ידיעון 2708 פר' יתרו

 

בס"ד ט"ז בשבט תשע"א
 
פרשת יתרו
 
16.42
הדלקת נרות
08.00
תפילת שחרית
16.50
מנחה, קבלת שבת, ערבית
       דרשת הרב 
 
שעור בפרשת השבוע – במועדון
שעור במשניות – בשטיבל
18.30
סעודת שבת בחדר האוכל
11.00
סעודת שבת בחדר האוכל
 
 
12.30
שעור בפרקי אבות לנשים - במועדון
 
מכונת השטיפה פועלת
 בשעות 19.30 – 21.30
13.00
מנחה גדולה
15.45
שעור בדף יומי
16.30
מ נ ח ה
 
 
17.44
ערבית, הבדלה
 
 
 
בית מדרש אבות ובנים – בית הכנסת
 
 
זמני התפילה במשך השבוע
 שחרית א' ג' ד' ו'               06.00
 שחרית ב'  ה'                   05.50
 מנחה ברחבת חדר האוכל    13.30
 מנחה בבית הכנסת            16.30    
 רבע לערבית                     19.45
 ערבית                            20.00
עונג שבת לילדים בשעה 10.30
 
    כיתות א'-ג'  -  אבי צוייג
 
    כיתות ד'-ו' -  ענבל ישראלי
 
 
 
לוח השבוע
 
יום ראשון
 
גדולי המחשבה הישראלית - לא יתקיים
 
21.00
שיעור משניות ע"ש שימי לע"נ חברי בא"י
חדר עיון
יום שני
17.30
התעמלות לגברים
בית שפירא
יום שלישי
08.30
בית מדרש לגמלאים
 מועדון
19.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
20.30
התעמלות לחברות
בית שפירא
יום רביעי
17.30
צ'י קונג לבגירים
מועדון
18.30
מפגש ערבית לבגירים
מועדון
יום חמישי
 
שיעור ניצוצות מהדף היומי – לא יתקיים
 
יום שישי
06.30
שיעור בדף יומי
חדר עיון
 
השיעור בדף היומי מתקיים בכל ערב אחרי ערבית בחדר עיון
 
                   ק ר א ת ?                                                    מ ח ז ר ת !
 
 
 
 
 
"....ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיה ל"ה)
בלב המדבר הצחיח, בערבה התיכונה, 5 מושבים: עידן, חצבה, עין יהב, צופר, פארן, והישוב צוקים ומרכז אזורי, אבל הם הקימו אימפריה קטנה. 65% מייצוא הירקות ו- 13% מיצור הפרחים של ישראל מקורם בחממות בערבה. דווקא שם, במדבר הצחיח, לא רק שמצליחים להמציא מחדש ירקות ופירות, אלא גם לעשות זאת עם חרקים במקום ריסוסים, תוך מחזור הפסולת ומאמץ לחיסכון במים ובחשמל.
 השבוע נערך כנס מ"ופ (מחקר ופיתוח) ערבה - תערוכה החקלאית שמתקיימת כבר 20 שנה ברציפות.
עם השנים התבסס מעמדה של התערוכה כהפנינג ייחודי ויום חג לכל תושבי הערבה ובה ארבעה מרכיבים:
1.כנס הנגב: במסגרת התערוכה התקיים יום עיון בהשתתפות פאנל מומחים בנושא "חידושים בחקלאות בבתי צמיחה בנגב" שמיועד לחקלאים, סטודנטים, חוקרים ומדריכים.
2.אירוע תרבותי מרכזי בהשתתפות אומנים המושך משתתפים רבים.
3.סיורים מודרכים בחוות יאיר, המודרכים ע"י צוות החוקרים של המ"ופ בחממות, במטעים, בדגים ובחקלאות אורגנית.
4.שוק אמנים ושוק איכרים - כולם תוצרת הערבה. במסגרת השוק הוצגו דוכנים ביוזמת בתי הספר בערבה, המציגים נושאים אקולוגיים, ויזמות צעירה.
דבורה ריניץ
 
מה בגיליון?
·         ויזמרון לך – הרב ירון
·         משלחן המזכירה – ורד סוקולובסקי
·         תודה – משפחת שירן
·         ושוב אתכם – הדס נאור
·         אין בין גן עדן... – נורית סוקולובסקי
·         קומפוסט וחוויות אחרות – לני בן-שמול
·         בושה – אליהו לוי
·         זוכרים את יוסיק'ה – מיכל וידרמן
 
·         באסיפה – דינה אמיר
·         ועוד מיני וביה – יונה ברמן
·         אני מצדיעה – נורית סוקולובסקי
·         שידור חוזר – שולי גל
·         תגובה – יפת שדיאל
·         בקיבוץ הדתי – עמוד"ש שבועי
·         מזווית הראיה שלי – לאה ריידר
                                           כלבו דף ולוחות זמנים
                                                                 קראו בנעימות !
המערכת
 
    נר זיכרון !
    אלעזר (לזר) לוי ז"ל – כ' בשבט תש"ס
    שמעון מאיר (שימי) סלומון – כ"ג בשבט תשס"א
 
 
וִיזַמְּרוּן לָךְ
          יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי, ה' רוֹעִי   בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ יוֹם הַשְּׁבִיעִי
יוֹם אֲשֶׁר כִּלִּיתָ בּוֹ כָּל מְלַאכְתֶּךָ                   אוֹמַר כִּי שָׂרִיתָ עַל כָּל זוּלָתֶךָ 
וּמַעֲשִׂים עָשִׂיתָ אֵין לְבַלּוֹתֶךָ                         לִי בֶן אֲמָתֶךָ חִישׁ לְהַרְגִיעִי 
שְׁבִיעִי בָחַרְתָּ מִכָּל הַמִּנְיָנִים                        וְאוֹתוֹ קִדַּשְׁתָּ בְּשָׁבוּעוֹת וְשָׁנִים 
חִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ לְגֶזַע אֱמוּנִים                      וּפְדֵם מֵאֲסוֹנִים אָרְחִי וְרִבְעִי 
רְצֵה בִמְנוּחָתִי יוֹם זֶה יוֹם מְנוּחָה                 וּבְיוֹם עֲבוֹדָתִי הַמְצֵא לִי הָרְוָחָה 
וְהָכֵן לִשְׁבִיתָתִי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה                     וְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִהְיוּ שַׁעֲשׁוּעִי 
אֶל עוֹלָם שְׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת תְּזַכֵּנוּ                      וְנֵרְךָ בְּהִלּוֹ שִׂים אוֹר בַּעֲדֵנוּ 
וְאֶל מִשְׁכַּן שִילֹה תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ                     מְהֵרָה עֲנֵנִּי אוֹרִי וְיִשְׁעִי 
 
