ידיעון 2707 פר' בשלח שבת שירה

 

בס"ד ט' בשבט תשע"א
 
פרשת בשלח - שירה
 
16.36
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.45
מנחה, קבלת שבת, ערבית
       דרשת הרב 
 
קידושא רבה בבית שפירא
18.00
סעודת שבת בחדר האוכל
11.30
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור בפרקי אבות לנשים - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 19.00 – 21.00
13.00
מנחה גדולה
15.30
שעור בדף יומי
16.00
מ נ ח ה
 
 
17.38
ערבית, הבדלה
 
 
 
בית מדרש אבות ובנים – בית הכנסת
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד' ו'               06.00
 שחרית ב' ה'                   05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
 
לרגל אירועי שבת שירה לא יתקיים עונג שבת לילדים
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
 
גדולי המחשבה הישראלית – לא יתקיים
 
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
21.00
אספת חברים
חדר האוכל
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגימלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
19.00
ערב ט"ו בשבט לזכרו של יוסיק'ה וידרמן
חדר האוכל
יום חמישי
19.00
שיעור ניצוצות מהדף היומי
מועדון
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
 
 
  
 
לפני כ-10 שנים עברנו לגור בשכונת הדר-גנים בפתח-תקווה.
בינינו לבין שכנינו לבנין – משפחת יחיאלי – נוצר חיבור ישיר וחברי, מעבר ליחסי שכנות טובה בבנין עירוני שגרתי. אחת הסיבות שכנראה תרמו לחיבור הזה הייתה החיבה המוסיקלית המשותפת לשתי המשפחות.
במשך השנים התוודענו יותר ויותר ליכולות המוסיקליות של אלי יחיאלי ונהנינו "לנצל" אותן לנועם משמע אוזנינו. מדי פעם היינו מתכנסים, שני הזוגות, במוצ"ש כלשהו, ומלווים את המלכה בשיריו של מתי כספי, כשאלי מרפרף באצבעותיו על קלידי הפסנתר ברגישות אופיינית. האקורדים המורכבים שמעטים מקרב יודעי הנגן יודעים להפיק, עלו אז בחלל האוויר ופרטו על נימי נפשנו בעונג אין קץ.
אלי הוא מה שנקרא אוטודידקט. בשנות התיכון, כמפלט מלימודים שבשגרה – איתם לא ממש מצא שפה משותפת – עמל אלי לבדו, שעות על גבי שעות, בפענוח סודותיה של ההרמוניה המוסיקלית וסולמות מז'וריים ומינויים היו חבריו הטובים.
מאז פיתח אלי את הקריירה שלו בכיוון הזה והוא עוסק כיום בהוראת נגינה על גיטרה וקלידים, בניצוח על מקהלות, בניהול מגמות מוסיקה בבתי ספר, הופעות שונות, שירה בציבור, ובטח יש עוד דברים ששכחתי.
כשהתפנתה משרת מנצח המקהלה לשבת שירה מיהרנו להמליץ עליו לנוגעים בדבר, ואכן נוצר הקשר. אלי התחבר לביצועי העבר של המקהלה (זה לא קל!) וגם הוסיף עיבודים משלו. אני יודע (ממקור פנימי...) שאלי נהנה במיוחד מהחיבור המשותף, מסיבות מוסיקליות וכנראה גם מההווי הקיבוצי המקומי.
השנה זו הפעם השנייה שהמקהלה תשיר בניצוחו של אלי. מכל מיני סיבות טכניות קבענו שיא חדש באיחור מועד תחילת החזרות – רק חודש לפני!
התוצאה הרי היא לפניכם השבת, בציפייה שנתענג כולנו מהצלילים ומהשבת.
אני, באופן אישי, רואה קשר בל יינתק בין תפילה לבין מוסיקה איכותית.
אני מאמין שלמבקר בהיכל ה' ראוי להלל, לשבח ולהודות לשמו בשירה אמיתית, ממש כפי שעשו הלויים העומדים על מעלות המקדש ושיריו.
יהי רצון שתתקבלנה תפילותינו במרום גם בשערי השירה.
אבי צוייג
 
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         דיווח ממש"א – בנג' ברמן
·         שתלתם ניגונים – נעמי קורן, הדס נאור, רותי אלידע
·         נותנים כבוד – ורד סוקו, טליה מרקוס
·         למען הסביבה – צוות איכס"ה
·         תגובה – מיכל שפיר
·         מתיק המכתבים – מתן ברזלי
·         שוב על עבודה ופרנסה – אברהם פולובין
·         סיפור קצר – יהונתן שרמן
·         לקראת אסיפה – הנשיאות
·         בבית המדרש לגמלאים – דינה אמיר
·         מהחשמליה – צוות החשמלאים
·         חדש על המדף – אילנה לרמן
·         על אמירת קדיש – מנחם שניאור
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"שבועי
·         מסיבת ט"ו בשבט - ועדתרבות
 
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
 
 
 
     נר זיכרון !
     יוסף (יוס'ק) וינד ז"ל – י"ז בשבט תשל"ב
 
 
 
 
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים                         שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים: 
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית               וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַּנְּעָלִים. 
וְכָל רוֹאַי יָשִׁירוּן בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן             אֵין כָּאֵ-ל יְשׁוּרוּן וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. 
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים                        וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים. 
הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חוֹתָמְךָ                       וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵמָּה נִמּוֹלִים. 
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם                  וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִילִים. 
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת              לְמִי הַחוֹתֶמֶת וּלְמִי הַפְּתִילִים. 
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ        וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים. 
יְדִידִים רוֹמְמוּךָ בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ                    מִי כָמוֹכָה ה' בָּאֵלִים. 
 
פיוט זה נכתב ע"י ר' יהודה הלוי (חי בראשית המאה ה-12 בספרד), ושמו חתום באקרוסטיכון. הפיוט נכתב להיאמר בשביעי של פסח (ואולי גם בשבת שירה) לאחר קריאת שמע, לפני המלים "שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם", אך פוסקים רבים כתבו שאין לומר אותו שם מפני שזהו הפסק. נושא הפיוט הוא קריעת ים סוף, אך מופיע בו גם עניין ברית המילה ולכן יש נוהגים לשיר אותו גם בברית מילה.
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים - ביום שבו המצולות הפכו ליבשה, בני ישראל שנגאלו שרו שירה חדשה. זהו הפזמון, אשר מוביל לקראת מלים אלו בתפילה, אך באקרוסטיכון הוא גם משמש כאות הראשונה של שם המשורר. ואולם, יש גרסאות שבהם מופיע בית ראשון אחר: "יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ, וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ, וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ מִפִּי עוֹלָלִים".
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית - גרמת למצרים שירדפו אחרי ישראל. העֲנָמִים הם מבני מצרים (בראשית י,יג). וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַּנְּעָלִים - ע"פ (שה"ש ז,ב): "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים".
וְכָל רוֹאַי יָשִׁירוּן בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן אֵין כָּאֵ-ל יְשׁוּרוּן -כדברי  משה בסוף ימיו (דברים לג, כו), וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים, כפי שאמר פרעה (שמות ט, כז): "ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים".
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים - כמו שגאלת את אבותינו, כך תגאל אותנו, שארית הפליטה, וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים - ע"פ (ישעיהו יז,ה): "וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים".
הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חוֹתָמְךָ וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵמָּה נִמּוֹלִים - עם ישראל בא בברית המילה, שהיא החותם בינינו ובין ה'. כאמור, זו השורה שבגללה הפיוט הזה נאמר גם בברית מילה. 
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִילִים - בקשה מהקב"ה שיגאל אותנו לעיני כל העמים בזכות ברית המילה ובזכות הציצית. 
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת לְמִי הַחוֹתֶמֶת וּלְמִי הַפְּתִילִים - אנו פונים לקב"ה שיגאל אותנו ויכיר בנו, כפי שפנתה תמר ליהודה שיכיר שממנו היא מעוברת. הפייטן משתמש בחותמת ובפתילים כרמז לברית המילה ולציצית. מעניין לציין את הדמיון בין השורה הזו לבין שורה בפיוט 'צמאה נפשי' של ר' אברהם אבן עזרא (בן דורו של ר' יהודה הלוי, ויש שאמרו שאף היה מחותן שלו): "רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי". וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים - אור הגאולה יניס את הצללים, ע"פ הפסוק (שיר השירים ב, יז): "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים". 
 
