ידיעון 2696 חג סוכות

 

בס"ד ערב סוכות תשע"א
 
א' של סוכות
 
17.16
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית, הלל, מוסף, הושענות
17.25
מנחה, דרשת הרב, ערבית
11.00
סעודת חג בסוכה
18.30
סעודת חג בסוכה
13.00
מנחה גדולה
 
 
15.45
שעור בדף יומי
 
 
16.30
מנחה
 
מכונת השטיפה פועלת בשעות 19.30 – 21.30
16.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
 
18.13
ערבית, הבדלה בסוכה
 
שבת חול המועד סוכות
 
17.14
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית, הלל, קהלת, מוסף, הושענות
17.25
מנחה, קבלת שבת
דרשת הרב, ערבית
11.00
סעודת שבת בסוכה
18.30
סעודת שבת בסוכה
13.00
מנחה גדולה
15.45
שעור בדף יומי
 
מכונת השטיפה פועלת בשעות 19.30 – 21.30
16.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
16.30
מנחה
18.10
ערבית, הבדלה בסוכה
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית                            06.00
 שחרית מנין שני                07.45
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
19.00
 הכרזת גרעין צבר
אזור חדר האוכל
יום שני
16.00
חג האסיף – אירוח מגדל-עוז
דשאים / סוכה
יום שלישי
21.00
לימוד ליל הושענא-רבה
בסוכה
יום שישי
07.00
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
החג שלי
אני אוהבת את כל החגים כי הם משרים עלי אווירה חגיגית, אפילו קסומה במידה מסוימת.
אפשר גם לנוח, להירגע, לא לרוץ לשום מקום, לישון הרבה, להתפלל, לאכול טוב ולהתלבש יפה.
אבל, מכל החגים אני הכי אוהבת את חג סוכות!!! זה החג שלי.
החג של בת הנגר המקומי, שלאחר קיצור שמי, זה כבר מסתדר לכולם.
החג הזה מיוחד בעיניי ואני מתחברת אליו כבר מתחילת בניית הסוכה. בודקת את מיקום הסוכה, תליית הבד מסביב לשלד, חשוב לי שיהיה מתוח ומדויק עד כמה שאפשר. ניקוי ענפי הדקלים של הסכך, חיזוק הדפנות, קישוטים- לא עמוס מידי. אפשר ליצור, להיות אמן קטן למשהו שהוא רק שלנו.   אני מתרגשת.
החג מגיע ואיתו גם השינוי במזג האוויר. זאת בשורה, בא שינוי, יש תהליך, משהו קורה.
נפעמת, נכנסת ויוצאת, מסתכלת שוב ושוב בסוכה, שואלת את עצמי אם מוצא חן בעיניי מה שתליתי, אולי כדאי להזיז והאם זה לטעמי.    עד שמתעייפת.
השנה קנינו בד חדש לסוכה, שיש עליו ציור גדול של הכותל המערבי, תלינו את הבד ויצא שציור הכותל בסוכה פונה בדיוק לצד מזרח- לירושלים. הוספנו עליו פתקים עם בקשות אישיות מה', כמו בכותל האמיתי.
ויש פתקים ריקים למבקרים אצלנו ואפשר להוסיף ולכתוב בקשות.
                                                                          חג שמח!
הדס נאור
 
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         זיכרון לנופלים: תני ה"ד, בונדי הי"ד
·         משלחן מרכז המשק – שמוליק ברוכי
·         גרעין צבר – הצוות, גליה ניסנבאום
·         משלחן מרכז מש"א – בנג'ו ברמן
·         סיפור מרתק – עפרה ויפת שדיאל
·         רשמי מסע – בעז פלדמן
 
·         תרבותנו – אורטל לנדה
·         בקיבוץ הדתי – שבתות עיון ונופש
·         באספת החברים
·         במועצה
·         תרומת דם – נעמי קורן
·         מענף המזון – שולי גל
·        התחדשות (שיר) – מעין ברמן
 
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ – הרב ירון
סוּכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְּהִלָּה
 
אֵ-ל מִמִּצְרַיִם גְּאָלָנוּ דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ הִשְׁמִיעָנוּ 
עַנְנֵי כָבוֹד הִקִיפָנוּ                        לְאַרְבַּע רוּחוֹת מַטָּה וּמַעְלָה 
 
נוֹעַם דְּרָכָיו לָנוּ הוֹדִיעַ               מִזִּיו הֲדָרוֹ לָנוּ הוֹפִיעַ 
דַּעַת יוֹם לְיוֹם אוֹמֶר יַבִּיעַ            דַּעַת יְחַוֶּה לַיְלָה לְלַיְלָה 
 
יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּצֵל סֻכָּתוֹ            יִסְתּוֹפֵף יֶחֱסֶה תַּחַת אֶבְרָתוֹ 
הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וְכִקְרִיאָתוֹ               כְּמִסְפַּר סוּכָּה מִסְפָּרוֹ עָלָה 
 
מֶה עָצְמוּ רָזֵי לוּלָב וּמִינָיו           וְלִי מַה יָקְרוּ מְאֹד עִנְיָנָיו 
אַשְׁרֵי טְהוֹר לֵב הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו        לְסוֹד מִצְוָתוֹ הַמְּעֻלָה 
 
שֵׁם בֶּן אַרְבַּע בַּלוּלָב חוֹנֶה          בְּמִלּוּי הֵהִי"ן בִּפְרָטָיו תִּמְנֶה 
נוֹכַח הַלּוּלָב לַשִּׁדְרָה תִּפְנֶה           סְבִיבָיו מִינָיו גֹּרֶן עֲגֻלָּה 
 
הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְׁלֹשָׁה אָבוֹת         מֹשֶׁה אַהֲרֹן בַּדֵּי עֲרָבוֹת 
יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְבָבוֹת          דָּוִד לָאֶתְרוֹג כַּלָּה כְּלוּלָה 
 
חוֹתָם תְּעוּדָה תַּתִּיר לְבִנְךָ           זֶבֶד טוֹב תִּזְבֹּד לְעַם לְךָ 
קוֹרֵא וּמְיַחֵל לִישׁוּעָתְךָ              יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בְּפִינוּ סֶלָה
 
פיוט זה נכתב ע"י ר' משה בן יעקב אדהאן שהיה אב בית דין של קהילת מכנאס במרוקו לפני כשלוש מאות שנה, ושמו חתום באקרוסטיכון של השיר.
הפיוט עוסק בשתי המצוות של חג הסוכות - הסוכה והלולב, כאשר חציו הראשון עוסק בסוכה וברמזיה, וחציו השני עוסק בארבעת המינים וברמזיהם.
עַנְנֵי כָבוֹד הִקִיפָנוּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת מַטָּה וּמַעְלָה - הפייטן רומז לדברי ר' אליעזר (סוכה יא, ב) שסובר שהסוכות הם זכר לענני הכבוד שהקיפו את ישראל מכל עבריהם: מן הצדדים הם הגנו מפני האויבים, ומלמטה הם יישרו את הקרקע, ומלמעלה הם הגנו מפני החמה.
הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וְכִקְרִיאָתוֹ כְּמִסְפַּר סוּכָּה מִסְפָּרוֹ עָלָה - הכוונה היא שהגימטריה של המלה סוכה (91) שווה בדיוק לגימטריה של שם אדנות (65) עם שם הוי"ה (26).
שֵׁם בֶּן אַרְבַּע בַּלוּלָב חוֹנֶה בְּמִלּוּי הֵהִי"ן בִּפְרָטָיו תִּמְנֶה - גם זה סוג של גימטריה: שם הוי"ה במילוי הכוונה לא רק לאותיות עצמן אלא גם לאותיות הממלאות אותן. במקום י' מחשבים יו"ד. במקום ו' - ו"ו, וכו'. חלק מהאותיות ניתן למלא באופנים שונים. לדוגמא: האות ה' ניתנת למילוי כך: ה"א (=מילוי אל"פין), ה"י (=מילוי יו"דים), או ה"ה (=מילוי הה"ין).
הפייטן רומז לכך שארבעת המינים רומזים למלוי הה"ין של שם ה': המלה יו"ד מורכבת משלוש אותיות, שהן כנגד שלושת ההדסים. המלה ה"ה רומזת לשני בדי הערבה, כי שתי האותיות הן זהות. המלה ו"ו רומזת ללולב, כי המילוי הוא האות ו' שצורתו דומה ללולב, והמלה ה"ה השניה רומזת לאתרוג, שהוא פרי עץ הדר.
הֶהָדָס רוֹמֵז לִשְׁלֹשָׁה אָבוֹת, מֹשֶׁה אַהֲרֹן בַּדֵּי עֲרָבוֹת, יוֹסֵף לַלּוּלָב חֶמְדַּת לְבָבוֹת, דָּוִד לָאֶתְרוֹג כַּלָּה כְּלוּלָה -   כך מוצאים חז"ל רמז בארבעת המינים לשבעת האושפיזין, אשר מסודרים כאן לפי מנהג הספרדים, אשר מסדרים את האושפיזין לפי הספירות בקבלה: אברהם (חסד), יצחק (גבורה), יעקב (תפארת), משה (נצח), אהרן (הוד), יוסף (יסוד), דוד (מלכות).
 