פיוט זה (כמו הפיוט י-ה ריבון עולם, שבו עסקנו בעבר) נכתב ע"י ר' ישראל נג'ארה, (1550-1619) שהיה בן למגורשי ספרד, נולד בדמשק, עבר לצפת, ובעקבות מגיפה עבר להתגורר בעיר עזה, וכיהן כרבה של העיר. שמו חתום באקרוסטיכון של השיר.
יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי, ה' רוֹעִי - מחשבות לבי הן להודות לך. הביטוי "ה' רועי" לקוח, כמובן ממזמור כג בתהלים: "ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר".  
 יוֹם אֲשֶׁר כִּלִּיתָ בּוֹ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, אוֹמַר כִּי שָׂרִיתָ עַל כָּל זוּלָתֶךָ - ביום שבו נסתיימה בריאת העולם, אומר אני כי ה' גדול מכל מה שיש בעולם, כפי שאמר יתרו בפרשתנו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים". וּמַעֲשִׂים עָשִׂיתָ אֵין לְבַלּוֹתֶךָ - המעשים שעשה ה' יתבלו, אך ה' עומד לעד. אמרו חז"ל (ברכות י, א): "שלא כמדת הקב"ה הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - מעשה ידיו מבלין אותו (=הוא מת, והם עדיין קיימים), והקב"ה מבלה מעשיו".
לִי בֶן אֲמָתֶךָ חִישׁ לְהַרְגִיעִי - על השבת כתוב בפרשתנו: "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר", ואילו דוד אומר (תהלים קטז, טז): "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ". אומר המשורר: ביום זה, שבו אנחנו במרגוע, אנו רוצים את הגאולה ע"י משיח בן דוד, שירגיע את נפשנו.    
שְׁבִיעִי בָחַרְתָּ מִכָּל הַמִּנְיָנִים וְאוֹתוֹ קִדַּשְׁתָּ בְּשָׁבוּעוֹת וְשָׁנִים - אמרו חז"ל (ויקרא רבה כט, יא) "כל השביעין חביבין לעולם". הקב"ה בחר ביום השביעי לשבת, בשנה השביעית לשמיטה, ובשמיטה השביעית ליובל. גם ברקיעים - הרקיע השביעי חביב. חנוך היה דור שביעי לאדם הראשון, משה היה דור שביעי לאברהם, ודוד היה בנו השביעי של ישי.
חִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ לְגֶזַע אֱמוּנִים - בקשה מהקב"ה שיחיש את הגאולה שהבטיח (נשיאת יד היא לשון שבועה) לגזע אברהם, יצחק ויעקב, וּפְדֵם מֵאֲסוֹנִים אָרְחִי וְרִבְעִי - ישמור הקב"ה את הליכתו ומשכבו של האדם מאסונות. ע"פ הפסוק (תהלים קלט, ג): "אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ".
רְצֵה בִמְנוּחָתִי יוֹם זֶה יוֹם מְנוּחָה- ע"פ התוספת בברכת המזון 'רצה והחליצנו', וּבְיוֹם עֲבוֹדָתִי הַמְצֵא לִי הָרְוָחָה - בקשה שבשאר ימות השבוע הקב"ה ימציא הרווחה בזכות השבת, וממילא נוכל להכין מזון לשבת: וְהָכֵן לִשְׁבִיתָתִי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה.  
אֶל עוֹלָם שְׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת תְּזַכֵּנוּ - על 'מזמור שיר ליום השבת' אמרו חז"ל (אדר"נ פרק א) שהכוונה ליום שכולו שבת, "שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו השכינה". וְנֵרְךָ בְּהִלּוֹ שִׂים אוֹר בַּעֲדֵנוּ - לשון הפסוק (איוב כט, ג): "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי" - נר ה' יהיה ההילה מעל ראשינו. וְאֶל מִשְׁכַּן שִילֹה (=הכוונה, כמובן, לבית המקדש) תָּשׁוּב תַּעֲלֵנוּ, מְהֵרָה עֲנֵנִּי אוֹרִי וְיִשְׁעִי - לשון הפסוק (תהלים כז, א).
הרב ירון
 
משולחן המזכירה 
שבת שירה
מסורת בבארות יצחק. מקהלת הגברים מתארגנת, ענף המזון מבשל לעשרות אורחים ואורטל שעל הקידוש ערוכה ומוכנה. שבת בבוקר, אני ממהרת לתפילה, חלילה לא להפסיד. בית הכנסת מלא ואני מתרגשת. יוסי מתפלל שחרית. מקהלת הגברים מנעימה את התפילה ויש הרגשה של התרוממות רוח.
אסיפת חברים  
יום שני בערב. על סדר היום שני נושאים. העברת רשימת בנים להצבעה בקלפי להסדר א', ואישור תוכנית משק לשנת 2011. שעות השקענו בהכנת התוכנית. ניסינו להציג את החומר בצורה הברורה ביותר. ההצעה אושרה. ואני יצאתי מהאסיפה מאוכזבת. 28 חברים נכחו באסיפה. תוכנית משק אמורה להיות עניינו של הציבור כולו – מתוכנית המשק נגזרת המסגרת התקציבית, אשר בהמשך משרתת כל חבר למימוש צרכיו (כולל הבניה!). צר לי שרק באסיפות שמהכותרת שלהן משתמע "רווח אישי" מגיעים עשרות חברים... חבל שכל אותם מבקרים מעל דפי הידיעון לא הגיעו לאסיפה, אולי היו שומעים על חזון המזכירות ועל תוכנית העבודה של המזכירות...
ט"ו בשבט
יום רביעי בערב. ערב לזכרו של יוסיק'ה. שוב בית שפירא וחדר האוכל מלאים באנשים מכל הגילאים.
כולנו ישבנו יחדיו והעצב והשמחה התערבבו להם. הרעיון להנציח את זכרו של יוסי בספרו של ד"ר דרור ריגש את כולנו. הלכתי הביתה עם דמעות בעיניים.
הודעות
-                     השבת אנחנו מארחים בבארות יצחק את נוער הקבה"ד. הם עוברים סמינר מדריכים.
          את הסמינר  מלווה אביעד אדן ובאחריות רזי בן יעקב מקיבוץ כפר עציון.
-                     רכב גד"ש – הנהיגה ברכב זה מוגבלת מגיל 24 ומעלה! שימו לב!!!
-                     חברים שמבקשים לארח בשבת קבוצות – בני נוער/מבוגרים, מתבקשים לעשות זאת בצורה מסודרת   
          ולפנות לשורי אמיר – אחראית זמניים מטעם האגף החברתי.
-                     קפה בצוותא בנושאים הבאים:
-                                                שירות לאומי - ביום שני ג' באדר א' 7.2!   
                                     למה אני חי בבארות יצחק – ביום שני י"ז באדר א', 21.2.11
                                     עבודה ופרנסה – ביום שני, א' באדר ב', 7.3.11
                                                                                                רשמו לפניכם את המועדים.
-                     השבוע נגנבו מבית צוותא מנועי המזגנים.
          חברים יקרים – בואו ננסה להיות ערניים. אם רואים רכב חשוד – נא לדווח לביטחון!
                                         שבת שלום,
ורד – מז"פ.
 
