והחום, שלא תמיד נצצו לעין השמש, אבל נצצו בפנימיות שלך לכל מי שהכיר ובא במגע איתך.
גם הירתמות חברים כה רבים לעזור לך ולמיכל בימי מחלתך הקשה, הם עדות כל כך אמיתית לאהבה והערכה שרחשו לך אנשים כה רבים סביבך. 
יוסי, זכית יחד עם מיכל לגדל ארבעה ילדים אוהבים אחרי שאיבדתם את בכורכם ניר בינקותו. גם את נכדיך התאומים תמרי ושקד כל כך אהבת ומדי שבוע נסעת עם מיכל לאחר הצהריים שלם אליהם. כל כך ביקשנו והתפללנו בשבילך ליותר שנות חיים. כל כך רצינו לראות אותך מאושר בבואם של נכדים נוספים בעזרת השם ובשמחות משפחתיות נוספות ובהמשך בנייה ותיקון עולם. התפללנו וביקשנו שיקרה נס ותקום על רגליך המוצקות מחדש. אבל לא בידינו הדבר ואין לנו אלא לקבל את גזירתו של מקום.
ואת מיכל הרעיה הנפלאה, האוהבת והמסורה שכה תמכת ביוסי ובמשפחה, ועשית את החודשים האחרונים בכל ליבך ובכל נפשך עד נשימתו האחרונה של יוסי – קבלי את תנחומינו הכנים. דוגמה ומופת את לכולנו. עדים כותלי ביתכם לדרמה מרטיטת הלב שהתרחשה בביתכם בארבעת החודשים האחרונים מתוך אהבה ומסירות אין קץ.
יוסי, עכשיו עלתה נשמתך למעלה, להיות צרורה בצרור החיים ואנחנו אבלים עם מיכל אשתך, ילדיך, כלותיך, אחִיך וכל בני המשפחה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
יונה ברמן
 
יוסיק'ה,
היום יום קבורתך ואת "חטאי" אני מזכירה. את האהבה הראשונה שלך לקקטוסים קבלת ממני, כשנתתי לך את האוסף הקטן שלי, רק לשמירה עד שיגדלו ובעיקר עד שיפרחו (בקקטוסים רואים צמיחה איטית ומחכים זמן רב לפריחה). לי לא הייתה הסבלנות לחכות כמו שהייתה לך. הסבלנות השתלמה. האהבה גדלה והתפשטה ואפשר לראות בגן נגיעות שלך ושל הקקטוס.
פינה חמה יש למשפחתנו אליך, יוסיק'ה. תמיד הצטרפת כעשירי למנין ביום הזיכרון של אבא ז"ל. אף פעם לא סירבת לפנייתנו, ואמא תמיד אמרה: על יוסיק'ה אפשר לסמוך. כשרציתי להודות לך כבר לא היית – רצת הלאה...
ימים ספורים לפני פטירתה של אמא ז"ל, סתם משום מקום היא שאלה "מי יקבור אותי?". שאלתי: מי את רוצה? "יוסיק'ה", היא אמרה, "אולי משה רזניק". כשסיפרתי לך השפלת עיניים עם חיוך צנוע הכל-כך אופייני שלך.
ידיך היו בכל, בשקט, בחום, בצניעות ובחריצות אין קץ.   דוקר לי בלב.
בדמע, נורית סוקו
 
 
יוסי,
איך סופדים, איך מספידים אותך? מאבק של חיים הסתיים.
כל כך אופטימי, כל כך מאמין שתתגבר. אנו ידענו שזה כבר חסר סיכוי. אתה החלטת לנצח.
קיווית שטיפולים כימותרפיים יושיעו אותך. גם לצוות הרפואי ב"דוידוף", ד"ר הנדל וחנה, זה היה מהיר ואלים נורא.
יוסי, סבא של תמיר ושקד, אבא למתן, שמוליק וגד, פושקה של רוני, יוסיק'ה בפי חבריך, ולי – יוסי.
היית סבא ואבא למאומצים שלנו, סבא יוסי לילדיהם של איריס וצבי ולעוד ילדים רבים.
פילוסוף ללא תארים אקדמאיים, קנאי לשפה העברית, איש ספר. הספרים הפזורים בבית נותרו מיותמים.
איש עבודת כפיים, ערך העבודה כפרנסה.
אהבתך הגדולה לקקטוסים, לפינת החי הקטנה שטיפחת בצד הבית. אקולוג. קנאי לשמירה על מים.
רק אהבתך לנכדיך העלתה אותך הביתה גם כשהחשיכה טרם ירדה.
היית גאה בילדיך, כל אחד בדרכו שלו.
לפני יומיים עוד אמרתי שזו השנה הראשונה בה לא כעסת על קיצור תקופת שעון הקיץ.
הבוסתן והגן הענק. מסעות ברחבי העולם עם דיויד אטינבורו וגולד דארל, והכל מהכורסא והספרים.
ההומור המיוחד שלך. לא איש דיבורים אבל ההומור המיוחד שאפילו אותי, הייקית היבשה, הצלחת לחנך.
את בדיחותיך הקליטה רוני והן יישמרו לנו למזכרת נוספת מחייך העשירים.
יש כל כך הרבה לספר עליך והנייר צר מהכיל. את הזיכרונות ננצור בלבנו.
נוח בשלום בין רגבי האדמה שכל כך אהבת. נשמתך תעלה השמימה ותפגוש את הוריך ז"ל ואת ניר שלנו שבלבך תמיד נצרת וכל כך כאבת את מותו.
אוהבת, מתגעגעת,
מיכל
 
