ידיעון 2693 פר' נח

 

בס"ד ל' בתשרי תשע"א
 
פרשת נח – ראש חדש מרחשון
 
16.55
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית,
17.05
מנחה, קבלת שבת, ערבית
         דרשת הרב
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
18.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור לנשים בפרקי אבות - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 19.30 – 21.30
13.00
מנחה גדולה
15.45
שעור בדף יומי
 
 
 
16.30
נשים אומרות תהילים - בבית סעדון
16.30
מ נ ח ה
 
 
17.52
ערבית, הבדלה
 
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית   א' ג' ד'  ו'            06.00
 שחרית   ב'  ה'                  05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
    כיתות א'-ג'  -  מילכה מיור
 
    כיתות ד'-ו' -   שורי אמיר
 
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
19.00
שיעור חדש: גדולי המחשבה הישראלית
חדר עיון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון לחבר
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
21.10
שיעור בפרשת השבוע
בית י' שטרן
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
  
 
לפני מספר שנים קיבלתי במתנה את הספר: "מי הזיז את הגבינה שלי" (ספנסר ג'ונסון).
הספר הינו משל על ההתייחסות לשינוי. זהו סיפור שבו ארבע דמויות המתגוררות בתוך מבוך מחפשות גבינה שתשביע את רעבונם.
ה"גבינה" מסמלת את כל מה שאנו רוצים בחיינו: קריירה, אהבה, כסף, עמדה, בריאות ושלוות נפש.
המבוך הוא המקום שבו אנו תרים אחר הגשמת חלום הגבינה: המשפחה שלנו, מקום העבודה והקהילה בה אנו חיים. בסיפור מתרחש שינוי בלתי צפוי וכל דמות מגיבה לשינוי בדרכה.
כשקראתי לראשונה את הספר חשבתי שהוא מלא בקלישאות יפות שקשה מאוד ליישם בחיים האמיתיים – קשה לעזוב את המוכר והנוח בחיים.
לפני כשנה החלטתי לעשות צעד משמעותי בחיי ו"להזיז את הגבינה שלי" הלכה למעשה.
עברתי דברים רבים בשנה החולפת, כשהשינוי הבולט והניכר ביותר לעין הוא המראה החדש שלי.
בכדי להגיע לתוצאות הרצויות אני משקיעה שעות רבות בספורט ובעבודה על ההרגלים הישנים שהיו לי.
הדבר מאוד לא פשוט ומצריך עבודה יום-יומית מאומצת מאוד.
המחמאות שאני מקבלת מכל עבר מחזקות אותי ומוכיחות לי שאני בדרך הנכונה.
בנוסף, לאחר כ- 15 שנה בהן רקדתי בחוג קבוע מידי יום רביעי, חוג שהיה לי בית בהרבה מובנים והלך ודעך מסיבות שונות, יצאתי לחפש חוג אחר. כך הגעתי לרקוד באוניברסיטת ת"א מידי יום חמישי. זהו חוג צעיר יותר ותוסס מאוד. מגיעים אליו מאות אנשים מידי שבוע בכדי לפרוק את האנרגיות שהצטברו במהלך השבוע.
שינוי נוסף שעומד להיכנס לחיי בקרוב הוא התחלה של לימודים חדשים. נרשמתי ללימודי גרפיקה ממוחשבת, תחום שמאוד מדבר אליי ולתחביבים שלי, ואני מקווה שבסיום הלימודים גם אמצא עבודה בתחום זה.
כולי תקווה שהפחד מ"הזזת הגבינה" חלף לו ושיבואו לחיי שינויים נוספים ומבורכים.
                                                איריס נתנזון
 
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         משלחן המזכירה – ורד סוקו
·         שיר שבת – יהונתן שרמן
·         לקראת מועצה – אביעד ישראלי
·         "דפתעות" והפתעות – שולמית ברמן
·         דברים נפלאים – אסתר פורשר
·         "זקנת הבית" – אלי ברמן, נעמי קורן
·         פרידה מאמא – יפת שדיאל
·         אחרי החגים יתחדש הכל – צעירים
·         הגביע הוא שלנו – אלן ארונסון
·         בקיבוץ הדתי - עמוד"שבועי
·         בספריה – אילנה לרמן
                                   
                                   כלבו דף ולוחות זמנים
                                                         חודש טוב, קראו בנעימות !
המערכת
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ
יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ                         זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ 
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ                            וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
                                                        יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים                     זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים 
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים                      מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ 
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
ובָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד                         נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד 
וּפָתְחוּ וְעָנוּ ה' אֶחָד                            בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ 
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בְּהַר הַמֹּר                        יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר 
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר                          חַזֵּק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ 
                                                      יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
הָעָם אֲשֶׁר נָע כַּצֹּאן תָּעָה                     יִזְכּוֹר לְפָקְדוֹ בִּבְרִית וּשְׁבוּעָה 
לְבַל יַעֲבֹר בָּם מִקְרֵי רָעָה                     כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ עַל מֵי נֹחַ 
 
פיוט זה נכתב ע"י ר' יהודה הלוי (שחי בספרד בראשית המאה ה-12), ושמו חתום באקרוסטיכון של השיר. ואולם, לגבי שני הבתים האמצעיים, הובא בסידור 'עבודת ישראל' שהם אינם הבתים המקוריים של ריה"ל, ובמקום זאת היו שני הבתים האלו:
ומִתּוֹךְ עֲרָפֶל הֵאִיר אֹפֶל                      וְעַל עָב הָרִים יוֹשֵׁב שֶׁפֶל
וּמִגְדְּלֵי צָרַי אֶרְאֶה נוֹפֵל                       אַךְ אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ
דְּרוֹך בְּנַעַל אוֹיְבִים וְצָרִים                   גָם הַמְעַד קַרְסֻלֵי זָרִים
אַז יַעֲנוּ לַךְ עַמִּי בְשִׁירִים                      אֵ-ל הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ
 