 
נתנאל-תני אהרן הי"ד, בן יהודה ז"ל ואורה תבדל"א
נולד: י"ט באייר תשי"א   23.6.1951
נפל: ט"ו בתשרי תשל"ד 11.10.1973
 
"במלחמות ישראל אין אח ורע לחטיבה שאיבדה את שדרת הפיקוד הבכיר שלה במהלך 24 שעות הלחימה הראשונות.
במלחמות ישראל אין גם אח ורע לחטיבה שבחלוף 24 שעות ירדה מסדר הכוחות הצה"לי ותוך יומיים, כאותו עוף חול אגדי, חזרה ליטול חלק משמעותי בהמשך הלחימה, הדפה, עם כוחות אחרים, את הסורים מרמת הגולן ונטלה חלק בהבקעה הגדולה לתוך שטח סוריה.
במלחמות ישראל יש רק חטיבה אחת כזו: 188, וסיפורה המדהים, שלא סופר במלואו עד היום, נחשף כאן לראשונה".
 
" 'שליח מצווה'. זאת ההגדרה הקולעת מכולן. הגדרה שנטלתי על עצמי, אולי ללא צניעות יתרה.
ועדיין, זאת התחושה החזקה מכולן – שליח מצווה.
לשמש תרועת שופר שכולה סיפור זעקתם. גבורתם. פחדיהם. עקידתם. 'למען תדע כל אם עברייה'.
לו יהי וספר זה יוסיף נדבך משלו בתהליכי קבלת ההחלטות של קברניטי המדינה בעתיד, יינצר בלבם ובנפשם של אבות, אמהות, ובעיקר נערים, עוד רגע בעצמם חיילים, כנר תמיד לחטיבת שריון נדירה באיכויותיה.
מי ייתן ונרות הזיכרון של חללי חטיבה 188 ושלהבות הכאב של שרידיה, שעדיין חיים בתוכנו, ידירו שאננות מהארץ הזאת.
או במילותיו של אל"מ יצחק בן-שהם ז"ל, מח"ט 188 במלחמת יום הכיפורים: "בל יגבה לבנו".
אף פעם. מול אף אחד."
                                                                                                                          אבירם ברקאי
 
 
מתוך דבריו בפתיחה לספר "על בלימה" שהופיע לא מכבר בהוצאת ספריית מעריב.
עותק מן הספר נמצא בספריית הקבוצה.
תני הי"ד היה קצין בחטיבה 188.
 
 
 יוסף צבי - בונדי יעקבס הי"ד, בן אלחנן ז"ל ורות תבדל"א
נולד: כ"ד בטבת תש"ז     16.1.1947
נפל: כ"ג בתשרי תשל"ד 19.10.1973
 
מי יודע דרך השכול?  
 
מי יודע דרך השכול ?
נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית.חותרמבעד לדלת
אינו מבחיןבין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן,
משאיראותם כואבים, דואבים, בודדים.
אין לו מעצורים, אין לו רחמים.
                    מי יודע דרך השכול ?
                    הוא שובר,  מכה, הוא מצליף,
                    הוא צובע את השער בלבן,
                    מכבה את המאור בעיניים,
                    משאיר קמטים על הפנים,
                                        זורע עצב ויגון, מורט את העצבים,
                                        הוא חודר כליות לב,
                                        מכרסם, פוצע, מכאיב.
                                                                       מי יודע דרךהשכול ?
                                                                       פורץ בסערה, משבית כל שמחה,
                                                                       מרבה תהיות, למה, מדוע ?
                                                                       אינו נותן מנוחבלילה וביום.
                                                                       גם אם נעלם ולא נראה יותר
                                                                       הוא שוכן בחדרי הלב
                                                                       ואינו יוצא אף פעם.
 
                                                                                                        מי יודע דרך השכול?
ליפא אהרוני – קב' סעד


     נר זיכרון !
          אלחנן יעקבס ז"ל – י"ט בתשרי תשנ"ז
          שושנה יונה ז"ל – כ"א בתשרי תשל"ה
 
 
 
משלחן מרכז המשק                                              
 
בלוח השנה מציין חג האסיף נקודת זמן חשובה בחיי החקלאי. נקודה בה הוא מסכם את עשייתו לאורך השנה ויכול להתרשם מהתוצאות של השקעתו. למרות שמרבית הפעילות החקלאית שלנו היום אינה קשורה למעגל של זריעה-קציר-אסיף, ננצל את ההזדמנות לסקירה של ענפי החקלאות המקומיים.
גידולי שדה – גידול הירקות מתמקצע והולך. אנו מתמקדים בגידול בצל, סלק וקצת כרוב ושומר. במקביל בחלק מהשטחים נמשכת הפעילות המסורתית של גידול חיטה וחימצה. במהלך חודש אלול נכנס לעבודה בענף אברהם רוטשטיין, אשר מסייע בארגון ובפיתוח עסקי. אנו מאחלים לו ולנו שנצליח במהלך.
פרדס – חלקת הפרדס קטנה מאוד במהלך השנה עקב הפקעת שטח תוואי כביש 461. המעט שנשאר מתוחזק היטב על ידי אסא. במקביל לבחינת כדאיותה הכלכלית של הפעילות אנו נערכים לקראת שיווק הפרי.
רפת – התחלנו את השנה כאשר התוכנית הייתה להעביר חלב מהחורף לקיץ וליהנות מהתגמול המשופר על פעולה זו. בפועל, כתוצאה מהוצאה של פרות בעיתוי לא מיטבי ומתנאי מזג אויר קיצוניים במהלך הקיץ, אנו חוששים שלא נצליח לעמוד בתוכנית העברת החלב מהחורף לקיץ. אף על פי כן, התוצאות הכלכליות בשלב זה עומדות ביעדי התכנון. מסתמן כי לקראת השנה הקרובה נקבל תוספת למכסה, וכנראה נצטרך להיערך לשדרוג התנאים הקיימים היום.
לול – ענף אשר עבר מהפך בחודשים האחרונים. הכפלנו את כושר היצור שלנו על ידי הסבת לולי הודים ללולי פטם. התוצאות המקצועיות והכלכליות ממשיכות להיות טובות ואנו במתח לקראת שיווק הגידול הראשון מהאזור המוסב.
הודנים – באזור ב' מסתיים בימים אלו גידול מחזור של הודנים. אחרי שיווק הלהקה נגדל עוד גידול אחד של הודנים ולאחריו נקבל החלטה לגבי המשך השימוש באזור ב'.
באופן כללי, בהחלט ניתן לטפוח על שכם חברינו העובדים בענפי החקלאות. הרמה המקצועית של החקלאות אצלנו הינה גבוהה ומשתפרת על ידי לימוד כל העת והתוצאות הכלכליות בהתאם.
תיירות חקלאית/ חקלאות תיירותית (בית האיכר). (הכותרת לסעיף אינה רק בשביל שאוכל להכניס את הדיווח לידיעון הנוכחי). כפי שדיווחנו לפני מספר חודשים החלטנו באגף הכלכלי על סיום ההתקשרות עם בית האיכר/ חוות האתגרים מיד לאחר שמיני עצרת. במהלך התקופה האחרונה חלו תמורות הן באופן התפעול והן ביחסים בינינו. בדיון שקיימנו השבוע החלטנו על רצוננו לבחון את נושא פיתוח התיירות החקלאית אצלנו. מכיוון שפעילות מסוג בית האיכר משתלבת בכוונה זו, אנו מאריכים את תקופת ההתקשרות במספר חודשים ובתנאים מסוימים, אשר יאפשרו לנו לבחון את הדרך בה אנו מעוניינים לקיים פעילות תיירותית המבוססת על החקלאות המקומית שלנו. זהו דיווח ראשוני. בעז"ה, אחרי החג נפרט ונדווח על פעילויות נוספות.
חג אסיף שמח,
שמוליק ברוכי
 