 
למיכל, למתן, לרוני, לשמוליק ולגדי
לאח שלמה
לנכדים ולכל בני המשפחה
השתתפותנו העמוקה באבלכם
בלכתו של האיש, האבא, הסבא, האח
יוסיק'ה ז"ל
בנחמת ציון וירושלים תנוחמו
 
 
 
איש צדיק היה אצלנו
מיד אחרי ה"ברוך דיין האמת" לאחר קבלת המסרון על פטירתו של יוסיק'ה, ולאחר אנחה גדולה על שנגאל מייסוריו, אתה שואל את עצמך: מדוע? צדיק ורע לו?
אזכור תמיד את פגישותיי עמו – האחרונה והראשונה.
נתחיל בראשונה. הגיע חבר גרעין גבוה ומיד התחלנו לדבר על תשבצים והתברר לי שהוא אשף התשבצים, ועבורי הייתה זו דרך קלה להתחבר אתו.
וגם את האחרונה. יוסיק'ה שוכב על מיטת עץ טיפולית וגדולה במרכז החדר ומסביב ילדיו ונכדיו מכרכרים בפעלתנות טובה, ואני לא יכול שלא להיזכר בפסוק: "אשתך כגפן פוריה... בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך...", אבל...
המחלה קיננה בכל גופו ובעצמותיו, ויוסיק'ה, במצב רוח מרומם, נראה בריא לגמרי, כאילו המחלה הארורה תקפה מישהו אחר לגמרי. הוא מספר לי בדיחות באותה דרך מיוחדת שיוסיק'ה היה מספר את הבדיחות, עם הצחוק הכל-כך ייחודי לו.
הוא מוקף בספרים רבים, בלי טלויזיה, רק ספרים, והוא אומר לי: אני ממש בגן-עדן, כל חיי חלמתי להיות במצב שכזה שבו יש לי כל הזמן שבעולם לחזור לספריי האהובים.
עמדתי נפעם מול תעצומות הנפש של האיש הגדול הזה, שהזכיר לי את האמירה המפורסמת של גורודיש: "אל המוות היישרנו מבט והוא השפיל את עיניו...".
נוח בשלום על משכבך, יוסיק'ה הצדיק שלנו, זה מגיע לך.
ת. נ. צ. ב. ה.
אלי ברמן
 
לזכרו של יוסי וידרמן
ת פ י ל ה 
אני ניגנתי בפסנתר-
ואתה התנודדת בין חיים למוות.
אני ניגנתי בפסנתר-
ואתה שרת את שירך האחרון.
מה פשר הדין הזה
ומדוע בא כאב?
היכן היא חמלתך, אלוהים,
ומדוע אין עוזר?
חמול על מעשיך,
ברא להם תקווה ואחרית שלום,
רפא לנפש כואבת
והושיענו במהרה,
אלוקים חיים!
מעין ברמן
 
וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ 
אַחַד הקטעים האהובים עליי במיוחד בִּתְפילות הימים הנוראים הוא הסיום של הפיוט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם" והמעבר לפיוט שאחריו "אֵין קִצְבָּה לִשְׁנוֹתֶיךָ".
הסיום של "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף" העוסק בטבע האדם - יציר הקב"ה - מדגיש את ארעיותו של בן האנוש "וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר" ואת פחיתותו: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר." לעומת זאת, בניגוד מוחלט לאדם, הא-ל מופיע כנשגב: "כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם" הדן את העולם כולו "אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ.." וקיים לעד - "הָיָה הוֹוֶה וְיִהְיֶה".
תכליתה של העמדה זאת – האדם מול האל - לענ"ד, היא ללמד זכות על האנושות לפני הקב"ה בכך שהיא כביכול "מזכירה" לה' את הרכיבים ואת "הוראות היַצרן" של "המוצר" שהוא פיתח, ומכאן נובע שבמידה מסוימת החטאים הם "built in"– מחויבי המציאות (שלא לומר "פגם בייצור"), ועל כן יש למחול לאדם על פשעיו בשל אפסותו וחומריותו.
מתמונה זו עולה מציאות מייאשת וחסרת תקווה. האדם הֶעָלוּב והחוטא מתגמד וִּמִתְאַיֵּן עד לעפר, וגם אם עוונותיו יימחלו זה יהיה בשל רפיסותו וגשמיותו ובשל חסדי האל, ולא בזכותו שלו.
המנגינה הנוגה של קטע זה (בלחנו של יאיר רוזנבלום) מוסיפה לרושם המייאש, ודומה כי היא הולכת ודועכת, כענן הפורח וכרוח הנושבת אשר מתרחקים אט-אט מן העין, ולבסוף דוממת ומשתתקת, עד אשר "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע".
מתוך נקודת שפל זו מגיע הקתרזיס בהכרזה מלודרמטית של שליח הציבור, מלווה במלודיה שעולה בהדרגתיות ועוצמתה מתגברת - "וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם". אכן! – בבית משפט אנושי אין השופט מוחק את אישומי העבריין כאשר הוא מַבִּיעַ חרטה על מעשיו: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם ה': כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (יש' נה,נח-נט ). הקב"ה הוא מלך אל חי וקיים! מחשבותיו שונות ונעלות יותר מהמקובל אצל בני אדם – הקב"ה מאפשר לאדם לחזור בתשובה עד אשר חטאיו יהיו כלא היו.
"כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם: כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (שם) כמו הגשם המצליח להשפיע על האדמה, ולגרום לה להצמיח, גם אם זה אורך זמן רב, כך דבר התוכחה של הקב"ה יצליח להשפיע על האדם ולשנות אותו לטובה, גם אם זה אורך זמן רב, ולכן האפשרות לתשובה תמיד פתוחה.
כעת, משנפתחו שערי תשובה, וחזרה התקווה ללב האדם המיואש, אין מתאים יותר משיר הלל ושבח לאל – מלווה בלחן שמח עם מקצב ¾ (בטירת צבי, הקיבוץ בו נולדתי, וגם בבארות יצחק יש מנגינות שונות לפיוט זה אבל אופי המנגינה דומה ) אשר מוסיף קופצניות וזרימה למילים – "אֵין קִצְבָּה לִשְׁנוֹתֶיךָ". אנו רוצים להודות ולקלס לא-ל, אך כל הגדרה, מטבעה כהגדרה, תְּתַחֵם וּתְמַדֵּר – ועל כן תמעט מערכו. על כן נוכל רק לשבח בדרך השלילה: " וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ.."
בנוסף לכך "וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ" – אנו נקראים בשמו של האל "יְשַֹר-אֵל" ומייצגים את כבודו בעולם:  "עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). תפקידו של עם ישראל הוא לשיר את שיר ה' בעולם. ע"י מעשיהם של עם ישראל משתקפת ההשגחה של הקב"ה בעולם. אם עם ישראל מושפל כך גם שמו של ה' ולהיפך - ועל כן אנו מבקשים "וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ" ובכך שמך יתקדש ויתעלה "בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ".
יאיר בן-שמואל
 