הרב ירון
 
 
 
שתלתם ניגונים בי
לכבוד שבת שירה בקשנו משלוש נשים לספר לנו על חיבורן האישי או הציבורי למוסיקה או לשירה.
ונפתח בוותיקה שביניהן:
 
בתודה וקול זמרה
בערך בשנת 1980 (לפני כ-30 שנה...) קראתי בירחון של פתח-תקווה שקיימת "מקהלת הורים" בניצוחו של נתן מרגלית (ז"ל). לרוב חברי המקהלה היו ילדים בבית-הספר ברח' יהלום בעיר ולכן נקראה "מקהלת הורים"). במשך זמן מה אף שרנו באותו בית-ספר.
עוד בילדותי הרחוקה היינו רגילות – אחותי ואני – לשיר ביחד בשני קולות. הורינו ניהלו מוסד לילדים ואבא היה מארגן עם כל דיירי המוסד שירה בציבור וגם מקהלה לתפילות בחגים ולאירועים.
בזמן לימודיי בבית-הספר העל-יסודי הצטרפתי למקהלה של 300 בנות. תמיד שרתי "אלט".
עבורי התענוג לשיר במקהלה הוא לשמוע את שילוב הקולות, להיות "בתוך" ולהשתתף בפועל בהרמוניה המיוחדת לכל שיר או יצירה.
כאשר פניתי למנצח של מקהלת ההורים כדי שיקבל אותי, הוא הסכים, אבל רק בתנאי שאביא אתי גם בחור, כי במקהלה היו חסרים קולות של בס וטנור (לצערי יהושע אינו אוהב לשיר...). פניתי לכל מיני חובבי שירה שלא התלהבו. לבסוף היה זה אורי כרמי (כנראה ריחם עליי) שהסכים לבוא לשיר במקהלה. היה לו יתרון עצום – הייתה לו מכונית צמודה ! אורי ישב בין ה"בסים", פתח וסגר את הפה תוך כדי לעיסת מסטיק וחיכה להפסקה עם העוגות... אחרי שתי פגישות הוא הכריז: "עכשיו את כבר בפנים – אני יכול להישאר בבית". תודה לך, אורי! תוך זמן קצר גם רחל הלר ביקשה להצטרף בתור "סופרן". בן-זוגה היה בועז פלדמן עם קול נהדר וגם נהג ותיק! בועז נקלט מהר בין הבסים. מאוחר יותר גם נורית סוקו הצטרפה (בלי "בן זוג").
בינתיים המקהלה שינתה את שמה והחלה להיקרא "מקהלת רון". היו לנו חזרות פעם בשבוע. מדי פעם הופענו בכנס מקהלות, בבתי אבות, בטכסים של ימי זיכרון לחיילי צה"ל. רכשנו תלבושת מיוחדת והיו אף שתי נסיעות לחו"ל. יותר מאוחר הופענו גם פעמיים בבית-שפירא בבארות-יצחק עם המנצח צביקה קמינר.
מאוד נהנינו. הכל היה נהדר, עד שהמנצח נתן מרגלית חלה באופן רציני ונפטר.
המנצחים התחלפו, גם חלק מהזמרים עזבו וחדשים הגיעו. בין העוזבים, לצערנו, בועז שעזב לטובת מקהלת החזנים במודיעין וגם נורית.
היום זאת השנה הרביעית שאנו שרים עם המנצחת ענת דור, אחייניתו של נתן מרגלית ז"ל. מפליא עד כמה הניצוח שלה ואופן הלימוד דומים לאלה של הדוד המנוח. יש לציין שרוב חברי המקהלה הגיעו לאט לאט לגיל הפנסיה. אני מקווה שרחל הלר ואני נצליח למלא את מקומנו בסופרן ובאלט עוד זמן רב.
הבעיה שלנו היא הנסיעה. מאז שיהושע נאלץ להפסיק לנהוג בגלל כתף שבורה, אנו נעזרות ביואב וטובי הלר ולפעמים גם שמוליק וידרמן. רוב תודות לכם ! אנחנו מעריכות זאת מאוד!
אני מבקשת לסיים עם הפזמון של השיר "אני עושה לי מנגינות" – מלים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר
עופו, עופו מנגינות ושיר אל שיר יגש. בין סולמות וחלומות, אתן שרות, אתן בונות
בונות את המקדש, בונות את המקדש.
נעמי קורן
 
 
 
"מוסיקה –ללב היא חודרת"
עידוד המוסיקה, הנגינה, השירה והמחול, הוא חלק בלתי נפרד בקיבוצנו.
במסגרת חוגי הילדים אחה"צ תמיד למדו מוסיקה! עוד מימי קודמתי לתפקיד, מיכל וידרמן, שהייתה מחוברת מאוד, בתמיכה, בקשר עם בית הספר למוזיקה ולקונצרטים שילדינו ניגנו בהם. בתקופתה למדו מוסיקה מחוץ לקיבוץ ב"מוסיקפון" וב"הד" ביהוד.
עוד בעבר היו מספר בני משק שהיום הם בגיל 30 בערך, שכאשר היו בחטיבה/ תיכון הקימו אנסמבל וניגנו בצוותא כהרכב מוסיקלי (שלומי יעקובי ושות') והופיעו לעיתים באירועי תרבות בקיבוץ.
תקופה ארוכה אחריהם התארגנה קבוצה חדשה, בני משק שרק עכשיו התגייסו לצבא (ובראשם בן רזניק), להרכב מוזיקלי בשם "רבע לאיבוד". הם למדו לנגן, קודם כל כל אחד לבד עם מורה ואח"כ נעזרו במדריך לאימון נגינה בהרכב של גיטרות חשמליות, תופים ושירה (עוד שותפים היו: אביתר יעקבי, תום כרמי, צבי גרינברגר ותמה צוויג). הם הצליחו לחבר שירים מקוריים משלהם- מילים ולחן - ולהופיע פה ושם. מערכת החוגים, החינוך ובעיקר הוריהם המסורים, תמכו בהם לאורך כל הדרך בגאווה רבה.
בחלק מאירועי התרבות בקיבוץ אפשר לשמוע את בנינו שלמדו לנגן כשהיו ילדים: בחליל צד, באורגן ובגיטרות שונות, וכך אנו יכולים לקטוף את פירות עמלנו בהנאה רבה, לצלילי מוסיקה ושירה ערבה לאוזן.
לאחר שעלה מחיר שיעור נגינה בבתי הספר בחוץ מעל ליכולת התקציבית שלנו, חיפשתי מורים למוסיקה שיגיעו אלינו לחדר המוסיקה כדי ללמד אצלנו וכך גם חסכנו בהוצאות הנסיעה.
כמו בכל שאר החוגים, גם לימוד הנגינה בא ב"גלים". יש שנים שהביקוש הוא רב ללימוד כלי נגינה ונספרו גם 15 ילדים בשנה.
לפני כשנתיים הורדנו את גיל התחלת לימוד הנגינה לכיתה ד'. הילדים לומדים בזוגות או בקבוצות ונהנים מאד. לימוד המוסיקה מעניק לילדים ערך מוסף חינוכי שמחייב אותם להתמיד, להתאמן, לגלות רצינות, לא להפסיד שיעורים ולשמור על כלי הנגינה היקרים.
"מ"דו" עד "דו" אין כמו הדור שנשמע כמו הדרור".
בברכת שבת שלום,
הדס נאור
 