 
אין בין גן עדן לגיהנום אלא טפח (חז"ל)   (נכתב שבוע אחרי השריפה)
לזכרו של יער הכרמל שעלה בסערת אש. היער שהיה ירוק כל ימות השנה, הר אלף המערות, היה פעם גן עדן.
"אני חולף והוא קיים, הוא סודות הבריאה ואני גלום" - כתבה לאה גולדברג.
עשיר בצמחיה, בעלי-חיים, מגוון גדול של עצי יער. גדלו בו אלון מצוי, שיחי ארחי-רותם, כליל החורש, עוזרר, כמובן עצי אורן יפי צמרת, הרדוף הנחלים, פטל, קטלב, ועוד הרשימה נמשכת. כמו שנאמר בירמיהו "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה".
אני רוצה להאמין שכמעט כולכם מכירים את שמות הצמחים ומזהים כל עלה, פרח ופרי.
רציתי להתמקד בעץ הקטלב. הוא שייך למשפחת האברשיים. עץ ירוק עד, קליפתו אדומה, חלקה ומתקלפת. בעל עלים גדולים ומבריקים, בעל מינים רבים. תפוצתו במזרח התיכון בלבד. גובהו יכול להגיע עד 12 מ'.
העץ נשיר בקיץ, בניגוד לעצים אחרים שנשירים בחורף. הפריחה בעונת האביב. צבע הפרחים קרם בהיר והם תלויים במכבדים בקצות הענפים. הפרי כדורי, מבשיל בסוף הקיץ בצבע אדום עז, מתוק וטעים.
הגננים ניסו, ללא הצלחה, לאקלם אותו בגינות הנוי, כנראה בגלל סוג הקרקע המסוימת לצרכי הגידול.
אנחנו יכולים להתנחם אחרי השריפה - אם יש מקום לנחמה? !
לקטלב יש סגולות של התחדשות אחרי כריתה או שריפה. עצי הקטלב מתחדשים והופכים לסבך צפוף של עצים דקים הגדלים בין שאר העצים הגדלים ביער.
יש אגדה המספרת על הקטלב = קטל-אב, אתם בוודאי מכירים, אגדה שתמיד מרגשת אותי מחדש:
באחד מכפרי ההר התגוררה נערה יפיפיה שכל בחורי הכפר חפצו לשאתה. יותר מכולם אהב אותה מחמוד, בנו של העשיר והתקיף בפאלחים. ויחזר אחריה בסתר בעת שהלכה לשאוב מים מן המעין לביתה, וישא חן בעיניה ותשב לו אהבה.
ויבוא מחמוד אל אביו ויגלה לו את צפונות לבו ויבקשו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה. האב סירב ולא נימק סירובו לבנו. סיבת הסירוב הייתה תאוותו המושחתת, כי חפץ הזקן לקחת לאת היפיפיה לעצמו כאישה שנייה, למען יחם לו בעת זקנתו.
          והבחור מחמוד שיקע צערו בעבודה קשה ויהי בשדה יומם ולילה עם צאן אביו.
          באחד  הימים הגיע האב לבקר את צאנו הרועה בשולי החורש. פנה אליו הבן בשנית ויחזור על בקשתו, והאב ברוע לבו דחה את משאלתו ואמר: "לא אובה למלא בקשתך כי חפצתי אני לשאת את הנערה לאישה והיא תהיה אמך החורגת".
הבחור הנדהם ניסה להרגיע את לב האב, אך זה היקשה עורפו. ותפרוץ ביניהם מריבה קשה ומריב שפתיים עברו לתגרת ידיים. בחמתו הניף הבן את מקלו על אביו ויכהו בראשו מכה אדירה, ויהרגהו. ומן המקל המוכתם בדם הרצח צמח עץ אדום,  הוא העץ הנקרא "קטיל", ההורג או הקוטל, ובעברית נקרא שמו קטל-אב.
בכמה כפרים ערביים מסופרת אגדה שונה מעט ולפיה בוצע הרצח הנורא בצילו של עץ ענף, ודם האב הנרצח ניתז על גזעו ומיד הפך העץ כולו אדום כדם. במקומות אחרים יסופר כי הרצח אכן היה סמוך לעץ, אך הדם לא ניתז אלא העץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע בסמוך לו.
לשיקום היער עבודה רבה "כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעה ובכישרון" - אמר קהלת, ומשלים אחד העם: "תיקנתם את השדות ואת הכרמים, אבל מי יתקן את האנשים?".   אי"ה נתקן ונצליח !! אמן, כן יהי רצון !
נורית סוקו
 
 
"ושוב אתכם"
הכתבה בידיעון הקודם, הייתה אינפורמטיבית על חוגי המוסיקה שיש לילדים שלנו. ללא נימה אישית וללא החיבור שלי עם המוסיקה. לכן ברצוני לספר ולפרט על כך.
"ושוב אתכם, ושוב אתכם ושלום עליכם ועלינו על כולנו,
ושוב אתכם ושוב אתכם, אנחנו שלכם וכל השירים שלנו"  (מתוך שיר ידוע בריקודי עם)
במשפחתי המוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיינו. אימי רקדה בלהקה ואבי חזן ידוע שגם ניגן על אקורדיון.
כבר בביה"ס היסודי למדנו לנגן על חלילית ועל מנדולינה, יחד עם לימוד תווים (תיאוריה).
מגיל 11 ולמשך 4 שנים למדתי לנגן על קלרינט בקונסרבטוריום בפ"ת. אז לא הסיעו אותנו ההורים, אלא נסענו לבד באוטובוס. היו פעמים ששכחתי את הקלרינט באוטובוס 249 והוא הגיע לתחנה המרכזית ברמלה (אח"כ אבא שלי נסע לשם להביא אותו). היו מקרים שהחבר'ה שנסעו לנגן שכחו לקחת כסף לנסיעה, אז הם בקשו כסף מעוברי אורח (לירה וחצי).
לאחר שהצלחתי לא לצפצף עם הקלרינט... הופעתי בקונצרטים גדולים ב"אולם שרת" בפ"ת.
בתיכון ביבנה החבר'ה מסעד ארגנו ערבי ריקודי עם, ושם התחיל החיבור החזק שלי לריקודי עם.
ריקודי העם הם בעיקר לפי מוסיקה ושירה ישראלית. החיבור של השירים הישראליים והתנועה באחזקת ידיים במעגל עם כולם, קסמו לי מאד. הרגשתי שייכת, חלק מכולם, שיש אחדות, כולם נעים באותם צעדים ולא כל אחד עושה מה שמתחשק לו.
למשך 4 וחצי שנים גם הגשמתי חלום ישן ורקדתי בלהקת המחול הייצוגית של המועצה האזורית. רקדתי בהרבה חוגים והייתי מוכרת מאד באזור המרכז. הרוקדים ידעו שאני יודעת את הריקודים ומקפידה על הצעדים הנכונים והיה אפשר ללמוד ממני.
מסוף התיכון התחלתי להרקיד ברביעות אצלנו בקיבוץ ביום העצמאות (למעט אולי שנה אחת...) בעזרת קלטות שהכנתי מראש עם ריקודים האהובים והמוכרים לכולם. עד היום אני זוכרת את ההעדפות של חברי הקיבוץ. לפני כ- 11 שנים העברתי (בעזרת גבי), את כל מוסיקת הריקודים לדיסק וההרקדה הרבה יותר קלה לי.
המסורת ממשיכה וגם אני אמשיך כול עוד ירצו בי וכוחי יעמוד לי.
עזבתי את ריקודי העם והיום אני יותר מתעניינת במחול המזרחי, שהוא מורכב מאד וקשה יותר בקואורדינציה שלו, אך בשבילי זה אתגר גדול.
ומה בקשר לשירה? לשיר אני לא ממש יכולה בגלל בעיות במיתרי הקול. למרות שכשהייתי קטנה הייתי במקהלה של מיכל גרוס (דולב). אבל היום אני לומדת בקורס בבילינסון על אפשרות שיקום הקול או יותר נכון על "כביש עוקף גרון" וכן מצליחה לשיר. (אך שזה לא ידאיג אתכם...)
הדס נאור
 
 
תודה על שבת שירה נפלאה!
בשבת שעברה נתמזלנו פעמיים –
רק בתחילת השבוע שעבר "יזמנו" להתארח בשבת "שירה" אצל משפחתנו בבא"י. שמענו הדים מן האירוע השנתי, אך לאמיתו של דבר היינו סקפטיים ומפקפקים, והתחזיות לסופשבוע סוער ממש זעקו להישאר בבית מתחת לפוך...
אך בין לבין נולד השכם בבוקר יום ה' נכדנו הראשון בבי"ח שערי צדק בירושלים, ובארות יצחק, כידוע, קרובה בהרבה לשערי-צדק מלביא. הפור נפל והוכרעה הכף – הגענו על אף....   התבדינו. 
אמנם גם לנו, בלביא, יש אירוע שנתי עם חזנים ידועי שם ומקהלה ["הללויה"], שמהנים את ציבור אורחי מלוננו ואת חובבי החזנות בקרב הציבור המקומי. אך מקהלה "משלנו" שהצטופפה לפני ההיכל ב"קדושה" ובהוצאת ס"ת והכנסתו ובעוד קטעים של רפרטואר מצטבר – זו הייתה חוויה אחרת שמתחברת ומחברת את כל הנוכחים לעוד שבתות הרבה!
אך בכך לא סגי.
החדשות על שינוי הסטטוס: ההצטרפות למועדון, השינה עם סבתא – או כל כינוי אחר, נפוצו מהר !
יחיאל, הגבאי הוותיק, כבדני בעליה למפטיר, "מי שברך" לכלתנו ולתינוק הרך; הפטרה יפה, קשה והכי ארוכה, ואפילו מטחי סוכריות לא חסרו. אפילו ה"קידושא רבא" , כביכול, נעשה לכבודנו לפי מספר החברים הרב שבא לברכנו – התרגשנו לנוכח השמחה בשמחתנו והפרגון השופע לנגד עינינו.
שוב נוכחנו ש... בית = בית ונשאר בית; גם לאחר למעלה משלושה עשורים של 'למקומות אחרים'.
נכדנו XY  * אלעד שמעון, ייקרא, אי"ה, על שמו של אבינו, חברכם היקר מותיקי בארות יצחק , לוחמיה בנגב ומקוממיה באתר הנוכחי.
אנו מאחלים ומייחלים שבבוא היום יחוש גם הוא קורטוב מתחושת הבית, השייכות והפרגון.
ולכם חברים יקרים – שנוסיף להיפגש בשמחות – בימות החול ו/או בשבתות!
אריה ורחלי שירן  
* נכתב לפני הברית.
 
