ידיעון 2700

 

בס"ד י"ט בכסלו תשע"א
 
פרשת וישב
 
16.15
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.25
מנחה, קבלת שבת, ערבית
 
10.30
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות - בשטיבל  
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 19.00 – 21.00
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
16.00
מ נ ח ה
 
 
17.16
ערבית, הבדלה
 
הרב ומשפחתו לא ישהו עמנו בשבת זו.
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד' ו'                06.00
 שחרית ב'  ה'                    05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
  מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
    כיתות א'-ג'  -  לימור נתנזון
 
    כיתות ד'-ו' -   יוסי שניאור
 
 
 
 
לוח השבוע
 
מוצאי שבת
19.30
חוג לעיצוב אלבומים
מועדון לחבר
יום ראשון
19.00
שיעור: גדולי המחשבה הישראלית
חדר עיון
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
 
קפה בצוותא על מוסד הרבנות בקבוצה
בית צוותא
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
  
 
 
לכבוד י"ט בכסלו, או: איך שיעור נולד
לפני כשנתיים אושפזתי בגלל מצב בריאות לא תקין. עקב כך גם מצב הרוח לא היה מהמשופרים.
כששוחחתי עם בני אביעד הוא הציע לי ללכת ולדרוש ב"אגרות הקודש" של הרבי מלובביץ'.
מהן אגרות הקודש? הרבי קיבל בימי חייו אלפי מכתבים מכל מיני אנשים מסביב לעולם, בכל מיני נושאים: בריאות, חינוך, פרנסה ועוד כל מיני שאלות שונות ומשונות.
לאחר מותו קיבצו חסידיו את כל השאלות והתשובות והדפיסו אותן. כל זה הופיע בכ-23 כרכים שנקראים "אגרות הקודש". החסידים נוהגים שבכל שאלה או התלבטות הם כותבים מכתב לרבי, לוקחים באופן אקראי אחד מהכרכים, טומנים את המכתב בין הדפים, ולאחר אמירת כמה פרקי תהלים מוציאים את המכתב וקוראים את תשובת הרבי במקום שבו היה המכתב טמון.
נסעתי לבית חב"ד ביהוד ושם קיבל את פניי הרב שמואל וולף במאור פנים גדול.
עשיתי את כל השלבים שתיארתי לעיל וכשפתחתי לראות את תשובתו נדהמתי לקרוא את תשובת הרבי: "הריני מאשר קבלת מכתבו בעניין בריאותו הרופפת שמשפיעה על מצב רוחו הנדכא...". לאחר מכן דברים שכדאי לעשות כגון אמירת תהלים, מתן צדקה ועוד, וביניהם כתב הרבי "יש להגביר לימוד תורה וחסידות".
כשהראיתי לר' שמואל וולף את תשובת הרבי אתגרתי אותו ואמרתי לו שאני אקים שיעור בבארות יצחק והוא יהיה המלמד. וכך היה.
במשך כשנה וחצי התקיים השיעור בביתי כשמידי שבוע השתתפו בצורה קבועה 20-30 אנשים.
כרגע ישנה הפוגה בגלל הבידוד שבו אני נמצא. בע"ה כשאוכל לבוא בקהל השיעור יתחדש בכוחות מחודשים.
בציפי-ה לבוא משיח צדקנו בקרוב ממש ממש.
יוסי שטרן
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         הקשיש בכניסה לבסיס – אבנר סוקו
·         תגובה – יונה ברמן
·         קפה בצוותא – האגף החברתי, משפחת בן-דוד
·         חדש על המדף – אילנה לרמן
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש שבועי
·         תרבותנו – אורטל לנדה
 