 
לסבתא רבתה וסבא רבה זהבה ויעקב שניאור
לסבתא וסבא שולי ואהרן גל
ולכל המשפחה
מזל – טוב
בהולדת הנינה- הנכדה אורי
בת לסהר וניר לומרמן בשדה-חמד
בת תחילה – סימן יפה לבנים
 
 
 
"הללוהו בתף ובמחול הללוהו במינים ועוגב..." [תהילים ק"נ 4]
על מקומם של השירה והמוסיקה בגן חרוב
 
הקדמה
המוסיקה היא דבר חשוב מאד שיש צורך להקדיש לו מקום וזמן בגן.
תפקידי להוות צינור שדרכו תועבר המוסיקה לילדים ותתפוס מקום בחייהם, מכיוון שהיא נמצאת בשגרת היום-יום בגן ומכתיבה את התכנים שיועברו לילדים.
המוסיקה היא כמתווכת או מחברת בין האדם ורגשותיו [המוסיקה "עוזרת" לנו להיות שמחים יותר או עצובים יותר וכו'].
סביר להניח שהאדם השתמש בצלילים שהפיק לצרכי תקשורת כחלק מהתפתחות השפה.
המוסיקה בגן כוללת: הקניית שירים, בד"כ בליווי תנועות [וגם הסבר למילות השיר], האזנה לקטעים מוסיקליים תוך כדי חלוקה לחלקי היצירה, התאמת תנועות לכל חלק ולימוד ריקודים שונים [מתוך מאגר מקורס שלמדתי - ריקודי עם לגיל הרך] או ריקודים שאני מחברת.
המוסיקה משמשת לפיתוח הקשב: משימות "אזניים" ולא "עיניים".
כשילד מביע עצמו במוסיקה נפתח פתח לעולמו הפנימי ולנפשו. העבודה המוסיקלית תורמת תרומה חשובה לארבעת תחומי ההתפתחות: חברתי ורגשי – כשהילדים נדרשים לפעול בזוגות או בקבוצה קטנה ולומדים להתגבר על קשיים, מוטורי – תנועות שונות ע"י איברי הגוף והתמצאות במרחב, שכלי – מיקוד, זיכרון חזותי ושמיעתי והבנת הוראות.
הקניית מוסיקה ושירים מגוונים תורמת גם לצד האורייני והקניית הקריאה: גם בקריאה יש היבטים של קצב, רצף, שטף, ובכתיבה – כיוונים שונים של האותיות.
ריקוד מהווה שילוב של תנועה ומוסיקה. התנועה מתאפיינת בגורמים כמו: זמן, מרחב, כוח ושטף. הילד לומד לרכוש שליטה בתנועות הגוף ושכלולן ע"י התנסויות מדוקדקות. באמצעות כלים אלו הילד לומד לרכוש שליטה על הסביבה הסובבת אותו. ריקודי העם בגן יוצרים פעילות רגשית ומוטורית חיובית, באמצעותם לומד הילד ומפתח משמעת עצמית הנדרשת מסוגי הריקודים: זוגות, מעגל ושורות. [בריקודי שורות הילדים רוקדים במקומות קבועים בארבע שורות]. הריקוד גורם להתפרקות מתחים והפגת לחצים, סיפוק וחדוות חיים.
בפעילות קצבית ניתן להגיע לתחושת לכידות חזקה וקירוב לבבות ובמקביל גם לשחרור מתחים במסגרת חיובית.
ילד רוקד לומד להתנועע על פי מקצב מוסיקה ולחזור על אותן התנועות בקצב אחיד עם הילדים האחרים שבקבוצה. כמו כן פעילות קצבית נותנת לילד תחושה של ביטחון עצמי, תחושת ביחד, טיפוח קשרים ביחסי גומלין, שליטה על הגוף, מרץ ושמחה.
ילדים נמשכים מאד לעשייה המוסיקלית ונהנים ליצור, להביע ולאלתר באמצעותה. בצורה כזו ניתן בעקבות המוסיקה לחזק את האינטראקציה, את הקשר ואת תחושת השייכות בעבודה קבוצתית, חברתית והדדית.
מוסיקה, תנועה וריקוד מהווים אחד מהיסודות שעליהם נשען הילד, והוא זקוק להם כמו כל צורך אחר כמו אוכל, שתייה ושינה.
 החיבור שלי לתחום הזה התחיל בילדותי כשלמדתי לנגן בפסנתר ומנדולינה [ניגנתי 4 שנים בתזמורת ביה"ס מודיעים] ובנוסף למדתי שיעורי תיאוריה בתחום המוסיקה. לאחר מכן במשך שנים רבות רקדתי בחוג לריקודי עם.
יש להניח שירשתי את אהבתי למוסיקה מאבי ז"ל שאהב סגנונות שונים במוסיקה ובעיקר מחזות-זמר וחזנות.
בשנים האחרונות המסיבות שלנו בגן בנויות על פעילויות מוסיקליות שונות, שבהן כל ילד יכול להתבטא בתוך הקבוצה [בימי הולדת מוסיפים המחזות לסיפורים אהובים].
אני נוהגת להשתתף בהשתלמויות של מורים למוסיקה שמועברות ע"י יוצרים שונים למוסיקה בגיל הרך בתחום השירה והריקוד שמלווים אותנו בתכנים השונים הנלמדים בגן: חגים, עונות השנה , טבע וסיפורי תורה. כמו כן למדתי בקורס לריקודי עם לגיל הרך.
לסיכום: המוסיקה היא אמנות המאפשרת הבעה, קשר וכלי לתקשורת אנושית !
..."את המנגינה הזאת והריקוד הזה אי אפשר להפסיק..."
רותי אלידע / גן חרוב.
 
מערכת הידיעון מודה לנעמי, הדס ורותי על היענותן המהירה וכתבותיהן המחכימות.
 
נותנים כבוד
ביום שישי האחרון התקיים בבית צוותא טכס קצר ונחמד, בו הבענו את תודתנו למועצה האזורית שלנו על תמיכתה ועזרתה בקליטת גרעין אופק בקבוצתנו. יש לציין שרבים מחברי הגרעין הגיעו לטכס לבושים במדי צה"ל. במסגרת הטכס הוענקה תעודה למר שמעון סוסן, ראש המועצה, ראינו מצגת נחמדה מאוד על הגרעין וחבריו ושמענו דברי ברכה. אנו מביאים כאן את דבריהן של ורד מזכירתנו ושל טליה – חברת הגרעין. ראש המועצה הודה במלים נרגשות והבטיח להמשיך לסייע בכל הנחוץ בנושא.
 
בוקר טוב לראש המועצה מר שמעון סוסן ולמנכ"ל המועצה יוסי אלימלך, בוקר טוב חברים יקרים ואחרונים חביבים – חברי גרעין אופק 2010.
לפני למעלה משנה, במסגרת ניסיונות למציאת פרויקט משימתי ציוני, פנינו לתנועת "הצופים" והתעניינו בקליטת גרעין של חיילים, עולים חדשים, שביתנו יהפוך לביתם בתקופת השירות הצבאי.
מיד בתחילתו של התהליך הבנו שאמנם יש לנו את היכולות האנושיות לקליטת גרעין צב"ר בבארות יצחק, אבל אנחנו צריכים עוד שותפים שיעזרו לנו, בעיקר בצד הכלכלי של הפרויקט.
אחרי שנים רבות שלא השקענו כספים במגורי האולפן לשעבר נדרשנו להשקעה כספית גדולה. החלפנו את כל תשתיות החשמל, מיזגנו את החדרים וצבענו את כל שטח המגורים.
כמו בפרויקטים רבים אחרים שעסקנו בהם גם כאן מצאנו את דלתות המועצה פתוחות. הרצון והיכולת של ראש המועצה ושותפיו להתגייס למשימה עזרה לנו לקלוט בגאווה את חברי הגרעין.
15 חברי גרעין צב"ר 2010 ועוד 2 חיילים בודדים (נכון להיום) הפכו ברגע התגייסותם לצבא הגנה לישראל שייכים לעוד עשרות חיילים מישובי המועצה.
זה הזמן והמקום להודות על שיתוף הפעולה המתמשך בין המועצה לבארות יצחק – בשגרה, במשברים ובפרויקטים מסוג זה.
תודה רבה ושבת שלום.
ורד סוקולובסקי
 