 
 
לסבתא רבתה רחל הלר
ולכל המשפחה
מזל – טוב בהולדת הנינה
נכדה לנעמי ז"ל ודב סומפולינסקי
בת לבת-חן ויניב שניידר
טוב ינחיל בני בנים
 
 
 
ועוד מיני וביה
עשר שבתות עברו מאז כתבתי את הסאגה שהייתה לי על ארבעה חברים שלנו שחזרו בנפש מרוממת מכנס הקיבוץ השיתופי בערבה.
ביקשתי שנקשיב איש למשאלות ליבו של חברו ונחבור לשיח בעניין. כששלחתי את הנייר לפרסום בידיעון הרהרתי ביני לביני שהעונש הכי גדול בשבילי יהיה כשלא אזכה לתשובה מאף אחד. ואכן, איש לא ענה לי (באופן אישי ניגשו אליי כ-4 אנשים, תומכים ומתנגדים).
כל כתיבה לפרהסיה הקיבוצית שואבת ממני אנרגיות וכוחות נפש. בכתיבה אני מנסה להביע את מה שבליבי בצורה שתהיה נקייה מהאשמות, שחברים שיקראו את דבריי לא ייפגעו באופן אישי, ויחד עם זה אני רוצה לומר את מה שבליבי ולהיות ברורה, כדי להשפיע ולנסות להניע למחשבה ולשיח משותף שלפי דעתי לא קיים היום בתוך הקהילה ומאוד נדרש.
האם מאמציי לריק? אני לא יודעת.
אני רוצה להמשיך ולנסות, ובפרט שדברים עולים מהשטח ומרמזים שאי השקט אצלנו הולך וגובר. ועל כך יכולות להיות פרשנויות רבות. אנסה לפרש חלק מהן בדרכי.
אתחיל ב"שבח האכסניה" –
עברנו כמה חוויות קהילתיות עוצמתיות מאוד בחצי השנה האחרונה: מהקמת הגן על שמו של תני הי"ד, תהליך יפה שהסתיים בהצלחה ונותן תשובה מקסימה לילדים, ותחושה מרגשת בנושא ההנצחה; הקמת ענף הלול מחדש וחנוכת הלולים החדשים, שנעשו בצורה ראויה לכל שבח; קליטת גרעין "צבר" והטיפול המסור בו; ועד ל"שבת שירה" הנפלאה שהייתה בשבת האחרונה ברוב עם. יישר כוח לכל המי ומי. רק הערה קטנה שאני מעדיפה שננהג באופן צנוע יותר כשאנחנו מפרגנים לעצמנו בידיעון על כל עשייה יפה. קצת קשה לי עם הפרגון העצמי הלא מידתי בעיניי.
התחלתי בשבח, ואמשיך לתחומים מעיקים יותר - 
אני רוצה לעבור מ"השפיצים" – האירועים שהזכרתי לעיל, שהם חשובים מאוד בחיי הקהילה, אבל בתנאי שהיומיום והשגרה מקבלים לפחות אותה מידה של התייחסות ודגש בחיינו. הנפש מתרוממת בכל אירוע מרגש, אבל היא נוחתת ליום המחר השגרתי ושואלת את עצמה – מה ביומיום שלנו.
יש לי "הרגשת סיפוק" מכך שנדמה לי שפולובין מתחיל לרדת מהרכבת הדוהרת ופונה למסילה צדדית יותר. אני שמחה שבנג'ו התעייף ומרגיש שהרכבת לא נוסעת על מסילה יציבה ומרכזית, והוא פורש מענייני מש"א והנהגת הציבור. בהבנה שלי, ושמא אני טועה, שניהם לא מוצאים יותר את הנוסחה להתפרנסות ראויה במתכונת ובנהלים שאנחנו דבקים בהם מימים ימימה, והם בעצם מרימים ידיים. שום יועץ ושום איש מש"א לא יעזרו בעניין ההתפרנסות אם לא נשנה את נוסחתה ונכניס שיטות תגמול אישי שיעניקו לחבר יותר כסף ויותר מוטיבציה וממילא ייקח על עצמו הרבה יותר אחריות. שום כרטיס שנדפוק על יד הכלבי לא יכניס אותנו למשטר עבודה והתפרנסות ראויה.
צר לי על עגמת הנפש שחוותה משפחת סעדון עם סיפור המכתב האנונימי, אבל ליבי אומר לי שזה רק איתות נוסף למצוקה שכולנו ממשיכים לקדש בחיינו בנושאים משותפים שמפילים אותנו. במקרה הזה מדובר בנושא חלוקת הרכבים מהצי המשותף שלנו. עלינו לשנות ולהפריט, לרמה אפשרית, את מה שמעלה את המתחים בינינו.
 נושא הרכב מעורר טרוניות רבות ומכה בחברים ובצעירים כאחת. אזכיר שהצעירים חתומים על חוזה דרקוני שתובע מהם לשלם מדי חודש מאה ₪ (!!) על שימוש ברכב, אם השתמשו ברכב הקיבוץ ולו פעם אחת בחודש. זהו מס שהם משלמים בנוסף לקילומטרים שהם מחויבים בהם כמו כל משתמש ברכב הקבוצה. אבל בנוסף, לפי תקנון סידור הרכב הם גם האחרונים ברשימת מקבלי הרכבים. כן, גם זו דרך להעלות בתוכנו את המתח, להגביר כעס ועגמת נפש. זאת רק דוגמה מיני רבות. על כך כתב לאחרונה שאול גינזברג משדה אליהו: "לפשט נהלים ותקנונים". הבה נאפשר לקנות רכבים פרטיים למי שרוצה ויכול, ונמשיך לנהל צי מכוניות מצומצם יותר שיעמוד לרשות המעוניינים. זו דוגמה לחיים קצת פחות מתוחים ומינימום חיכוך בתחום שהצרכים בו עצומים היום. 
שמחתי לקרוא ששאול גינזברג ורפאל צרפתי, מהקודקודים החברתיים בשדה אליהו ובקיבוץ הדתי בכלל, מצטרפים ל"רכבת שלי" וכותבים בעיתון של הקיבוץ השמרני והשיתופי – שדה אליהו – ש"לאף אחד אין את כל האמת בידו ולכן עלינו ליצור כלים הוגנים ומשתפים לבירור האמת שלנו". הם מעלים את שאלת העתיד הדמוגרפי, את הצורך לשמור על החברים שיהיה להם הברק בעיניים ושמחת החיים.
מבחינתי הם נוגעים במקומות הנכונים והכאובים בחיינו. בברק שכבה בעינינו. באמת של כל אחד מאיתנו שהלכה לאיבוד ואנחנו לא מוצאים את הכוח להיכנס לתהליך ולחפש אותה יחד ובמשותף.
-                     מדוע כיתות הילדים שלנו כל כך קטנות, ממוצע של 4 עד 8 ילדים בשנתון?
-                     מדוע אין צפי בהרחבות ובבנייה אצלנו בעוד שקיבוצים שהתחילו הרבה אחרינו (כפר עציון, לביא ועוד)
          כבר עקפו אותנו מזמן?
-                     מדוע רבים מחברינו זזו רחוק מכל עשייה פנימית מייד לאחר שסיימו את כהונתם במזכירות?
-                     מדוע לא נבנה משהו מתאים מתוך שיח ובירור משותף?
יונה ברמן
 