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ
ברוך א-ל עליון - חלק ג
בָּרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה    לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹם מִשְׂאֵת וַאֲנָחָה 
וְהוּא יִדְרוֹשׁ לְצִיּוֹן עִיר הַנִּדָּחָה          עַד אָנָה תּוּגְיוֹן נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה 
הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת מֶלֶךְ עוֹלָמִים             אֶת עַמּוֹ לִשְׁבּוֹת אִזֵּן בַּנְּעִימִים 
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת בְּמִינֵי מַטְעַמִּים         בְּמַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד זֶבַח מִשְׁפָּחָה 
 הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
וְאַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה לְתַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל        מֵאֵת כָּל סוֹכֶה שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל 
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה בָּהָר וּבַשָּׁפֶל             נַחֲלָה וּמְנוּחָה כַּשֶּׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה 
 הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְלוֹ            הֵן הֶכְשַׁר חִבַּת קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ 
וְאִם יָצָא חוֹבַת הַיּוֹם אַשְׁרֵי לוֹ         אֶל אֵ-ל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה 
 הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
חֶמְדַּת הַיָּמִים קְרָאוֹ אֵ-לִי צוּר          וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים אִם יִהְיֶה נָצוּר 
כֶּתֶר הִלּוּמִים עַל רֹאשָׁם יָצוּר          צּור הָעוֹלָמִים רוּחוֹ בָּם נָחָה 
 הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
זכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ            קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ 
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ                 עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה בָּהֶם לְמָשְׁחָה 
 הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת, לָאֵ-ל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת 
קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם שַׁבָּת הַמַּלְכָּה           אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם לְהָנִיחַ בְּרָכָה 
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה 
 
חֶמְדַּת הַיָּמִים קְרָאוֹ אֵ-לִי צוּר - אמנם לא מצינו בתנ"ך שהקב"ה קרא לשבת בשם 'חֶמְדַּת יָמִים', אבל גם בתפילה אנחנו אומרים 'חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ'. הסביר האבודרהם שאת הפסוק 'וַיְכַל אֱ-לֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', מתרגם התרגום הירושלמי "וְחַמִיד אֱ-לֹקִים בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה', מלשון אהבה, כמו 'נכספה וגם כלתה נפשי'.
כֶּתֶר הִלּוּמִים עַל רֹאשָׁם יָצוּר - הגמרא (ע"ז מד, א) אומרת שהיה כתר מיוחד שעבר בשושלת בית דוד, ומי שראוי למלכות היה הכתר הולם אותו, ומי שלא ראוי- לא. כאן אומר הפייטן שמי ששומר שבת מקבל כתר מיוחד שמתאים לו, וממילא יזכה גם להשראת השכינה.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ - שוב רואים את המוטיב של הכתר שנקשר למי ששומר שבת. יש בכך רמז גם למה שנאמר בזוהר (תרומה קלה, ב) על השבת (והחסידים אומרים זאת בתפילת 'כגוונא'): "וְכֻלְהוֹן מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין" (=וכולם מתקשטים בנשמות חדשות).
עַל כֵּן יִתֵּן הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה בָּהֶם לְמָשְׁחָה - אמנם לא מצינו בתנ"ך לשון שמחה בקשר לשבת, אלא רק לשון עונג: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נח, יג), ואולם גם בתפילה אנו אומרים 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ', וכן מופיע גם בזוהר (יתרו פח, א) "וּבָעֵי לְאִתְעָנְגָא בְּכֻלְהוּ סְעוּדָתֵי וּלְמֵחְדֵּי בְהוּ בְּכָל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ" (=וצריך להתענג בכל הסעודות, ולשמוח בכל אחת מהן). 
קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם לְהָנִיחַ בְּרָכָה - לשון הפיוט לקוח מתוך דברי הנביא (יחזקאל מד, ל): "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ". ואולם, ברכה זו נאמרה במקורה לגבי תרומות ומעשרות, ומה הקשר לשבת? - התשובה היא על סמך דברי הגמרא (שבת קיט, א) ששואלת בזכות מה מתברכים העשירים בשאר הארצות, שבהם אין מפרישים תרומות ומעשרות, ותשובת הגמרא היא: "בשביל שמכבדין את השבת".
הרב ירון
 