מסתבר שהבתים האלו, שמתרכזים בנקמה בגויים, הוחלפו מאוחר יותר ע"י משורר אלמוני בשני הבתים המוכרים לנו.
הפיוט מקביל בין היונה ששלח נח מן התיבה ומצאה מנוח, לבין עם ישראל שמוצא מנוחה ביום השבת. פעמים רבות עם ישראל נמשל ליונה, כגון בפסוק (שה"ש ב, יד): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה". אמנם לא כתוב שהיונה שנֹח שלח מצאה מנוחה דוקא בשבת, אך בפעם הראשונה שנֹח שלח את היונה כתוב: "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ", ואחר-כך כתוב "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים", ושוב נח שלח את היונה, ואז היא מצאה מנוח. לכן הקביל המשורר את המנוחה שעם ישראל מוצא ביום השביעי למנוחת היונה.
וּפָתְחוּ וְעָנוּ ה' אֶחָד - כאן מתואר מעמד הר סיני, אך המשורר כותב שמלבד 'נעשה ונשמע' אמרו בני ישראל גם "ה' אחד". מקור הדברים הוא במדרש (דברים רבה ב, לא): שבו אומרים חז"ל שבשעת מתן תורה אמר הקב"ה "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ", ובני ישראל ענו לו: "ה' אֱ-לֹקֵינוּ ה' אֶחָד", ומשה ענה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בְּהַר הַמֹּר - הכוונה, כמובן, להר סיני, שמשם יצאה הוראה לישראל, או על שם הבושם, שהרי אמרו חז"ל (שבת פח, ב) על הפסוק "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם" שכשניתנו עשרת הדיברות התמלא העולם כולו בְּשָׂמִים.
לְבַל יַעֲבֹר בָּם מִקְרֵי רָעָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ עַל מֵי נֹחַ - כאן רומז המשורר להפטרה של פרשת נח (ישעיהו נד), אשר מקשרת בין הברית של המבול לברית עם ישראל: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ".
 
הרב ירון
 
 
 
משולחן המזכירה                                                              
חגי תשרי הסתיימו. בין ראש השנה ליום הכיפורים ליווינו את חברנו יוסיקה למנוחת עולמים. היינו לידו ולצד משפחתו ברגעים הקשים. ניסינו לעטוף את מיכל והמשפחה כולה. בשמחת תורה הכתרנו חתן תורה וחתן בראשית. דוד פורת והושע, החתנים, מקושרים שניהם לענף בעלי הכנף בעבר בהווה ובעתיד. בזמן שיחיאל הכתיר את החתנים השקפתי למטה, ראיתי את הושע, דוד ויחיאל. שמחתי עם החתנים והרגשתי את חסרונו של יוסיקה. יהי זכרו ברוך.
 
מס' חובות מהתקופה האחרונה
1.                   בעקבות דיון במזכירות על מענקי מילואים הוחלט להקים צוות שיביא הצעה לעדכון התעריף היומי לחיילי מילואים ולבדיקת צרכיהם של חיילי המילואים. בנג'ו ברמן ועזי אלטשולר קיבלו על עצמם להכין הצעה. נקווה שתגיע לאישור ופרסום בהקדם.
2.                   ועדת צעירים – לפני כשנה עם בחירתו של שמוליק למרכז משק צוות מינויים התבקש להביא הצעה למינויי מחדש של ועדת צעירים (בוועדה היו – שולי – רכזת הוועדה, ורד סוקו', שמוליק ברוכי, רבין יעקבס, יהודית סעדון, עירית פורשר ומנחם גרבוז – מנחם עירית ושמוליק פרשו מהוועדה...) מאחר וצוות מינויים אינו מצליח להביא הצעה מוסכמת להרכב ועדת צעירים ובינתיים הצעירים אינם זוכים לטיפול ראוי בצרכיהם (למרות רצונן הטוב של החברות המכהנות בוועדה שהתפרקה – ולהן מגיע יישר כח!) החלטנו כי האגף החברתי ינסה לאייש את הוועדה ולהביא הצעה לאסיפה.
3.                   בסוף שנת תש"ע היינו אמורים לאשר את הארכת כהונת הרב. המזכירות קיימה דיון בנושא, שמעה מהרב על עבודתו ועל השתלבות המשפחה בקהילה. מכיוון שהרב ומשפחתו הגיעו לפני 10 שנים ראינו לנכון לקיים רב-שיח ציבורי על תפקיד הרב בקהילה ... (אורך כהונת רב בקהילה? משרת הרב? שביעות רצון וכו'...). בתקופה הקרובה נזמין את הציבור לדו-שיח ציבורי בנושא.
4.                   צוות מש"א עובד על פתיחת מסלול נוסף לתנאי ההעסקה הקיימים לבנינו שבהסדר א' (תושבים), שיבוא לאישור. ראינו לנכון לעדכן את תנאי ההעסקה של הבנים בעקבות רצוננו להשאיר את הבנים בבית במשרות שבין כה וכו אנחנו משלמים עליהם שכר גבוה מהשכר של הבנים בהסדר תוך כדי אפשרות לפיקוח והגדרות ברורות – פרטים בהמשך.
5.                   SMS – בעקבות ריבוי שליחת SMS החלטנו להגדיר מחדש את הכללים לשליחת הודעות כתובות – נשמח לקבל מהחברים דעות שונות שיעזרו לנו לקבוע כללים ברורים.
 