 
אני מצדיעה
שבוע של גאוות יחידה עבר עליי. לפתוח את עיתון "עמודים" ולקרוא על גאוותם של בנים ובנות לבית משפחת גרינברגר על ביתי-ביתם, בית בארות יצחק – מחמם את הלב. ואני תמיד גאה הייתי. לבי נצבט, נדלקתי, קיבלתי חיזוק.
זה בא אחרי חנוכת הלול החדש, פאר היצירה (כך אמרו לנו). כעובדת לול עוד בילדותי, כבת ללולן ותיק – אבי, יוס'ק וינד ז"ל, רצו המחשבות, עברו הגעגועים והלב מתמלא.
לקינוח קיבלתי גאווה יתרה בשבת שירה, שירה גדולה מהחיים. גאווה אמיתית. מקהלת החזנים הנעימה בקולה ובי עברה צמרמורת של התרגשות וגאווה. שבת של התעלות. כן ירבו!
השבח לא-ל, זה ביתי! 
                                         כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי.
נורית סוקו – בת משק גאה
 
 
בושה ! ! !
צר לי, אבל הייתי חייב לקרוא את המכתב למשה סעדון. מי שחשב שמכתב זה מופנה רק אליו כנראה טעה – הוא מופנה למשפחתו, משפחתו המורחבת, ולחבריו, וגם לאלה במזכירות המלווים את גידולי-שדה וקצת אחראים להתנהלות וביצועי הענף.
זה לא סוד שבשנתיים האחרונות ענף זה עבר ברובו לגידול ירקות תוך התנהלות קשה בשעות עבודה לא סבירות. להגיע להחלטה על הרכב לקח זמן, אבל התהליך התנהל באחריות בלי "לשבור את הכלים" – ואז הגיע המכתב.
אביא כאן ציטוטים לגבי 3 נושאים ואת התייחסותי אליהם:
א.  על בעלי תפקידים.
1) "לאחר שהבנו שחלק מבעלי תפקידים מתקשים מולך".
2) "כי על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של חברי המזכירות סירבת להחזיר את הרכב לסידור רכב".
-  הנושא טופל רק ע"י מרכז המשק.
-   מי שמוטלת עליו אחריות לא רק לסידור רכבים, אלא גם לפרנסה מן הראוי שיתנהל לאט תוך שיקול-דעת.
-   במידה ומרכז-המשק או מנהל-מש"א יחליטו על השארת רכב אצל עובד מעבר לשעות העבודה המקובלות,         
    וזה לא ימצא חן בעיני אנשים -  שיפנו אל מקבלי ההחלטות או לאסיפה בדרך המקובלת.
ב.  על דרך נאותה ומכובדת.
1) "לפנות אליך ולנסות בדרך נעימה ומכובדת להבהיר לך את המצב".
2) "ומתוך היכרותנו איתך, ומתוך כבוד לך, ולמשפחתך".
    האם זאת דרך נעימה ומכובדת? לכתוב מכתב ללא שם ולא לפגוע בכל האנשים שרציתם שלא יפגעו או להיפך, ואולי בדרך זו פגעתם בעצמכם.
ג.  מספר חברים התומכים במכתב.
1) "החלטנו מס' חברים מהקיבוץ (לא קטן)".
2) "מס' לא מועט של חברים".
אם יש כל-כך הרבה חברים שתומכים בכם ובשליחת המכתב, למה לא חתמתם על עצומה של 30 חתימות והבאתם את הנושא הזה לאסיפה? כך הייתם חוסכים עגמת-נפש ממי שנפגע ומכם.
אני תוהה על הדרך שבה בחרתם, אך אולי באמת זאת הדרך לטפל ולפתור בעיות בנושאים שעולים בכתבות בידיעונים על עבודה ופרנסה, אי-איוש מספיק בתפילות, ועוד בעיות למיניהן. פשוט נשלח מכתבים ללא שם תוך אזהרות בלשון המעטה (כפי שמופיע במכתב המקורי) ולחתום בשם "מספר לא מועט של חברים", והכל יבוא על מקומו בשלום.    אבל כנראה שלמרות הכל זו לא הדרך, כי במקרה זה קיבלנו עוד 6 שעות של רכב בסידור אבל השארנו הרבה נפגעים בשטח.
נאמר לי פעם על-ידי אחד ממנהלי חצ"ם שאם מגיעים לרמה כזו של דברים או מעשים, סימן שאנו לא משקיעים זמן מספיק בעבודה ומתעייפים, ונשאר לנו כח לעשות דברים כאלה. כשהיינו ילדים, אם טעינו או הרבצנו לא היה על עולה על דעתנו לבקש סליחה, כי זה היה פוגע באגו שלנו. לאחר שנים כשהתבגרנו עדיין קשה לנו להודות בתוכנו שטעינו, אבל לומר זאת לאחרים זה הרבה יותר קשה כי זה יפגע בתדמית שלנו.  
לפי דעתי זה להפך – ועדיין לא מאוחר.
אליהו לוי – סבל (שהזיהוי יהיה ודאי)
 
 
שידור חוזר
למי שהפסיד את "ההצגה הכי טובה בעיר" להלן עיקרי הדברים שהוצגו באסיפה האחרונה בעניין ענף המזון:
אקדים ואומר שהצגת תכנית המשק על כל פרטיה ע"י המזכירות בתוספת דבריהם של מנהלי הענפים היצרניים שהציגו בענווה רבה תמונה שיש מה להתגאות בה, מחדדת את עובדת היותנו קשורים זה בזה, ענף בענף, כולנו כמשפחה אחת גדולה, זה מביא כסף וזה זולל כסף, וכל אחד צריך את רעהו, ומעל כולם חברי המזכירות שלנו שמנתבים את המהלכים בשיתופיות, בשקיפות ובצניעות. מבחינתי זאת הזדמנות לומר תודה, הן לענפים היצרניים והן לחברי המזכירות. יישר כח!!
לפני כמה שבועות פרסמנו בידיעון מאמר תחת הכותרת: ענף המזון – לקראת שנה תקציבית חדשה.
ציינו שהתקציב הוא הבסיס לכל עבודת הענף, הוא המכתיב את היכולת שלנו לתת את השרות הנדרש ושגם השנה נעשה כמיטב יכולתנו לעמוד במסגרת התקציבית שתאושר לנו.
הגשנו למזכירות תכנית עבודה מפורטת ובה סעיפים הדורשים תוספת בתקציב.
ביום שני אושרה באסיפת החברים תכנית משק 2011 ובתוכה התקציב שיועד לענף המזון.
התוספת שקיבלנו בתודה מכסה כמעט את כל החריגה של 2010 (שהייתה צפויה מראש), אך אינה לוקחת בחשבון לא את עליית המחירים המטורפת של 2011 (ביצים, לחם, בשר), לא את תקופות היוקר שבהן מחירי הירקות מרקיעי שחקים ומשתווים למחירי הבשר, אך דרישת הציבור נשארת ומתבקשת כבימים רגילים, לא את עליית המדד ולא את עלות השכירים שאנחנו מעסיקים במקום אולפן.
איננו רואים איך ביכולתנו לתת את השרות הנדרש בלי תקציב ריאלי שיכול לתת לנו כלים לשם כך.
החברים רוצים שרות נדיב (לא קמצני ורצוי גם אדיב. אנחנו משתדלים...), שתמיד יהיה קוטג' בארוחת בוקר ושמבחר ירקות מגוון ימלא את המערך, שיהיה אפשר לקחת בארוחת הצהריים עוד מנה ועוד מנה ושלעולם לא יחסר, שישודרג וישופר תפריט השבת ושתמיד יספיקו הסלטים לאוכלי בית, שתמיד יהיו כלים כנדרש ומנות לפי ההזמנה ("רק שוקיים", "גם כנפיים", בכל כמות שתהא וכו'), ועוד ועוד.
התקציב שאושר איננו תואם את השירות הנדרש.
    לשובע,
שולי – ענף המזון
 
 
לסבתא וסבא רחל ואיתן פלינט
ולכל המשפחה
מזל – טוב בשמחת בר-המצווה
של הנכד נדב
בן נעמה והלל פלינט בעתניאל.
תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
 