  
הקשיש בכניסה לבסיס
לאן אתה כל כך ממהר? שאל אותי הקשיש בכניסה לבסיס.
היום אני מתגייס לצבא – עניתי לו בגאווה.
צבא זה טוב וחשוב, אמר לי הקשיש. קרבי?
בטח קרבי, עניתי לו, גולני\ רק גולני, כי זה הכי אחי.
גולני זאת חטיבה טובה, הוא אמר בטון מלא ביטחון.
סלח לי, אני קצת ממהר, כי בצבא אסור לאחר, אמרתי לקשיש.
שנייה, הוא אמר, לא רוצה איזו עצה לפני הצבא?
בטח, עניתי, תן אפילו שתיים, אבל מהר, כי אני כבר מאחר.
הקשיש הסתכל עליי ובשתי עיניו ראיתי שהוא עבר הרבה בחייו.
לעולם, אמר לי הקשיש, אבל לעולם, אל תחפש את ההיגיון בצבא, ותמיד תדע מי מחליף אותך בשמירה,
ואל תשכח להחריש את המימייה לפני מסדר שינה, שלא תחטוף שעה ביציאה.
מה? הצבא הכי חזק במזרח התיכון בלי היגיון? שאלתי בתמיהה.
כן, ענה הזקן. הוא היה מלא מוטיבציה, אבל הפרופיל היה נמוך והוא קבל צו שחרור.
אז איך תמיד ניצחנו במלחמות ישראל? שאלתי.
ניצחנו, אמר הקשיש, ניצחנו את כולם, הוא אמר ונעלם.
אחרי יומיים בדיוק בבסיס הבנתי את דבריו של הקשיש.
את ההיגיון לא מצאתי בשום מקום, לא בש.ג., לא בבונקר וגם לא בשמירה הבסיסית.
חיפשתי גם בשק"ש ובמשרד של המשקית ת"ש ולא מצאתי, אבל כמעט תמיד ידעתי מי אחריי בשמירה
ולא שכחתי להחריש את המימייה.
חלפו להן שלוש שנים, סיימתי עם הסדיר, וקיוויתי ביציאה מהבסיס לפגוש את הקשיש.
הוא לא היה שם וחטפתי מיני דיכאון. עליתי על אווירון ונסעתי לחו"ל קצת לנשום. קצת ניו-זילנד, קצת אוסטרליה, ואחרי שנה חזרתי ארצה. אני חוזר לקיבוץ.
475 הוריד אותי בתחנה, חציתי את הכביש בריצה ו – או  וטו אני...
בכניסה ישב לו קשיש. מאיפה אתה בא? ולאן אתה כל כך ממהר? הוא שאל.
הייתי שנה בחו"ל, עניתי לו, קצת ניו-זילנד, קצת אוסטרליה, ואני חוזר לקיבוץ.
ניו-זילנד מדהימה, אוסטרליה גדולה, וקיבוץ זה טוב – הוא אמר בטון מלא ביטחון.
סלח לי, אני קצת ממהר, אמרתי. יש אסיפת חברים ואני לא רוצה לאחר.
שנייה, אמר לי הקשיש, לא רוצה איזה ייעוץ לפני הכניסה לחיים בקיבוץ?
בטח, עניתי לו, תן אפילו כמה ייעוצים.
הקשיש הסתכל עליי ובשתי עיניו ראיתי שהוא עבר הרבה בחייו.
לעולם, אמר לי הזקן, אבל לעולם, בקיבוץ אל תחפש את הצדק והשוויון, ולפני שאתה הולך לישון תקבע עם זה שמחליף אותך בשמירה איפה תעשו את ההחלפה.
מה? קיבוץ בלי צדק ושיוויון? שאלתי אותו בתמיהה.
כן, ענה הזקן, לא קבלו אותם לחברות ואין פה מצב לתושבות, אז הם עזבו.
אז איך כל העסק פה עובד? ואיך הכל דופק? שאלתי אותו.
דופק, ענה לי הקשיש, עובד ודופק – הוא אמר ונעלם.
מאז עברו 20 שנה ובתור אחד שמגדל פה משפחה תאמינו לי שבעיניים עצומות לא קשה לי לראות את חצי הכוס המלאה, והרבה פעמים הכוס הרבה יותר מחצי מלאה, שכמעט אפשר לעשות איתה קידוש או הבדלה.
אבל לפעמים בלילות קצת מדוכדכים (למי אין?), אני יוצא מהבסיס (רק עם פס יציאה) לראות אולי חזר הקשיש. אני כל כך רוצה לשאול איך הוא ידע הכל? האם זו חכמת חיים או שהכל כתוב בספרים, או שהוא סתם שמע את זה מחברים. ואולי בכלל גם הוא שרת פעם בצבא, או אולי היה מזכיר באיזו קבוצה?
אם מישהו פוגש את הקשיש, שייצור אתי קשר בנייד. אני רוצה להגיד לו שדבריו נחרטו בי לעד.
אבנר סוקולובסקי
 