 
בין אדם לעצמו
רק על עצמי לספר ידעתי.
כל שאדם כותב, מהרהורי ליבו הוא כותב. הכל אוטוביוגרפי ואין אובייקטיביות בשדה מושגיו של הסובייקט. טללי מחשבה וזרזיפי הגות מעטו של צופה שבסובב אותו הוא עוסק, אינם אלא הבהובים מחזירי-אור המאירים רק כעוצמת האור המוקרן אליהם. לכן השאלה האם יפלו דברים על אוזניים כרויות או ערלות, תלויה אך ורק בפוזיציה הנפשית של הקורא. מסיבה זו, התשובה לעולם אינה מוחלטת ומכל מקום, כך כבר אמרנו, הכל תמיד אוטוביוגרפי.
ליהודי שני מימדים במפגשו על העולם: המימד החיצוני והמימד הפנימי. ניתן לחלק לאינספור תתי חלוקה נוספים ולקטלג לנישות מרובות מכפי שהדמיון יכול להעלות על הדעת, אך די לנו בחלוקה קטגורית זו להסביר את דברינו. המימד החיצוני ניתן לכנותו: "בין אדם לחברו" והוא מאפיין את מפגשו של היהודי עם מי שמחוץ לתחום שליטתו הבלעדית; אנשים אחרים, נשמות אחרות, מאוויי הזולת וכו'. בהגדרה זו תיכלל האינטראקציה שבינו לבין מי שאינו הוא עצמו, היינו: לבין זולתו (לאו דווקא אנשים – גם שאיפות, רצונות וגחמות הסובבים אותו). לעומת זאת, המימד הפנימי, לענייננו, יכונה "בין אדם למקום", כלומר: הדינמיקה התוכ-אישית (להבדיל מן הבינאישית) כפי שהיא באה לביטוי בחוויה האמונית-דתית. מההיבט הפילוסופי ניתן לומר שגם מי שאינו מאמין בקיומו של בורא, יסכים שלקונספציה של "בין אדם למקום" יש מקום אך ורק בקונסטרוקציה פסיכולוגית של מי שכביכול ברא לעצמו בורא. רק במחשבתו של מי שמאמין בקיומה של ישות נעלמת ונשגבת כאלוקים, יש מקום לדינמיקה הזו בצורתה הדתית. מי שנעדר אמונה זו – המחזיק בתפיסה אטאיסטית או ניהיליסטית – הרי שגבולות עולמו הפנימי ישורטטו על ידי מצפונו מלגו והרגליו מלבר. אין צורך לומר שהמימדים הללו נושקים אף חופפים האחד את רעהו. כל זאת בשל כך שכל מעשה הנוגד את המידה הטובה בהקשר שבין אדם לחברו, מהווה בהכרח חטא כלפי שמיא וכל עוון בציר שבין אדם למקום (יהא זה אפילו עוון שבמחשבה גרידא) מקיים בהכרח חבות כללית לכלל אליו משתייכים שאר המאמינים. זאת, בשל היכללותם באותו ציבור בו פרטיו ערבים הן לטובה המצרפית של הכלל והן זה לזה.
בחיים שיתופיים, העסק מורכב הרבה יותר. כל מעשה חיובי של הפרט בהכרח טומן בחובו, לכל הפחות בפוטנציאל, טובה גם לשאר חברי הקבוצה והוא הדין למעשה רע שתוצאתו, לפחות בפוטנציה, הפוכה. יתר על כן, טובה פיזית טומנת בחובה מידה רבה של השפעה משום שהיא מזכה את כלל הציבור הכלול באותה קבוצה. מטעם זה, בזבוז או שימוש לרעה במשאבי הקבוצה יש לו משמעות שלילית רבה. זאת, גם כשהדבר נעשה שלא בזדון אלא באימוצו של אדם מוסר כפול המאבחן בין אופן השימוש בממונו שלו לבין האופן בו הוא מתייחס לרכוש הציבור ובכך שאינו מקיים במשאבי הקבוצה את הכלל לפיו "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". הדבר נכון שבעתיים כשבענייני הרוח עסקינן. מי שתורם ושותף באורח של טוב וחסד מגביר את האחווה והרעות שבבסיס ההדדיות. אולם מי שיצר מחשבות ליבו רק רע כל היום והליכות חבריו בפיו במקום שמצוקותיהם יהיו בליבו, תורם תרומה שלילית למקום.