 
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן...
כל אדם מישראל צריך לאמר קדיש על יקיריו דאבדין ולא משתכחין.
וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיתָא...
כולנו חכמים כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה. ואם לא, אנו לומדים, ויש לנו על מי לסמוך.
דִי בְאַתְרָא קַדִישָׁא הָדֵין, וְדִי בְכָל אֲתַר וְאֲתַר, ...
גם אצלנו, גם בשדה אליהו וגם בכפר עציון, שאלה קהילות שאני קשור בהם, נוהגים אחרת בעניין אמירת קדיש היתום בציבור. ובכל מקום יש למנהג את היתרונות והחסרונות שבו.
יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרחֲמֵי ...
אני מציע לידידי מנחם שניאור שישנן היטב את סימן כ"ו בספר קיצור שולחן ערוך לר' שלמה גאנצפריד זצ"ל. גם את סעיף י"ח.
                                                                                                שלא נדע עוד צער !
יפת
 
   
########################################################
במלאת 10 שנים לפטירתו של
בעלי, אב, אח וחבר
שימי סלומון ז"ל
תתקיים אזכרה לזכרו
ביום חמישי הקרוב, כ"ב בשבט 27.1.11
בשעה 18.30 בחדר האוכל.
נעמי ומשפחת סלומון
############################################################
 
 
בשעה טובה
הסתיים השלב הראשון של שיפוץ אולם הספורט שכלל החלפת היציע, איטום הקירות, טיוח וצביעה של הקורות והפרדה בין בית שפירא לאולם.
בע"ה והמועצה האזורית נמשיך בקיץ, לאחר תום העונה, את השיפוץ  שיכלול החלפת התקרה, החלפת הסלים, החלפת הרצפה וסידור התאורה.
אני רוצה להודות לכל בעלי המלאכה שעבדו באולם ותודה מיוחדת למילה על הייעוץ והעזרה.
                                                                                    בברכת הספורט ושבת שלום,
נועם גרינברגר
 
 
זוכרים את יוסיק'ה
בליל חמישי ציינו את ט"ו בשבט בערב מקסים שהוקדש ליוסיק'ה וידרמן ז"ל – ערב בו נארגו יחד צחוק ועצב. אנו מביאים כאן את דבריה המרגשים של מיכל.
אני מדמה לעצמי שאתה צופה ממרומים ולא מרוצה מהרעיון שאתה עיקרו של הערב ורוצה לראות אותנו שמחים עם חיוך על הפנים.
מוצפת מחשבות ומלאת געגועים על לכתך המוקדם. מתגעגעת להוויה הביתית שלנו שכבר לא תשוב, לשלחן השבת עם ההומור המיוחד שלך. מנסה להעלות על הכתב ויש כל כך הרבה לספר.
את מצוות היום ט"ו בשבט קיימנו בקערת פירות עשירה ומגוונת ממיטב פירות הארץ. הרי פירות מכל סוג ומין וכמעט בכל איכות וטיב היו באים אל פיך.
בוסתן עצי הפרי שנטעת רק החל להניב ובכל שנה הוספת נטיעות חדשות של פירות מיוחדים ואקזוטיים.
מנהג היה בבית כשילדינו היו צעירים, לצאת לאזור הבור הגדול בט' באב אחה"צ לקטוף סאברס, לקלפם, להכין לגמר הצום ולכבד את שכנינו בפרי. לימים טיפחת ליד הלול משוכות צבר ללא קוצים וכל דכפין ייתי ויאכל ואף זכו לפרי מוכן לאחר קילופו.
נהנית מהטבע הסובב אותך – לראות אפרוחי סיקסק שאך בקעו, ביקור מגלנים, להקת עופות חולפת בנדידה, נמיה חולפת וחוגלות שניקרו בדרכך. איכות הסביבה ושמירה על מים היו בתודעתך כבר שנים.
מחובר לטרנזיסטור התלוי על צוארך, מאזין לשירים עבריים ולתכנית "המילה האחרונה", ואוי למי שהטריד אותך בשעה זו, שכן כולך עונג והנאה.
שנים רבות עבדת ברפת, הכרת כל פרה בשמה הפרטי ולפי המספר האישי שלה. למי שעבד ברפת זכור המושג "מסגרות חבלים", שכן, מסגר לא היית.
בית האמון להודים – הירתמות טוטאלית לעבודה. לילה ראשון בכל מדגר היית בלול. ממש אומנת. ובשבוע הראשון לגידולם ויתרת על אירועים מחוץ למשק, כולל סיורים והרצאות קקטוסים, ואפילו ביקור נכדים.
העבודה קודמת לכל. רק כשהגיע לעזרתך שי כשחלית לראשונה ויתרת מעט לעצמך.
עוד הצלחת להסב את בית האמון ללול פטם, לקבל להקה ולגדלה כמעט עד שיווקה, תוך נתינת הוראות ממיטת חוליך. בוודאי הייתה לך קורת רוח לשמוע על הרווחים הנאים.
יומך מלא וגדוש במשימות שלקחת על עצמך בעזרה לזולת. תמיד אמרת שאתה זקוק ל-24 שעות נוספות ביממה, שכן אינך מספיק את כל המטלות שתכננת.
בשעות הפנאי טיפחת את חלקת הא-לוקים הקטנה שלך – גן קקטוסים לתפארת ופינת חי קטנה שהייתה אבן שואבת לילדי הסביבה. לצידך תמיד מתלווה כלבתך הנאמנה וונדי, שגם היא הלכה לעולמה שבעת ימים.
רק עם חשיכה עלית הביתה. שמעתי את טפיפות נעליך בליווי זמר עברי. מתפרקד על הספה עם ספרים ופירות. אוטודידקט, קנאי לשפה העברית, בקי בהיסטוריה כללית ובספרות. אוהב מדע בדיוני, פותר תשבצי היגיון.
לא היה לך מתחרה בידע במיתולוגיה יוונית ומצאת גם עתים לתורה.
לא אוסיף עוד רבות, שכן עוד אפשר לספר שעות.
קנית עולמך בקרב חבריך מבלי שידעת זאת. עניו, צנוע, מסתפק במועט, נאמן לעקרונותיך. ממעיט בדיבור ותמיד אופטימי. כלפי חוץ היית עצור ומופנם, אבל בתוכך שופע חום.
קיבלת את האדם באשר הוא, גם החריג ויוצא הדופן. יעידו על כך הקקטוסים שנתרמו על מיני עמותות.
 מעל לכל היית סבא אוהב, מתפנה מכל עיסוקיך לבילוי ושהות עם נכדיך שקד ותמר. לא זכית לראות בלידתם של נעמה והדר – נכדיך החדשים שנולדו סמוך לפטירתך.
התווית לנו חיים עשירים ומלאים. כל אחד מילדינו לקח נתח מעולמך העשיר ואתה הולך עמנו לאורך כל הדרך.
"כי עמך מקור חיים ובאורך נראה אור".
תודה לכל מי שנרתם לעזרה בהפקת ערב זה: יחיאל על ההנחיה, אורטל – ועדת תרבות, מילכה על המצגת,
ענף המזון וכל חברי בארות-יצחק התומכים.
מיכל
 
 
 
באספת החברים   י"ב בשבט תשע"א 17.1.2011
בסעיף הראשון אישרנו את קבלתם של אביעד אדן, אהוד בן שימול, גל ואלמוג לוי, מורן ודאגלס גרוס להסדר בנים א'.
 