 משאבי אנוש
ברשימה זו אנסה לסקור חלק מפעילותי במש"א בשנה האחרונה (והראשונה בתפקיד).
מוטיבציה
מספרים לי שבקיבוץ שיתופי הדרך היחידה ליצירת מוטיבציה אצל החברים לנושא עבודה ופרנסה הוא שיחות אישיות, יחס אישי, התעניינות בכל חבר וחבר. אחד מהיעדים שהגדרתי לעצמי ולא עמדתי בו הוא המפגש עם כל חברי הקיבוץ. נכון להיום אני עומד על כ- 70% מהחברים במעגל העבודה. אמנם גיליתי אנשים נהדרים וחיוביים, סיפורים אישיים מרתקים ואיכויות שכחבר מן המניין לא יכולתי לדעת עליהם, אך למרות זאת עדיין לא ברור לי איך אפשר לגרום לחבר שאין לו מוטיבציה לעבוד ולהתפרנס – לשנות את מעשיו ולהפוך את עורו. אבל אני אופטימי.
"המראה"
אז קניתי מראה ושמתי אותה במשרד כדי שאוכל לומר לאנשים שאני נפגש איתם- "פה לא מדברים על חברים אחרים שלא עובדים... פה מדברים רק על מה את/ה יכולים לעשות יותר..."
כגימיק זה עבד יפה אבל כמובן שלא זה מה שיבצע את העבודה...
"איסופית"
לא הייתי צריך לחכות שנה כדי להיווכח בבעיית הנעת החברים לתרומה מקסימאלית.
מהר מאוד הבנתי שהרגש לא משחק פה תפקיד (כמה פעמים אפשר לכתוב בידיעון שאנחנו לא מתפרנסים מהעבודה שלנו...). אז החלטתי לפנות לשכל. צוות מש"א הקודם קנה תוכנת רישום נוכחות בעבודה אשר נקראת "איסופית". המערכת לא ממש מבריקה אבל נותנת למנהלי הענפים והמזכירות כלי לניהול ובקרה על עלויות שכר העבודה בקבוץ.
לכאורה, כל מה שנשאר לעשות הוא להציג לחברים את הנתונים בצורה מסודרת ואולי משם תבוא הישועה. אולי ההנעה לפעולה ולתרומה תגיע ע"י כך שכל חבר יקבל מידע אמיתי ככל הניתן על היקף השעות שהוא ביצע בחודש שחלף ומה הערך הכספי של השעות שהוא עבד. המזכירות הקודמת כבר ביצעה תמחור משרות ראשוני כדי לקבל נתונים יותר מדויקים על עלות שכר העבודה במשק. ביצענו עדכון של הנתונים שהוכנסו לכל משרה לפי פירוט משכורות ממוצעות של כל הענפים בקיבוץ מתוך "סקר השכר של התנועה הקיבוצית" (לפי פרמטר של קיבוצים מתחת ל- 250 חברים).
כל מה שנשאר הוא להציג את הנתונים לחברים באופן אישי כל חודש. ממש כמו "תלוש שכר", שבו העובד יכול לראות כמה שעות הוא ביצע בחודש שעבר לעומת התקן הדרוש, מה ערך שעת העבודה, כמה ימי חופש הוא ניצל בחודש וכו'.
לצורך כך נדרשו שעות רבות של אפיון הדרישות ותכנות מחדש ע"י חברת התוכנה לצורך התאמת המערכת הקיימת לדרישות החדשות. אנחנו לקראת סוף הפרויקט. אני אופטימי.
פיתוח מנהלים
דבר נוסף שהבנתי הוא שאם יש חבר שבאופן עקרוני מגיע מידי יום לעבודה ומבצע את מחויבותו לחיים השיתופיים שלנו, אנחנו חייבים לשמור עליו מכל משמר. אנחנו צריכים לדאוג שהמנהלים של הענפים יקבלו את הכלים המרביים לביצוע המשימה. מצד אחד לדרוש מהעובדים שלהם את המקסימום, אבל באותה מיד 
לדעת לשמור עליהם, לכבד אותם, לתקשר איתם ולא לתת להם את ההרגשה שהם "עבדים". לצורך כך פנינו לעזרה מקצועית. 
כפי שפרסמנו, אנו נקיים קורס פיתוח מנהלים, אליו יוזמנו מנהלים מענפי הייצור והשירות, מנהלים קיימים ומנהלים בפוטנציה, מתוך כוונה ליצור שפה אחידה בינינו ולצורך הקניית כלים שיעזרו לנו לנהל את הפעילויות השונות יותר טוב. בקורס יושם דגש על סגנונות ניהול וקבלת החלטות, ניהול צוות והנעת עובדים, ניהול לפי יעדים ובניית תוכנית עבודה, ניהול זמן – ניהול עצמי, שיפור איכות השירות, תקשורת בין אישית ועוד. מעבר לכלי הניהול שיינתנו למשתתפים, תוצר נוסף של הקורס יהיה הכנת תכנית משק לכל הענפים לשנת 2011.
מנחה הקורס הוא ניתאי קרן, מאיגוד התעשייה הקיבוצית, המתמחה בהעברת תוכניות מסוג זה בקיבוצים.
אז אני אופטימי.
דיווחים שוטפים
בניית הסוכה: תודה לאלעד צונץ, לאביעד אדן, לחברי תכנית צבר והחבר'ה משנת י"ג, שבנו לנו את הסוכה השנה.
פירוק הסוכה- יבוצע השנה במסגרת גיוס חברים ביום שישי איסרו חג 01.10.10. פנינו לחברים רבים, עובדי חוץ ופנים שיתגייסו למאמץ משותף של כ- 5 שעות. ההרשמה עדיין פתוחה.
תורנויות: דיווחנו על מהלך סידור מחדש של מערך התורנויות לאור הצורך בחברים נוספים בענף הפטם המורחב.
עובר ושב
עדנה שורץ - הצטרפה לצוות הארכיון לצד לואי, לאה ברמן ורחל פלינט. בהצלחה.
אתי גרינברגר -  ברכות על קבלת ה"קביעות" מהמועצהכסייעת בביה"ס מודיעים.
עדינה ספיר -  יצאה לשנת סטאג' במסגרת לימודיה. נקווה שתחזור אלינו במהרה.
יהודית סעדון -  סיימה את עבודתה במערכת הגיל הרך והצטרפה לצוות ענף המזון.
קרן שטרן -  סיימה את עבודתה בסנאק-טיים והצטרפה לצוות ענף המזון.
אופיר גריידי -  הצטרף לסנאק טיים כמנהל המרלו"ג.
ענבל פורשר (סימון)- הצטרפה לסנאק-טיים כמתאמת הזמנות לרשתות השוק הקמעונאי.
הרבה תנועה. לא משעמם לרגע. בהצלחה לכולם בתפקידיהם החדשים.
סליחות
לקראת הושענא רבה אני מנצל את הבמה לבקש סליחה ומחילה מכל אדם שנפגע מפעולותיי במסגרת התפקיד וגם מחוצה לו. אם יש מישהו שאני לא יודע עליו אשמח אם הוא יאמר לי את הדברים באופן ישיר ואוכל להתנצל בפניו אישית.
                                   שנה טובה ואופטימית.
בנג'ו ברמן- מש"א
 