 
 
לסבתא רבתא אסתר בידר
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת החימשית
נינה לציפי ואפרים בידר, נכדה לאילה ואהרן כהן
בת לרחלי ומשה גרוז'ינסקי
תזכי לרוב נחת ושמחה
 
 
 
לסבתא רבתה רות פלדמן
לסבתא וסבא לין ועוזי פלדמן
ולכל המשפחה
מזל – טוב
בהולדת הנין-הנכד
בן למיטב ויוחאי פלדמן בכוכב השחר
תזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה
ולגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
 
 
 
ל"פתחון פה" של השבת שעברה (פרשת "וישלח")
גם אנחנו חזרנו, כמו שמוליק, סיגי, אסנת ומילכה, מ"כנס".
לא נסענו עד לערבה הדרומית הרחוקה. נסענו לאירוח הכפרי בקיבוץ נחשולים שבחוף הכרמל, לשבת חמולה חגיגית שכותרתה: "95 שנים לסבתא חנה (תשבי-ברמן)", כמעט כמו התנועה הקיבוצית...
עד כאן הדמיון הקל.
השונה הוא במה שכל אחד מאיתנו הביא במרכולתו מאותם יומיים בערבה ובנחשולים. אתם חזרתם בתקווה ובשאיפה להמשיך ולהטמיע בקרב הקהילה הקיבוצית של בארות יצחק את השיח השיתופי והשוויוני. אנחנו (יששכר ואני) חזרנו עם רצון עוד יותר חזק להתנתק מהדרך השיתופית שקיימת היום בבארות יצחק, ולבנות בבארות יצחק צורת חיים שבה הגורם הדיפרנציאלי וההפרטה יהיו הדומיננטיים באורח חיינו, והדגש על השיתופיות יקטן בהרבה.
"האני מאמין" שלנו התרחק והלך בעשר השנים האחרונות מזה שלכם. העיניים הבורקות שנשקפו מכתיבתכם לאחר יומיים בחברת "השיתופיים", פגשו את עינינו הכבויות שאינן מאמינות עוד בדרך השיתוף המלא, ומבקשות שינויים מרחיקי לכת כמו בקיבוצים רבים שהופרטו כבר והתחדשו, ואיננו באים על סיפוקנו.
עינינו הבריקו כשראינו את קיבוץ נחשולים, קיבוץ מופרט לגמרי. ראינו בתי חברים שהורחבו באופן פרטי לפי טעמם, וחלק גדול אף הוסיפו קומה שנייה שישמש כ"צימר" רווחי. ראינו בית ילדים בלתי מנוצל שהפך לבית אירוח בסגנון מרוקאי ומשמש כמרכז רווח. ראינו אתר גדול של אירוח כפרי מנוהל בצורה טובה והוא אטרקטיבי לתיירות פנים וחוץ. ראינו נוי וסדר ברחבי הקיבוץ ואתריו. ראינו הרחבה קהילתית – שכונה שנבנתה וממשיכה להתרחב ובני המשק חוזרים לחיות במקום במספרים משמעותיים ביותר. ראינו מכוניות פרטיות של חברי הקיבוץ חונות ליד הבתים. אנחנו משערים שגם נושא הפרנסה ממילא עלה על דרך מציאותית יותר, ובוודאי יש קו עולה ברמת ההתפרנסות של כל חבר וחבר במקום, וקו מותאם יותר בין רמת התפרנסותו להוצאותיו הקיומיות. 
ראינו צורת חיים שהשיבה לרבים מהחברים שם את האחריות והראש הגדול, והעיקר, הביאה ברק לתוך עיניהם מתוך תחושה של צמיחה והתמרה.
 