 6.                   אורחים בבריכת השחייה – ניהלנו דיון באגף החברתי על גבולות האירוח בבריכה. העלנו מס' רעיונות לחלוקת כרטיסיות לחברים וכו'.. לבסוף החלטנו להמשיך כפי שנהגנו עד היום – חבר רשאי להכניס את אורחיו לבריכה בכל שעות הרחצה, אך עליו להיות עמם בכל שעות הרחצה בריכה. במקרים מיוחדים אפשר לפנות לאישור חריג לשורי אמיר – נציגת האגף החברתי.
7.                   נהיגת צעירים – כפי שציינתי בעבר האגף החברתי דן בנושא נהיגת צעירים. לאחר מס' דיונים החלטנו כי:
א.                  ילדינו יוכלו להתחיל ללמוד נהיגה בגיל 17 – לאחר קבלת הנחיות ממז"פ בשיתוף הוריהם..
ב.                  הצעיר יקבל דאלאס בגיל 21. עד גיל 21 הצעיר יזמין רכב דרך האינטרנט בקוד אישי שיקבל מסדרנית רכב על שמו אך ינהג בדאלאס ההורים. הזמנות של הצעירים יתבצעו אך ורק על שמם ולא על שם ההורים.
 
מאיר מכלוף חבר האגף החברתי יצא לעבודת חוץ כמפקח בנייה. אנו נערכים למלא את מקומו בתחומים בהם טיפל עד כה. בינתיים אפשר לפנות אל שורי או אליי בכל בקשה שבעבר הגיעה למאיר. מאיר לקח על עצמו תפקידים רבים באגף החברתי וחברים רבים ראו בו כתובת לפניותיהם.  נאחל למאיר בהצלחה ומקווים לראותו בעתיד משתלב בענף הבניין בקיבוץ.
                                                                                                    שבת שלום,
ורד – מז"פ
 
 
שיר-שבת
 
"ויאמר א-לקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ: עשה לך תבת עצי גפר...: ...: צהר תעשה לתבה...: ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע:"
 
על נכדו של הסמל לאריכות-ימים,
מתושלח המיתולוגי שחי כאלף שנים,
נגזר כגיבור טראגי של תקופה חשוכה;
לבנות קופסא מסוגרת – תיבה של בריחה.
 
מאה שנה ועוד עשרים הוא בונה ובונה,
דרי תבל מתים-חיים; הוא יודע והוגה.
לקופסא המתעצמת מימדים של איום;
רק צוהר קטן נותר לראות שואת יקום.
 
עוד קרש, עוד אמה, עוד איטום לחוץ,
עוד כלונס וקורה – למסמר, לחתוך, לקוץ.
עוד רגע יקיץ הקץ, הס יושלך, יאבדו דורות.
ונח בקופסא יאכיל אריות.
יהונתן שרמן
 
 
חנה תשבי בת 95
חנה ברמן-תשבי נולדה בשנת חרע"ה (1915) כהילדה רוזנבאום בממינגן שבגרמניה, קרוב למינכן, לאביה וילהלם רוזנבאום, בעל מפעל גדול למוצרי חלב, ולאימה סוזן, שנולדה בפריז למשפחת אופנבכר.
חנה הייתה בת אמצעית, אחות לטרודל – אחותה הגדולה שלימים נישאה למהנדס החשמל הרמן (צבי) גוגנהיים והם גרו בקרית-ביאליק, ואחות לאליס רוזנבאום, לימים אלישבע רמון שהייתה נשואה לד"ר יעקב רייכמן-רמון, רופא הקבוצה במשך שנים.
חנה למדה להיות גננת במוסד מאוד מתקדם בשעתו, בברלין: פסטלוצי פרבל. שיטות ההוראה היו יצירתיות וחדשניות ולא תמיד הובנו ע"י הורי ילדי הגן.
את בעלה לעתיד, מקס-מרדכי ברמן, הכירה חנה בהכשרת הבח"ד בריקאבו-דה-קסטלינה שבאיטליה.
אביה וילי ישב בבית-סוהר בממינגן ואז הועבר כאחד מראשוני האסירים למחנה הריכוז דכאו הסמוך למינכן. בדרך נס הצליח לברוח להולנד ומשם הגיע חסר-כל לפלשתינה.
הוא היה ספורטאי כל ימיו ואף השתתף במכבייה בשנת 1936. הוא נהג ללכת יום יום לים ומצא את מותו בגיל 78 בטביעה בחוף בת-ים.
חנה עלתה לארץ לפני מרדכי ושניהם הגיעו למחנה רמת-השומרון שבפרדס-חנה. שם נישאו ובהמשך נולדו בת-שבע ב-1941 ויששכר ב-1943. אלי נולד ב-1947 כשהקיבוץ היה כבר בנגב.
חנה ומרדכי היו בשליחות באנגליה בתחילת שנות ה-50, שם למדה לחבב חתולים. ואכן, במשך שנים רבות היו בביתם חתולים גזעיים.
משפחת ברמן גם אימצה שנים רבות ילדי חוץ, אולפניסטים ומאומצים אחרים.
חנה ניגנה בכינור, ומרדכי – בפסנתר. חנה עבדה בקיבוץ בגן ילדים והייתה אם המועדון הראשונה (ה"מועדונה").
לאחר פטירתו של מרדכי בשנת תשכ"ז (1967) עברה חנה לקבוצת יבנה אחרי נישואיה למשה תשבי, מוותיקי הקבוצה, וזכו יחד להקים שבט גדול של בנים, נכדים, נינים, ואפילו זכתה גם לשני חימשים.
ביבנה הייתה אם בית של האולפן ועבדה במחסן הבגדים. באותה תקופה גם הלכה ללמוד יחד עם אחותה אלישבע במכון וינגייט קורס בהדרכת ספורט למבוגרים.
חנה מאוד אוהבת מוסיקה קלאסית (ושונאת מוסיקת רוק) וגם ללמוד תורה, פרשת השבוע, תנ"ך ועוד, והיא צופה בקביעות בתכניתו של הרב בני לאו לפני שבת בטלויזיה.
חנה משוגעת על הים ואוהבת לשחות בו (אם כי לאחרונה היא מנועה מכך מסיבות רפואיות).
הביא לדפוס: אלי ברמן
הדברים הוקראו במסיבת יום ההולדת במסגרת מפגש הבגירים במועדון
 