  
סיפורה של משפחת זטייקין
 
לפי בעלי הקבלה באים בכל יום מימי חג הסוכות נשמות שבעה אבות לבקר בסוכותינו. כדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין גם שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים. חשבנו שסיפורה של משפחת זטייקין עשוי להיות אושפיזין ראוי.
עפרה ויפת שדיאל
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". זו ברכה מקובלת ודי נפוצה לקראת ימי השנה האחרונים ולפני אלו הראשונים של זו החדשה שבאה אחריה. אלא שבשבת האחרונה של שנת תש"ע היינו שותפים יחד עם כל חברי ותושבי בארות יצחק בשמחתה של משפחת זטייקין מירושלים, כשבנה דניאל, חייל בחיל הים, עלה לראשונה לתורה כיהודי לאחר גיורו כהלכה. כבר גילינו טפח מקורות המשפחה בידיעון של שבת פ' "בהעלותך", במועד התכנון המקורי שנדחה כאמור, ואף הוספנו תזכורת בשבת האחרונה שנת תש"ע פ' "ניצבים וילך" כשהאירוע התקיים.
ישבנו באותה שבת עם אורחינו, אבי המשפחה, סשה (אלכסנדר), אולגה האם והילדים, הבכורה קטיה (אסתר בשמה החדש), דניאל הבן וענהאל בת הזקונים וההורים סיפרו וסיפרו... חשנו כנוסעים במסע בזמן.
חזרנו ברגעים אלו לתקופה השחורה של חיי היהודים בברית המועצות של טרום הפרסטרויקה ונזכרנו בשורה שנאמרת בסוף המחזה ע"פ סיפורו של הסופר "שלום עליכם": "קשה, קשה להיות יהודי".
זהו סיפורה המרתק של משפחה שבאה מסביבה עוינת ואנטישמית. בשל נישואים לבני-זוג לא יהודים - בשלושת הדורות האחרונים - פרט לסבא דוד (אבא של אולגה), בני המשפחה אינם מוכרים כיהודים לפי ההלכה, ולמרות הכל, חיו בני המשפחה כיהודים ושמרו ככל יכולתם את מנהגי היהדות בביתם עד עצם היום הזה. 
מספרת אולגה, אימו של דניאל החייל:
אבא של סבא שלי היה רב בקאלינקוביצ'י (בלארוס מוגלייוב). הוא ידוע יותר בשם רבי אהרון הַלַנְגֶר (הארוך). הוא היה גבוה כמו דניאל. הוא נולד בשנת 1868. בשנת 1892 הוא התחתן עם פאמ רווי. הם היו עניים מאוד. לפרנסתו הוא עבד כסנדלר ובו בזמן למד אצל הרב שלו. ב-1941, עוד לפני המלחמה אהרון כבר הוסמך לרבנות והיה לו בית כנסת עם קהילה משלו. אבל הוא המשיך לעבוד כסנדלר כי ברוסיה להיות רב זה לא היה מקצוע ולא מביא פרנסה. בזמן המלחמה סבא אהרון (לנגר) ברח למרכז אסיה ומצא שם קהילה יהודית גדולה שבתוכה נשאר עד סוף המלחמה. ואז חזר לקלינקוביצ'י ונפטר בשנת 1965 בגיל 97.
 בנו, סבא חיים, סבא שלי, (אבא של אבא שלי) עבר לגור במוז'יר (9 ק"מ מקולינקוביצ'י) ובנה שם בית גדול למגורי משפחתו הגדולה. ב1941 כשהחל מבצע "ברברוסה" (פלישת גרמניה לרוסיה ב-22 ליוני), הוא ובנו הגדול ארקדי גוייסו לצבא האדום ואילו סבתא וחמישה ילדים אחרים ברחו לסרטוב. אמא של סבתא, אחותה וכל משפחת אחות הסבתא נשארו במוז'יר. הנאצים שרצו למקם את אחת ממפקדותהם בבית המשפחה הגדול שבנה סבא, אספו את כל בני המשפחה שנותרו בו לחצר ורצחו אותם בדם קר. אחרי המלחמה סבא חיים לא רצה לחזור יותר לבית הגדול שבנה במוז'יר ובו נרצחו קרובי משפחתו והם עברו לגור בסמארה, שהיא אחת מהגדולות בערי התעשיה הרוסיות ונמצאת בחלק הדרום מזרחי של רוסיה האירופית.
 בשנת 1953, בגיל 85, סבא אהרון (לנגר) הגיע לביקור לסמרה כדי לראות היכן וכיצד חי חיים בנו ומשפחתו, ונשאר להתגורר איתנו כחצי שנה. בבואו הוא הביא איתו מעירו כמות גדולה של ספרים. אבא שלי, דוד, שהיה נכדו והיה הולך הרבה להתפלל עם סבו אהרון (לנגר), ראה את הספרים, פתח והציץ בהם ואז גילה להפתעתו שפה חדשה וזרה: "עברית".
סבתא (אשתו של סבא חיים), הייתה חולת אסטמה ולא עבדה מעולם מחוץ לבית, אך הקפידה ככל האפשר על קיום וניהול מטבח כשר. אולגה זוכרת עד היום חגים יהודיים ומנהגי מסורת שנחוגו בית הסבא והסבתא, בסתר אומנם, אך קיומו של החג היה באווירה שהוא חג יהודי. באותם ארועים היה סבא חיים נעלם לפתע פתאום ואיש לא ידע לאן. בשנים מאוחרות יותר התברר שהוא היה חומק להתפלל במנין סודי של יהודים רוסיים.
סבא חיים, סבה של אולגה מצד האב, היה מפרנס יחיד ועבד כמנהל מחלקה במפעל כובעים מקומי. לצורך זה היה עליו להיות חבר במפלגה הקומוניסטית. לחברי המפלגה הקומוניסטים אסור היה להתפלל כי הקומוניזם הכריז מלחמה כנגד הדת היהודית ומנהגיה. נסגרו בתי כנסת, נאסרו רבנים, נאסרה הדפסת סידורי תפילה, הוחרמו ספרי תורה ונאסרה מצוות המילה. הפעילות הדתית ירדה למחתרת ובגלל זה הוא היה הולך לבית הכנסת בסתר. הִיטָמְעוּתָם של יהודי ברית המועצות והינתקותם ממנהגי המסורת, ומיהודים בכל אשר הם, גברה בהתמדה. אך סבא חיים תמיד גילה דאגה לישראל. בלילות (וכמובן בסתר) היה שומע קול ישראל ברדיו. אחר כך, וכדי להמנע מהאזנה ומלשינות, בהיותנו בשוּק היה מספר לי דברים ששמע ואומר לי בהומור האופייני שלו: 'אני צריך לשמוע מה אומרים "אויבים שלנו...". הוא היה מסביר לי כי כל מה שמתפרסם על ישראל בתקשורת הרוסית אינו אמת. את הסיפור האמיתי של כל מלחמת ששת הימים שמעתי ממנו. כך זה היה בבית.