למרות שנמנעתי מכתיבה בידיעון בשנה האחרונה, לא הצלחתי לוותר הפעם על מתן ביטוי לתחושתי. גם הידיעון וגם הפרהסיה הקיבוצית שלנו כבר מזמן לא מייצגים את מה שאנחנו (יששכר ואני) חושבים, מרגישים ומאמינים. מי שכותב בידיעון הוא לרוב מי שמשוכנע בצדקת הדרך של הקיבוץ השיתופי. אנחנו, ואחרים שבדעתנו, זזנו הצידה במפח נפש. בעל כורחנו התיישבנו בצד, וכשמילכה ושמוליק וסיגי ואסנת כותבים את מה שכתבו, הם מייצגים קול חזק ורם של בארות יצחק. אבל את קולנו האחר והשונה לא שומעים.
השאלה הגדולה היא מה עלינו לעשות. ביקשנו שיתקיימו דיונים בשאלה "מי אנחנו". כשנוכחנו שזה לא נעשה, פנינו לאגף החברתי וביקשנו דיון על האפשרות שנהפוך, באופן אינדיבידואלי, ל"משפחה תושבת". זה היה לפני עשרה חודשים. אנחנו עדיין מחכים לדיון.
עוד אני מבקשת לטעון שלפני עשר שנים ויותר היו ניסיונות של דיבור ושיח משותף. היום זו אשליה לחשוב שיש עוד אפשרות לגישור. הקונצפט - "איש באמונתו יחיה" - מתקיים בקהילה שלנו בצורה חזקה. כולנו נעולים ומבוצרים בעמדות ובראיית עולם - מי לשימור ומי לשינוי. ההשערה שלנו היא שלא נעשים יותר ניסיונות לשיח ולהידברות, כי הפחד וחוסר האופק המשותף משתקים את כולנו.
 
אני קוראת את הידיעון מדי שבת וליבי נחמץ. איפה הקול שלי? למה הוא נדם? קשה עליי השתיקה אבל כדי לא להיכנס לצומת דרכים ולהיפגע, אני שומרת מרחק. זו שתיקה של "בני ערובה". שתיקה שבאה מחוסר תקווה.
אני מבקשת להציע שלא נתווכח יותר "מי צודק". אני מציעה שנבוא לידי הבנה שהתפתחו בקיבוץ שלנו שתי תפיסות חיים מאוד קשיחות ולא ניתן עוד לשכנע זה את זה. אולי אפשר להיפגש ולחפש דרך שתאפשר לכולנו לחיות אלה לצד אלה - שתי קהילות בתוך קיבוץ בארות יצחק - קהילה מופרטת לצד קהילה שיתופית.
נחיה אלה לצד אלה בשני אורחות ונוהלי חיים.
אולי זה אפשרי.
 יונה ברמן
נ.ב.
השתדלתי להתנסח בצורה שלא תיפגע ולא תסיט את הנושא, ותאפשר לקרוא את דבריי בלי לכעוס עליי ועל שכמותי. אם יורשה לי לבקש, הייתי רוצה שאם יתפתח מזה דיון, שהוא יהיה דיון ענייני ולא מוטה בגלל שם או היסטוריה וכו'. האם זה אפשרי?
 