לחברתנו הוותיקה
חנה ברמן תשבי
בהגיעך לגיל 95
מאחלים לך שפע בריאות, נחת ושמחה
בקרב כל בני המשפחה
 
 
 
במסיבה הנ"ל ברכה נעמי קורן את חנה במלים הבאות:
 
לחנה – בגירת הבגירים
מלאו חמש ותשעים שנים.
אסור לפרסם בקול גדול
נגד עין הרע, כביכול.
מאות סיפורים לה בזיכרון,
מהנגב ומרמת השומרון.
כל כך הרבה עברה בחיים,
רגעים שמחים וגם עצובים.
תמיד המשיכה, ויהי מה,
ברצון, בהומור ובהרבה שמחה.
מהשמים יתנו לך בריאות ונחת,
ממשפחתך המבורכת.
כוח לעוד הרבה שנים
לבלות אתנו בנעימים.
 
 
 
 
לסבתא וסבא רחל ואברהם פולובין
ולכל המשפחה
שפע ברכות בשמחת בר-המצווה של הנכד
א ו ר י
בן אתי ומוטי פולובין במודיעין
 
 
  
פגישה אחרונה
בליל הושענא-רבה, כשיהודים מזדרזים לחברותות ומכינים עצמם לרצות את ריבונו של עולם מתוך לימוד – זה הלימוד שמתוכו תעלה בקשת סליחה על דבר אחרון שאולי כשלנו בו, הזדמנות אחרונה.
ואני יושב למראשותיה של אמא, עיניי נעוצות בפניה כילד שרגיל למצוא אצל אמו מזור, תמיכה או תשובה למצוקותיו. עיניה עצומות למחצה ושפתיה מדובבות בלחש. אולי גם היא ביקשה בקשה אחרונה.
לא ידעתי כי מילות פרידה אלו, בלילה ארוך שמותיר אחריו שובל של חיים ארוכים למן אותו יום בשנת תרע"ד בסמוך לחנוכה בו נולדה, ועד לילה זה, כמעט תשעים ושבע שנים.
אמא, אני לוחש ומלטף קלות את מצחה, אני פה לידך... בין לבין אני מיטיב את השמיכה על כתפה ומקפיד שכפות רגליה לא תהיינה מגולות. שוב אני לוחש לה מלים שאהבנו, מנסה לגלות ולו שמץ של תשומת לב, ועם כל ניסיון נוסף אני מתחיל להפנים כי הראש כבר לא אתנו ורק הגוף מוסיף להיאבק. תנועות הידיים והרגליים שאינן פוסקות והמלמול המונוטוני מתערבים ברחש המוניטור שמעל המיטה.
מדי פעם בפעם כשחולפת אחות ליד הקיטון בו שוכבת אמא אני נעזר בה להיטיב את תנוחת גופה. יחדיו אנו אוחזים בה ובעדינות מניחים את גווה כדי שראשה יחוש בנוח על הכר, ואז היא חדלה מתנועותיה וממלמוליה.
גם הגוף המיוסר הזה זקוק למנוחה מדי פעם ואחרי מעט זמן מתחדש המאבק.
אני יודע, אמא לא תוותר בקלות, אם בכלל...
עכשיו כבר בוקר ורצתי למטה לתפילת שחרית של הושענא-רבה. תפילה של חג ושל יום חול כרוכות זו בזו.
"קול מבשר מבשר ואומר" – חובט את הערבות ומקווה. הרופאים אמרו שייצבו את מצבה. אני מאמין שאמא, ששרדה תשעה עשורים, תנצח גם הפעם.
בשעות הבוקר מגיעה המטפלת מנג ואני מניח את אמא בידיה האמונות. היא מלאך. לא כזה שירד משמיים אלא מאלה שמתגלים פה ושם גם בעולם שלמטה.
ערב חג שמחת תורה. אחי מצלצל. הוא ליד מיטתה ויעביר את החג במחיצתה. "אין שינוי", הוא מבשר לי, ואני רואה בכך אות לטובה. לובש את בגדי החג והולך לרקוד עם הנכדים. ריקודים של ערב, של בוקר, קריאת התורה, הזכרת נשמות ותפילת גשם. מעשה שגרה...
... עוד מעט יסתיים החג ואנחנו מבדילים, ובסיומה של ההבדלה הטלפון מצלצל. בדחילו ורחימו אני מרים והקול המוכר של אחי מבשר לי: "זהו, תם ונשלם". מבטיהם של בני המשפחה מצטלבים במבטי ואני מבשר להם: "סבתא נפטרה".
ההחלטה לקיים את כל ימי ה"שבעה" בכפר עציון לא הייתה קלה לי. ידעתי שבביתי חברים וידידים רבים שירצו לבוא לנחם אך יתקשו לעשות זאת עקב המרחק ותלאות הדרך, אך חזקה עליי בקשתה של אמא.
לא אחת היא הייתה דוחקת בי בבקשותיה: "תישארו כל הזמן ביחד".
מבין שורות אלה אני מודה לכל אלה שבאו מרחוק ומקרוב לנחמנו ומבקש את סליחתם של כל אלה שנבצר מהם לבוא ולנחמנו בכפר-עציון. אני מבטיח להם כי ידעתי את כוונתם ורצונם לנחם והיא נתקבלה על אף המרחק.
בהזדמנות זאת אני מצרף גם את דברי הפרידה שבהם נפרדנו מאמא בצל העצים שלמרגלות בית הכנסת בכפר-עציון, לפני שיצאנו ללוותה בדרכה האחרונה בדרך לניצחון הגדול על כל אלה שרצו למנוע ממנה בניית בית והקמת משפחה במקום המיוחד הזה.     בברכת ציון ננוחם.
יפת שדיאל
 