השתא דאתית להכי, לחבר קיבוץ ישנו מעבר לדו-ממדיות הרגילה (בין אדם לחברו ובין אדם למקום) מימד נוסף שגבולותיו הם גבולות המפגש של אופיו ואישיותו עם מידת השיתופיות בקיבוץ. כך שהוא כפוף תדיר למערכת תלת-ממדית בהתווסף משמעות נוספת למושג "בין אדם למקום", כש"מקום" בהקשר זה יהא המקום בו בחר לחיות את חייו.
 ברי כי מי ששותף ברמת ההנהגה של הקיבוץ מעמיס על המימד הכפול של "בינו לבין המקום" מידת אחריות כבדה ביותר ומפגשה עם הסטנדרטים האישיותיים שבו, הנצרכים לשם מילוי התפקיד (כיסודיות, עקביות, ביקורת עצמית וכו'), אינה פשוטה. אי לכך, מטבע הדברים שכרו הרוחני – בחינת "לפום צערא אגרא" – הוא כשכר הדברים שאין להם שיעור. מה חשוב, אם כן, שמי שאינו נושא עול זה על כתפיו יכיר ויעריך אל נכון את מי שברר לו תפקיד מוביל (תפקידים שמעצם טיבם כפויי-טובה המה) ויקרין בכך לכל הפחות שותפות אנרגטית חיובית כלפי הנושאים בנטל.
רק על עצמי ידעתי. אין זה סוד – וכל מי שלא רק משתתף במשחק חיים אלא גם צופה בו כמביט מהצד – שאדם בתוך עצמו הוא גר. שאר הרכיבים בחיי חלדו של אנוש רק מתווספים הם לעולמו הפנימי שמכיל יותר ממה שהוא יודע או רוצה לדעת על עצמו. מידת השותפות של האדם בחיים בכלל מעבר לו עצמו, היא כמידת העניין שהוא מגלה בעצמו ובעולם ובעיקר יכולתו להתגבר על עצמו. כל אימת שאדם מעריך את תפקידו בעולם יותר, כך מידת רוחב הלב ליתן לזולת גדלה ורבה. לרוב המוחלט של בני האדם נדרשים לא מעט כוחות כדי להיות מסוגלים לחוות רצון תדיר להשפעת אנרגיות חיוביות כלפי שאר דרי מטה. נדמה לנו שרוב המאמצים שלנו צריכים להיות מופנים כלפינו פנימה, עד אשר נתגבר לגמרי (זה בכלל אפשרי?) על השדים שבתוכנו. כל כך קשה לנו לחוות סיאסטה נפשית אמיתית ולהתנתק רגע מן האוטוביוגרפיה הלוחשת בתוכנו והמודדת את מעשינו כתקתוק רציף של שעון. כל כך הרבה נדרש כדי לספק תירוצים שכליים שיצליחו לדחות לפעם אחרת דאגות כאלו ואחרות, פחדים לא מובנים והרגשות אימה שתוקפים אותנו פתאום סתם כך באמצע הלילה ונגוזים למחרת כלא היו.
רק על עצמי. בתפילת יום הכיפורים עומד הציבור כולו למשפט ויש משהו מאד מנחם ומחמם בעובדה שאתה לא לבד. הבעיה היא שהרגשה זו חלה רק כששרים יחד לחנים מוכרים, בעת קריאת התורה וההפטרה וכדו'. לעומת זאת, בשעת כל נדרי, במהלך תפילות הלחש, ברגעי שברים-תרועה ובייחוד בתפילות ונתנה-תוקף ונעילה, קשה להתנחם בעובדה שכולם באותה הסירה. הניסיון גם מלמד שהחיים מזמנים לאדם אתגרים אישיים עמם הוא מתמודד לבדו. ורק לבדו. עיני ההמון לעיתים הללו אינן אלא חלונות כלות המנצנצות מרחוק. ברגעים אלו נדרש הציבור, שהינו גדול מסך פרטיו הנתמכים זה בזה לקראת תומו של היום הנורא, לאותה אקסטאזה רגשית שעל גביה הזעקה: "ה' הוא האלוקים". ברגעים אלה מבין היחיד שאינו באמת לבד ושנשמת האומה היא הכורכת אותו לרעיון שהוא גדול ממנו עצמו, כנשמה אחת בגופים מחולקים.
כתיבה וחתימה טובה.
יהונתן שרמן
 