 
שלום,
שמי טליה מרקוס. ההורים שלי ירדו מהארץ לפני עשרים ושש שנה. אחי ואחותי עלו לארץ לפני שנתיים. אני עליתי לארץ בשנה שעברה, וכיום אני גרה בקיבוץ בארות יצחק.
הפעם הראשונה שביקרתי בבארות יצחק הייתה לפני שמונה חודשים. הייתי בת שמונה עשרה, בקושי יצאתי מהתיכון, ואפילו עוד לא ידעתי מה זה "מש"קית." עם זאת, כמו כל הנוער שחושבים שהם מדהימים, רציתי להיות טייסת. מה אפשר להגיד? הקיבוצניקים מיד התחילו לספר לי על ההוא מהקיבוץ שבקורס טייס, ההוא שהיה נווט, ההוא שכבר עבר את הגיבוש, וכו'. הצוות מגרעין צבר דאגו שאקבל זימון למיונים, ווואלה! הייתי בדרך להיות טייסת!
למרות שידעתי (כמובן) שאני אעבור את הקורס בהצלחה, ידעתי גם שתמיד צריכים לדאוג לעוד תוכנית, אם התכנית המקורית לא תעבוד. לכן, החלטתי שתכנית הגיבוי שלי היא להיות פראמדיקית.  כשהמנילה שלי הגיעה בלי להזכיר את קורס פראמדיקים, אף אחד לא וויתר. חברים שלי ממד"א טלפנו לכמה אנשים, חברי הצוות בקיבוץ טלפנו לכמה אנשים, ובסוף קיבלתי הודעה שבנוסף למיונים לטייס אני מוזמנת גם למיונים לפראמדיק.
ה"שוק" הראשון שלי הגיע במבדקים הרפואיים לטייס. שם מצאו שעין שמאל שלי יותר חלשה מהעין הימנית, ושיש לי יותר מדי טרומבוציטים בדם. לפיכך אני לא יכולה להיות טייסת. התבאסתי, אבל החלטתי שזהו- עכשיו אני צריכה להצליח במיונים לפראמדיק. במשך שבוע לא עשיתי כלום חוץ מללמוד למיונים. כל יום מישהו מהצוות בא לוודא שאני מבינה את כל המילים ושהכל הולך חלק.
המאמצים השתלמו והתקבלתי לקורס פראמדיקים! עודני שמחה, התקשרו מלשכת הגיוס להודיע שאני צריכה לעבור ועדה רפואית בגלל הבעיה בדם. הייתי המומה כשאמרו לי שכנראה אקבל פטור. הייתי עוד יותר המומה כשאמרו לי שביום ראשון, במקום להתחיל את הקורס (כמו שתכננתי), הייתי צריכה לרדת לבאר שבע כדי להיאבקעל גיוסי לצה"ל.
ביום ההוא צעדתי ללשכת הגיוס עם שני אנשי צוות לידי. החיילים קיבלו את פני בקריאה "או, את טליה מרקוס?" אחרי שיחה קצרה עם הרופא בלשכת הגיוס, היה נראה שעמדנו להפסיד בקרב הזה. הרופא אמר לי שאפילו אם הבעיה בדם תיפתר, לא אהיה כשירה לשרת בצה"ל. הברירה הייתה לחתום על פטור באותו רגע ולהתחיל להתנדב לצה"ל תוך שלושה חודשים או לערער על הפטור. לא רציתי לחתום על שום מסמך לקבלת פטור.
אנשי הצוות תמכו בי כשביקשו מהחיילים בלשכת הגיוס לתת לי שבוע לחשוב על המצב ולהתייעץ עם ההורים שלי. קיבלתי גם עזרה משמעותית מרופא צבאי שהצליח להעלות לי את הפרופיל.
התוכנית שלי עכשיו היא להתגייס בסוף החודש - אני ממש מקווה שלא יהיו בעיות נוספות. מאידך, אני גם יודעת שבמקרה של "שוק" נוסף יש לי בית לחזור אליו ואנשים לסמוך עליהם. יש לי את המשפחה שגרה בארץ, אבל גם יש לי פה: "אמא," "אבא," "משפחה", חברים, צוות גרעין צבר, אנשי הקיבוץ, ואפילו הצבא גרם לי להרגיש שמטפלים בי. תודה לכולכם על העזרה והתמיכה שאתם נותנים לי ולכל החיילים הבודדים בבארות יצחק.
אני רוצה גם להודות למועצה האזורית חבל מודיעין והעומד בראשה מר שמעון סוסן. אנחנו מעריכים את הסיוע והתמיכה שאתם מעניקים לנו כחיילים בודדים בקיבוץ בארות יצחק ונעשה את המקסימום שביכולתנו לתרום בחזרה למדינה.
טליה מרקוס – גרעין אופק
 
למען הסביבה
שלום חברים,
כבר הרבה זמן עבר מאז שדיווחנו לאחרונה על פעילות צוות איכס"ה.
לפני כמה חודשים הלך לעולמו אחד מעמודי התווך של צוות איכס"ה בפרט, ושל שומרי איכות הסביבה בקיבוץ בעיקר. אין ביכולתי לתאר ברשימה זו את כל פעולותיו של יוסיק'ה בנושא שמירת הסביבה, אך כולנו יודעים עד כמה הוא היה מסור לעניין במשך שנים רבות, והרבה לפני שמישהו קרא לנושא בשמות "ירוקים" כאלה ואחרים יוסיק'ה כבר קיים אותם בשטח. אתה חסר לנו יוסיק'ה, יהי זכרך ברוך! 
בימים אלו סיימנו להכין את תוכנית העבודה לשנת התקציב 2011. השנה אנו קצת יותר מנוסים ומתוכננים ונקווה שהציבור ירגיש זאת במהלך השנה.
לפני מספר שבועות הותקנו מספר פחי אשפה בכביש הגישה לקיבוץ, 2 ליד מעביר המים שליד הפנייה לכיוון השכונה החדשה ואחד ליד תחנת האוטובוס ע"ש זלמה ויוס'ק וינד ז"ל.
פחי אשפה אלו עשויים מחומר פלסטי ממוחזר, כלומר מהבקבוקים שאנו זורקים לכלובים. חומר זה מצטיין בחוזק ובאורך חיים גדול מאוד (זאת בדיוק הסיבה שממחזרים אותו), הוא יקר יותר מעץ רגיל אך אינו מושפע מתנאי אקלים ואין צורך לצבוע אותו. אנו תקווה שלא נצטרך לתחזק את הפחים במשך הזמן. נשמח לשמוע מהחברים התייחסות לעניין. הפחים מרוקנים ע"י צוות איכס"ה לפי הצורך.
לקראת סוף השנה התקציבית הספקנו לרכוש את מכשירי הקומפוסטר כפי שהתחייבנו לפני כשנה. הרכישה התמהמהה כתוצאה מכוונתנו לרכוש את המכשירים ולהכניסם לפעולה רק לאחר שנהיה בטוחים ביכולתנו להפעילם בצורה נכונה. כיום אנו חושבים כי ביכולתנו לעשות כן. כאן המקום להתנצל בפני אלו שהתנדבו להפעיל קומפוסטר (ואולי כבר התייאשו) וחיכו כל כך הרבה זמן. אנו פונים שוב אל הציבור ומבקשים ממי שמעוניין ומסוגל לתפעל ולהשגיח על מכשיר כזה, לאחר הדרכה מתאימה כמובן, לפנות אלינו בהקדם.
בבית הכנסת הצבנו לפני יותר משנה פח מיוחד לאיסוף נייר למחזור, ליד התיבה המיועדת לחומרים לגניזה.
פח שכזה בבית כנסת אינו דבר רגיל ופשוט, אולי מכיוון שהציבור הדתי עדיין אינו מחלוצי איכות הסביבה בארץ.
מעבר למחזור הנייר, ישנה חשיבות נוספת בהפרדת הנייר למיחזור כדי לצמצם את כמות הנייר היוצאת לגניזה. הגניזה שלנו נטמנת בבית העלמין והמקום המיועד לכך הולך ומתמלא. בנוסף, יש מישהו שסוחב לשם את השקים הכבדים והוא כבר לא צעיר...  אני מבקש מכל מי שקורא את עלוני השבת לשים לב האם ניתן לשים אותם בסל המחזור או שיש לגנזם. רשימה מלאה של העלונים שניתן למחזר מופיעה מעל סל האיסוף. כאשר עלונים נוספים יצטרפו למגמת המחזור אעדכן את הרשימה. אשמח גם שיעדכנו אותי על עלונים שהצטרפו ליוזמה זאת.
לסיום אני מעוניין לברך את ג'ני פרץ ואביעד אדן שהצטרפו לצוות ומעניקים לו כוחות מחודשים.
נשמח כמובן לשמוע רעיונות חדשים מהציבור. ניתן לפנות לכל אחד מחברי הצוות.
                                               שבת שלום וט"ו בשבט שמח!
יוסי שניאור בשם הצוות :
 דבורה רייניץ, אסא ברוכי, אביעד אדן וג'ני פרץ.
 