שלום אמא,
"כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה': ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה":
בקריאת פסוק משמח זה סיימתי את קריאת הפטרת בר-המצווה שלי בשבת פרשת עקב, לפני חמישים ושלוש שנים. אמא, שעמדה בעזרת הנשים בבית הכנסת הקטן שהיה לנו בגבעת עליה, עיניה בוודאי היו מצועפות דמעות, דמעות של עצב ושמחה. כך היה תמיד אצל אמא, עצב ושמחה כרוכות יחדיו. כפי שכתוב בפרשת ויצא שבספר בראשית (פרק כ"ט פס' י"ז): "ועיני לאה רכות".
אמא נשמה את נשימותיה האחרונות בעולם הזה בשמחת תורה, בין שמחת ההקפות של ערב החג לבין אלה שרקדנו בעיצומו של החג. כנראה שכך נקבע, שאת הזכרת הנשמות בחג זה תעשה במחיצתו של אבא, ממנו נפרדה לפני כששים ושתיים שנה בחטף ומאז אהבה אותו עד כלות נשמתה.
"שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך..." – אנו, משפחתך וכל הציבור הנכבד הזה נפרדים ממך היום ונמשיך הלאה כמו שעם ישראל כולו נפרד ממשה רבנו בקריאה שבסוף ספר התורה ומיד ממשיך הלאה לספר בראשית. כל פרידה שמלווה בהמשכיות יש בה גם עצב וגם שמחה.
איבדת את הורייך, אחייך ואחיותייך במהלך מלחמת העולם השנייה, ואת אבא במלחמת העצמאות, אך זכית לכלות, לנכדים ולנינים.
אנו ממלאים היום את בקשתך ומלווים אותך למקום מנוחתך האחרונה במקום בו רציתם אבא ואת לבנות לכם ולנו בית.
שלום לך, אמא יקרה, שלום לך א-יידישע מאמא, ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
יפת – דברים בעת הלוויה
 
 
שיעור חדש!!!
 
היכרות בלתי אמצעית עם גדולי המחשבה הישראלית
 
·         בכל שבוע נכיר באופן בלתי אמצעי אחד מכתביו של הוגה דעות, נלמד מספר פסקאות ונכיר את דמותו, את פעלו ואת שיטתו המחשבתית.
 
·         בשבוע שעבר הכרנו את הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק ואת חיבורו 'איש האמונה'.
 
·         ביום ראשון הקרוב נכיר את ר' נסים מגירונדי, וחלקים מחיבורו "דרשות הר"ן"
 
·         השיעורים אינם תלויים זה בזה, וניתן לבוא גם לחלקם.
             מתי?       בכל יום ראשון בשעה 19:00
             איפה?      בחדר עיון
             מי?             כל הציבור - מכל הגילאים - מוזמן!
 
 
  
 
 
ישיבת מועצה
תתקיים אי"ה ביום שלישי ד' במרחשון תשע"א 12.10.10
                       בשעה 21:00 בחדר עיון
                  על סדר היום:
1.    אישור רשימת משתלמים.
2.    מעמד משפחת גריידי.
אביעד ישראלי - יו"ר המועצה
 
 
 
 
"דפתעות" והפתעות בשבת בראשית
שבת בבוקר ואני מכינה סלט לסעודת שבת ומתכוונת ללכת בעוד כמה דקות למפגש "עונג שבת" כהרגלי בשבת בראשית.
פתאום דפיקה בדלת והכלב נובח. אומרים שזאת אסתר. "שהיא תכנס". הכלב נובח הרבה (מוזר, את אסתר הוא מכיר...). אומרים לי שאבוא לדלת. ומה רואות עיניי? הרבה ילדים ואיתם הורים ואסתר בראשם (ואני בלי סנדלים ובלי משקפיים).
אני מסתדרת ומוליכים אותי בשירה ובשמחה למועדון. אני כולי המומה ועדיין איני יודעת מה הולך להיות.
במועדון כבר מחכה לי כל המשפחה (שידעה הכל מראש). עכשיו ההפתעה היא פי כמה מרגשת: איך הצליחו להסתיר ממני?!
ניסיתי להירגע ואז נתנו לי לראות ציור שמורן ציירה אותי במבט הכי אמיתי שיכול להיות ופשוט התגלגלתי מצחוק שעבר לדמעות כשמילכה קראה מהדף שהכינה. (ראו בהמשך – עדנה).
תודה רבה רבה לכולם, ובמיוחד למעבירי השיעורים – הורים מאוד יקרים ומקסימים שאין כמותם.
                                                                                                             באהבה,
שולמית ברמן
 
 
קורים כאן דברים נפלאים
במוצאי חג ראשון של סוכות הרימו כאן צעירינו בגני יחיאל ערב משגע
שהגיעו אליו, כך נראה לי, כ-300 איש.
הערב הוכן בקפידה, עם נגנים, מסך גדול לשירה בציבור, מחצלות, כסאות נמוכים, עששיות, שולחנות נמוכים, 2 כריכות קש (באלות) מהרפת ותאורה שהפכה את הגן הזה למקום קסום.
המפגש הבין-דורי ובין חילוניים לדתיים חימם את הלב. אני ישבתי לי, שרתי קצת, דברתי קצת, נפגשתי עם אנשים שהגיעו מהמושבים השכנים והסתכלתי קצת על הצעירים שרקדו (גם אני רקדתי קצת) ועל המפגש הנעים והתרבותי כל כך.
לכל צעירינו הנפלאים שהרימו ערב כזה – חזקו ואמצו, וכן ירבו !
 
במוצאי שמחת תורה נפגשנו מול בית הכנסת להקפות שניות.
בוגרי י"ב שלנו החליטו שהם לא נוסעים לישיבות ולמכינות לחג והם נשארים כאן "לחזק את הבית".
הם התארגנו מראש ועשו חזרות להרכב מוסיקלי חדש ומרענן.
יחד עם קומץ של ילדי תיכון הורם כאן ערב מכובד ושמח. המסורת הזאת השאירה את חותמה.
שנזכה להמשיך עם הרבה כוחות ויצירתיות.
 