תכנית המשק לשנת 2011
ורד פירטה את מטרות התוכנית: המזכירות רואה מתפקידה בין היתר להוביל את בארות יצחק לעתיד טוב יותר ע"י שיפור הרווח הכלכלי באמצעות הגדלת ההכנסות והקטנת ההוצאות וכן להגברת תחושת הרווחה אצל החברים ושביעות הרצון של הציבור, ובחרה להתמקד בשנה הקרובה בשלושה תחומים:
1. צעירים וקליטה, כולל ועדת צעירים פעילה, שיפור ההידברות עם הצעירים, בדיקת תקנוני הסדרים עם הצעירים ועדכונם, דיור, גיבוש חברה צעירה משמעותית בקיבוץ, שיווק רעיון הקליטה, ליווי כל הפעילות.
2. ענפי השירותים, כולל: הגברת התחושה שענפי השירות משרתים אותנו, שירות עם הפנים לחבר, ניסוח אמנת שירות, בחירת מרכז שירותים , הגדרת מחודשת של ענפי השירות, חיזוק צוותי ענפי השירות ומרכזיהם.
3. עבודה ופרנסה, כולל בחירת מנהל מש"א, תעסוקה מפרנסת של כל ציבור החברים הרלוונטי, הנעה לעבודה תוך שימוש בשיטות חדשות והתגייסות כל הכוחות, הגברת השיתופיות הלכה למעשה.
שמוליק הסביר את מבנה חוברת ההצעה. תוכנית העבודה של ענפי הקיבוץ הוצגה על ידי מנהלי הענפים וע"י שמוליק.
ורד הסבירה את סעיפי תוכנית הוצאות הקיום, כולל שינויים בתקציבים האישיים (הבדלה בין תקציב בן צעיר לבין תקציב בן בוגר, תקציב לחיילים ולבני שנת י"ג, תקציב צריכת חשמל ביתי).
שולי ביטאה את ההערכה, שרבים שותפים לה, לפעילות המזכירות שמכהנת כבר שנה וחצי והניסיון שצברה ניכר בתוכנית המשק אשר הוגשה לציבור בבהירות בכתב ובע"פ.
רשמה: עדנה / סיכמה והביאה לדפוס: דינה אמיר
 
 
 
 
על קומפוסט וחוויות אישיות – לכבוד ט"ו בשבט
ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה...
פעם היה קל לגדל ילדים. את המודל הפטריארכאלי כולם מכירים (או כמעט כולם) – אבא שולט ובזה נגמר הסיפור. כולם אחרי אבא.
היום? החשיבה האנושית לא השתנתה. מרוץ החיים והקדמה השתנו מאוד, והילדים... חכמים יותר.
ואנחנו? אולי לא מעודכנים.
אצלי בבית כל אחד התפתח לכיוון אחר. חוגים שונים וצרכים שונים. מכאן אשתף אתכם בחוויות אישיות ואולי משהו אחר.
אנחנו לא חזקים בהתמדה בהכנת שיעורי בית ואולי גם בהכנה למבחנים, אבל בכל מה ששייך לניסויים ולעבודות יש גיוס משפחתי. למשל, ניסיון בנמלים – מה דוחה אותם אם הן באות לסוכר או לדבש, האם רק לדבש טהור או דבש עם סוכר? מה דוחה אותם – האם רוזמרין טבעי או נוזלי, וכן הלאה.
עד שהגיע הקומפוסט הביתי. זה אפשרי? בטח! קחי דלי וקדימה, אני אלמד אותך!
מה? אם ילד בבית ספר יכול לעשות אז אני לא אוכל גם לעשות? האגו שלי אומר: אם הוא יכול גם אני יכולה.
זה כמו להכין עוגה – קצת מזה וקצת מזה, לשים בדלי ולסגור ל-3 חודשים. זה כמו בישול שלומדים ממבוגרים – קצת מזה וקצת מאחר. לא מדויק, ומתחילים.
דלי אחד, ירקות, פירות, קצת לחם, לכלוך של המרפסת. נוזל קצת? מוסיפים עלים מהשכנים וקצת אדמה. קצת פיקוח של הילד. הצליח! זה לא סיפור גדול.
אבל אני זה אני ולא הוא. מה לעשות? בדלי השני אולי יותר מדי נוזלים ופחות מדי דברים יבשים, ולא לשכוח – הקומפוסט לא אוהב בשר כמונו. ודברי חלב? לא בעיה, גם אנחנו לא אוהבים.
הדלי השני יצא קצת נוזלי וקצת מסריח. לחיים לא הייתה סבלנות ושפך אותו אצל לנדה ליד העצים.
הייתי מאוכזבת. למה לילד הצליח ולי לא? האגו עובד לפעמים. לא נורא, בואי ננסה שוב.
הפעם בטח נצליח, אחרי הפדיחה.
ושוב קצת מזה וקצת מזה, לא מסריח, אין הרבה נוזלים, נראה טוב! אבל מה לעשות – לא סגרתי אותו וגשם נכנס, ושוב בלאגן. חבל! כמעט הצליח.
כמו תמיד כשאני אומרת לילדים לא לוותר, הפעם גם אני מקבלת על הראש לא לוותר.
הקיץ הגיע, יהיה יותר קל. ושוב קצת מזה וקצת מזה, שמירה טובה וקצת אהבה. והנה, איזה פלא, הצליח.
הצמחים במרפסת שמחו וחגגו. בחגים שוב פותחים דלי חדש. אתם זוכרים שבחורף הקודם לא הצליח, ואני בטראומה מהניסיונות. אבל מה לעשות, אני נגררת אחרי הרעיון, והכי חשוב לא לוותר.
ושוב קצת מזה וקצת מזה. בחודש החגים יש הרבה מה "לתרום" לקומפוסט. הפעם לא שכחתי לסגור אותו.
הקומפוסט הראשון של החורף יוצא איכשהו.
בקיצור, למי שיש סבלנות ומשפחה קצת גדולה מומלץ לעשות קומפוסט ביתי. החוויה נחמדה גם כשזה לא מצליח. מקסימום זורקים לצמחים לפני הזמן – לא נורא.
שבת שלום,
לני בן-שמול
 
 
 

שלום לכולם,
 
שבת צעירים בעין גדי
כ- 40 זוגות וכמה רווקים/ות יקרים/ות מצעירי הקיבוץ הדתי יצאו בסוף השבוע האחרון לאכסניה בעין גדי, והשתתפו בשבת שכותרתה "בינוניות, פשרנות וחפיפניקיות, או אידיאל, מורכבות ושביל הזהב". הצעירים שוחחו על האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית והציונית-דתית. אורח השבת, הרב יואל בן-נון (בעבר תושב כפר עציון, ראש ישיבת הקבה"ד בעין-צורים, והיום תושב אלון שבות), הציע לחדש את 'פלוגות העבודה' ובכך להתמודד מצד אחד עם שמיטת ענפי משק הכרחיים (כחקלאות, תיירות ובניין) מידינו, ומצד שני עם תופעת העובדים הזרים המאיימת עלינו מבחינה יהודית ומוסרית. המשורר אליעז כהן (חבר כפר עציון) תיאר את 'הרנסאנס של היצירה התרבותית הדתית' המתרחשת בעשור האחרון, ונגע דרך זווית זו בתופעות של הקצנה והתחרדות בציבור הציוני דתי. במוצ"ש סיימנו בשיחה מפיו של אלי רז, חבר קיבוץ עין גדי, גיאולוג וגיאוגרף מטובי החוקרים במדבר יהודה בפרט ובישראל בכלל. אלי שוחח על ים המלח, על נאת המדבר עין גדי ועל יחסי אדם וסביבה באזור מדבר יהודה. לאורך השבת ליוו אותנו תחושות של לכידות, רֵעוּת, התחדשות ורצון עז לממש את המכנה המשותף המפכה בלבבות צעירי התנועה. מתוך תחושות אלו מובטח שלפעילות זו עוד יהיה המשך.
 
המינהל יאשר בנייה בקיבוצים
לאחר מאבק ציבורי אליו יצאו התנועות הקיבוציות, מאבק שכלל את הפעלת שרי מפלגת העבודה, ובראשם שר הביטחון אהוד ברק ושר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון, הושגה הסכמה על חידוש מתן היתרי בניה בשטח הקיבוץ, וקביעת הכללים להשכרת דירות בקיבוצים. בכך בוטלה למעשה מדיניות המינהל שמנעה מתן היתרי בניה לקיבוצים בהם מושכרות דירות לתושבים זמניים. לאחר הפגישה שהתקיימה בין שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון, מנהל מינהל מקרקעי ישראל ירון ביבי, ונציגי התנועה הקיבוצית – מזכיר התנועה זאב (ולוולה) שור, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום (אבו) וילן, יו"ר גרנות איציק בדר והיועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית עו"ד מיכה דרורי, גובש הסדר הקובע כי באזורי עדיפות לאומית בפריפריה יהיו רשאים הקיבוצים להשכיר עד ל- 50% מהדירות הקיימות בשטח המחנה, ולשם כך ישלמו למינהל מקרקעי ישראל כל שנה עד 5% מהתקבולים מהשכרת הדירות. הגבלה זו לא תחול על דירות קטנות של 55 מ"ר ומטה, אשר לא יכללו בחישוב הדירות המושכרות. פירוט נרחב של ההסכמות – יפורסם.
 