 
 הרבנות בקבוצה       
 
בשבוע הקרוב ניפגש בבית צוותא לשיחת חברים פתוחה בסוגית הרבנות בקבוצה.
השיחה תתקיים כהכנה להצבעה על המשך פעולתם של אלישבע והרב ירון בן דוד בקהילתנו.
ניפגש בבית צוותא אי"ה ביום שלישי, כ"ג בכסלו 30.11.2010 בשעה 21.00.
אנא שריינו את הערב ובואו בשמחה.
השיחה תפתח בהשתתפות הרב ירון ואלישבע. בשלב שני יתקיים דיון בקבוצות קטנות כדי לאפשר לכולם להביע את דעתם. מגוון הדעות ירשמו, ימסרו לידיעת משפחת בן דוד ויפורסמו בציבור.
האגף החברתי
 
רקע לדיון
 
לפני כמעט ארבעים שנה התקיים אצלנו דיון יסודי ורב משתתפים בסוגיית הרבנות בקבוצה. השאלה התעוררה בתחילת שנות השבעים, כאשר רבנים החלו לשמש בקיבוצי הקבה"ד וגם אנחנו חשבנו לברר את הסוגיה. כנהוג, התקיימו שיחות ואסיפות שדנו בשאלות מעשיות, עקרוניות ואידיאולוגיות. השאלות המעשיות היו קשורות לתפקיד הרב ולמעמד זוגתו, ילדיהם, שכרם, מגוריהם וכיוצא באלו. השאלות העקרוניות התייחסו
 לציפיותינו – פסיקה, הגברת לימוד תורה, קשר עם הצעירים, חינוך, מנהיגות(?). השאלות האידיאולוגיות נסבו סביב המתח האפשרי בין סמכות הפסיקה ההלכתית להתנהלות הדמוקראטית, בסגנון 'מי קובע, הרב או האסיפה?'. לאחר שהחלטנו עקרונית, שאנו רוצים שיהיה לנו רב, הוספנו סעיף, גם הוא עקרוני, האומר שהבחירה תהיה לקדנציה בת שלוש שנים ואחר כך נוכל להחליט על ההמשך.
בקבלת סעיף זה הרווחנו שני יתרונות. מנענו מבוכה בעתיד, במקרה של אי שביעות רצון של אחד מצדדי ההסכם. במקרה כזה לא ייווצר מצב מביך של דחיית רב. וכן, אפשרנו למתנגדים לתמוך בהצעה בידיעה שאיננו תוקעים 'מסמר בלי ראש'.   
עברו מאז 37 שנים ושישה רבנים, התנסינו בסוגים שונים של פוסקים, מרביצי תורה ויועצים סוציאליים וגם של 'רבניות' שהשפיעו באישיותן על מקומה של משפחת הרב. 
עלי להדגיש שאין בדיון על תפקידי הרבנות משום ביקורת על פועלם המבורך של אלישבע והרב ירון. אלא שהצורך לקיים דיון מזמן לו הזדמנות לשוב ולשוחח על מטרותינו וציפיותינו וגם על שביעות רצוננו. עוד אני רוצה להבהיר, שהדברים נכתבים על דעתה של משפחת בן דוד ובהשתתפותה. והם גם ייטלו חלק פעיל בדיון.
ביום שלישי בשבוע הבא (כ"ב כסלו, 30.11) נתכנס אי"ה בבית צוותא לשיחה פתוחה באווירה חופשית, על הסוגיה הנדונה. נשאל ונענה, נביע דעות ונברר ציפיות. בסוף השיחה תהפוך ההתכנסות לאסיפה בה נחליט אם להעביר את אישור המשך פעילותה של משפחת בן דוד להכרעה בקלפי.
נחום – האגף החברתי
 