בחוץ לעומת זאת האנטישמיות חגגה. יהודים נאלצו להסתיר את מוצאם בבית הספר, בעבודה ואף ברחוב, פן יבולע להם. כל מי שהוטל עליו צל של מוצא יהודי היה צפוי להתנכלות אישית, מניעת פרנסה ואי קבלה למוסדות החינוך השונים. אביה של אולגה, דוד, נישא ללא יהודיה אך בהשראת בית הסבא והסבתא עדין ניהלו בבית אורח חיים עם מסורת יהודית, אם כי בזהירות. בחיוך היא נזכרת היום איך אביה היה מכין לה, טרם יציאתה לבית הספר, כריכים מרוחים בחמאה ועליהם נקניק. כי זה מה שכל התלמידים נהגו להביא ובכך היה גם כדי להסתיר את מוצאה. "לא יודעת למה", היא מספרת, "אבל לא הייתי מסוגלת להכניס כריך כזה לפה והכריך מצא את דרכו היישר לפח." רק שנים מאוחר יותר סיפרה לה חברה ממוצא יהודי שליהודים אסור לאכול בשר וחלב.
אולגה וסשה נישאו בגיל מאוד צעיר. הם נפגשו בבית הספר וההכרות בינהם הפכה לקשר אישי עוד בתקופת הלימודים. לסשה אין במשפחתו רקע יהודי כלל. יום אחד, היא נזכרת, בשנת 1985 הוא הפתיע אותה בהצעה להינשא לו. משפחתו של סשה לא ממש התנגדה להחלטתם להתחתן. אבל אבא של סשה הזהיר אותו שאם הוא יתחתן עם יהודיה (איתי) יפגעו תוכניותיו לקריירה רצינית. (לסשה היו תוכניות לעבוד כדיפלומט באחת השגרירויות של רוסיה). אז החליט סשה ללכת ללמוד אלקטרוניקה.
 עד היום אין היא מצליחה לשכוח את הימים הקשים שעברו עליה כשהגיעה ללדת את בתה הבכורה קטיה. צעירה הייתה, כבת עשרים, והגיעה לבית חולים רוסי. הצוות רפואי זילזל בטיפול בה והתעלם במשך ימים מספר ממצבה הקשה בתהליך הטרום לידה. כשהיא מדממת התייצבה בחדר הצוות ודרשה טיפול מיידי לפני שיהיה מאוחר מידי. "חשתי כיצד החיים והכוחות נגמרים לי" היא מספרת. גם את התינוקת היא ראתה רק לאחר זמן רב. באמונתה השלמה הבינה כי רק בנס שרדה את הטיפול הכושל בה והצליחה לעבור את הלידה והתקופה הראשונה שלאחריה בשלום.
 כדי להקל מעליהם את הלחץ החברתי והכלכלי שנכפה עליהם בשל האנטישמיות ברוסיה, אולגה, סשה וקטיה עברו לליטא. הליטאים לא רדפו יהודים כברוסיה וגם האנטישמיות בליטא הייתה בפרופיל נמוך. סשה, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו ואישיות כובשת בהתנהלותו, רכש גם ידע מקצועי בנושא המחשבים והקים עסק עצמאי לפרנסת המשפחה. וכך בתוך זמן לא רב סשה עשה חיל בעיסוקיו ומצבם הכלכלי הוסיף להשתפר, וכשנתיים לאחר בואם לליטא והם כבר משפחה בעלת אמצעים ועסק מבוסס שאפשר להם לרכוש חלקת אדמה עליה התכוננו לבנות בית מרווח לצרכי המשפחה המתרחבת. ואז בשנת 1991 קרסה ברית המועצות הגדולה. הפרסטרויקה והגלסנוסט יצרו תמורות פנים מדיניות ושינויים כלכליים שחלו במדינות שהיו חלק מהמעצמה הסובייטית. באותה תקופה בדיוק התחילה פתיחה של הגבולות בין המדינות החדשות שנוצרו מברית המועצות לשעבר ונוצרה מצוקה כלכלית רבה שהביאה לתנועת אוכלוסיה וסחורות חופשיים. יהודים רבים ניצלו את פתיחת שערי מסך הברזל והחליטו לצאת מהמדינות שנכללו בברית המועצות ולעלות לארץ.
מציאות זו מצאה את משפחת זטייקין בליטא כשאולגה כבר הייתה בהריון עם דניאל. המציאות החדשה שינתה את התוכניות ולנושא העלייה לארץ ישראל ניתנה משמעות רצינית ביותר. 'כשהחלו התוכניות שלנו לעליה להיות ממשיות', מספרת אולגה, 'החלו להציק לאבא של סשה והטרידו אותו בלי סוף עד שלבסוף הוציאו אותו לפנסיה מוקדמת. אבא של סשה שהיה איש טוב מאוד קיבל את המציאות ממש קשה ונפטר זמן לא רב לאחר מכן'. בעיה נוספת צצה כשהתברר להם שממשלת ליטא לא ששה לאפשר ליוצאים ממנה לעזוב עם "כספם וזהבם". ואיך תוכל המשפחה לממש את תוכניותיהם לעליה מבלי שיהיה עליהם להותיר את רכושם ולוותר על רווחתם הכלכלית. כמו כן לא הייתה אפשרות למכירת הקרקע שברשותם. העברת בעלות על קרקע לגורם אחר מהמחזיק בה יכולה להיעשות שם רק ע"י העברה בירושה. איכשהו נוצר קשר עם דיפלומט ממדינה זרה שהסכים להתחזות כבן משפחה ולקבל חזקה מתוקף ירושה על הקרקע ואת התמורה להעביר בדלת האחורית לרשות המשפחה. מאחר שלא ניתן לבצע את העסקה בגלוי בליטא, מיד כשהרכבת בה נסעה המשפחה לוורשה יצאה לדרכה, נסע גם הדיפלומט אחריהם במכוניתו עד תחנת הרכבת בוורשה ושם העביר את הסכום למשפחה.
ההתאקלמות בארץ הייתה מאד קשה. דמי סל הקליטה אזלו די מהר. אולגה וסשה, מטופלים בתינוק בן שבעה חודשים ופעוטה כבת שנתיים וחצי, התחברו די מהר למציאות הישראלית. בזכות יוזמה ותושייה הצליחו להתקדם ולהתבסס כלכלית וחברתית. למרות שמהפן ההלכתי רק דוד, אביה של אולגה (סבם) של הילדים הוא יהודי כהלכה, הילדים גדלו והתחנכו בהשראתה של אולגה בבית שבו הושם דגש על מסורת הבית היהודי כפי שנהגו בגולה. כשהיו מחוזקים בהצלחתם להתחבר להוויה הישראלית והיהודית ולחיים כיהודים בארץ-ישראל נוספה למשפחה גם ענהא-ל, צברית מקסימה, בת 11 כיום.
קטיה, הבת הבכורה, החליטה עם גיוסה לעבור גיור במסגרת קורס "נתיב". מיד לאחר שעברה את הגיור הכשירה את המטבח בביתם ומאז הם מקפידים בנושא הכשרות. דניאל המשיך אף הוא כמעשה אחותו ובאמצעות קורס "נתיב" קיבל על עצמו לחיות כיהודי כשר. את עלייתו הראשונה לתורה חגגנו יחד בשבת מרגשת שבת פ' "ניצבים וילך" בבית הכנסת אצלנו. והשאר היסטוריה.
התרשמו נפעמים ורשמו,
עפרה ויפת.
 
