NewsArticles
המגינים, כשלושים בחורים, ערוכים בתעלות מסביב למקלטים המרכזיים ובבתים הרוסים אחדים. כעשרים בחורות במקלטים, מסייעות בטפול בפצועים ומנקות תחמושת רטובה. כתריסר פצועים בהם שמעון המא"ז וחמישה הרוגים, ביניהם עקיבא סגן המא"ז. כחמישה עשר אנשי העמדות הצפוניות נעדרים. כלי נשק רבים יצאו מכלל שימוש עקב בוץ או פגיעות או שאבדו עם מפעיליהם.
 
ומה בעורף?
מפקדת החטיבה מקבלת עדכון שוטף במשך כל היום. עד שעה 10.25 נראה שההתקפה אמנם כבדה מאוד "... האויב פרץ מצד מערב ומתבצר בשני בתים ובתעלות" אך בכל זאת "... המצב עדיין איתן". עוברת רבע שעה בלבד והתשדורת הבאה זועקת "האויב פרץ משלושה כיוונים. המצב נואש. אנו משתמשים ברימונים". ובשעה 11.15 "... אם לא תבוא עזרה ניכנע בעוד חצי שעה!" וב- 12.55 "האויב ערוך בחצי עגול בתוך המשק מהלול אל השער. אם העזרה לא תגיע מיד - נכנע!"
ואז - דממת אלחוט מכיוון המשק, אין קריאות ואין תשובות. באותה שעה, חיים קאזיס, איש יחידת ההאזנה של חטיבת הנגב, העוקב אחרי התשדורות המצריות, שומע דו שיח בין קצין מצרי למפקדיו. הקצין מדווח על גמר כיבוש בארות יצחק "... נותרו רק כמה מוקדי התנגדות בודדים..."
קצין המבצעים של החטיבה, חיים בר לב, מורה לשמחה שילוני, מפקד פלוגת הג'יפים לצאת מיד לעזרת המשק המותקף ולצרף אליו כח משוריין נוסף (בזחל"מים) ופלגת תותחי 65 מ"מ -ה"נפוליונצ'קים" (2 תותחים). מפקד הפלגה, יואל יאורי, מותיקי הצבא הבריטי והבריגדה, בעל נסיון קרבי בתותחנות, הגיע לנגב מתל אביב יומיים קודם, (ישר מן המאבק סביב "אלטלנה") לכן אינו מכיר את השטח ואת האנשים הפועלים בו.
בשעה 13.00 יוצא הכוח לדרך על הכביש לעבר עזה. אחרי כ- 15 ק"מ יורדים לדרך העפר, לאורך קו המים לכיוון סעד. ירידת הרכבים לשדה בעונה זו של השנה מעלה מיד ענני אבק המושכים את תשומת ליבם של מטוסי המצרים. הם עוזבים את בארות יצחק וצוללים אל הכח המתקדם בשטח, היחידה מתפזרת וכל רכב מחפש לעצמו מחסה בערוצים. 
שמחה שילוני מחליט לקדם בשלב זה רק את התותחים והוא יוצא בג'יפ עם יואל יאורי כאשר משאית קלה ועליה שני ה"נפוליונצ'יקים" נעה בעקבותיהם. כח נוסף מהגדוד מצטרף אליהם לאבטחה, יוצא איתם גם אהרן הלוי, פלמ"חניק, חבר בארות יצחק המכיר היטב את השטח. למרות שהכח קטן מאוד הוא מתגלה מיד ע"י המטוסים ומותקף במשך כל התנועה. הם משאירים את הרכב וממשיכים ברגל עד שמוצאים עמדת תצפית מתאימה על גבעה שטוחה, כשלושה ק"מ מזרחית מבארות יצחק (נ.צ. 1050.0975). התותחים עצמם נפרקים ע"י הצוותים בעמדה בואדי, כק"מ מזרחה מהתצפית (נ.צ. 1060.0972). שמחה מכיר ליואל את השטח וחוזר לפלוגתו, והתותחנים מתחילים להתארגן לפתיחה באש. הם מתחפרים, מעלים את מכשיר הקשר הכבד לעמדת התצפית ומותחים קו טלפון ממנה אל עמדת התותחים. המצרים מגלים את עמדת התצפית ומפנים אליה את אשם וכך הם נתונים בהפגזה מרגע עליתם עד הערב.
דפים: 13 of 15 הדף הבא
AtarimTR