בשבת האחרונה נאספנו – ילדי כיתות א'-ו' וההורים נותני השיעורים בפרשת השבוע, אצל שולמית ברמן, וליווינו אותה בשירה ובריקודים למועדון לחבר, וכך אמרנו לה:
בכל שנה יש חתן תורה וחתן בראשית הנבחרים מדי שנה.
אבל לנו, להורים ולילדים, יש כלת תורה, והיא תמידית ולא מתחלפת, לא נבחרת ולא משתנה, וגם היא ממשיכה כך, שנה אחר שנה...
ובכן, יהי רצון מלפני הגבורה, לתת חיים וחסד ונזר ועטרה,
לחברתנו שולמית בת שרה, שדואגת כל שבוע ללימוד התורה,
ובשכר זה תזכי מאל נורא לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה...
אז עמדי, עמדי, חברתנו שולמית בת שרה,
או אם תרצי "שובי שובי השולמית, שובי ונחזה בך".
 
מי זוכר מתי קיבלה שולמית על עצמה את האחריות לשיעורי "עונג שבת"? הילדים של אז כבר הורים בעצמם וכבר זוכה היא לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה...
אנו מאחלים לנו ולשולמית, שבהתמדה ובמסירות, כל כך הרבה שנים דואגת לשיעורים ומבקרת אותנו עם ממתקים, שתמשיך כך עוד שנים רבות להנאת כולנו.
אז תודה ענקית והמון אהבה, מאתנו – כל הילדים, האמהות והאבות.
התרשמה וסיכמה– לא כדיווח על החינוך אלא סתם כאשה שחיה כאן בקיבוץ שלנו ומאוד נהנתה, בעיקר בגלל העשייה, ההשתתפות והשמחה.
אסתר פורשר
 
 
"אחרי החגים יתחדש הכל, יתחדשו וישובו ימי החול..."
וגם אנחנו חוזרים לשגרה... חלקנו שבים בימים אלה לספסלי האוניברסיטה; חלקנו ממשיכים בעבודה; רובנו- גם וגם. עם ימי החול חוזרים אלינו גם ההרהורים והמחשבות שעולים בינינו ובין עצמנו, הצעירים, לעיתים קרובות ורצינו לשתף אתכם בכמה מהן:
* בבארות יצחק חיים כיום כ-30 צעירים בהסדר בנים א' (עצמאות כלכלית) חלקם זוגות נשואים, וצעירים אחדים בהסדר בנים ב' (קליטה).
* מזה כשנה אין ועדת צעירים שמתפקדת באופן סדיר. הועדה נותרה עם ארבע חברות ובמהלך כל השנה שעברה לא הצליחה ועדת מינויים למלא את שורות הועדה החסרות.
כלומר- אין כתובת לפניות שלנו. נדייק ונאמר- פניות בעניינים טכניים- נענות. דיאלוג אמיתי ועמוק בעניינים מהותיים- לא קיים.
* יותר ממחצית מהצעירים שבהסדר א' עובדים בענפי הקיבוץ: בחינוך ובגיל הרך, בענף המזון, בתרבות, בגרעין צבר, בסנאק-טיים, בחצם-אברות, במסגרייה ועוד...
* העבודה בתוככי הקיבוץ היא גם מתוך נוחות (וזוהי לא מילה גסה...) אבל בהחלט גם מתוך רצון ואמונה להיות שותפים ביצירה.
* שכר בסיס של צעיר בהסדר שעובד בקיבוץ הוא 22 ₪ לשעה. עם כל שנת ותק ו/או תואר, יכול השכר להגיע עד ל-27 ₪ לשעה. לא משנה באיזה תפקיד, לא משנה מהי מידת הקושי בתפקיד או גודל האחריות- זה השכר.
* ברור לנו שחוקי השכר הללו נקבעו כדי ליצור אחידות ולא להגיע חו"ח למצב של "איפָה ואיפָה" או משכורות מוגזמות/ לא הוגנות. אבל בפועל שיטת התגמול הזו לא מוכיחה את עצמה ויוצרת מציאות בעייתית. (כדי לסבר את האוזן ניתן דוגמא: עבודת ניקיון תזכה בן-משק בשכר הנ"ל, בעוד שמנקה מבחוץ שאותו יעסיק הקיבוץ ירוויח עבור אותה עבודה – שכר כפול).
שיטת השכר הזו גורמת למס' בעיות עקרוניות:
1. "כדאי" לנו לחפש עבודה מחוץ לקיבוץ, מה שיוצר מצב בו לא נהיה חלק מהעשייה ומהנוף המקומי ביומיום.
   בחוץ- רוב הסיכויים שנמצא עבודה עם שכר גבוה יותר.
2.  אם אנחנו עובדים בחוץ- הקיבוץ מעסיק שכירים שבאים לעבוד במקומנו. רוב השכירים יקבלו שכר גבוה יותר ממה שהקיבוץ משלם לבניו... אבסורד, לא?!   לא היה עדיף לשלם את השכר הזה לנו??
3. וגם כעיקרון: חשוב לנו להיות שותפים. גדלנו על הערכים, על העבודה, על האהבה והגאווה במקום. לא הייתם רוצים שאנחנו נהיה אלה שנחנך את הילדים, שנעבוד בשדות ובתעשיה?
*זוג נשוי בהסדר א' משלם בין 2500 ל- 3000 ₪ לחודש, ויחיד בחדר משלם כ- 1600 ₪ לחודש.
סכום זה כולל: שכ"ד, תרבות, שמירה (שאנחנו חלק ממנה), שירותים מוניציפאליים, זכות לאכול בחדר האוכל (יכול להיות ששכחנו סעיפים קטנים...). כמובן שנוספות לכך ההוצאות הרגילות: כלבי, חשמל, נסיעות (תשלום על שימוש ברכב + תשלום רגיל על ק"מ) וכו', וכן תשלום על גני הילדים עבור אלה מאיתנו שזה רלוונטי לגביהם (כ- 2000 ₪ בחודש לילד).
* זוג נשוי מקבל הנחה כלשהי בתשלום שכר- הדירה. משום- מה, רווקים לא מקבלים הנחה זו.
* רבים מאיתנו מתחילים ללמוד בימים אלה, חלקנו לא עובדים בקיבוץ ולכן לא יכולים לממש את הזכות להשתמש בשירותי חדר האוכל. כשפנינו מס' פעמים בבקשה להפריד את החיוב על המזון ולחייב לפי מספר הארוחות שנאכל בפועל– כדי לחסוך את ההוצאה (כמו עובדים שכירים, לדוגמא), נענינו בשלילה גורפת: אין הפרטת מזון ולכן לא ניתן 
ואנחנו- מרשים לעצמנו לשים כמה סימני שאלה על התשובה הזאת...
*אחרי כל הנתונים היבשים הללו, אתם יכולים ומוזמנים לעשות לבד את החשבון (אבל לא בשבת J) - לאיזו משכורת אנחנו יכולים להגיע ומה מנוכה ממנה מיד בתחילת החודש...
ובשורה התחתונה:אנחנו רוצים להיות פה וחשוב לנו שירצו אותנו.
לא רשמנו את הרשימה הזאת כדי להתלונן או להוציא קיטור. ב"ה החיים שלנו פה טובים. יש לנו חברים טובים, משפחות אוהבות, אבל אנחנו מסתובבים בתחושה שהציבור ברובו לא יודע עובדות בסיסיות על חיינו פה.
באין כתובת מסודרת שמוכנה להיפגש ולשמוע אותנו כקבוצה, אנחנו פונים אליכם, הציבור, ומבקשים מכם להגיב, להתעורר, ולעזור לנו לנסות לחיות את חיינו פה בשביעות רצון ובשמחה גדולה יותר.
 