  
התחדשות
כשאדם שוטח תחנוניו
וכשעץ משיל פירותיו-
יש בזה אותו הקסם
אותה המנגינה.
ומה נותן להם לצמוח ולגדול
ומה מביא איתו עונה חדשה?
רק השיר המתנגן
במנגינת הלב
כשחליל ופסנתר יביעו
 את תווי הנשמה
המתפללת בכל עוזה –
ברכנו אבינו כולנו כאחד
באור פניך!
מעין ברמן
  
 
            ק ר א ת ?                                       מ ח ז ר ת !
  
 
יום ראשון, ג' דחוה"מ, 26.9.10 -  בשעה  19.00 - הכרזת גרעין צבר
 
יום שני 27.9.10 ד' חוה"מס, י"ט תשרי     אירוח קיבוץ מגדל עוז וחג אסיף
 
16:00-   התכנסות ומפגש בסוכה - קפה ועוגה
 תערוכת ענפים- בדשא
                   16.30    תפילת מנחה
16:45-18:45- פעילויות שונות:
משחקים בדשאים
תיאטרון בובות לילדים
תערוכה במגדל מים – פתוחה  משעה  16:00
נוער פוגש נוער- פעילות משותפתלנוער משני הקיבוצים   
17:15 הרצאות בסוכה: אלישבע בן-דוד:  לנשים – ענייני דיומא
                                                  נחום ברוכי: בארות יצחק – תעודת זהות
 
18:45 – ארוחת ערב בסוכה
20:00 - תפילת ערבית, סיום הערב
 
יום שלישי, ה' דחוה"מ, 28.9.10 - לימוד ליל הושענא רבה
                                                                        פרסום רחב בלוח המודעות.
                         חג שמח,
אורטל - ועדתרבות
 
פגישת לימוד לנשים בבוקר שמחת תורה
גם השנה ניפגש ללימוד משותף בחלק מזמן ההקפות בתפילת שחרית.
המקום: בית שפירא
הזמן:    משעה 09.15 עד שעה 10.15 (משוער).
הנושא: תפילות אישיות. הכוונה לתפילות הנאמרות ע"י הפרט באופן אישי, בבית הכנסת או בהזדמנויות 
             אחרות. דוגמאות: "נצור לשוני מרע" בסוף העמידה בלחש, תפילת כלה לפני חופתה.
                                                                                                        בואנה בשמחה!
דינה אמיר
 
 
באספת החברים - ו' בתשרי תשע"א 14.9.2010
המועצה האזורית מקציבה לכל יישוב סכום שנתי לפיתוח תשתיות ולבנייה ציבורית.
צוות מטעם המזכירות ריכז את הצעות החברים והענפים לפרוייקטים מועמדים לשימוש בתקציב זה, והרכיב מתוכם רשימת פרוייקטים שהובאה לאישור האספה (כמחצית מס"ה ההצעות שהוגשו לצוות).
הרשימה כוללת שני פרוייקטים גדולים: גן המשחקים ע"ש תני אהרן הי"ד ושיפוץ אולם הספורט. כמו כן נכללו קטעים בתאורת המחנה ובשבילים, תיקונים במבנה חדר האוכל – מטבח ועוד.
האספה אישרה את ההצעה.
נדון ואושר מסמך העקרונות להכנסת שותף למפעל סנאקטיים. ההסכם טעון, אחרי בדיקות נוספות, אישור סופי.
רשמה: עדנה ערכה: דינה אמיר
 
מדיוני המועצה   כ"ז באלול תש"ע 6.9.2010
1.       אושרה קבלתה של רחל מלול, אמו של חנניה פרץ, במעמד הורה חבר.
  1. המועצה דנה במעמדם בקיבוץ של שולמית ואופיר גריידי. שולמית עומדת לסיים את פרק הזמן שמוגדר בתקנון הסדר בנים ב'. היא סטודנטית שנה ד'. אופיר הוא תושב, עובד בסנאק-טיים וסטודנט.
הוטל על צוות מטעם המועצה להציע לישיבת המועצה הקרובה הגדרה למעמדם של שולמית ואופיר גריידי בבארות יצחק.
ערכה לדפוס: דינה אמיר
 
 
תרומת דם מצילה חיים
אי"ה ביום ראשון כ"ה בתשרי 3.10.2010 (למחרת שבת בראשית)
תתקיים אצלנו התרמת דם מטעם בנק הדם של מד"א.
בשעות 17.30 – 20.30 במועדון לחבר. יהיה כיבוד קל.
אין צורך להסביר עד כמה התרומה הזאת חשובה ומצילה חיים.
לפני ההתרמה תיערכנה בדיקות שאורכות מעט זמן, לכן כדאי להירשם.
להתראות
נעמי קורן
 
 
הודעות מענף המזון:         
א.              זמני הארוחות בחול המועד:
                                    ארוחת בוקר עד 9:00.
                                    ארוחת צהרייםעד 13:30  (בערבי חג/שבת כרגיל עד 13:00)
 
ב.               זמני סעודות השבת בשעון חורף:
1.     סעודת ליל חג/שבת: בשעה 18:30
                                                                 תחילת התורנות בחד"א בשעה 18:00
מכונת השטיפה פועלת בין השעות 19:30 - 21:30
2.      סעודת חג/שבת בצהריים: בשעה 11:00
                                                                  תחילת התורנות בחד"א בשעה 10:15
שולי גל
 
הקפות שניות
כמיטב המסורת במוצאי שמחת תורה
בשעה 20.00 ברחבת בית הכנסת.
כולם מוזמנים !
אסתר – ועדת חינוך
 
 
הודעת המערכת
                  שימו לב! הידיעון הבא יופיע בערב שבת "בראשית" מיד לאחר שמחת תורה.
                                מפאת קוצר הזמן – כתבות יתקבלו עד מוצאי שמחת תורה.
 
  
פסטיבל בשביס זינגר – רשמי מסע
היה לי הכבוד והעונג לפתוח את הפסטיבל המיוחד בוורשה – פולין, עם מקהלת החזנים.
ורשה היא היום עיר תיירותית, מודרנית, עם בתי מלון מפוארים, מתייחסים יפה לתיירים. גם השלטונות מאוד מפרגנים וחוקרים ומשקיעים בפיתוח ובאחזקת בתי הכנסת, שיפוץ בית הקברות היהודי בעיר, בניית בית חב"ד מפואר עם ארוחות כשרות, ועוד.
לאחר שסיירנו בגטו ורשה וערכנו סיור מרשים מאוד עם מדריך מיוחד באתר מחנה ההשמדה מיידאנק (שם הייתה לנו פגישה מקרית מרגשת עם מטיילי הקיבוץ הדתי) הייתה לנו בערב הופעה בבית הכנסת נוז'יק.
קשה קצת להשתחרר מהמראות ולעמוד בערב בפני קהל רב בהופעה מקצועית, אך עמדנו בגאווה ובשמחה, מקהלה מישראל שרוב חבריה הם בנים ונכדים לשארית הפליטה.
בהופעה נכחה סלתה ושמנה של העיר, שגריר ישראל בפולין, ראש העיר ומאות אנשים שמילאו את כל המעברים ועמדו גם ליד הקירות בדממה והקשיבו לקונצרט שלשמו באנו לשם. חוויה מרגשת ומחמיאה ביותר.
11 חזנים ובתוכם זמר באס אחד, כשכל אחד מאתנו הופך לחצי סולן...
מוורשה נסענו לעיירה דינוב, מרחק כ-6 שעות נסיעה, ובדרך עברנו בישיבת חכמי לובלין. ייחודה של העיירה דינוב הוא בכך שלפני השואה גרו בה רק יהודים, כ-100,000, ורובם נשרפו על ידי הנאצים ימ"ש בבית הכנסת המרכזי של העיירה.
בדינוב קבור הצדיק הגדול רבי אלימלך שפירא, ה"בני יששכר", שכתב הרבה ספרים גם על פרשות השבוע.
יהודי חרדי ממאה שערים בנה בעיירה הנידחת והפסטוראלית הזאת מלון שעדיין לא גמור, עם פוטנציאל להופכו לאתר בדומה לזה שבעיר אומן (אוקראינה), בגלל קברו של ה"בני יששכר".
בערב הופענו במרכז העיירה בקונצרט מיוחד בפני קהל רב, יהודים שמאוד מתעניינים כיום ביהדות, וגם גויים.
לאחר ארוחת ערב עם צ'ולנט וקישקע צעדנו לעבר קבר הצדיק לאורך הנהר במזג אוויר מדהים, צח וקריר, בשירה מדהימה ובתפילה מרגשת של "ממעמקים קראתיך".
בדרך חזרה לוורשה פקדנו את קברו של רבי אלימלך מליז'נסק ושם שרנו את התפילה שחיבר "אדרבה...".
החזנים שהצטרפו אלינו בסיור היו: בן ציון מילר ויעקב למר מארה"ב בליווי פסנתרן מקצועי, והחזן יעקב מוצן מישראל.
מוורשה חזרנו לישראל דרך העיר ריגה שבה סיירנו כמה שעות.
אני מבקש להביא כאן נאום מרגש מאוד שנשא חבר המקהלה (שהיה גם מדריך המסע) דוד איינהורן, אב שכול ששכל את בנו במלחמת לבנון השנייה. הנאום ממחיש את רגשותינו וחוויותינו ממסע זה.
 