  
ושוב (פעם שלישית בשנים האחרונות) על פרנסה....
בידיעון האחרון סופר לנו על יום גיבוש של המזכירות שנערך לאחרונה ובו תכנית פעולה שהעניין המרכזי בה הוא עבודה ופרנסה. באותה הזדמנות דווחנו על כך שרכז מש"א פורש מתפקידו לאחר שנה וחצי של כהונה.
אני מבקש להציע שלא לבחור אחר תחתיו ולבטל את התפקיד. אם הנושא מספיק חשוב כפי שהוחלט, אני מציע שמרכז המשק ומזכיר הפנים יעסקו בנושא אישית ובמלוא האחריות.
עבר כבר יותר מעשור מאז נוצרה המשרה של רכז מש"א, ואני מנסה להיזכר כמה אנשים עברו בתקופה זו מאי-עבודה להתפרנסות. פרט לניידות שולית לא נרשמה שום פריצת דרך בנושא כה חשוב שעליו לצערי כבר התרעתי בידיעון מספר פעמים. למרות שרוב החברים משקיעים יזמה ומרץ בעבודתם, הרי במשך כל התקופה הזו גדלה אוכלוסיית הבטלנים/יות המצוידים ושאינם מצוידים ב"פתק" שמשחרר מעבודה, מתורנויות ומשמירות. למרות התרעות מש"א בידיעון, עוזבים אנשים את מקום עבודתם על דעת עצמם ולא מגלים מאמץ למציאת עבודה חלופית עוד טרם פרישתם. כמו כן אני יכול למנות לא מעט עיסוקים שבעבר היו שוליים וכיום הפכו למשרות של עבודה מלאה. 
כנגד דבריי אלה קיימים ונשמעים מספר טיעונים מקובלים:
1.       מאז ומעולם היו "בטלנים" בתנועה הקיבוצית, אך מספרם הזעום יחסית אינו מצדיק טפול יתר.
2.       ההכנסות העיקריות בקיבוץ אינן מעבודת חברים ופתרון הבעיה לא יביא לעלייה משמעותית בהכנסות.
3.        "טפול פסיכולוגי" יקר יותר מהנזק של אי- עבודת החבר.    
 
לטענתי, דווקא אותם בודדים נהנים מהאווירה של מתירנות וסלחנות בנושא הפרנסה. כולנו חוטאים בכך שאיננו משדרים לאותם פרטים כי הם פוגעים בנו, היות ואנו ממשיכים לקבל את כל צרכינו בלי קשר לאבטלה מרצון אצלם.
הירידה בהכנסות ממקורות אחרים שיתכן ותהיה משמעותית כבר בעתיד הקרוב וה"התקששות" הברורה לכל של אוכלוסיית החברים – מחמירים את הבעיה. אני בדעה שגם כלכלית וגם חברתית עלינו לגרום ללחץ חברתי על חברינו שהחליטו לא להיות מועסקים. מעניין, שכשכתבתי על כך בידיעון בעבר, נגשו אלי דווקא החברים שאליהם התכוונתי ואמרו לי כמה אני צודק.... להלן אני מציג הצעה שיתכן ויש בה פתרון, ולו גם חלקי, לבעיה.
המדינה מעניקה למובטלים (חלקם הגדול שלא ברצונם) דמי אבטלה מהקופה הכללית. אני מציע לבדוק אפשרות זו גם בקיבוץ. התקציב האישי של החבר מגיע לכדי 20,000 ש"ח לשנה. מדי שנה תגדיר המזכירות את כמות אי–העבודה במערכת, וסכום זה ייגרע בשנה שלאחר מכן מן התקציב האישי של הציבור כולו. באופן זה, ידע כל חבר שאי-עבודה של הזולת פוגעת בכיסו האישי ואז יתכן כי ישדר לחבריו שבחרו - לא מסיבות של גיל או בריאות - להיות בלתי מועסקים, שהם פוגעים בו אישית.
אשמח לקבל תגובות על דברי אלה.
אברהם פולובין                                                                              
 
 
 
  
תגובה למאמר " משולחן מרכז המשק "
קראתי בענין את הדו"ח של שמואליק ברוכי.
רציתי להתייחס לקטע ממאמרו: "לצד אי הצלחה בחיבור הציבור לעשייה למען הכלל..."
אין ספק שיוזמות והצלחות בתחום הכלכלי חשובות , אבל הרגשת הבית , גאוות היחידה והצלחות בתחום החברתי משפרות את תחושת הציבור שלדעתי כרגע מצוי בנקודה נמוכה למדי.
אינני רואה איזה שהוא שיח וחזון בעשייה של ההנהגה: למה אנחנו שואפים, איך ייראה קיבוצנו, פעילות בקשר לעבודה ופרנסה וכו'.
כתבתי לא מזמן על החשיבות בקליטת בני משק ובכלל תושבים שיגדילו את הקהילה ויתרמו לה. ציפיתי לתגובות, אך לצערי לא שמעתי התייחסות ועשייה הן מצד הצעירים והן מצד ההנהגה.
רצוי לפעול לפני שנצטער על מה שהחמצנו.
לשם המחשה לגבי מה שקורה, לא רק אצלנו, אני רוצה להביא את אחד המאמרים בנושא שנכתב לא מכבר בקיבוץ חזק ושיתופי - שדה אליהו.
מיכל שפיר
 