והציבור הוא:את ואתה! ההורים שלנו, הסבים והסבתות שלנו, השכנים שלנו וגם אלו שסתם עוצרים להתעניין ושואלים לשלומנו ולתכניותינו לעתיד. אם באמת אכפת לכם, נשמח אם תציעו את עצמכם לוועדת צעירים, או שפשוט תפנו אלינו וננסה ביחד לשנות את המצב.
אלה כמובן רק חלק מהדברים שמעסיקים אותנו. דברו איתנו, תראו שיש לנו הרבה עניינים שברוח...     
                                                                                                                              שבת שלום!
מורן ודאגלס גרוס, אריה ודוריאן סלומון, צחי ורחלי דה-יונג, שירה וישראל זבדי, ענבל ועמית פורשר, ישי ואורלי פורשר, רותם ונתנאל ארצי, עדינה ספיר, מעין אדן, אביעד אדן, אהוד בן-שמול, טל ברמן, לירון גרינברגר, דניאל שטרן.
 
 
 
הגביע הוא שלנו !
בחול המועד סוכות, לפי המסורת, יצאנו נבחרת כדורגל מהקיבוץ לטורניר כדורגל בקיבוץ עין צורים.
הטורניר השנה כלל 4 קיבוצים והם: עין צורים, עלומים, יבנה ואנחנו. הנבחרת כללה 15 שחקנים וביניהם ישי ונדב פורשר, אלן, איתן ויאיר ארונסון, להב, עובד, זאב קורן, יאיר ספיר, ניצן פלדמן, רועי נתנזון, מיכאל פורת והשוער ארי מגרעין אופק. התחלנו את הטורניר ב"רגל ימין" וניצחנו את עלומים שהיו האלופים בשנתיים האחרונות בתוצאה 2:1, כאשר ניצן פלדמן וישי פורשר מסדרים מהפך יפה. עלינו לגמר נגד המארחים עין-צורים שנהנו מיתרון הביתיות והקהל. שלטנו במשחק, אולם לא ניצלנו את המצבים הרבים והמשחק נגרר להארכה לאחר 1:1 בזמן הרגיל. בדקה האחרונה לפני השקיעה ישי פורשר, שנהנה מעזרתו האדיבה של השוער, העניק לנו את הניצחון והחגיגה החלה. קינחנו בארוחת ערב בסוכה בעין צורים וחזרנו "עם הגביע" לאחר בצורת של כמה שנים.  
אלן ארונסון בשם כל השחקנים
 
ואנחנו אומרים לכם: כל הכבוד ותמשיכו להביא כבוד בשטח הספורט !
 
שלום לכולם,
 
ביקורי גומלין
כ- 1,500 חברים וילדים מתנועת הקיבוץ הדתי השתתפו בביקורי גומלין בין-קיבוציים שנערכו בחול המועד סוכות כפעילות משלימה לביקורים שנערכו בחג הסוכות לפני שנה. בכל המפגשים בילו במשותף המארחים והמתארחים לאורך שעות אחר הצהריים והערב. הביקורים ההדדיים ביוזמת אגף החברה של הקבה"ד תורמים רבות לחיזוק הקשר בין חברי התנועה, והכוונה היא להמשיך מנהג זה בשנים הבאות. תודה לרכזי התרבות ולחברים שהשקיעו מאמץ רב בהכנות לאירוח והביאו להצלחתו.
 