"מול צריפי העץ השותקים, אל מול ארובת הקרמטוריום המעיד כאלף עדים על הנשמות שפרחו דרכו אל השמיים, אל מול הר האפר הנורא ולצד בורות הירי אשר ספגו את הנושמים את נשימתם האחרונה;
כאן, על אדמה מקוללת רוויה בדם ובאפר, בעיניים מוצפות בדמעות, בלב מתפלץ מכאב, במוח הממאן להאמין ובגרון ניחר... במרכזו של מה שהיה רק לפני כשבעים שנה הגיהינום עלי אדמות ששפת אנוש דלה מלתאר, אנחנו, חברי מקהלה, בניהם של שרידים מוצלים מאש, באנו לכאן ממדינת ישראל לכבד
אתכם, צבא של שלושים ריבוא קורבנות אלמונים, נשמות טהורות שאבדו לנצח, כשכל אחד מכם            עולם ומלואו: עשירי תרבות, מלאי ערכים, טהורי מוסר, תמימים וזכים 
          באנו להעניק לכם כבוד שנרמס, את האמונה בטוב , בנכון ובצודק שנגזלו מכם בחטף.
נזכור אתכם בתחנת הרכבת של לובלין, בשביל השחור, בצריפים המרוטים ברגעים נוראיים אחרונים של חוסר אונים, מזי רעב, מוכים, חבולים, רמוסים, מפוחדים ומבוישים בפתחה של משרפה מול מנגנון הונאה של עוול בלתי נתפס, בכניסתכם האחרונה למבנה החד-סטרי המוציא אתכם מהעולם הזה תחת פרוכת רקומה מקודשת של 'שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד'.
תנו לנו, ובאמצעות מזמורי שירתנו נרים אתכם מגיא צלמוות, מהמקום הנמוך ביותר אליו הוטלתם בגין היותכם יהודים בלבד. 
אנחנו אתכם, מגישים לכם שיר שלא הכרתם, פרק חזנות שאולי שמעתם כגשר אלמוות המקשר בינינו לעד, מעולם ולעולם.
ראו אותנו, אנחנו כאן ואנחנו הסיבה לגאוותכם. למדנו מכם את משמעות החיים ואת פשרם, מול הרוע המוחלט ובמציאות בלתי אפשרית. הבנו את הגבורה האדירה הצפונה בהישרדות היומיומית בגיטאות ובמחנות ההשמדה, ואת משמעות ההתקוממות חסרת הסיכוי של החלש, במחאה ובהתרסה על גורלו שנחרץ.
הפשע ההיסטורי חסר התקדים שאתם קורבנותיו, חשף לנו דווקא את חשיבות "מותר האדם מן החיה".
נדרנו להישמר מהמדרון החלקלק שתחילתו בחוסר סובלנות, בסירוב לקבל את השונה ואת האחר, המשכו בפוגרום ובסלקציה וסופו ברצח עם וב"פתרון סופי".
איבדנו אתכם את התמימות האנושית, למדנו יחד את הצפוי לנו לאחר דורות של שנאת יהודים. הדרך למיידאנק נבנתה על ידי השנאה, אבל התשתית לה נסללה באדישות.
הבטחנו לעצמנו, בעולמנו זה, להילחם נגד כל ניסיון להפוך את הרצח לסטנדרט חברתי מקובל. לא עוד אדישות מתעלמת, לא עוד אטימות והסכמה מדעת, ובטח לא עשייה ישירה.
ראו אותנו. אנחנו נוקמים את נקמתכם. כולנו פה כל עוד נשמה באפנו: אנו, ילדינו וילדי ילדינו שישנם ושיהיו, לעולם ועד נהיה ההוכחה שסוף הטוב והצדק לנצח.
זכינו והקמנו מדינה, לכם ולנו, הגשמנו בדל של חלום משותף: ארץ ציון וירושלים. שם הנצחתכם.
ותרשו לי בנימה אישית: אך עדיין לא מלאה כוס ייסורינו, עוד לא פס השכול מעולמנו.
עומד אני, דוד איינהורן, בנם של אלכסנדר ורייזל איינהורן, נכדם של משה ופנינה איינהורן ומאיר ויעקב קליין, כאב שכול, עדות חיה מההווה על המחיר הבלתי נתפס, על יהונתן יעקב בני הי"ד, שגם כיום נגזר עלינו להמשיך ולהקריב במאבק עם הצורר על זכות קיומנו במדינתנו היקרה.
באנו לקחת אתכם ללבנו, כמו שאתם: משפחות משפחות, נשים, גברים, זקנים וטף. אתם לא כבדים לנו. נישא אתכם אתנו, צמודים ללבנו, חזקים מתמיד.
אנחנו נשבעים: לא נרפה ולא נשכח לנצח, נזכור אתכם, ולעולם לא עוד."
 