ובאותו עניין - מזווית הראייה של משפחת הרב
בשבת שעברה היינו בקיבוץ שלוחות בשבת משותפת לחברי המזכירות הפעילה ורבני הקיבוצים.
כמו בכל שנה, הייתה זו הזדמנות להתרענן, לקבל רעיונות חדשים ולהכיר את בעלי התפקידים החדשים.
הפעם הגיעה השבת הזו בדיוק עכשיו, לקראת הדיון הציבורי שיתקיים אצלנו השבוע על תפקידי הרב בקיבוץ.
לאחר עשר שנים שאנחנו כאן זו הזדמנות מצוינת לעשות חושבים, לבדוק אפיקים נוספים שבהם אפשר ללכת, ולבחון נקודות שבהן אנחנו מצליחים יותר או פחות. כמובן שאנחנו מרגישים מצוין בקיבוץ, אוהבים את האנשים הגרים פה ומרגישים נח בקהילה ומבחינתנו אנחנו מעוניינים להאריך את החוזה שלנו. אך במקום לעשות זאת באופן אוטומטי ולגשת ישר לקלפי שבה אפשר לבחור רק 'כן' או 'לא', ראינו לנכון לנצל את ההזדמנות הזאת לקבל משוב מפורט יותר מהקהילה - לא רק על עבודתנו באופן אישי, אלא גם על האופן שבו חברי הקהילה רואים את תפקידו ויעדיו של הרב בקהילה.
זהו לוקסוס שלא כל הקהילות ולא כל הרבנים זוכים בו. מצד אחד – הרב יכול לדעת בדיוק מה מצופה ממנו בקהילה, ומצד שני הקהילה בוחרת את הרב שלה, מכוונת אותו ויכולה לאותת לו בדרכו - לא רק כשכלו כל הקיצין והוא צריך לסיים את תפקידו (וגם במקרים כאלה לא כל הקהילות יכולות לעשות עם זה משהו, וד"ל...), אלא גם באמצע הדרך.
ישנו סיפור ידוע על רב שבחר לסיים את תפקידו בעיירה אחרי עשרים וחמש שנים. כשבאו ראשי הקהל לשאול אותו למה הוא החליט ללכת, הוא ענה להם: מכיוון שזאת השאלה הראשונה שנשאלתי מאז שהגעתי לכאן...
אנו שמחים מאוד על הדיון הציבורי שיתנהל השבוע, ונקוה לשאוב ממנו מידע וטכניקות לשפר את עבודתנו והשתלבותנו בקהילה.
ירון ואלישבע בן-דוד
 
 
חדש על המדף
 
למבוגרים
1.                   אדום החזה - נסבו. ספר מתח מאת סופר נורווגי.
2.                   הנערה שבעטה בקן הצרעות - לרסון. חלק 3 של הטרילוגיה "מילניום", גם ספר מתח סקנדינבי.
3.                   אני קלאודיוס - רוברט גרייבס. רומן היסטורי שעל פיו הופקה סדרת הטלוויזיה.
4.                   חמניות - בונדריק. על חייו של ון גוך.
5.                   האסירה מטהראן - מרינה נעמת. סיפור חייה המדהים של הסופרת בכלא איראני.
6.                   חופשת קיץ - יוסי ברגר. על מלחמת לבנון השנייה.
7.                   תסיסה - גארווד.
8.                   לב מתעורר - גיל הראבן.
9.                   הערב הוא היום כולו - סאמרסאן. סיפור על משפחה במלזיה.
10.               מהלך מוטעה - קובן.
11.               תראו אותי - עמיה ליבליך.
12.               בעוז ובהדר - גלילה רון-פדר-עמית. על חייו של מנחם בגין.
13.               המירוץ אחר הטבעת - לורן וייסברגר.
14.               המאהב היפני - ראני מניקה.
15.               בגידה בוונציה - סטיב ברי.
 