 
לסבתא רבתה רחל אלידע
ולכל המשפחה
מזל-טוב בהולדת הנין
י ו א ב
בן אושרית ואבשלום אלידע
נכד לנורה ודב אלידע
תזכי לרוב נחת
  
 
סליחות ותובנות
בכל תפילות יום הכיפורים חוזר על עצמו אלמנט הוידוי. הוידוי הוא מעיקרי התשובה. כמו שנאמר "והתודו את חטאתם" "ומודה ועזב ירוחם", לכן מרבים ביום הכיפורים באמירת וידוי. עשר פעמים חוזר כל אדם ביום הכיפורים על הוידוי, ואלו הן: ערבית, שחרית, מוסף ומנחה בתפילה בלחש פעם ובחזרת הש"ץ פעם.  פעם אחת וידוי מלא בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים ופעם אחת בתפילת הנעילה.
בסדר הסליחות אנו אומרים "חטאנו לפניך, רחם עלינו". כל החטאים הם לפני המקום גם אם הם במישור שבין בני האדם. עצימת עיניים ואי עשייה בין בני האדם, קרובים ושאינם קרובים, בין אדם לסביבתו – האנושית והטבעית, אל כל אלה אנו מישירים מבט כשאנו עורכים חשבון נפש.
הוידוי הארוך מתחיל במילים "על חטא "............ וזה הוידוי האישי שלי, ואני מקווה שיצטרפו גם אחרים אליו..
"על חטא שחטאנו לפניך שלא הצלחנו להחזיר את גלעד שליט להוריו ולמשפחתו......
על חטא שחטאנו לפניך שהתייחסנו לזרים בארצנו בצורה מחפירה.......כבר שכחנו שפעם התייחסו אלינו כך..........
על חטא שחטאנו לפניך שלא צמצמנו את הפערים בין העשירים והחלשים בחברה........
על חטא שחטאנו לפניך שלא מנענו מצב שבו יש אלפי ילדים וקשישים מתחת לקו העוני ורעבים ללחם........
על חטא שחטאנו לפניך שהפכנו לאדישים וקהים לסבלם של אחרים........
ועל כל אלה סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו
על חטא שחטאנו לפניך שעדיין בימינו אנו יש הורים שמפרידים את ילדיהם מחבריהם בגלל שאלה אשכנזים או ספרדים....
על חטא שחטאנו לפניך שבבתי ספר מסוימים מסרבים לקלוט וללמד ילדים כהי עור.......
על חטא שחטאנו לפניך שהנחנו למערכת החינוך לשאת בנטל לבדה......והתוצאה לא יפה......
על חטא שחטאנו לפניך שמוסדות המדינה מסירים אחריות מעל עצמם, והכל נופל על הכתפיים הרחבות של אנשים טובים באמצע הדרך.....
ועל כל אלה סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו
על חטא שחטאנו לפניך שאנו מתייחסים בזלזול לאוצרות המדינה שנתת לנו.......
על חטא שחטאנו לפניך שהנחנו לממשלה להפריט את הקרקעות שעליהן נלחמו אבותינו ואימותינו..........
ועל כל אלה סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו
על חטא שחטאנו לפניך שלא הצלחנו לזהות מבעוד מועד את ההורים שירצחו את ילדיהם.....
על חטא שחטאנו לפניך שלא שמרנו מספיק על נשים שבעליהן הצהירו שיהרגו אותן ואכן כך קרה......"
ועל כל אלה סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו
 
על כל אלה, מוכנה אני להכות על חזי ולומר חטאתי ופשעתי, כי לא עשיתי מספיק כדי למנוע כל זאת......
על שאר הסליחות של בין אדם למקום.....למיטב הבנתי המקום צריך לבקש ממני ומעוד אלפי אנשים סליחה......
 
  
 
לסיכום אצטט שיר:   
                                    אלה היו ימי חסד / יהודה עמיחי
"אלה היו ימי חסד", שמעתי פעם אומרים
בימי בדידות וצער ברחוב של חורף.
גם לימי חסד צריכים לפחות שניים,
נותן החסד והמקבל אותו.
כשהם נפרדים גם החסד לא נשאר
או נשפך לרחוב כמו משבר צינור.
 
דתות לא עושות חסד, הן רק מזכירות
זמן ריק, בפעמון, בקריאת מואזין,
בצופר ובשופר ובנקישות בדלת
בימי סליחות: את האלוהים אינן
יכולות להזכיר ולא את חסדו.
 
מיום שבטלו הקרבנות
נשאר כל אחד עם עצמו
להקריב.
                                                      חי יום-טוב ברוכי
 
 
 
 
 
 
סוף עונה
יישר כח לכל האחראים והעובדים במשך כל חודשי הקיץ בבריכת השחייה שלנו.
לצערי היא תמיד נסגרת מוקדם מדיי. לילדים יש חופשה בסוכות ולמה שלא יוכלו לשחות בבריכה? אפשר לפתוח לשעות קצרות יותר ולא ברצף אלא במשך היום שעתיים לנשים ושעתיים לגברים. ואולי רק ארבע פעמים בשבוע.
יש צורך גם בשעות 7.00 – 8.30 בבוקר לנשים.
אמנם נאמר לי שבשנה הבאה יחול ראש השנה בסוף ספטמבר, אבל גם אז עדיין חם ואפשר לשחות.
בתודה,
לאה ברמן
 