                                                       חג סוכות מהנה, והיית אך שמח, והעיקר שלא נפסיק לשיר...
בעז פלדמן
  
מחשבות לאחר הסערה
יום הכיפורים קטע את ה"שבעה" על חברנו יוסיק'ה ז"ל, וחג הסוכות – בו אנו מצווים לשמוח, להיות רק בשמחה – הפסיק את השלושים.
פטירתו של אדם, כל אדם, מביאה אותנו למחשבות ולהרהורים על מהות חיינו, על החשוב והטפל שבהם, על החטאים וההחטאות.
פטירת חבר במעגל חיינו מחזירה אותנו לעצמנו ומחייבת אותנו לחשבון-נפש. השגרה, המרוץ, ההשתדלויות, המאבקים – כולם נעצרים ונפסקים כדי לאפשר לך להתבונן פנימה.
הרב סולובייצ'יק בספרו "מן הסערה" על אבלות, ייסורים והמצב האנושי, עוסק בסוגיות הקיומיות ביותר של האדם. בפרק "הגאולה מן המוות" הוא כותב:
"... טמא המת איננו יכול להזות את מי החטאת על עצמו, זאת חייב לעשות אדם אחר: 'והזה הטהור על הטמא' (במדבר י"ט,יט). טמא המת אינו יכול לשחרר את עצמו ממצב הטומאה שבו הוא שרוי... המעמד הנפרד שהעניקה התורה לטמא המת נובע מן החוויה הייחודית שהאדם חווה בשעה שהוא עומד אל נוכח המוות (ההדגשה שלי – א.ב.).
... בממלכת החי לא נמצא קיום אינדיבידואליסטי. הפרט קיים כנציגה של הקבוצה, ועל כן אין מותו נחשב. הקבוצה היא שקובעת. שונה הוא לחלוטין המצב בקרב בני האדם: קיומו של הפרט איננו קיום המייצג קבוצה אלא קיום אינדיבידואליסטי. כל בן אנוש הוא בעל ייחוד, אישיות בפני עצמה, מיקרוקוסמוס. את הצדקת הקיום ניתן למצוא באדם היחיד כשהוא לעצמו".
כשאנו מתקבצים מול בית-הכנסת בעת הלוויה ונשמעים ההספדים אתה פתאום מגלה עושר גדול של פכים קטנים שבקיום היומיומי שלנו אינך מודע להם, הם מכוסים באבק השגרה. אחרי מותו מקבל האדם, ובעצם מקבלים יקיריו, בני משפחתו, היזון – בד"כ חיובי.
האם צריך לחכות רק עד אחרי 120 כדי לתת משוב חיובי?
בחברה שלנו המשוב החיובי הוא הדלק המניע את גלגלי המוטיבציה, ואין זולתו.
האם כל מי שמופקד על מערכת ההנעה מודע לכך? נדמה לי שנושא זה זקוק לרענון ולשיפור מערכתי.
מי שזוכה למשוב הם הנמצאים בדרך-כלל בקדמת הבמה, באור הזרקורים. אין כל ספק שהם ראויים למשוב חיובי, אך מה בקשר לעושים בדומייה?
אין צורך ליצור את פינת הצל"ש בידיעון, כי כאשר 'מצלשים' מישהו תמיד שוכחים מישהו, ואין הצר שווה בנזק המלך. אבל זה חייב לחדור לתודעה של הדרג הניהולי.
                                                                      חג שמח שבו איש לרעהו נאמר חזק !
אלי ברמן
 
  
גרעין צבר בוחר לעצמו שם
הגרעין הולך ומתגבש ומועד גיוסם מתקרב. 
השבועות האחרונים היו גדושים בפעילויות, ביניהן שיחה עם אל"מ ד' שהתמקד בסיפורו האישי, ממנו החניכים מאוד התרשמו וחלקם אף הזדהו. הם גם נסעו לבקו"מ לחזות במצגת על האפשרויות השונות העומדות לרשותם בשרותם הצבאי ועתה הם מתחילים לבחור את מסלולם הצבאי. ביום חמישי, יום לפני יום הכיפורים, בשעות הקטנות של הבוקר, הגרעין נסע לטיול מהר הזיתים לכותל. שם הם למדו על תולדות הציונות בשילוב עם תיאורים של ימי בית המקדש. לאחר אמירת סליחות ותפילת שחרית בכותל נסעו כולם למפעל הגלידות החדש "בן אנד ג'ריס" שבו הם היו המבקרים הראשונים ואף זכו לסיור וזלילה על הבוקר של גלידה תוצרת המפעל. חזרנו עייפים ומרוצים למרות שהמבוגר האחראי שכח שהוא כבר לא בן 20 ואולי קצת פחות אחראי (לגבי עצמו) ממה שהוא חושב. לאה לוי סיפרה לחניכים על הימים הראשונים של בארות יצחק בנגב ועל חוויותיה כשהיא הייתה בגילם... ובין לבין סוכת חדר האוכל קמה בעזרת עבודת כפיים של חברי הגרעין.
ביום ראשון הקרוב, ג' דחול המועד סוכות (אור ל-ד') חברי הגרעין מכינים אירוע לכל תושבי המקום (כולל ארוחת ערב בסוכה). בדרכים שונות הם יציגו את עצמם בפני הקיבוץ ובסיום יכריזו על שם הגרעין שילווה אותם לאורך כל תקופת השרות הצבאי. 
למחרת הם יצאו לטיול. 
ביום ראשון לאחר החג, 3.10.10, הם יתייצבו בבקו"מ כדי להתחייל ולהתחיל את תהליך גיוסם לצה"ל. במועד זה הם סוגרים מעגל אחד ופותחים בשלב המשמעותי ביותר בקליטתם במדינת ישראל.
                                                                                                חג סוכות שמח,
                                    דוריאן, אלעד, דנה, יפעה, ופרד
 
 
אני יושבת בחדר ויש כאוס מוחלט. חשבוניות מהבנק מפוזרות על הרצפה יחד עם מכתבים מהצבא, דרישות מ"נפש בנפש" ובקשות מאורנג' לגבי שיחות לחו"ל. בשיא הייאוש, הלחץ וההיסטריה אני פתאום חושבת:
איזה יופי! נכון, זה לא נשמע כמו תגובה הכי נורמאלית או מצופה, אבל אני אגיד לכם מה: הייתי יכולה להיות בתוך הבלגן הזה לבדי. אבל במקום להיות לבד אני נמצאת עם שתי שותפות מדהימות לחדר, גרעין מצחיק, וקיבוץ אוהב. מי היה יכול לבקש יותר? בתהליך המעניין והמתיש הזה של התפתחות ושינוי יש לנו מערכת תומכת וקהילה שמקבלת אותנו בשמחה. לכן אנו כל כך מתרגשים לקראת טכס הכרזת הגרעין שלנו ביום ראשון הקרוב. אנחנו הופכים את התוהו ובוהו לסדר, מכריזים יחד על הזהות החדשה שלנו כמשפחה. אנחנו מציגים בפניכם את הפחדים והחלומות שלנו, הפדיחות וההצלחות. בסופו של דבר החדר עדיין קצת מבולגן, ועוד לא חזרתי למזרחי טפחות עם הפרטים שלי... אבל משפחה באה ראשונה בסדר העדיפויות, נכון?
                                                                             חג שמח!
גליה ניסנבאום, גרעין צבר
 
 
אחות תורנית: - פלאפון 61999  
              א' של סוכות – ברוריה לנדה
                 שבת חול המועד – עדה צונץ
                      שמחת תורה – אריאלה פלדמן
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מופע תרבותי
בהיכל התרבות בפתח-תקווה יתקיים במוצאי-שבת בראשית 2.10.10 ערב זמר עם יורם רותם, לכבוד 100 שנה לתנועה הקיבוצית. פרסום מפורט על לוח התרבות בכניסה לחדר האוכל.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
במרפאה
 
בחול המועד סוכות באופן כללי המרפאה תהיה סגורה והאחות ריקי לא תעבוד.
ד"ר ליאורה תקבל חולים רק ביום שני, ד' דחוהמ"ס, 27.9.10 – עם האחות שלי. אין לקיחת בדיקות.
הצוות הרפואי
 
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
חן חן
למורן גרוס על עיצוב השער החינני לגיליון החג. תזכי למצוות !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ת ו ד ה
לא יכול היה להיות טוב מזה ....
עם סיום 3 חודשי שהותנו בקבוץ ומעברנו לדירתנו החדשה ברצוננו לומר תודה גדולה על: האכסניה הנעימה, קבלת הפנים החמה, החיוך, מאור הפנים, היחס וההתעניינות לה זכינו מהחברים בתקופת שהותנו כאן.   
נעים לדעת שבארות יצחק אינו רק בית לשעבר, אלא בית שנותן גב לבניו ובנותיו בעת הצורך.
                                                     תודה ושנה טובה לכולם,
                                                         ארי, יואב, איל ומעין כרמי
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
לסבתא וסבא רחל ואיתן פלינט
ולכל המשפחה
שפע ברכות בהולדת הנכדה
בת לשלומית ושמוליק פלינט בירוחם
הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה
 
AtarimTR