"צורך דורש סיפוק – ערך תובע מחיר – מורכבות מצריכה עיון"
(הכותרת מושאלת מרזי בן-יעקב שליקט מעמיקם אוסם)
מצטטים בשמו של הנסיך מקיאוולי (איטליה, המאה ה-15) את הפסקה הבאה:
... יש לזכור כי אין בעולם דבר קשה יותר להשגה ומפוקפק יותר בסיכויי הצלחתו, וגם הרה סכנות יותר לעוסקים בו, מאשר השלטת סדר חדש. כי הבא להשליט סדר חדש מוצא שעוינים לו כל מי שנהנו מהסדר הישן, בעוד כל העשויים ליהנות מן הסדרים החדשים הם לא רק מגינים פושרים למדי, קצת מחששם מהמתנגדים להם אשר החוק שקיים עד כה הוא לצידם, וקצת בגלל חוסר האמון הטבוע בבני אדם, שאינם מאמינים בשום דבר חדש עד שהם רואים כי עמד היטב במבחן הניסיון. מכאן שבכל פעם שלאויבי המחדש מזדמן לתקוף הם עושים זאת בקנאות רבה...
אני חושב שהמצב בשדה-אליהו שונה מהמצב אותו מתאר מקיאוולי. בעוד שמקיאוולי רצה לשנות אך התקשה להתמודד עם המשמרים, הציבור בשדה-אליהו נכון ורוצה לדבר ולחשוב על התחדשות, אך ההנהגה חוששת.
אני חש שבשדה-אליהו חוששים להוביל דיון אמיתי ורציני על סדרים חדשים וראויים, ממספר סיבות:
·        חוסר וודאות לגבי ההצלחה.
·        "סכנה" לעוסקים ולמובילים אותו.
·        רתיעה משינויים גדולים "במשמרת שלי".
בחרנו לחיות בקהילה ערכית ויש לכך מחיר תפעולי וממוני. בחרנו לחיות בקהילה דתית ושיתופית, שהופכת עם השנים להיות מורכבת יותר ויותר. המורכבות הזו צריכה עיון מעמיק ומעשי. העיון איננו צריך להיות בתורת מייסדי הקיבוץ הדתי, אלא בתורת החיים שלנו שתתאים לנו ולבנינו. העיון צריך להסתמך על תורת המייסדים, אך חייב גם להיעזר בניסיונם של אחרים.
אני קורא לכל מי שיכול, ובעיקר להנהגת הקהילה, להוביל מהלך של בירור אמיתי בשאלה:
"היכן נרצה להיות כשנהיה גדולים?"
 
 
-          12   -
 
לדעתי, הדיון צריך לעסוק בנושאים הבאים ולקדם אותם:
·        עתיד דמוגרפי תחת מגבלות משאבים פיזיים וערכיים (תושבות בנים).
·        הגדרה מחודשת של סמכות ואחריות בכל הממשקים: צעירים, חברים, משפחה, חברה ועסקים ומוסדותיהם (מרחב ההפרטה וגבולותיה).
·        פשטות נהלים ותקנונים.
·        ביטחון אישי ומשפחתי (עזרת קרובים ומענק חיים).
·        ערכי הליבה במבחן הזמן (משימתיות = סם חיינו).
·        ברק בעיניים ושמחת חיים לחברים ולקהילה כולה !!!
לאף אחד אין את כל האמת בידו ולכן עלינו ליצור כלים הוגנים ומשתפים לבירור האמת שלנו.
שאול גינזברג
 
 
 
מתיק המכתבים
 
לחברי בארות יצחק   שלום וברכה,
לפני כחודש הופענו אצלכם עם "הרצאה מתגלגלת" בנושא "על התורה, על העבודה ועל ההנצחה". הרצאה זו מטעם ארכיון בית העדות נמצאת בראשית דרכה, ואנו מתכוונים עוד להגיע איתה לקהילות רבות בכל הארץ, במטרה להגדיל ככל שנוכל את המאגר השמי של חברי תנועות-הנוער הציוניות-דתיות באירופה, מאגר שאנו מכנים אותו "תיק לכל ותיק".
ההרצאה מיועדת לקיבוצים וישובים דתיים, קהילות עירוניות ובתי אבות. זכיתם להיות הסנונית הראשונה מבין קיבוצי הקבה"ד, ועשיתם עלינו רושם יוצא דופן, רושם שהחל כבר בנוכחות ובהשתתפות במהלך ההרצאה, והמשיך בשיתוף הפעולה המלא לאחריה. אם זה מה שמחכה לנו בשאר קיבוצי התנועה – נצא כולנו נשכרים. לאחר ההרצאה נרתמתם למשימת מילוי השאלונים במלוא הרצינות, השקעתם מאמצים בבירור פרטים נעלמים שלא היו מצויים בידיכם, וריכזתם את השאלונים אצל דינה אמיר. לפני מספר ימים קיבלנו במרוכז את כל השאלונים האישיים והחומר הנלווה להם, יחד עם ריכוז חשוב של נתונים מתוך ארכיון הקבוצה, שעשתה עבורנו עדנה שוורץ.
אנחנו רוצים להודות מאד לכם על ההתגייסות למשימה המשותפת ועל שיתוף הפעולה המבורך, הן מצד החברים והן מצד עובדי הארכיון. זו לא הפעם הראשונה שקיבוץ בארות יצחק מוכיח את הזיקה שלו לנושא ההיסטורי והתיעודי.
בימים אלה אנו מתחילים ברישום החומר בארכיון בית העדות בצורה מסודרת, למען המטרה המשותפת לכולנו - הנצחת פועלם של ותיקי תנועות הנוער הציוניות-דתיות באירופה, עבורנו ועבור הדורות הבאים.
בברכה ובתודה,
מתן ברזלי ויעל דיאמנט
ארכיון בית העדות, ניר גלים
 
סיפור קצר
דיצה ורוממות רוח היו מנת חלקו של ר' יידע'ל גרויסגליק, עת פתח האגרת אשר נתחבה תחת דלת ביתו על ידי דוור העיירה. סוף כל סוף, הרהר, מדושן עונג, הוזמנתי אף אני לישב במושב צדיקים. זחוח וזורח הפליג עלי פרץ הרגשות החיוביים שעטפוהו פתאום לעבר מטבח מעונו ומזג לעצמו כוס חלב לספל אדירים, כסיסרא בשעתו עת נזדמנה לידיו יעל היפה. אחר צנח על כורסתו האהובה שצורתה כצורתו ואשר ביושבו בה נראו השניים כאילו חד הם. "נו, מה?" - פלטה כלאחר יד נוות ביתו טרוטת עיניים, כמשיחה לתומה, עת הבחינה בהילה האופפת אותו ואת כורסתו. "אתה נראה כאילו קיבלת 'פתיחה' של ראש חודש בביקור האדמו"ר, לא פחות". "אכן כן, אשה; לא הרבה פחות, לא הרבה פחות..." גרגר לו ר' יידע'ל, ואפו הבשרני הולך היה ומתאדם, כפי שתמיד קרה ברגעי התעלות הנפש כגון דא.
שלושת השבועות חלפו ביעף עד כי נדמו בעיניו כימים אחדים. ערב לפני בוא היום הגדול והנורא צחצח מנעליו, התקין פוזמקיו, סידר זקנו ועשה את ציפורניו, כיאה לבן-מלך לקראת נתיניו. והנה, בוקר בא כזריחה מבעד להרים. קמעא קמעא אך בצעד בוטח, חבש מגבעתו ושם פעמיו ללב הכרך הגדול. מהמורות הדרך שארכה כמעט שעה לא הטרידוהו כלל ועיקר וכי מה הן לו טרדות אנוש אלה? כלום זוטות כגון האי יש בהן לפגום רוחו הגבוהה? והוא עוד רגע יניח ישבנו הענוג על כס מרכבת האלים להסתופף בין בני הענק, נפילי המחוז.
והנה הוא כבר יורד מן העגלה, משאיר לעגלון תשר נאה כיאה לרוח הנדיבה הממלאת ישותו, מחלץ עצמותיו ועצמיותו. דלת הטרקלין נפתחת וסביבו עשרות שמשים, נחפזים ומהירי רגליים כתמיד, חלולי מבע, המביטים כל העת - ככלבלבים בפני אדוניהם - לחלץ רמז מה מן האדמו"רים שמא נזקקים הם לדבר מה. והוא, שטרם הגיס ליבו בנוכחות רמי מעלה אלה, רגליו כבדות ונשימתו לא סדורה, פוסע בצעד מדוד וברוב טקס באחוריו לעבר קדמת האולם סמוך לבימת ההיכל. מדי פעם מנגב ר' יידע'ל אגל זיעה סורר החומק לו בינות משמני פניו הוורדרדים במטפחת אשר כובסה במיוחד לרגל המאורע. והנה, רגע לפני שמתיישב פרקדן הוא שומע קריאה בשמו. תיכף ומיד מסובב ראשו לשמע הפנייה הצוהלת משהו: "רב ייד, רב ייד!", רק כדי להיחרד עמוקות בהבחינו בארבעה - לא פחות - מיושבי הקרנות של עיירת מגוריו הרחוקה. ומולו האחים בני הקצב, הלא המה התאומים לבית קאקער, ואיתם, שומו שמיים והאזיני ארץ, לא אחר מאשר בנו הדרדק דחד מינייהו שאף י"ג לא מלאו לו וצפיחית משוקלדת בידו, משל היה בדרכו לבית המרזח של הגויים רחמנא ליצלן. ועימם - איך לא? מחויך ככסיל ברוב אווילותו, אבריימל שוליית הבורסקי ששמועות דידו הילכו כי נעשה לו שידוך עם בתו הצעירה של שימעל, החייט עם-הארץ, בחינת לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב...
הדרך חזרה לעיירה, אף שארכה במעט על הדרך שעשה אך בבוקרו של יום, בשל העובדה כי הסוסים לעת ההיא כבר יגעים היו מהליכתם ת"ק פרסאות משך אותה היממה, נדמתה לו משום מה קצרה בהרבה. כנראה - ליהג לעצמו, מבטו מובס - הנפילה לתחתיות הבירא עמיקתא תמיד מהירה היא מהטיפוס למרום האיגרא רמא. חבורת "מלוויו" ורוחם הקלילה מצחקקים היו ללא הפוגה, עד כי דימה רב יידעל בנפשו להורגם נפש. תמיד, כך הבחין במבטו המחוכם, היו חוגגים הם את החיים חלף בחינת הקיום בעולם הזה, כמצוות חכמינו, בכובד הראש היאה ליהודי בן תורה בקהילת קודש. כמה חוסר צניעות יש בהליכות בני לצון אלה, התעצב אל ליבו.
"עזבי" הפטיר, בעוברו ביעף ליד רעייתו המופתעת ששאלה מתוך הסירים בהם הייתה שקועה ראשה ורובה. "איך הייתה הדרשה?". כמה מאכזבת, תהתה בינה לבינה, יכולה להיות דרשת עשרת ימי תשובה, ועוד מישיבה בשורה הראשונה?!  פתע נדמה היה לה כשומעת בת קול מאחורי הפרגוד, ממנו לא תשמעי מענה לשון, הרי מאיתו - תשובה אין".
יהונתן שרמן
 