 
שנה חדשה... שם חדש...
עד לפני שבועיים בערך הכרתם אותי בשם דנית, השם אותו קיבלתי מהוריי היקרים עם לידתי.
ועכשיו, בגיל 29, החלטתי לעשות שינוי. שינוי כזה הוא משמעותי ורציני ולא עושים אותו ביום או ביומיים, אלא במסגרת ובעקבות תהליך אישי.
אני חושבת ששינויים בחיים הם מבורכים וחשובים ולעיתים אף מפחידים, אבל ברגע שנזהה את הרגע המתאים ביותר ונשים את החששות בצד ולו לרגע קט, השינוי יהיה לטובתנו וישפוך המון אור על חיינו ושמחה רבה בלבנו.
תקופה ארוכה התהלכתי עם הידיעה שהשם שלי לא קל ולא כל כך טוב מסיבות שונות, והדבר עלול להשפיע ואולי אף השפיע כבר על חיי .
ההחלטה על שינוי שמי התקבלה ברגע בו הרגשתי שאני מקבלת כבר יותר מידי מסרים וסימנים שאומרים לי שהגיע הזמן המתאים לזה.
אני שמחה לשתף אתכם באחד הרגעים המדהימים והמשמעותיים ביותר בחיי, הפגישה עם הרב אברהם עוזיאל שהפך כבר מזמן לחלק בלתי נפרד ממשפחת סעדון המורחבת. הפגישה נקבעה שבוע קודם בשיחת טלפון שבה הרב ביקש שאחשוב על שמות. השם שהגעתי אליו – טליה – הוא היחיד שהרגשתי חיבור איתו. במחשבה הזו שיתפתי ארבע חברות בלבד. הגעתי לפגישה , מלווה באבא משה, בראש פתוח ובלי החלטה מגובשת לגבי החלפת השם. בפגישה, הרב התחיל להסביר מדוע מומלץ לי לשנות את שמי , סיפר סיפור על מישהי ששינתה את שמה ל- טליה וחיכה לראות את תגובתי. התגובה הייתה הלם, צחוק ובכי מעורבבים יחד....
לאורך כל התהליך האישי וביצוע שינוי השם זכיתי בתמיכתם האוהבת של הורי וקבלתי את ברכתם.
לשמחתי,שינוי שמי בוצע שלושה ימים לפני ראש השנה שזהו הזמן האידיאלי ביותר להתחלה חדשה.
עכשיו נשאר רק להתרגל לשם החדש - ט ל י ה.
עברו כמעט שבועיים, ואני כבר מתחילה להרגיש טליה, וההרגשה טובה ושלמה.
אני מאחלת לכולנו שנה טובה, שנה של התחלות חדשות ומבורכות, התחדשות, צמיחה והצלחה.
                                                טליה סעדון
 
 
 
לרעות ואביעד שטרן
לסבתא וסבא ריקי ויוסי שטרן
ולכל המשפחה
מזל-טוב בהולדת הבן
א ב י ח י
אח לנעמה
תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים בשמחה ובנחת
 
 
 
לוח זמנים לקניות בכלבי לקראת סוכות ובמשך החג
 
 
בוקר
צהריים
אחה"צ
יום שלישי
21/9
6:30 עד 8:30
11:30 עד 14:30
16:00 עד 19:00
יום רביעי
ערב סוכות
6:30 עד 9:30
11:30 עד 13:30
 
ערב שבת חוה"מ
24/9
6:30 עד 9:30
11:30 עד 13:30
 
יום א',
26/9
6:30 עד 8:30
11:30 עד 13:30
 
יום ב', 27/9
6:30 עד 8:30
11:30 עד 13:30
 
יום ג', 28/9
6:30 עד 8:30
11:30 עד
13:30
17:00 עד 19:00
יום ד',
הושענה רבה
6:30 עד
9:30
11:30 עד 13:30
 
ערב שבת,
אסרו חג
6:30 עד
9:00
11:30 עד
13:30
 
 
 
צוות הענף
 
 
לוח זמנים בענף הבגד בחג הסוכות
מחסן הבגדים יהיה פתוח לקבלת כבסים נקיים
ביום רביעי, ערב חג סוכות                       )
ביום שני, ד' דחוה"מ 27.9.10                     )       בשעות 11.00 – 12.30
ביום רביעי, הושענא-רבה 29.9.10               )
 
ראו גם פרסום במדור כלבודף.
צום מועיל וגמר חתימה טובה,
לני בן-שמול – ענף הבגד
 
 
אחות תורנית: מי שמזדמנת
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בכל עת יהיו בגדיך לבנים
בסוכות אנחנו נכבס אך ורק מה שנחוץ. אנחנו לא מגהצים בחול המועד.
במכבסה נעבוד בערב חג סוכות, במוצ"ש חוהמ"ס, ביום שני (ד' חומ"ס) וביום רביעי (הושענא רבה).
דברים דחופים בבקשה לזרוק רק בשקי רשת. תהיה עגלה לשקים עם פריטים בהירים ולשקים עם פריטים כהים.
מחסן בגדים יהיה פתוח בערב חג סוכות, ביום שני וביום רביעי בשעות  11:00 עד 12:30
       חג שמח!
לני בן-שמול – ענף הבגד
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תזכורת ממערכת תקציב אישי/מנגנון תכניות חסכון
עכשיו הזמן...
מי שמעוניין למשוך כסף מהחיסכון או להפקיד בו כסף, יפנה לדיויד בשבוע האחרון של הרבעון.
הכסף ישוחרר או יופקד ביום הראשון של הרבעון הבא (1.10.2010)
פניות לדיויד בקופת בית בשעות הקבלה, או בכתב.
בעלי חשבונות קיימים יקבלו דיווח מצב החשבון נכון ל 30.9.2010
מילכה – הנהלת חשבונות  
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ביטוח
בימים האחרונים מתקבלים מכתבים מחברת הביטוח הראל (החברה בה נעשה ביטוח הבריאות ).
לאחר שתעיינו במסמך (אם תעיינו) אנא העבירו אותו אלי.
אליעזר שפיר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ס ל י ח ה
אני מנצלת את המקום שנותר כאן כדי לבקש מחילה מכל מי שאולי נפגע ממעשיי ומדבריי במשך השנה החולפת ומאחלת לכל בית בארות-יצחק גמר חתימה טובה ושנה נהדרת.
עדנה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
חן חן
לטל ברמן על הכנת השער היפה לגיליון זה. תזכי למצוות !
 