לילדים ונוער
1.                   רוצה להיות מנהל גן חיות- ד"ר סוס.
2.                   מעשה בדיג ובדג הזהב - ספר ילדים מאת הסופר הרוסי פושקין.
3.                   יום שלישי בארבע וחצי - ארבליך- בריפמן.
4.                   הסודות של ניקולס פלמל בן אלמוות - סקוט.
5.                   תעלומת המרקיז הנעלם - ספרינגר.
 
אילנה לרמן
 
 
 
ת ר ב ו ת נ ו
 
חג החנוכה קרב ובא ואיתו התחרות, כבכל שנה.
אפשר להכין חנוכייה מטורפת, סביבון מקורי,
נר לא רגיל או כד מיוחד.
 מכל חומר שעולה על דעתכם, לבד, בזוג או בקבוצה.
החל מיום רביעי כ"ד כסלו, 1.12.10 יעמוד שולחן בחד"א
לשם הצגת העבודות.
ההכרזה על הזוכים: ביום שני כ"ט כסלו,6.12.10
בערב חנוכה לכל המשפחה
 
 
טיול משפחות בחנוכה לפארק השרון
 
אי"ה ביום רביעי, א' טבת 8.12.10
יציאה בשעה 8:30 , חזרה משוערת עד השעה 16:00.
מדריכה: סהר גל
נתחיל את הטיול בגשר הצבים – שם נצפה בצב הרך המדהים בגודלו וייחודי לאזור.
משם נחזור דרומה לפארק השרון, הנמצא בסמוך לקיבוץ שפיים
למסלול הליכה בן כ-3 ק"מ, חלק מההליכה הינה על חול רך, חלק מההליכה מוצלת.
ישנה עליה קלה מאוד אך רוב המסלול הינו מישורי ונוח להליכה.
במסלול תצפיות נוף משגעות אל עבר הים התיכון, צמחיית חוף עשירה וגם נזכה לראות כמה מיני ציפורים.
ארוחת צהרים בחורשת איקליפטוס בפארק השרון.
הטיול מתאים לכל הגילאים. לא ניתן להביא עגלות.
 
אורטל לנדה – ועדתרבות
 
 
 השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י דינה אמיר 
אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 61999
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לחברות בקבוצת התהילים
בשבתות החורף הקצרות מגיעות מעט מדי נשים לקריאת התהילים. לכן נערוך כעת הפסקה במפגשים ובע"ה החל משבת פרשת "יתרו", י"ז בשבט, נחזור וניפגש שוב לאמירת תהילים בחבורה.
יישר כח לכל המשתתפות עד כה ונשמח לצרף חברות חדשות. שנשמע בשורות טובות, ישועות ונחמות.
יהודית סעדון
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
תערוכות עלינו
א.      ביום ראשון הקרוב, כ"א בכסלו 28.11.10 תתקיים אי"ה מכירת חולצות, סריגים, טרנינגים ועוד מטעם חברת ריצ'מונד וכן מתנות וצעצועים מ"בית באר".
התערוכה תהיה פתוחה בשעות 16.00 – 19.00 בחדר האוכל
ב.      למחרת, ביום שני, כ"ב בכסלו 29.11.10 – במחסן הבגדים, מכירה של שמיכות, מגבות, מצעים וכו'
בשעות 17.00 – 19.00
בואו בשמחה.
ציפי לוי / לני בן שמול
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לידיעת צופי YES
בדואר המרכזי ליד בנין עיריית פתח-תקווה קיימת חנות ובה ניתן להחליף בתשלום שלט רחוק לערוצי YES .
ציפי לוי
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
צאתכם לשלום
לאיתן מוראד ומייקי טאובר מגרעין אופק שיוצאים לשירות צבאי בשבוע הקרוב.
                                                                                                                  הקב"ה ישמור צאתם ובואכם.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
 
 
 
 
 
 
 
AtarimTR