 
אסיפת חברים
תתקיים אי"ה ביום ב', י"ב בשבט תשע"א   17.1.11
בשעה: 21:00 בחדר אוכל
סדר היום:
1.    אישור בנים בהסדר והעברה לקלפי
2.    תכנית 2011
                     נשיאות האסיפה     
 
 
בבית המדרש לגמלאים
בשבוע הבא, יום שלישי, י"ג בשבט תשע'א 18.1.2011
תתקיים במועדון
הרצאתו של דר' צוריאל ראשי (ראש החוג לתקשורת במכללת ליפשיץ, ירושלים)
בנושא
על חומותייך ירושלים: הפשקווילים כאמצעי תקשורת
ההרצאה מומלצת לכל מי שפנוי לבוא.
                                                                          להתראות,
דינה אמיר
 
בעקבות תקלה חמורה במחשב של החשמליה איבדנו נתונים חשובים.
כגון: רשימת בקשות עבודה של חברים ורשימת כלי עבודה וציוד שנמצאים אצל חברים.
אנו מבקשים מהחברים שמרגישים שלא מקבלים שירות, להזכיר את בקשותיכם ולרשום שוב בכתב ולשים בתא הדואר של החשמליה.
אנו מבקשים מחברים שברשותם כלים או ציוד של חשמליה להחזיר בהקדם.
תודה,
צוות חשמליה
 
חדש על המדף
למבוגרים
  • כל האמת – דיויד באלדצ'י
  • מלון בפינת מר ומתוק – ג'יימי פורד. סיפור אהבה בין ילד למהגרים סיניים ובת למהגרים יפניים בארה"ב ב-1942
  • המנגינה האחרונה – ניקולס ספארקס
  • יתומי סטאלין – אוואן מתיוס. סיפורם האמיתי של שתי אחיות שהוריהן נעצרו על ידי המשטרה החשאית והן גדלו כיתומי סטאלין.
  • בלבב פנימה – הרב זאב קרוב. על גבורתו של החייל הפצוע אהרון קרוב שיצא מחופתו למבצע "עופרת יצוקה".
  • הנערה במרפסת ממול – נאוה מקמל-עתיר. מהדורה חדשה של ספר על סודותיה של ת"א הקטנה.
  • הניסים של אדגר מינט – בריידי אודול. סיפור של יתום חצי אינדיאני.
  • רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר – הרסגור ופוקס.
  • פרויקט לזרוס – הומן. על מהגר יהודי בארה"ב.
 
לילדים ולנוער
  • ערפילי אבלון – צימר-בריידלי. רומן היסטורי על אנגליה בימי המלך ארתור האגדי.
  • רוז לתמיד – מק' קיי. המשך הסדרה של המלאך של זפי והכוכב של אענדיגו.
  • צלה וגילה – נירה הראל. שתי סבתות נוסעות לבקר את נכדתן.
  • יוסי ילד שלי מוצלח – ע. הלל. מהדורה חדשה עם איורים מעניינים.
  • בון 6 - מערכת הזקן – סמית.
  • הגיבור האבוד – רירדן.
·                    הקוסם: הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות 2 – סקוט.
אילנה לרמן
 
קדיש אחד בקול אחד
ברוב בתי הכנסת בארץ ובחו"ל אנשים שצריכים להגיד "קדיש יתום" מתעטפים בטלית (גם בערבית), עומדים סמוך לבימה בשורה ורק אחד מהם אומר את הקדיש בקול רם. השאר אומרים את הקדיש בשקט.
לקדיש הבא שוב מתכנסים בשורה ליד הבימה והשני בתור אומר את הקדיש וכולם שומעים, וכן הלאה.
יש קהילות שממנות "חבר תורן" למשך חודש או לחצי שנה (למשל: שדה אליהו) והוא היחיד שאומר את כל הקדישים בקול רם ושאר החייבים אומרים בשקט.
כדי לומר קדיש דרוש מנין של עשרה גברים. לא ייתכן שבכל פינה של בית-הכנסת מישהו יאמר קדיש בלי שיהיה סמוך לו מנין שיענה "אמן". אחד אומר מהר, שני אומר לאט, והציבור אינו יודע למי לענות, ובסוף הקדיש שומעים שאחד לא סיים עדיין... כך לא יוצאים ידי חובה.   ב"ה לכל אחד יש שתי אזניים. חייבים לשמוע את הסביבה ולהגיד את הקדיש ביחד. יש גם לשים לב שיש גם כאלה שאומרים "ויצמח פורקניה" ואז צריך לעצור ולהמשיך ביחד את הקדיש בקול אחד. לכן מומלץ לומר את ה"קדיש יתום" לאט וביחד.
מנחם שניאור
 