 

בס“ד
 
שלום לכולם,
 
פורום מזכירים
פורום מזכירים של תנועת הקיבוץ הדתי התכנס השבוע בקיבוץ מעלה גלבוע לאחר פגרת הקיץ. לשמחתנו, 24 מזכירים ומנהלי קהילה של התנועה השתתפו בפורום שעסק בין השאר ב "גבולות האחריות וההכלה של התנהגות א-נורמאלית בקיבוץ". בהמשך היום המזכירים נפרדו מאמיתי פורת, מנהל הקהילה היוצא של כפר עציון, וברכו אותו על תרומתו המשמעותית והייחודית לפורום בארבעת השנים האחרונות. באותה הזדמנות המזכירים איחלו הצלחה רבה למחליפו, נחום לנדאו מקיבוץ סעד.  תודה רבה למעלה גלבוע על האירוח הנהדר!
 
המזכירות הפעילה בשדה אליהו
השבוע, "בין כסה לעשור", ערכו חברי המזכירות הפעילה ביקור מקיף וממושך בקיבוץ שדה אליהו. נפגשנו עם הנהלות הקיבוץ, עם בעלי תפקידים וחברים בגילאים שונים, ושוחחנו על מיגוון נושאים המעסיקים את אנשי שדה אליהו והמשותפים לקיבוץ ולתנועה, ביניהם: מקומה ותפקידיה של התנועה בעת הזאת; הצורך בהתחדשות בקיבוץ השיתופי; שינויים בבתי הספר שלנו ובמערכת החינוך הקיבוצית, ועוד. יצאנו בתחושה שתרמנו לדיון הערכי והפנימי המתקיים בקיבוץ, ונהנינו מהכנסת אורחים נעימה ומאירת פנים.
 
מפגשים
'ביקורי גומלין' בסוכות, ובחודשים הקרובים – שלוש שבתותבביקורנו בקיבוצים עולה וחוזרת השאלה: "בשביל מה צריך את התנועה"? אנו נוהגים לתת הסבר ממצה לגבי מקומה של התנועה ברבדים השונים  אך לאחר מכן עולה עוד שאלה – כיצד יוצרים קשר וזיקה בין התנועה לחבריה? זו שאלה שנשאלת כבר שנים וייתכן שאין לה פתרון אחד ומושלם, אך פעולותיה של המזכירות הפעילה במישורים שונים מכוונות לתת לה תשובה, למשל, ע"י ביקורי המזכירות בכל ישובי התנועה. לפנינו שני אירועים:  מיוחדות בעלות תוכן ערכי, אליהן מוזמנים כל החברים והתושבים. ובהן על פי ניסיון העבר, נוצרת תחושה נפלאה של "שבת אחים גם יחד".
 
הבהלה לחלב
לאור המחסור בחלב בשווקים, דנה השבוע ועדת תכנון של מועצת החלב בנושא תוספת מכסות חלב לשנת 2011. הערכת המומחים היתה כי לצורך השלמת הביקוש לחלב בשנת 2011 יחסרו כ- 9 מליון ליטר. לאור כך החליטה ועדת התכנון להמליץ בפני השר על תוספת של שבעה מליון וחצי ליטר, כאשר ההערכה היא כי ההפרש יבוא מייצור נוסף של החקלאים כתוצאה מעידוד הייצור, וכן על ידי הגדלת אחוזי התשלום בתקופות השונות. החלטת השר תתקבל כנראה בעוד מספר שבועות, ולה השלכות כלכליות משמעותיות על רוב קיבוצינו.
 
גמר חתימה טובה,
נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה
 
לקבלת הדף ישירות לדוא"ל ניתן לפנות לכתובת
 
 
 
AtarimTR