 לקראת המזמו"ר
בשבוע הבעל"ט תתכנס בעז"ה המזכירות המורחבת של התנועה בניר עציון. למיקום הישיבה בניר עציון יש גם נופך היסטורי, וניכרת ההתרגשות אצל המארחים והמתארחים. אנו מקווים לראות בהתכנסות המזמו"ר בניר עציון התקרבות נוספת של המושב השיתופי לתנועת הקיבוץ הדתי. הנושאים המרכזיים שעל סדר היום: תוכנית העבודה של המזכירות הפעילה ותקציב התנועה ל- 2011. בסיום הישיבה יערך סיור בימין אורד ובכרמל המתאושש מהשריפה.
 
עוד בעניין הוועידה של בני עקיבא עולמית
המעורבות הפעילה של הקבה"ד בוועידה ה- י"ב של תנועת בני עקיבא העולמית באה לידי ביטוי לכל אורך הוועידה: בהנחיית הערב המרכזי והחגיגי, בהשתתפות נשיא המדינה, היו שותפים שניים, ובהם אביבה ברניגר, בת קיבוץ בית רימון, העובדת היום במזכירות העולמית של בנ"ע ובעבר היתה שליחה בריבר-דייל ניו-יורק; מזכ"ל התנועה היה אחד מחברי נשיאות הוועידה; שרגא וילק היה שותף בריכוז הוועדה שעסקה ביעדי ההגשמה, וגולת הכותרת היתה "תעודת הוקרה" שהוענקה ל"תנועת הקבה"ד העוזרת, תומכת ומסייעת במסירות ובהתמדה בידי התנועה העולמית של בני עקיבא, מיום היווסדה ועד היום הזה, מתוך רֵעוּת ושותפות בערכי תורה ועבודה".
 
זבולון וולוולה
עם כניסתו של ח"כ זבולון אורלב לכהן כחבר בוועדת הכספים של הכנסת נערכה במשרדנו "פגישת תדרוך" בהשתתפות נציגי התנועה הקיבוצית ונציגי הקבה"ד. זבולון, כידוע, עוסק שנים רבות בתחומי החינוך, הרווחה והחברה, ומצאנו כנכון להכניסו לעומקם של הנושאים הכלכליים עימם מתמודדת ההתיישבות העובדת. לשמחתנו, גם בתחומים עליהם שוחחנו – ובראשם סוגיית הקרקעות – מצאנו אצל זבולון אוזן קשבת ונכונות לקידום עמדותינו. השתתפו בפגישה: מהתק"צ – המזכ"ל זאב (ולוולה) שור, מנהל המחלקה המשפטית עו"ד מיכי דרורי, ומרכז 'צוות הקרקעות' בארי הולצמן; מטעמנו השתתפו המזכ"ל נחמיה רפל ומרכז אגף המשק צביקי פורת.
 
 
שבת שלום,
נחמיה רפל
וחברי המזכירות הפעילה
 
 
מזווית הראיה שלי
הייתה לי הזכות והתבקשתי ע"י אסתר פורשר לצאת וללוות טיול של סניף בני-עקיבא המקומי, כיתות
ד'-ט' לאזור הכרמל. אסתר הבהירה לי מראש שיש לילדים מדריכים משלנו ושהם אמורים לנהל ולארגן את הכל ואני אמורה להיות שם בשטח רק למקרה הצורך...
אתמול - יום חמישי, יצאנו לטיול.
כבר בבוקר, בהתארגנות באוטובוס, ראיתי מדריכים רציניים, אחראיים, מלאי אנרגיות שיודעים בדיוק מה נדרש מהם לעשות. (בדיקה שכל הציוד נמצא, תיק עזרה ראשונה, נשנושים, קריאת שמות הילדים לוודא שכולם נמצאים ועוד).
במשך כל הטיול, שהיה בהדרכתה של הדס פורת המקסימה, הילדים שלנו התנהגו למופת. הקשיבו לסיפורים ולהסברים, התעניינו ושאלו שאלות.
המדריכים הכינו מראש הרבה פעילויות שקשורות לכל מקום בו היינו, ודאגו להעביר זאת בחן רב ע"י הצגה, חידות והקראת קטעי קישור.
מיותר לציין שבפועל אני הייתי שם ל"קישוט" בלבד, כי הכל התנהל בסדר מופתי וללא תקלות כלל.
היה פשוט יום מדהים ומלא חוויות וכולם נהנו.
מדריכים יקרים, אוריה אדן, יאיר ארונסון, גולן פרץ, רפאל סעדון, תמה צוויג וענבר מכלוף - אני מורידה בפניכם את הכובע! אתם הגאווה הגדולה של כולנו. עלו והצליחו!
עדיין נפעמת מכם!
   לאה ריידר.
 
 
 
שעת סיפור
                                  מטעם הספרייה האזורית בבני עטרות
תתקיים בספרייה
ביום שלישי הקרוב, כ' בשבט, 25.1.11
בשעה 16:30.         
הסיפור: "מעשה בענק שהשתולל השתוללויות"
יסופר ע"י רן זמיר.
מוזמנים ילדים מגיל 3-6 והוריהם.
מחיר כניסה לילדי חוץ- 10 ₪.
מומלץ לווי מבוגרים בשעת סיפור.
אילנה לרמן - ספרייה
 
השיעור בפרשת השבוע יינתן ע"י אוריאל אמיר 
אחות תורנית:  אריאלה פלדמן - פלאפון 61999
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעת המערכת
בשבוע הבא ייסגר הידיעון ביום חמישי. חומר ניתן להעביר עד יום רביעי אחה"צ.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
בית צוותא
לאחרונה קיבלתי על עצמי את האחריות על תפעולו של "בית צוותא".
בתקופה הקרובה נחל בשדרוג המקום לרווחת החברים המשתמשים במיתקן
הזמנות לאירועים ניתן לשים בתא דואר שלי או במייל forsheririt@gmail.com
שנזכה לשמחות
עירית פורשר
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
רפואה שלמה
לרותי נוה המחלימה מניתוח ולכל שאר חולינו באשר הם. מצפים לכם בבריאות טובה בשבילים.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
גשם
לצערנו, עקב התנכלות אלמונים למד הגשם, לא נוכל להביא כאן עדכון שוטף בנושא.
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעות חשובות מצוות בטחון
גניבת עגלים- השבוע נגנבו 9 עגלים מרפת בנחלים.
גניבת טרקטורים- נעשה ניסיון לגנוב את הטרקטור במרכז מזון.
                       יש התרעות על גניבת ציוד חקלאי.
גניבת מזגנים- השבוע נגנבו 2 מדחסים של המזגנים של בית צוותא.
חבלה בשערים- בנחלים ובמזור חיבלו בשערים החשמליים בכניסות לישובים.
האיזור חם. נא שימו לב לכל תנועה חשודה ודווחו מייד !
בנג'ו, דבורה, גבי, איסר - צוות בטחון
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הודעה חשובה!
מחלת עופות – ניוקאסל – התגלתה בבני עטרות. המחלה מדבקת ומסוכנת ביותר לעופות.
חל איסור מוחלט להתקרב לאזור הלולים. שער הפרדס ננעל ולא יפתח עד חלוף הסכנה.
תנועה לבני עטרות יש לבצע דרך כביש מס' 40 בלבד.
על מנת למנוע הדבקת הלולים שלנו חשוב מאוד שיתוף הפעולה של כולם במילוי ההנחיות לעיל.
שמוליק ברוכי מרכז משק
 
 
:  
AtarimTR