 
דיווח ממש"א
מחלבה
יוסף דה יונג מסיים לעבוד בחשמליה ויתחיל לעבוד ביחד עם חיים במחלבה. לא נפספס את ההזדמנות לומר ליוסף תודה על השרות המסור שנתן לחברים ולענפים בתפקידו בחשמליה.    
סרינה אנגלנדר שעבדה עד כה בחצי משרה במחלבה - תרחיב את פעילותה בקייטרינג שהקימה ותעבוד בו במשרה מלאה בהתאם לתכנית העסקית שאושרה לה בצוות מש"א. המלווה העסקית ליזמות של סרינה - אסנת שניאור.
ריכוז קניות
ציפי ביקשה לסיים את שליחותה בנושא הקניות, עקב רצונה להתרכז ולהתמקצע בעבודת המרפאה.
צוות מש"א מתכוון לכלול חלק מהשרות שביצעה במסגרת אפיוני התפקיד של רכז השירותים שאנו מחפשים. עד לאיוש משרת רכז השירותים לא נוכל לספק את השירות. תודה לציפי על שנים של מתן שירות אדיב ומהיר לחברים.
רישום עבודה
העסק לא עובד כמו שצריך. אנו שורפים זמן יקר מידי ברדיפה אחרי אנשים על מנת שיעבירו את הדיווח החודשי שלהם מלא ומדויק בנוגע לשעות העבודה/ חופשות. אני מזכיר לכולם ששיטת הדיווח שלנו מבוססת על העברת כרטיס הנוכחות, למעט במקרים מיוחדים שבהם יש אישור לחברים להעביר אלינו דיווח ידני. התהליך הקיים גורם לנו לעיכובים בסגירת החודש. לחברים שלא יעבירו את הדיווחים עד ה-10 לחודש העוקב - תירשמנה השעות הלא- מדווחות כחופשה. עדכונים רטרואקטיביים יהיו רק במקרים חריגים באישור מש"א בלבד.
בקרוב תותקן מערכת דיווח חדשה שמבוססת על חיוג ישיר למערכת הנוכחות לצורך כניסה ויציאה מהעבודה. הדבר יפתור את התלות שיש לחברים בדיווח באמצעות שעוני הנוכחות המעטים שיש לנו ויאפשר דיווח ישירות ממקום העבודה.
עוד עוברים ושבים:
·                    ענבל ישראלי סיימה את חופשת הלידה וחזרה לעבודתה בגן הילדים בבי"ח אסף הרופא, לצד עבודתה במזכירות ולימודיה לתואר שני.
·                    רעות שטרן סיימה את חופשת הלידה והתחילה לעבוד באולפנית "ישורון".
·                    חי ברוכי סיימה לא מזמן את עבודתה בזרם השיתופי והחלה לעבוד בענף הבגד.
·                    מיכל ברמן סיימה לעבוד כמעצבת בחברת "אדיושייפ" ועובדת בחצי משרה בגיל הרך. במקביל מבצעת בדיקה לגבי פתיחת מיזם בתחום עיצוב מוצרי ילדים לחו"ל. מלווה ע"י ורד וקים מטעם צוות מש"א. מלווה עסקי- שלמה פורשר.
שבת שלום,
בנג'ו ברמן
  
 

שלום לכולם,
ימין אורד – שיקום
ביום חמישי, ראש חודש שבט, חזרו חניכי כפר הנוער ימין אורד לגור בכפר. במהלך החודש האחרון, מאז החזרה מחופשת חנוכה, למדו הילדים בבית הספר שבכפר, שלא נפגע מהשריפה ורק עבר צביעה וניקוי להסרת הריח. באותה תקופה גרו החניכים במחנה הנופש הצה"לי שבגבעת אולגה, מכיוון שחלק ניכר מהבתים הישנים יצא מכלל שימוש. בדיוק 5 שבועות לאחר פרוץ הלהבות התכנסו כל אנשי הכפר ברחבה ליד עין הוד, וממנה עלו רגלית עם ספרי התורה לביתם המחודש. הטכס כלל תפילה בבית הכנסת – שלא נפגע כלל – וקביעת מזוזות על דלתות הקראוונים שמשמשים כמגורים זמניים. היה אירוע חינוכי ומרגש מאד!
חנוכת הלולים בבארות יצחק
חברי בארות יצחק התכנסו בשבוע שעבר לחגוג את סיום הפרויקט של הסבת לולי ההודים לגידול פטם. זהו פרוייקט כלכלי משמעותי בתחום החקלאות, ייחודי בהיקפו, שנעשה במקצועיות מהמעלה הראשונה על ידי צוותים על טהרת עבודה עצמית של חברי בארות יצחק, ובמשך זמן קצר ביותר – לגאוות הקיבוץ כולו. הושע נתנזון, מרכז ענף הלול שיתף את הקהל הרב בתחושותיו – "אני גאה לעמוד בראש ענף משמעותי ביותר בכלכלתה של בארות יצחק, ענף השומר על צביונו החקלאי של המשק". שמוליק ברוכי, מרכז המשק, שיבח את העוסקים במלאכה ובמיוחד את שני חברי המשק דוד פורת ואהרון גל, שניהלו את הפרויקט במקצועיות ראויה להערכה, וקרא לדור הצעיר להצטרף לעבודה החקלאית. הטקס היה מכובד מאד, וכפי שציין אחד האורחים: "הערב היה מאורגן להפליא ... הכל תיקתק ודפק כמו שעון, ועמד בכבוד בסטנדרטים בינלאומיים של אירוע בלוקיישן ייחודי ולא שגרתי". 
גרעין קיבוצי לעלומים
כפי שנכתב בדיווחים קודמים, בימים אלו מתגבשת קבוצה של תלמידי י"ב מירושלים המובילה הקמת גרעין נח"ל, תחת השם הזמני "גרעין קיבוצי לעלומים". מזכירות עלומים אישרה השבוע את בקשתם לראות את עלומים כמשק היעד לתקופת השל"ת המוקדם, ובעז"ה גם להמשך המסלול. מזכירות הקבה"ד מינתה את אמיתי פורת (כפר עציון) לליווי הגרעין בשלבי התגבשותו, ולסיוע לצעירים בניסוח "תעודת הזהות" של הגרעין, ובבניית התוכנית שתשלב תורה, עבודה וגמילות חסדים. עדי שגיא, מרכז מחלקת בטחון ויג"ל, שותף גם הוא למשימה. שלושה מנציגי הגרעין הגיעו השבוע למשרדי דובנוב 7, ובישיבת המזכירות הפעילה הציגו את תעודת הזהות שהתגבשה ואת טיוטת התכנית. היוזמה הברוכה מעוררת בנו גאווה ושמחה, והמזכירות הפעילה הולכת יד ביד עם הקבוצה, ומסייעת בכל שניתן, מתוך ידיעה ברורה שבנוסף ללהט בעיניים צריך הרבה סיעתא דשמיא כדי להגיע ליעד המיוחל. אנו תקווה שאכן בכוחות משותפים, נצליח במימוש החזון.
ועידת בני עקיבא – התנועה העולמית
רבים מבין חברי הקיבוץ הדתי נכחו במושב הפתיחה של ועידת התנועה העולמית של בני עקיבא: חלק קטן כשליחים ופעילים בעבר, וחלק גדול שעלו ארצה והתיישבו בקיבוצינו כמגשימי ערכי תנועת "תורה ועבודה". כותרת הוועידה היא: "בשליחות המדינה", והיא מתנהלת בשפה המשותפת לכולם: עברית!
                                                              שבת שלום,
נחמיה רפל וחברי המזכירות הפעילה
 
  
השיעור בפרשת השבוע לא יתקיים לרגל אירועי שבת שירה.
אחות תורנית: שלי ספיר - פלאפון 61999
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לרב ירון ואלישבע בן-דוד
ולכל המשפחה
שפע ברכות
עם הארכת כהונתם בקבוצתנו בשלוש שנים נוספות.
שנזכה להגדיל תורה ולהאדיר.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
שבת שירה
מקהלת הגברים תשיר בתפילת ערבית בליל שבת, בתפילות הבוקר ובזמן הקידוש בבית שפירא.
כדאי מאוד לבוא בזמן כדי לא להחמיץ.
                                                                                    שתהיה לכולנו שבת גשומה ושמחה.
 
הציבור מוזמן
לקידוש לכבוד שבת שירה
אחרי תפילת מוסף  -בבית שפירא
 
 
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
מענף הבגד
לרגל עבודות במכבסה בשבוע הקרוב ייפתח מחסן הבגדים ביום שלישי אחה"צ ולא ביום שני.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
לכל חובבי הזמר העברי
הינכם מוזמנים לערב שירה בציבור בסימן ט"ו בשבט עם שרה'לה שרון במוצ"ש יתרו י"ז בשבט 22.1.11 בשעה 21.00 בפארק המים ברעות – באולם.   כיבוד קל, פרות יבשים ומשקה חם כל הערב.     מחיר: 50 ₪.  
gan-golan@walla.com             שלמה נתנזון 050-3520092ניתן להזמין כרטיסים באמצעות מייל זה
 
 
AtarimTR