פורום מזכירים
20 מנהלי קהילה ומזכירי פנים השותפים ב 'פורום מזכירים של תנועת הקיבוץ הדתי', התכנסו השבוע בקבוצת יבנה. מעבר לדילמות הקהילתיות שהוצגו, דובר הפעם על בניית תוכנית עבודה ובחירת פורמט מתאים לפורום. במהלך היום אף הוצג ענף הבריאות, רווחה וסיעוד של קבוצת יבנה כמודל ללמידה בתחום. כזכור הפורום מתכנס אחת לחודש באחד מקיבוצי התנועה על פי סבב, והוא מונחה ע"י תמי כץ לס – פסיכולוגית תעסוקתית. תודה לקבוצת יבנה על האירוח הנפלא!
 
מכינות ומדרשות
במחלקת הבטחון של התנועה מקפידים להגיע במהלך השנה לכל אחד מעשרות בנינו המשרתים בגרעינים משימתיים או בשנת שירות התנדבותית, והנמצאים בלימודים תורניים במדרשות, מכינות או ישיבות. לפני ראש השנה יצאו עדי שגיא ונחמיה רפל  לסיבוב ביקורים ראשון ופגשו את מיטב בנינו ובנותינו במכינת מיתרים שבבית גוברין; במכינת עֹצם שבמושב יתד, ובמדרשת באר שבירוחם. מן הביקורים ניתן להתרשם כי בכל מקום מהווים בני ובנות הקבה"ד אחוז משמעותי מהתלמידים, והם מביאים כבוד גדול לבית ממנו יצאו.
 
רוח צפונית
נשות הקיבוץ הדתי בצפון 'התחילו מבראשית' בערב של יחד במועדון מעלה גלבוע. באווירה חמה וחברית שמעו הנשים שיעור מפי עדי הולצמן, על בחירתה של האישה לאכול מפרי עץ הדעת כבחירה מרצון בחיים מורכבים, אך שלמים יותר. בתום השיעור פנו הנשים, כל אחת לפי בחירתה, לארבע סדנאות ובסיום התכנסו שוב לעסוק בקשת בענן מזוויות שונות, ובעיקר מבחינת היכולת למצוא וליצור את הטוב גם במציאות "מעוננת". התכנים המיוחדים והמפגש החם חברו יחד לערב נעים ומרתק ותעיד על כך הנוכחות היפה. יישר כח להילה אונא ולגילה קפלן, מארגנות המפגש, לעדי ולנשים שהנחו את הסדנאות ולכל אותן שבאו והשתתפו.
 
שבת שלום,
נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה
 
 ועוד בקיבוץ הדתי
 
תזכורת - להורי תלמידי י"ב
 
שלום רב,
 
כפי שהודענו, ניפגש לערב הורים לתלמידי כתה י"ב דרום ביום ראשון, ב' במרחשון תשע"א 10.10.10 בשעה 19.30 בבית המדרש של ביה"ס המשותף בקב' יבנה.
הפגישה תתקיים אתי, עדי שגיא, ועם מר בניה אמיד, פסיכולוג.
ערב ההורים יעסוק בהסברה על תהליך המיונים וקבלת ההחלטות אליהם נדרשים תלמידי י"ב לקראת גיוס .
בשעה 18.30 יתקיים מפגש של מחנכי הכיתות עם ההורים.
ערב חשוב זה מתקיים אחת לשנה.
                                                                        ב ב ר כ ה,
עדי שגיא – רכז מח' ביטחון וצעירים
 
שעת סיפור
 
מטעם הספרייה האזורית בבני עטרות
תתקיים בספרייה ביום שלישי, ד' במרחשון 12.10.10
בשעה 16:30.         
הסיפור: "הפרה בינה מבנימינה "
         יסופר ע"י מיה סהר.
מוזמנים – ילדים מגיל 3-7 והורים.
מחיר כניסה לילדי חוץ- 10 ₪.
מומלץ לווי מבוגרים בשעת סיפור.
 
אילנה לרמן
 
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י נחום ברוכי 
אחות תורנית: ברוריה לנדה - פלאפון 61999
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אזכרה
ערב הזיכרון השנתי ללאה קורן ז"ל – במלאת 15 שנה לפטירתה – יתקיים אי"ה
ביום שני, אור לי"א במרחשון 18.10.2010 בשעה 20.15 בבית שפירא.
נצפה בסרט המרגש "תיכון ההזדמנות האחרונה" שהוקרן לאחרונה במסגרת התכנית "עובדה" בערוץ השני בטלויזיה. 
לאחר מכן נשמע את חילי טרופר, מנהל בית הספר "ברנקו-וייס" ברמלה ומייסד תנועת "במעגלי צדק".
אל תחמיצו !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מהמרפאה
ד"ר ליאורה תיעדר מהמרפאה למשך שבוע בימים 18-25.10.2010  ויהיה לה רופא מחליף כדלקמן:
ביום שני 18.10 בין השעות 07.30 – 10.00 - ד"ר קומרוב יוסף
ביום חמישי 21.10  בין השעות 08.00 – 11.00
ביום שני 25.10  בין השעות 07.30 – 10.00
ניתן כבר להתחסן נגד שפעת בזמנים הבאים:
יום שני        09.30 – 11.00
יום רביעי     114.00 – 15.30
יום חמישי    09.00 – 12.00
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תודה ענקית
לכל אלה שהתגייסו או גוייסו והשתתפו במבצע פירוק הסוכה באסרו-חג (ערב שבת בראשית):
עזי אלטשולר, גיל אמיר, אלן ואיתן ארונסון, יאיר בן-שמואל, אסא ברוכי, יוסף דה-יונג, אביעד ישראלי, אורן לנדה, אביעד ועמיחי שטרן, הראל שניאור, יהונתן שרמן. (הרשימה על פי המסרון שנשלח באותו יום).
הייתם גדולים !תזכו למצוות !
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בשעה טובה
לתום כרמי שקבל רישיון נהיגה (טסט ראשון) סע בזהירות ובדרכים ישרות.      
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אפשר לטייל
לידיעת הלולנים, התורנים והמטיילים: הלולים החדשים באזור א' נכללים בתוך הערוב.
שבת שלום
 
AtarimTR